לימירה

לימירה
Limyra

התיאטרון הרומי בלימירה
היסטוריה
תקופות	התקופה ההלניסטית, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית
מיקום
מדינה	טורקיה
מיקום	"הריביירה הטורקית", חבל ליקיה ההיסטורית
קואורדינטות	36°20′34″N 30°10′14″E
לימירה, טורקיה   לימירה

תבליט מאנדרטת הזיכרון לגאיוס קיסר בלימירה; אוסף המוזיאון הארכאולוגי באנטליה

אחת הקשתות בגשר לימירה

שברי לוחות שיש ועליהם סמלי המנורה שנחשפו בחפירות לימירה הביזנטית

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

לימירה (בטורקית: Limyra, ביוונית עתיקה: Λίμυρα, בליקית : זמורי, Zemuri) הייתה אחת מערי ליקיה ההיסטורית, בחופה הדרומי של אסיה הקטנה. אתרהּ נמצא כ-10 ק"מ מצפון-מזרח לעיר פֿיניקה בתחומי נפת אנטליה של ימינו.

היסטוריה

קורותיה של לימירה בתקופות הארכאית והקלאסית אינן ידועות לאשורן. היא נזכרת בחיבורו של סטראבון "גאוגרפיקה", בכתבי הגאוגרף והתוכן תלמי, אצל פליניוס הזקן" ואחרים. באמצע המאה ה-6 לפנה"ס נכבשה על ידי הפרסים, ויחד עם שכנותיה הייתה לחלק מהממלכה האחמנית. במאה ה-4 לפנה"ס הובילה לימירה בהנהגת פריקלס, שליט ליקיה את מרד הסטרפים (הנציבים, מושלי הפרובינציות) באסיה הקטנה נגד האחמנים. אחרי סילוק הפרסים בידי אלכסנדר הגדול נשלטה ליקיה ברובה בידי תלמי הראשון ובנו תלמי השני אחריו. המקדש שהוקם לכבודם – פטולמאיון (Ptolémaïon) – הוא מהבולטים והמפוארים בשרידי העיר. כיתר ערי הברית הליקית, קיימה לימירה את מִמשלהּ הפנימי בחסד הרומאים, שבמהלך המאה הראשונה לפני הספירה השתלטו בהדרגה על אסיה הקטנה וליקיה בכללהּ. גאיוס קיסר, נכדו המאומץ של אוגוסטוס שהיה מועמד לרשתו, מת מפצעיו בשובו בשנה 4 מהמערכה נגד הפרתים בארמניה ונקבר בלימירה. ב-43 לספירה, בימי הקיסר קלאודיוס, הפכה לימירה לחלק מהפרובינקיה הרומית אסיה. העיר המשיכה את קיומה בתקופה הרומית המאוחרת ובתקופה הביזנטית, והיא נזכרת עד המאה ה-13 כמושב בישוף, אך ניטשה בהדרגה לטובת הנמל שלה – פֿיניקה.

חפירות ארכאולוגיות מסודרות נערכות בלימירה מאז 2002 בידי חוקרים מהמכון האוסטרי לארכאולוגיה ומאוניברסיטת וינה.

האתר

לימירה התפרסה למרגלות האקרופוליס ובשרידיה אובחנו שני מרחבים נפרדים מוקפים חומות, שביניהם עובר אפיק נחל. עקב שיבושים בניקוז שקועים חלקים מאתרה במי ביצה. לימירה, כיישובים אחרים בליקיה, בקאריה ובאיים הסמוכים, נפגעה ברעידת אדמה בשנת 141 . השרידים הגלויים באתר העיר הם התיאטרון הרומי, בית מרחץ, שדרות עמודים, קטעים מחומות העיר בתקופות שונות, רובם אלה שנבנו בתקופה הביזנטית, עיי כנסיות, קברי סלע שנחצבו ונבנו במעלה ההר, סרקופגים, תבליטים וכתובות בליקית וביוונית. המאוזוליאום של פריקלס, שבימיו הייתה לימירה ראשת ברית הערים הליקיות, מוקם במרומי האקרופוליס. בשטח העיר התחתית בולט שלד אנדרטת הזיכרון של גאיוס קיסר מראשית המאה הראשונה לספירה. תבליטים ופסלים שעיטרו את המבנים האלה אצורים במוזיאון הארכאולוגי של אנטליה.

ממזרח לאתר העיר נמצאים שרידי גשר רומי ("גשר לימירה" ), שרובו קבור מתחת למשקעי הנהר. אורך הגשר כ-350 מ', הוא נתמך ב-26 קשתות סגמנטליות ונחשב לאחד העתיקים מסוגו.

בית הכנסת העתיק בלימירה

במהלך עונת החפירות, שנערכו ב-2012 על ידי חוקרים מן המכון האוסטרי לארכאולוגיה, סמוך לחומת העיר במזרח האתר, נתגלו שברי לוחות שיש ועליהם תגליפים של מנורות שבעת הקנים, שופר ולולב. אף שנמצאו בשימוש משני כאבני ריצוף, הם מעידים על קיום בית כנסת במקום. החוקרים מניחים שהלוחות הללו היו חלק מהמחיצה שבין אולם המתפללים לבין מתחם הבימה וארון הקודש. ציר המבנה שבו נמצאו הלוחות מכוון לדרום-מזרח, והגם שהוא תואם את מערך הבניינים הסמוכים לו בחלק זה של העיר, ניתן להבינו כמכוון לירושלים. גיל המבנה לא נקבע, אך בשל סמיכותו של המבנה לחומת העיר הביזנטית, ומתוך השוואה לבתי כנסת אחרים באסיה הקטנה, הוצע לתארכו לתקופה הרומית המאוחרת, בין המאה הרביעית או חמישית עד השביעית. בשרידי המבנה, בחלק שהחוקרים רואים בו חצר, נמצא אגן מים שדפנותיו מטויחים. שרידים של צינור חרס מעידים על הולכת מי גשמים מן הגג אל האגן הזה. החוקרים מציעים לראות בו מקווה טהרה. מציאות בית כנסת מעידה על קיום קהילה יהודית במקום, אולם אין לכך סימוכין ממקורות אחרים, מלבד כתובת קבורה ביוונית המציינת את "יודאס".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לימירה בוויקישיתוף

• לימירה באתר Livius.org
• על לימירה באנציקלופדיה הקתולית

• Martin Seyers, "Some Aspects of the Urbanistic Development in Limyra in the Hellenistic and Early Roman Periods", Revue archéologique, 68, 2019, pp. 375–389
• Martin Seyer, Helmut Lotz, "A Building with Jewish Elements in Limyra/Turkey – A Synagogue?", Journal of Ancient Judaism 5, 2014, pp. 142–152
• Zeev Weiss, "Was It a Synagogue? Preliminary Thoughts on the New Finds from Limyra ", Journal of Ancient Judaism 5, 2014, pp. 153–161
• Steven Fine, "The Menorahs of Limyra in Jewish Art and Visual Culture", Journal of Ancient Judaism 5, 2014, pp. 217–222
• Martin Seyer, "Mysterious Jewish Building in Roman Turkey", Biblical Archaeology Review 42 (1), January/February 2016
• Megan Sauter, "Jews in Roman Turkey: Jewish presence uncovered at Limyra, Turkey", Bible History Today (blog), 10.02.2017