יוון הארכאית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוון העתיקה
המעצמות ההלניסטיות העיקריות: מצרים התלמיית (כחול כהה), הממלכה הלסאוקית (צהוב), אפירוס (ורוד), מוקדון ויוון (ירוק), ממלכתו של ליסימכוס שהתפצלה אחרי מותו לשלל ממלכות  קטנות כגון ביתיניה ופרגמון (כתום)
פורטל יוון העתיקה
Flag of Greece.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של יוון

היסטוריה של יוון העתיקה

יוון המינואית
יוון המיקנית
תקופת המעבר ביוון
יוון הארכאית
יוון הקלאסית
יוון ההלניסטית
יוון תחת שלטון רומא

יוון תחת שלטון ביזנטיון

יוון העות'מאנית

מלחמת העצמאות היוונית

יוון העצמאית מהמאה ה-19

יוון

יוון הארכאית היא תקופה בתולדות יוון העתיקה, שנהוג למנותה משנת 800 לפנה"ס בקירוב ועד מלחמת פרס-יוון (480 לפנה"ס). בין תקופה זו לבין תקופת יוון המיקנית הייתה תקופת מעבר בת 300 - 400 שנה. בתקופה הארכאית התעצב העולם היווני כפי שאנו מכירים אותו כיום. התהוו הפולייס (רבים של פוליס), העמים המוכרים כיום בשם "יוונים עתיקים" התנחלו ביוון ואף יישבו את חופיו של הים התיכון. תקופה זו הייתה הקרקע הפורייה שעליה צמחה תרבות יוון הקלאסית ובתקופה זו נעוצים שורשי הפילוסופיה, האמנות והמדע היווניים.

יוון המיקנית ותקופת המעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – יוון המיקנית, תקופת המעבר ביוון

מקובל למנות את תקופת יוון המיקנית מ-1600 לפנה"ס עד 1200 לפנה"ס. תקופה זו נקראת על שם העיר מיקנה בחצי האי פלופונסוס. הייתה זו תקופת פריחה עם תרבות מפותחת של ארמונות. רוב העדויות לתקופה זו באות מממצאים ארכאולוגיים ותעודות מעטות הכתובות בכתב קווי א' וכתב קווי ב'.

עם פלישת הדורים בסמוך ל-1200 לפנה"ס חרבה תרבות זו. השבטים הדורים פלשו מהצפון ועברו דרום מערבה, לחצי האי פלופונסוס. תוצאת הפלישה הייתה חורבן רבתי של התרבות העתיקה ושקיעה של התרבות החומרית. הממצאים הארכאולוגיים חושפים שהתרבות החומרית הידרדרה למצב שהיה 1,000 שנה לפני הפלישה. הפלישה לא השפיעה באופן משמעותי על דלת העם - השכבה הנפגעת העיקרית הייתה האריסטוקרטיה.

האמנות בתקופה היוונית הארכאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרבות היוונית הושפעה מאוד מתרבויות שקדמו לה. היא פיתחה שפה תרבותית שהפכה זמינה לכל העמים שישבו סביב לה ולכן גם זכתה להשפעה רבה. התקופה הארכאית באמנות הושפעה מאוד מהפיסול המצרי. לרוב לא ידוע כיום מי היו נושאי הפיסול, לכן חילקו פסלים אלו לשני סוגים: פסלי גברים שנקראו "קורוס" ("בחור" ביוונית), והקבוצה השנייה היא פסלי נשים, שנקראו "קורה" ("בחורה").

הגבר מזוהה לפי כמה מאפיינים כגון: הדמות היא פרונטלית, קפואה, ללא תזוזה. הידיים לצדי הגוף, השיער מסוגנן ומזכיר את הפאה של המצרים, וקיים עיוות מבחינה אנטומית. מאפיינים השונים מהשפעות קודמות הם: עירום מלא, כל הפסל מעוצב [גם גבו], הרגליים אינן צמודות. מאפיין נוסף של הפיסול היווני הוא ה"חיוך הארכאי" שאינו חיוך, או הבעת פנים, אלא ניסיון של האמן ליצור דימוי ריאליסטי.

גם לדמות האישה יש מאפיינים קבועים. עיצובה מושפע מהאמנות המסופוטומית; דמות האישה אינה נאמנת למציאות אלא נראית כעמוד שעליו הלבישו שמלה. דמויות הנשים צבועות, לבושות תמיד, וברגליים צמודות. השיער מסוגנן והבעת הפנים היא החיוך הארכאי. בניגוד לדמות הגבר, הידיים בדרך כלל בתנועה.

בהמשך החלו להתפתח דפוסי עיצוב ריאליסטיים יותר. התרבות היוונית העריצה את הגוף הגברי, הספורט היה מקובל ולכן כל הספורטאים מתקבלים שם כאלים או גיבורי מלחמה. התרבות היוונית סברה כי היפה הוא ביטוי לטוב האלוהי.

הפוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליס

הפוליס הייתה קהילה פוליטית עצמאית שהייתה מקובלת ברוב חלקי יוון בתקופה הארכאית ובתקופה הקלאסית. הייתה זו מעין מדינה בזעיר אנפין (ומכאן כינוייה הרווח "עיר-מדינה") אשר סיפקה את הצרכים הקהילתיים של תושביה - הגנה, משפט, חקיקה, תרבות ופולחן, ובמקרים מסוימים גם שירותי רווחה וחינוך (למרות ששירותים אלה היו נדירים בעולם העתיק כשירות הניתן על ידי הקהילה או השלטון).

הפוליס סיפקה לעצמה את צרכיה התרבותיים, הצבאיים, המדיניים ואחרים. כל פוליס ראתה את עצמה כעצמאית, אך בדרך כלל כונסו הפולייס לבריתות גדולות כדי לעזור בהגנה. ברית כזאת שהתפתחה בתקופה הארכאית ושמרה על מעמדה גם בתקופה הקלאסית היא הליגה הפלופונסית.

תושבי הפוליס התחלקו לכמה קבוצות עיקריות: אזרחים שווי זכויות, גרים ותושבים בעלי זכויות חלקיות ועבדים. רק הגברים מעל גיל מסוים היו יכולים להיות אזרחים. אחת הזכויות העיקריות של האזרחים הייתה היכולת שלהם להשפיע על תהליכים מדיניים ופוליטיים, והם אלו שהרכיבו בדרך כלל את צבא הפוליס.

למוסדות השלטון לא הייתה תבנית קבועה - המוסדות השתנו מפוליס לפוליס, ולא פעם עברו שינויים במהלך ההיסטוריה של הפוליס. יחד עם זאת, מזהים שלושה סוגי מוסדות שלטון בסיסיים אשר משותפים לרוב הפולייס:

  1. אספת העם, שקיבלה את ההחלטות המדיניות - בין אם יזמו אותן (כבמשטר דמוקרטי) ובין אם תומרנו לקבלתן (כבמשטר טיראני). אספת העם הורכבה מכלל האזרחים של הפוליס.
  2. מועצה - למועצה היו בדרך כלל סמכויות של ייעוץ, ביקורת של המשרות הממלכתיות, או הנחיה של אספת העם.
  3. משרות ממלכתיות - נושאי המשרות היוו מעין "רשות מבצעת" - סמכויותיהם כללו טיפול בהיבטים שונים של חיי היום-יום בפוליס. בחלק מהמקרים נושאי המשרות היו נבחרים לתפקידם, לתקופות כהונה משתנות.

הקולוניזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקולוניזציה היוונית

בראשית התקופה הארכאית החלו תושבי יוון לעזוב את מולדתם ולחפש מקום מגורים חדש מעבר לים. תנועה גדולה זו נקראת בדרך כלל "קולוניזציה".

אפשר למנות סיבות רבות לתופעה זו. בין אם כלכליות, פוליטיות או טכנולוגיות. מבחינה כלכלית, הקרקע החקלאית המצומצמת ביוון לא אפשרה קיום נאות לאוכלוסייה הגדלה והולכת. ההתפתחות הטכנולוגית בספנות אפשרה את תנועת ההגירה ואילו הפוליטיקה דחפה את הלא רצויים החוצה מתוך הפוליס, לחפש להם מולדת חדשה.

המושבות החדשות שמרו בדרך כלל על קשר לפוליס האם, אך עם הזמן, נותק בדרך כלל הקשר ונשארה רק זיקה רופפת בין פוליס האם למושבה החדשה. חלק מהמושבות הפכו לגדולות ומפורסמות דוגמת מילטוס במזרח וסירקוסאי במערב.

הקולוניזציה היוונית אכלסה את כל אגן הים התיכון, אך הנוכחות העיקרית הייתה בחופה המערבי של אסיה הקטנה, באזור שנקרא איוניה ובדרום איטליה וסיציליה במה שמכונה "יוון הגדולה". מושבות אחרות היו לא משמעותיות בדרך כלל.

חברה ומשטר בתקופה הארכאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוקקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד ממוקדי הכוח של האריסטוקרטיה היה המשפט. בתקופה זו לא היו החוקים כתובים, אלא הועברו בצורה מסורתית בתוך שושלות האצילים. כתוצאה מכך, שימש המשפט כאמצעי לחץ וסחיטה על דלת העם. לחץ זה הביא ללחץ נגדי מצד דלת העם ועם הופעת הכתב מחדש החלה דלת העם לדרוש את כתיבת החוקים. המחוקק הראשון אשר נזכר במקורות הוא זלווקוס מלוקרוי במערב. המחוקקים הופיעו קודם במערב כי שם האצולה לא יכולה לטעון לזכות אבות. המחוקקים המוכרים הם ליקורגוס מספרטה, דרקון מאתונה ואחרים.

אף שהמשפט נותר בידי האצולה פחת הלחץ שהם הפעילו על דלת העם. רוב המחוקקים באו מקרב האריסטוקרטיה ומיעוטם היו אנשים מבחוץ שנתפסו כחסרי פניות. הסיבות לכתיבת החוקים מגוונות וכנראה שהמחוקקים פעלו כך על מנת להפיג את המתח בין המעמדות ולהסדיר את תקינות השלטון.

טיראניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיראניה

טיראניה היא צורה של שלטון יחיד החל מאמצע המאה ה-7 ביוון העתיקה. שליטים אלו, שבאו בדרך כלל מקרב האריסטוקרטיה, החליפו את שלטון המלכים בדיקטטורה אישית. בדרך כלל באה ההחלפה כתוצאה מהפיכה אלימה. אף שהטיראנים באו בדרך כלל מקרב האצולה, הם התבססו בדרך כלל על השכבות העממיות. בדרך כלל ניסו הטיראנים לכונן שושלות בדומה למלכים, אך לרוב לא צלח הדבר בידם.

בחלק מהמדינות היווה המשטר הטיראני שלב מעבר בין שלטון האריסטוקרטיה והמלוכה לדמוקרטיה, אך לעתים עבר השלטוןבין הקבוצות השונות.

יש סיבות אחדות לעליית הטיראנים והחלפת המשטר המלוכני בדיקטטורה:

  1. קרע באריסטוקרטיה
  2. עליית מעמדות כלכליים חדשים
  3. ירידת משקלה הצבאי של האריסטוקרטיה, ועליית משקלם של חוגים אחרים.

גם השליטים היחידים במזרח (באסיה הקטנה) כונו בדרך כלל טיראנים, אך היו אלה שליטים מטעם השלטון הזר. בדרך כלל מינו השליטים הזרים אציל מקומי שיעלה להם מס וישמור על קשר בין העיר לבין השלטון המרכזי, ולא התערבו באוטונומיה הפנימית של הערים. אף שדיקטטורים אלה נקראים אף הם "טיראנים", הסיבות לעלייתם שונות.

שינויים כלכליים בתקופה הארכאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת יוון העתיקה

הקולוניזציה הייתה המנוע העיקרי לשינויים הכלכליים ברוב חלקי יוון. המושבות היוונית היו לתחנות מסחר פורחות ושווקים חדשים נפתחו לסוחרים היוונים. לא עוד ייצור לשימוש פנימי בלבד, אלא בתי מלאכה שלמים שהתמחו בייצוא. התפתחות זו של השווקים גרמה לירידת קרנה של האצולה החדשה ולהופעת מוקדי כוח חדשים - בעיקר מקרב הסוחרים.

ההגירה מזרחה, לאסיה הקטנה, קירבה את התרבות היוונית ללידיה, שבה הופיעו המטבעות הראשונים. במהלך המאה ה-6 לפנה"ס החל גם ביוון שימוש במטבעות, שחולל שינוי גדול בכלכלה היוונית.

שינוי אחר הוא העיור המואץ. אף שהייתה הגירה גדולה מהמולדת היוונית אל מחוץ לה, גידול בתעשייה גרם לדרישה לידיים עובדות. כתוצאה מכך הפכה יוון לתלויה עוד יותר בייבוא מזון וחומרי גלם אחרים מבחוץ. העיור לא התרחש במחוזות שבהם הייתה עתודת קרקע חקלאית גדולה, דוגמת ספרטה ותסליה. ארצות אלו לא השתתפו כמעט במפעל הקולוניזציה והשפעותיה הכלכליות ניכרו בהן פחות מאשר במקומות אחרים שנטלו חלק פעיל ביישוב חופי הים התיכון.

השינויים הצבאיים בתקופה הארכאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל היבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבשה עבר הדגש מאצולה הרכובה על סוסים ומרכבות אל חיל רגלים. הקולוניזציה הביאה לגידול ניכר במספר האנשים שהיה בידיהם לרכוש מערכת כלי נשק טובה. עובדה זו, בצירוף זאת שתנאי הקרקע ברוב חלקי יוון אינם מאפשרים גידול נאות של סוסים, גרמו לזניחת הזרוע הרכובה ולעליית חשיבות חיל הרגלים ביוון, למעט תסליה. התפתח גם מערך הפלנקס המבוסס על הופליטים.

שינויים בצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניות המלחמה עברו שינוי מהפכני. בתקופה שקדמה לתקופה הארכאית הייתה האונייה פלטפורמה שעל גבה נלחם חיל רגלים; האוניות היו לא יותר מאשר במה שאפשרה להם לוחמה כזו. בתקופה הארכאית הורכב איל הניגוח על חרטום האונייה.[1]. בתקופה זו הופיעו דגמי אוניות שנועדו למלחמה בים. בהתחלה הייתה זו ספינה המצוידת באיל ניגוח, אחר כך הופיעו אוניית חמישים ותלת חתרית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יש חוקרים שסבורים שאיל הניגוח היה ידוע כבר בתקופה המיקנית, להשוואה ראו מאיר שש, תולדות העוצמה הימית, משרד הביטחון, 1991, פרקים א וב.
יוון הארכאית על ציר הזמן
העת העתיקה ימי הביניים הרנסאנס העת החדשהציר הזמן