לקטולוז

לקטולוז
שם IUPAC
	4-O-β-D-Galactopyranosyl-β-D-fructofuranose
שמות מסחריים בישראל
	אבילק, לבולק
נתונים כימיים
כתיב כימי	C12H22O11
מסה מולרית	342.297 גרם למול
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית	נספג באופן מועט
מטבוליזם	100% במעי
זמן מחצית חיים	1.7-2 שעות
הפרשה	בצואה
בטיחות
מעמד חוקי	לא דרוש מרשם רופא
קטגוריית סיכון בהריון	קטגוריית סיכון B
סיכון לתלות	נמוך
דרכי מתן	סירופ (PO), מתן רקטלי (PR)
אינטראקציות עם תרופות אחרות	1. תרופות שמגבירות את הפרשת השתן 2. קורטיקוסטרואידים 3. אמפוטריצין B 4. תרופות משלשלות אחרות 5. דיגוקסין 6. תרופות לטיפול במחלות מעי דלקתיות
מזהים
קוד ACT	A06AD11
מספר CAS	4618-18-2
PubChem	11333
ChemSpider	10856

לקטולוז (באנגלית Lactulose) הוא דו-סוכר הנמצא בשימוש רפואי משנת 1957 לטיפול במחלות כגון עצירות כרונית, אנצפלופתיה כבדית ומחלת כליות כרונית.

מנגנון הפעולה מבוסס על תסיסת לקטולוז על ידי מיקרוביוטה של המעי. התרופה מוכרת בישראל בשמות המסחריים אבילק (Avilac) ולבולק (Laevolac). התרופה עצמה מכילה סוכרים נוספים כמו: פרוקטוז, גלקטוז ולקטוז. שימוש ממושך בתרופה עלול להזיק. מכיוון שלקטולוז היא תרופה הפועלת מקומית במעי ואינה נספגת לדם, היא בטוחה יותר מכמה משלשלים אחרים.

תופעות הלוואי העיקריות של לקטולוז כוללות כאבי בטן וגזים. זמן תחילת ההשפעה של התרופה הוא בין 12 ל-48 שעות וכך גם משך ההשפעה שלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוהנס ביכר, פרופסור לרפואה ולפרמקולוגיה קלינית בשווייץ, פרסם את הניסוי הראשון שלו עם לקטולוז ב-The Lancet ב-1966. למרות השפעה טובה של התרופה על עצירות, טיפול זה נתקל בספקנות. לאחר ניסוי נוסף בשנת 1969, החברה המדעית והרפואית החלה לקבל את התרופה.

הרעיון של ביכר היה שלקטולוז אינו נספג במעי הדק ולכן מגיע למעי הגס. שם לקטולוז מזין את צמיחת הלקטובצילים. עליית החומציות במעי הגס תפחית את ספיגת האמוניה. בכמה מחקרים נמצא שהפחתה באמוניה נמצאת בקורלציה עם ירידה ב-pH בצואה. לפני כן, אינגלפינגר (רופא עמית של פרופסור יוהנס ביכר) הציע תפקיד עבור לקטולוז באנצפלופתיה כבדית לאחר שאחרים גילו שלקטובצילים משתמשים בלקטולוז ליצירת חומצה לקטית, ובכך יצרו מצב המקדם צמיחה על חשבון חיידקים אחרים.

ביכר לקח שני חולים עם פרופיל מחלתי של אנצפלופתיה כבדית אשר טופלו ברצף במספר טיפולים שהתחלפו מדי שבוע. התרופות השונות שניתנו למטופלים היו ניומיצין, סורביטול ולקטולוז. בשני החולים, לקטולוז שיפרה באופן משמעותי את הסימפטומים של מחלתם (אנצפלופתיה כבדית). בנוסף הייתה היעלמות של "רעד מתנופף" (רעד גס של הידיים - סימן של המחלה). אך נישאר סיכון להישנות (חזרה של המחלה) אנצלופתיה כבדית במידה והטיפול הראשוני היה סורביטול ולאחר מכן הוחלף בלקטולוז. הלקטולוז שסיפקה פיליפס-קופר הייתה מכונה דופאלק (סירופ בטעם תפוז בשימוש רגיל לטיפול בעצירות). רמות האמוניה במטופלים ירדו עם שיפור האנצפלופתיה הכבדית ולהפך.

