לולב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארבעת המינים (מימין לשמאל): ערבה, לולב, הדס (אגודים בקוישיקלך) ואתרוג
איור של ארבעת המינים: הדס, לולב, ערבה ואתרוג
לולבים בשוק ארבעת המינים בקדומים
בדיקת לולב

לולב הוא אחד מארבעת המינים, כאמור בספר ויקרא: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים"" (כ"ג, מ). הזיהוי שלו כמעט ודאי: תמר מצוי - עץ הגדל בנאות מדבר, בארץ ישראל, בבקעת הירדן ובצפון חצי האי סיני. התמר אינו גדל באירופה,‏‏‏[1] ובעבר, קהילות יהודיות באזורים אלה, התקשו מאד להשיגו.‏[2]

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של הלולב לקוח מן המילה "לב", מכיוון שהוא "ליבו" של הדקל- הענף האמצעי שנשאר סגור ושאר הענפים, מכסים עליו.‏‏[3]

את המילים כפת תמרים שבמקרא, תרגם פרשן המקרא אונקלוס -"לולבין". התמר המצוי ידוע בעליו המיוחדים, הנותנים לארבעת המינים את המראה האופייני.

בספרות חז"ל מכונים כל ארבעת המינים בתור "לולב" - היות שהוא הבולט מבין המינים וכן הוא נוסח הברכה על נטילת ארבעת המינים -"על נטילת לולב".

מדיני נטילת הלולב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כמה מנהגים לגבי אופן אגידתו -קשירתו של הלולב, יחד עם ההדסים והערבות ועל כך נאמר במשנה, במסכת סוכה: "אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר אפי' במשיחה אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב אמרו לו במינו היו אוגדין אותו מלמטה" (פרק ג', משנה ח).

אחדים מהדינים הייחודיים:

  1. נוטלים את המינים כדרך גדילתן: צד שהיה מחובר לעץ יהיה כלפי מטה.
  2. אוחזין את הלולב ביד ימין ואת האתרוג בשמאל (ושמאליים -להפך).
  3. שדרו של הלולב צריך להיות מול הפנים.
  4. יש לנענע את הלולב והוא מעיקר המצווה: אופן הנענוע הוא כדלהלן: עומדים עם הפנים למזרח ומנענעים "שלוש הולכות ושלש הבאות" לכל רוח, לפי הסדר הבא: מזרח, דרום, מערב, צפון, מעלה ומטה (לפי מנהג אחר: מזרח, מערב, דרום, למעלה, למטה, צפון).
  5. אורכו המינימלי של הלולב יהיה לפחות ארבעה טפחים[4]. בנוסף, על הלולב להיות ארוך בטפח מההדסים והערבות.
  6. ה"תיומת" - בגמרא‏[5] נאמר ש"נחלקה התיומת פסול". עלי הלולב מורכבים מזוגות עלים מחוברים. לדעת הספרדים, על פי פסקו של השולחן ערוך, התיומת היא החיבור של העלים, ולכן על רוב העלים להיות מחוברים, ואם לא הלולב פסול. לדעת האשכנזים, על פסקו של הרמ"א, העלה האמצעי הוא התיומת ואם הוא החלק יותר מחצי הלולב פסול ולכתחילה עדיף שלא יהיה פתוח בכלל. השם תיומת נגזר מהמילה תאומים.

לולב פסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם כפת התמרים היא גנובה, הלולב פסול, היות שזו מצווה הבאה בעבירה. לפי ההלכה, האיסור הוא במפורש ליום הראשון והוא חל גם על לולב שאול שכן נאמר "ולקחתם לכם" - משלכם.‏[6] לולב נפסל גם אם אין בו יופי (הדר) ודי שיהיה בו כתמים ירוקים. בתלמוד ירושלמי אומר "רבי יודה בן פזי: היבש פסול על שם "לא המתים יהללו יה" (סוכה, פרק ג', משנה א). כלומר, לולב יבש נחשב לדבר מת ולפי-כך הוא אינו ראוי לנטילה.

המשנה מרחיבה גם לגבי מקרים שלא קיימים בהווה: "לולב הגזול והיבש פסול של אשירה ושל עיר הנדחת פסול" (שם).

הלולב היבש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז היציאה לגלות התעוררו קשיים בהשגת ארבעת המינים, מציאות זו החריפה במיוחד בקהילות מזרח אירופה ומרכזה. כבר חז"ל ציינו מציאות ש"אנשי כרי הים הורישו את לולביהם היבשים לבניהם", היות שלא היו להם לולבים טריים.‏‏‏[7] המאירי כתב שבזמן המקדש לא היו היהודים רחוקים מארץ ישראל... וידוע כי שם היו דקלים...לאחר החורבן התרחקנו מהארץ למקומות שבהן אין דקלים.‏[8] פליניוס הזקן כתב שאפילו באיטליה לא גידלו תמרים כגידול חקלאי. הם גדלו רק באיים: כרתים, קפריסין וסיציליה.

זהר עמר הביא בספרו את הנוהג, לפיו זני תמרים עקרים לצורכי נוי שימוש ללולבים באיטליה (טריאסטה) ובפולין (גליציה).‏[9]

מסקנתו היא שהפרשנות המקילה לגבי הלולב היבש הייתה רק בהמאות ה-12 וה-13. לאחר מכן, עקב התפתחות המסחר הבינלאומי, לא היו מגבלות על אספקת ארבעת המינים בכלל והלולב בפרט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏התמר זקוק לטמפרטורות גבוהות בקיץ 25 עד 30 מעלות ואם בחורף הטמפרטורה יודת מתחת ל-5 מעלות כפות התמרים נפגעים מהקרה מקור:זהר עמר, עמ' 82‏.
  2. ^ לעתים הגיע הקושי למצב בו נאלצו להשתמש ב"לולב יבש" - דהיינו משנה שעברה, על פי ההלכה המכשירה לולב יבש בשעת הדחק.
  3. ^ אוצר ישראל הערך לולב‏
  4. ^ אורכו של הטפח נתון במחלוקת: לפי החזון איש – 38.4 ס"מ (טפח אחד – 9.6 ס"מ) ופי הגר"ח נאה – 32 ס"מ (טפח אחד – 8 ס"מ)
  5. ^ בבא קמא צ"ו ב'.
  6. ^ יהודה איזנברג‏.
  7. ^ ‏תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, א'.
  8. ^ מגן אבות, ח', י"ז‏.
  9. ^ ‏מקורות בספרו זהר עמר, הערה 20‏.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.