כתב יד (העתק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עותק של יצירה שנכתב ביד נקרא כתב יד. במשך התקופה שקדמה להמצאת הדפוס, כתיבה ידנית הייתה הטכניקה ליצירת עותקים נוספים של יצירה כתובה לשם הפצתה. אך גם לאחר המצאת הדפוס, המשיכו להכתב כתבי יד, אף כאלו שהועתקו מספרים מודפסים, בגלל חוסר זמינות הדפוס במקומות נדחים, עלויות גבוהות של ספרים, סיבות דתיות, רדיפות של השלטון וסיבות אחרות.

[עריכה] החשיבות של כתבי יד מקוריים

כאשר מנסים לחקור את הנוסח המקורי של ספר עתיק, שנכתב לפני המצאת הדפוס, יש חשיבות מרובה לכתבי היד הנמצאים לפני החוקרים. בדרך כלל, ככל שכתב יד קדום יותר, הנוסח שנמצא בו אמין יותר, וכתב ידו של המחבר (אוטוגרף) הינו האמין ביותר. בדרך כלל מעתיקי כתבי היד נטו לשנות ולתקן את הנוסח המקורי לפי כללי הדקדוק שנהגו בזמנם - שיכול היה להיות מאוחר במאות שנים מזמן חיבורו של הספר המקורי. לכן יש עדיפות לכתבי יד שעברו פחות העתקות.

החוקרים מנסים להבחין בין כתבי יד שגרסאותיהם טובות ובין כתבי יד משובשים ומוגהים, ולהסיק מכך על הנוסח המקורי של החיבור. כתבי יד טובים משמשים עדי נוסח.

לעתים חלק מחיבור עתיק איננו ניתן לשחזור, משום שכתב היד של החיבור ניזוק מתנאי האקלים או על ידי מכרסמים. הרב יוסף קאפח העיר על כך בהקדמה לספר "בעלי הנפש" של הראב"ד, שאותו ערך על פי כתב יד:

"בדקתי חפשתי ומצאתי עוד כתב יד קטן שגם הוא ברשות הספרייה הלאומית (...) כתב יד זה חסר בתחילתו, מכורסם ומאוכל בסופו על ידי הני עכברי רשיעי דאכלי משופרי דשופרי על דעת עצמם (ארמית: אותם עכברים רשעים האוכלים מן הטוב שבטוב על דעת עצמם), ואינם יודעים להבחין בין ספר הטעון כרסום לספר שאסור לנגוע בו".

[עריכה] כתבי יד של חיבורים ביהדות

קטע מכתב יד קאופמן של המשנה, מסכת אבות, פרק א משנה ו. הצורה מַתַיִי שונתה בדפוסים לצורה ניתאי

מכיוון שרבים מן החיבורים ביהדות, ובודאי החשובים שבהם, נכתבו מאות שנים לפני המצאת הדפוס, הנוסח שלהם מסתמך על כתבי יד שעברו בקהילות היהודיות. כתבי היד המצויים בידינו היום נכתבו ברובם בימי הביניים, ולפיכך גם הם מאוחרים יחסית לזמן כתיבת החיבורים.

מיוחד מכל החיבורים היהודיים הוא התנ"ך, שנכתב עד היום בכתב יד על קלף (בעיקר התורה). עם זאת, מה שנכתב היום בקלף הוא רק הטקסט העיצורי של המקרא, ללא ניקוד וללא טעמים. מבין כתבי יד המנוקדים של המקרא, המפורסם ביותר הוא כתר ארם צובא, שלפי מסורת יהודי חאלב נכתב על ידי אהרון בן אשר והרמב"ם סמך עליו את ידיו. כתבי יד נוספים של המקרא - כתב יד לנינגרד, כתב יד ששון.

כתב היד החשוב ביותר של המשנה הוא כתב יד קאופמן, ולצדו כמה כתבי יד נוספים. כתב היד השלם היחיד לתלמוד הוא כתב יד מינכן, ולצדו כתבי יד חלקיים נוספים, אך קדומים ומדויקים יותר. כתבי יד רבים של חיבורים יהודיים נמצאו בגניזת קהיר, והם מסייעים רבות לחקר תולדות הספרות היהודית ולשון חז"ל.

[עריכה] הימצאותם של כתבי יד

בימינו אין כמעט כתבי יד מן הספרות היוונית והרומית מלפני המאה השמינית לספירה. מעט כתבי היד ששרדו מלפני המאה השמינית אינם שלמים וכוללים מספר פפירוסים שנמצאו במצרים, כתבי יד שנמצאו תחת אפר הלבה בהרקולנאום ורישום על קיר במקדש לזכר אפיקורוס. פרופ' בצלאל בר כוכבא מייחס את אי הימצאותם של כתבי יד יותר עתיקים לשינוי שעברו כתבי היד ממגילה לקודקס ומפפירוס לקלף ולכך שבעקבות המעבר לא נעשה מאמץ לשמר את כתבי היד הישנים יותר שתפסו מקום רב. בר כוכבא גם משער שיש קשר בין המעבר לקלף וקודקס לתחילת הופעתם של כתבי יד עבריים, למרות שהקלף היה נפוץ הרבה יותר אצל יהודים עוד קודם לכן ^[1].