העדויות ללקטולוז כטיפול ראשון הן במידה רבה מבוססות על ניסיון קליני. נחשפה סקירה מערכתית שרוב המחקרים בוצעו בתחילת שנות ה-70 והיו באיכות נמוכה (לפי הסטנדרטים של תחילת המאה ה-21). לקטולוז לא שיפר את התמותה במטופלים, וההשפעה בטווח הארוך לא הייתה מתמשכת.^[1]

שימוש רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקטולוז ניתנת לרכישה ללא מרשם אך מקובל להשתמש בה במשך שבועיים לכל היותר. במידה וסובלים מעצירות ממושכת או במידה והבעיה לא נפתרת אחרי שבועיים ניתן לפנות לרופא המטפל. לקטולוז מתחילה לפעול תוך 12 עד 48 שעות לאחר הנטילה. אופן נטילת התרופה הוא בסירופ או מתן רקטלי (לא נפוץ בישראל). המינון השכיח לטיפול בעצירות הוא בין 15-30 מיליליטר פעם ביום. לטיפול באנצלופתיה כבדית המינון המומלץ הוא 30-50 מיליליטר 3 פעמים ביום.^[2] אפשר ליטול את התרופה יחד עם מזון או בין הארוחות, מומלץ להקפיד על שתייה מרובה של נוזלים בזמן שמטופלים בתרופה. ניתן לתת את התרופה לחולה המרותק למיטה. הטיפול מיועד גם לשימוש ארוך טווח, אם כי שימוש ממושך עלול לגרום לתלות בתכשירים משלשלים.

בילדים התרופה מיועדת רק לטיפול בעצירות. התרופה תינתן רק בהמלצת רופא, והוא קובע את המינון. להלן המינון המקובל בחלוקה לפי גילאים:

עד גיל שנה: עד 5 מיליליטר פעם ביום.
1 עד 6 שנים: 5 או 10 מיליליטר פעם ביום.
7 עד 14 שנים: 10 או 15 מיליליטר פעם ביום.
14 שנים ויותר: 15 או 30 מיליליטר פעם ביום.

אופן פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקטולוז הוא נגזרת סינתטית של מולקולת סוכר גדולה. במעי הגס, הלקטולוז מפורק לחומצות אורגניות על ידי חיידקים המצויים במעיים. התוצר של פירוק הלקטולוז מושך מים ומגביר תנועתיות מעיים. בנוסף משתמשים בלקטולוז למניעת הפרעות מוחיות הנלוות להפרעה חמורה בתפקוד הכבד, עקב יכולתו של לקטולוז להפחית את רמת האמוניה בדם על ידי הוצאת אמוניה עודפת בצואה.^[3]

