יוסף קאפח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יוסף קאפח
Kapah.jpg
תאריך לידה י"ב בכסלו ה'תרע"ח
תאריך פטירה י"ח בתמוז ה'תש"ס
השתייכות תימנים, ציונות דתית
נושאים שבהם עסק פירושי כתבי יד בערבית, ביניהם הרמב"ם ורב סעדיה גאון
תפקידים נוספים דיין בית הדין הרבני הגדול, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, נשיא הקהילה התימנית בירושלים
רבותיו הרב יחיא קאפח, הרב רצ'א צארום
תלמידיו הרב ד"ר רצון ערוסי, הרב שלום נגר, הרב שמואל טל
חיבוריו ראו בהמשך

הרב יוסף קאפח (י"ב בכסלו ה'תרע"ח - י"ח בתמוז ה'תש"ס; 27 בנובמבר 1917 - 21 ביולי 2000) היה רב ופוסק תימני-ישראלי, חבר בית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. מתרגם, מהדיר ומפרש כתבי הרמב"ם ועשרות ספרים של ראשוני ספרד, בעל השפעה רבה על קהילות יהודי תימן בארץ ישראל, מכונה בפי תלמידיו בתואר "מארי" (= מוֹרְי), כי ראו בו גדול הדור. זוכה פרס ישראל, פרס הרב קוק, פרס ביאליק, פרס כץ, וכן בעל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן. היה ממשיך ומנהיג התנועה הדרדעית בארץ ישראל.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בצנעא, בנו של הרב דוד קאפח. עוד בטרם היותו בן שנה נתייתם מאביו, ובגיל חמש נתייתם מאמו. הוא למד תורה אצל סבו, הרב יחיא קאפח. בהיותו כבן 14 נפטר סבו, והוא ירש את מקומו במסירת שיעורים בבית המדרש, בד בבד שקד על תלמודו לפני הרב רצ'א צארום שהיה מתלמידי סבו. בגיל 16 נאסר עקב הלשנת יריבי המשפחה מהעדה. לאחר מכן, עקב הלשנת יריבי המשפחה לשלטונות על יתמותו, השיאו לו לאישה את בת דודו בת האחת-עשרה, ברכה, כדי להצילו מהתאסלמות כפויה שהייתה נהוגה אז בתימן, וכעבור שלוש שנים נולד בנם הבכור, דוד. בצעירותו עסק בצורפות.

בשנת 1943 עלה לארץ ישראל, למד בישיבת מרכז הרב והוכשר לדיינות במכון הארי פישל. בשנת 1950 התמנה לדיין בבית הדין האזורי בירושלים, וכעבור עשרים שנה ביוזמת הרב יצחק נסים והרב שלמה יוסף זוין התמנה לדיין בבית הדין הרבני הגדול. היה חבר במועצת הרבנות הראשית לישראל, ונשיא הקהילה התימנית בירושלים. בשנת ה'תשכ"ט (1969) זכה בפרס ישראל לספרות תורנית. אשתו, ברכה קאפח, זכתה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בשנת ה'תשנ"ט (1999), כהוקרה על מפעלי החסד שניהלה. כמו כן זכה גם פעמיים בפרס ביאליק לחכמת ישראל, פרס הרב קוק, וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן.

נפטר בליל י"ח בתמוז ה'תש"ס (21 ביולי 2000), ונקבר בהר המנוחות בירושלים.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר מפעלו התורני היה תרגום וההדרה מכתבי יד של עשרות ספרים של ראשוני ספרד, ובהם אמונות ודעות לרס"ג, ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, חובות הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודה, פירוש רבי נתן אב הישיבה לששה סדרי משנה, וחיבורים רבים אחרים שנכתבו בערבית יהודית. מקום מיוחד בפעילותו תפסו כתבי הרמב"ם: הוא תרגם את אגרות הרמב"ם, מורה נבוכים, פירוש המשניות, ספר המצוות ומילות ההיגיון, וערך מהדורה מבוארת של משנה תורה לרמב"ם בת 24 כרכים. ספריו ותרגומיו היו מקובלים גם על הממסד האקדמי. מאמריו הרבים כונסו בשלושה כרכים בשם "כתבים". על גדולתו בתורה ובפרט בכתבי הרמב"ם קרא עליו הרב נחום אליעזר רבינוביץ' את המשפט: "מיוסף עד יוסף, לא קם כיוסף!". כוונתו כי מאז חיבור ספר כסף משנה לרבי יוסף קארו, לא קם חכם שביאר והאיר את דברי הרמב"ם כמו רבי יוסף קאפח.

כתב ועסק רבות במורשת יהדות תימן. בספרו "הליכות תימן" תיאר את אורח חייהם של יהודי תימן לאורך השנה, באירועים מיוחדים ובכלל. ערך את תכלאל "שיבת ציון", סידור תפילה תימני בנוסח בלדי המבוסס על שיטת הרמב"ם, במהדורה בת שלושה כרכים (הוצאת אשכול, תשי"ב). בשנת תשנ"ג ערך סידור חדש בשם "שיח ירושלם" במהדורה בת ארבעה כרכים והמונה כיום שישה כרכים. הרב קאפח זוהה עם פלג הדרדעים. אף שבפומבי לא הצהיר על התנגדות לספר הזוהר, אמר שהוא מעדיף לינוק מתורתו של הרמב"ם[דרוש מקור]. בהנהגתו את הקהילה התימנית בישראל השתדל לשמור על השלום בין הפלגים השונים בקהילה. הוא פעל רבות לשימור מנהגי העדה ולא היסס להביע ביקורת ציבורית נוקבת כשאלה לא נשמרו (למשל יצא נגד ההלוויה הממלכתית שנערכה ליו"ר הכנסת ישראל ישעיהו, בן העדה התימנית).

שיטת פרשנותו ועיונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת פרשנותו התאפיינה במרכזיותו של הרמב"ם הרואה רק במקורות התלמודיים ספרים מחייבים. כל פוסק שאינו מביא ראיה לסברתו מהתלמוד אין מקבלים את דבריו וזאת על פי הקדמת הרמב"ם למשנה תורה.

על אף בקיאותו בפוסקים ובמפרשים רבים השתדל תמיד לפרש את סוגיית הגמרא מבעד לעיניו של הרמב"ם. בכך, לא היה שבוי בדרך החשיבה המקובלת אצל רוב הלומדים, כלומר פירושי רש"י והתוספות על הסוגיה, ומכאן גם מקוריות חשיבתו הניבטת כמעט בכל פירושיו.

הוא הדגיש בפני תלמידיו את דעתו שיש חשיבות גדולה בשינון תורת הרמב"ם, לא משום ששאר הראשונים אינם חשובים בעיניו, אלא כיוון שטען שאין האדם קונה לעצמו יכולת ניתוח ומחשבה כאשר הוא בוחן דברים במספר רב של הסתכלויות חשיבה. הוא סבר שבדרך שינון זאת הלומד יבין יותר ויותר את דרך חשיבתו של הרמב"ם.

הוא הקפיד על דיוק הגרסה המקורית כדי להימנע משיבושים. הוא ראה בחשיפת הגרסה המקורית הישג העולה על הסבריו החדשניים לקושיות המתעוררות בלימוד הרמב"ם. הוא סבר שחשיבות הגרסה הנכונה עולה על חשיבות ההסבר, שכן ההיגיון והסברה יימצאו בסופו של דבר, אך לגוף ההלכה בגרסתה המדויקת אין תחליף. כמו כן, לדעתו, אין לשנות גרסה רק בגלל קושי שלנו, כי חוסר הבנתנו הוא פגם בנו ולא במקורותינו.

דרכו המיוחדת הייתה לפרש את משנה תורה לרמב"ם על פי כתבי הרמב"ם האחרים.

בפירוש סוגיית ההלכה הוא דרש תמיד ומתוך ביקורתיות רבה את ההיגיון. לפעמים היה מציע פירוש מקורי שלא נמצא באף ספר, אולם דבר זה כלל לא הטרידו, כיוון שלדעתו לא הספר או מחברו מעידים על נכונות דבריו אלא ההיגיון המתאים להלכה. דרך זו גם היא דרכו של הרמב"ם כפי שבאה לידי ביטוי בספרו מורה הנבוכים (ב, טו, בתרגומו של הרב קאפח) בלשון זו: "כל דבר שהוכח – לא תוסיף אמיתתו ולא יתחזק הנכון שבו בהסכמת כל העולם עליו, ולא תגרע אמיתתו ולא יחלש הנכון שבו אם יחלקו כל אנשי הארץ עליו". על משפט זה של הרמב"ם העיר הרב קאפח בהערותיו לתרגום על אתר: "כמה מרפסן אגרי דברי אמת הללו וכמה צריכים בעלי התשובות בימינו לקבעם כמרגלית לנגד עיניהם, שהם מביאים חבילות של בעלי סברא הרצויה להם כדי לעבות את האמת שלהם".