אינטראקציות עם תרופות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות שמגבירות את הפרשת השתן - כגון פורוסמיד או הידרוכלורתיאזיד. השילוב ביניהן לבין לקטולוז יכול להעלות את הסיכון להפרעות במלחים בדם ובמיוחד לגרום לירידה ברמות האשלגן בדם.
קורטיקוסטרואידים - כגון פרדניזון. השילוב ביניהם לבין לקטולוז יכול להעלות את הסיכון להפרעות במלחים בדם ובמיוחד לגרום לירידה ברמות האשלגן בדם.
אמפוטריצין B (אנ') - תרופה נגד פטריות שניתנת בבתי החולים. השילוב בינה לבין גלוקולוז יכול לגרום לירידה ברמות האשלגן בדם, לכן מומלץ לנטר את רמות האשלגן בדם אם יש טיפול משולב.
תרופות משלשלות אחרות - השילוב איתן יכול לגרום לשלשול, אם סובלים מאנצלופתיה כבדית יש להימנע משילוב תרופות משלשלות אחרות עם לקטולוז.
דיגוקסין - מפני שלקטולוז יכולה לגרום לירידה ברמות האשלגן בדם בשילוב עם דיגוקסין מעלה את הסיכון להרעלת דיגוקסין (חוסר תיאבון, בחילות, הקאות, שינויים בראייה והפרעות קצב (כמו דופק גבוה או דופק לא סדיר)). אפשר לשלב את התרופות יחד אבל צריך לנטר את רמות הדיגוקסין והאשלגן בדם.
תרופות לטיפול במחלות מעי דלקתיות (קרוהן וקוליטיס)-לקטולוז משפיע על רמת החומציות במעי הגס ולכן יכולה להוריד מיעילות התרופות לטיפול במחלות מעי דלקתיות.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות לוואי נפוצות של לקטולוז שיכולות להופיע במהלך הטיפול הן: נפיחות מגזים, כאב בטן, שלשול, בחילה, והקאה.

בנוסף התרופה יכולה לגרום לתופעות לוואי לא נפוצות כמו בלבול, סחרחורת, התעלפות, פה יבש, ירידה במתן שתן, צמא מוגבר, דופק מהיר או לא סדיר, נרגנות, אובדן תיאבון, שינויים במצב הרוח, כאבי שרירים-התכווצויות או עוויתות, חוסר תחושה או עקצוץ בידיים, ברגליים ובשפתיים. אי-שקט, שלשול חמור, נפיחות בכפות הרגליים, בעיית נשימה, עייפות או חולשה חריגים. במקרה שתופעות לוואי אלו מופיעות מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל.

נטילת התרופה לא אמורה להשפיע על יכולת הנהיגה. לא ידוע על השפעה כלשהי שיש לאלכוהול על התרופה, אמנם מטופלים הסובלים מאנצלופתיה כבדית מונחים להימנע משתיית אלכוהול.
אנשים הסובלים מסכרת ניתן ליטול את התרופה ללא חשש, מפני שהתרופה מכילה סוכר שלא נספג בדם ולא יעלה את רמת הסוכר בדם. במינון גבוה יותר הניתן לאנשים הסובלים מאנצלופתיה כבדית יש צורך לעקוב אחרי איזון הסכרת.
אנשים הסובלים מאי-סבילות ללקטוז יכולים ליטול את התרופה, משום שכמות הלקטוז המתפרקת ממנה היא קטנה מכדי לגרום לתסמינים. עם זאת, ייתכן שלאחר נטילת התרופה יהיו תופעות לוואי כמו כאב בטן, גזים, ונפיחות בבטן.

התוויות נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגישות-יתר לאחד או ליותר ממרכיבי התרופה, מומלץ להימנע ממנה. במידה של גלקטוזמיה (הפרעה גנטית חמורה שלא מאפשרת עיכול של גלקטוז) לא מומלץ להשתמש בתרופה.
חסימת מעיים וממחלות מעי דלקתיות וכן במקרה של חשש מנקב במעיים לא מומלץ להשתמש בתרופה.
שימוש ממושך בתרופה יכול לגרום להפרעות במלחים בדם, במיוחד בתינוקות, במבוגרים בני 65 ויותר ובחולים תשושים.
אנשים הסובלים מתסמונת מערכת עיכול-לב (תסמונת בה הפרעות במערכת העיכול יכולות לגרום להפרעות בקצב הלב) ונוטלים לקטולוז צריכים לדווח לרופא שלהם על כל החמרה בתסמיני המחלה, במיוחד אם מופיעים נפיחות בבטן או גזים.

היריון והנקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים הרות שסובלות מעצירות יכולות ליטול את התרופה, כי קטגוריית הבטיחות בהריון של לקטולוז היא B .^[4] התרופה כמעט ואינה נספגת במעי, ולא עוברת לשליה כלל.