עיקרון חשוב של הרב קאפח בעקבות הרמב"ם היה שאין המציאות נספחת לסברות אלא הסברות הנכונות נספחות למציאות (מו"נ חלק א' פרק ע"א). ניסיון לתרץ עניין שאין לו אחיזה במציאות היה בעיניו תמוה, ובפרט כשהמתרץ חושב עוד לפלפל בדבר.

את שיטת לימודו רכש בבית מדרשו של סבו, אותה המשיך כאשר עמד בעצמו בראש בית המדרש. גם לאחר עלייתו לארץ ישראל לא שינה מאומה משיטת לימודו התימנית (גם כאשר היה בישיבת "מרכז הרב"), כי בה ראה את הדרך הנכונה ביותר לצמיחתו של תלמיד חכם.

בשנת תשס"ד החל לצאת לאור כתב העת "מסורה ליוסף", העוסק במורשתו והגותו המפוארת של הרב קאפח, בעריכת יוסף פרחי ובהוצאת מכון מש"ה. עד תשע"ב יצאו לאור שבעה כרכים.

תלמידיו הקימו את מפעל משנה תורה להפצת לימוד הרמב"ם.

השקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב קאפח היה בעל השקפה דתית לאומית. דמותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק הייתה נערצת עליו, הן בגדלות התורה והן בהשקפה (אמנם, הדמות הגדולה שאותה העריץ מכל גדולי התורה בדורו ולאורה הלך היה סבו הגדול הרב יחיא קאפח).

הוא סבר שיש להודות לקדוש ברוך הוא ביום העצמאות אולם לא באמצעות הלל, שכן קביעה לאומרו מצריכה סמכות מיוחדת.

הוא לא קיבל את השימוש שנעשה במושג תינוק שנשבה ביחס לחילוניים בימינו. לדעתו זהו מושג שניתן דווקא לקראים ודומיהם, אולם אדם המסתובב בעולמו של הקב"ה ושומע שיש עמלים בקיום התורה, ונמנע מלברר את טענותיהם בצורה יסודית, כיצד ניתן לפוטרו ולסנגר עליו?

דעתו לא הייתה נוחה מהחרדים שאינם משרתים בצבא, ועל כך אמר פעם: "הרב שך צודק בביקורתו על החילונים שהם אוכלי שפנים וארנבות, והחילונים צודקים בביקורתם על החרדים שאינם משרתים בצבא".

כאשר החל תהליך אוסלו התנגד לו בחריפות. התבטא שאילו היו שומעים לו, היה מתקן צום תשעה באב שני ביום חתימתו של הסכם אוסלו. חתם עם רבנים נוספים על עצרות תפילה וסירוב פקודה לפנות יישובים. באותה התקופה השיב לאחד משואליו: "לפי מצב הדברים כיום שהשתלטו על המדינה מומרים ומשומדים שהם כגויים לכל דברים, רשאי כל אחד לחשוב פעמיים על כפייתו לשרת במה שקוראים צה"ל".

הוא חתם ראשון על עצומה הדורשת מהרבנים הראשיים לישראל להתייצב ולקבוע בצורה ברורה שמותר ליהודים לעלות להר הבית בהתאם להגבלות ההלכתיות, במטרה לחזק את האחיזה בהר, לקראת הקמת בית כנסת קבוע במקום.

תלמידיו הבולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב ד"ר רצון ערוסי - רבה של קריית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית, אשר משמש בפועל כתובת לתלמידיו של הרב קאפח, לאחר מותו, בשאלות הלכתיות והשקפתיות.
  • הרב אברהם חמאמי - העורך והמגיה של שו"ת הריב"ד (אוסף תשובות של הרב קאפח על ספר המדע - יצא לאור ב-תשס"ט).
  • הרב אהרן קאפח - מחבר הספרים "יריעות אהרן" ו"מנחת אהרן".
  • הרב חננאל סרי - מוציא ספר הזיכרון ומפיץ שיעורים על פי משנתו ההלכתית.
  • הרב יוחאי מקבילי - העורך הראשי של מהדורת "רמב"ם בכרך אחד" המבוססת על נוסחאות של הרב קאפח, ועורך סדרת ספרי ביאור על משנה תורה.
  • צבי לנגרמן - פרופסור מן המניין באוניברסיטת בר-אילן וחוקר הפילוסופיה היהודית ותולדות המדעים בימי הביניים.
  • הרב שלום נגר - רבה של העיר אריאל לשעבר, ראש כולל "בית מדרש יחיאל", מחבר הספר "תשובות הרב קאפח" המבוסס על כ300 תשובות שקיבל בכתב ידו של הרב קאפח.

תרגומיו, פירושיו וחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם:

רב סעדיה גאון:

חכמי ספרד וצרפת:

חכמי א"י, תימן והמזרח

שיעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעלה מעשר שנים אחר פטירתו, התחיל מכון מש"ה להוציא כמה "שיעורים מפי הרה"ג יוסף קאפח" בפורמט MP3 על תקליטורים.

  • רס"ג
    • הנבחר באמונות ובדעות (4 תקליטורים)
  • רמב"ם
    • הקדמה לפירוש המשנה (תקליטור אחד)
    • פירוש המשנה
      • פירוש לפרק עשירי – מסכת סנהדרין - פרק "חלק" (תקליטור אחד)
      • הקדמה למסכת אבות המכונה "שמונה פרקים" (תקליטור אחד)
    • מורה הנבוכים (11 תקליטורים)
    • אגרות (תקליטור אחד)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביבית לוי (נכדתו), הולך תמים, יד מהר"י קאפח, ישראל 2003.
  • כתב העת מסורה ליוסף, (יוסף פרחי, עורך), מכון מש"ה, נתניה תשס"ד ואילך.

מאמרים חיבורים ומסות על יצירתו:

  • יוסף טובי, "תפישת היהדות בעיני הרב יוסף קאפח", תימא ח', 2004.
  • אהרן קאפח, "הוראות שונות בעניין אחד במשנת הרב יוסף קאפח", תימא ח', תשס"ד 2004.
  • אליצור סגל, "הלכה וריאליה : שלוש סוגיות מתורתו שבכתב ושבעל-פה של מהר"י קאפח", ספר זיכרון לר' יוסף קאפח, 2001.
  • אלישבע בר, "סיני עדיף" עדות
  • חננאל סרי, "מורנו ורבנו הרב יוסף קאפח זצ"ל - שיטה, חשיבה ומידות", ספר זיכרון לר' יוסף קאפח, 2001.
  • ירון סרי, "מסורת התרגום של ר"י קאפח לשמות בעלי החיים שבמקרא", 'ספר זיכרון לר' יוסף קאפח', 2001.
  • זהר עמר, "על עקרונות אחדים בשיטתו של הרב יוסף קאפח בזיהוי צמחים וענייני ריאליה", ספר זיכרון לר' יוסף קאפח, 2001.
  • אליעזר שלוסברג, "תרומתו של הרב יוסף קאפח ע"ה לחקר פרשנותו של רב סעדיה גאון למקרא", ספר זיכרון לר' יוסף קאפח, 2001.
  • יובל סיני, "רמזי לשון במשנה תורה ובפירוש המשנה : עיון בהערותיו של הר"י קאפח", קובץ מאמרים ומחקרים בתורה ובמדעי היהדות, 2001.
  • משה בר-אשר, ‏הרב יוסף קאפח - החוקר והמנהיג הרוחני : דברים לזכרו, פעמים 84, 2000, עמ' 5-11
  • הרב רצון ערוסי, "השגות "מארי" על מפרשי דברי רבנו הרמב"ם – תכליתן ותועלתן",מסורה ליוסף, ז, 2012.
  • טוב צדוק, "חמישים שנה במחיצת מורנו ורבנו הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל", מסורה ליוסף, ז, 2012.
  • הרב אליקים צדוק, "תורה ועבודה במשנתו ובהליכותיו של מו"ר הרב יוסף קאפח זצ"ל", מסורה ליוסף, ז, 2012.
  • יוסף פרחי, "על "דברים אחדים": הקדמת הרב יוסף קאפח לספר "מורה הנבוכים"", מסורה ליוסף, ז, 2012.

מאמרי בקורת על ספרים שההדיר:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]