עצירות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עצירות
Constipation.JPG

עצירות בילדים צעירים כפי שניתן לראות בצילום רנטגן. עיגולים מייצגים אזורים של צואה.
שם בלועזית Constipation
ICD-10
(אנגלית)
K59.0
ICD-9
(אנגלית)
564.0
DiseasesDB
(אנגלית)
3080
MedlinePlus
(אנגלית)
003125
MeSH
(אנגלית)
D003248

עצירות היא תסמין במערכת העיכול, שבמסגרתה מתקשה אדם או בעל חיים אחר לסלק פסולת צואתית שהצטברה במעיו. עצירות הינה תסמין (סימפטום) ואיננה מחלה. העצירות היא הפרעה שכיחה וסובלים ממנה על פי הערכות כ-20% מהאוכלוסייה. התופעה ההפוכה לעצירות, כלומר עודף נוזלים בצואה, מכונה שלשול. ישנה אבחנה בין סוגים שונים של עצירות: עצירות כרונית שעשויה להמשך שנים מבלי האדם ישים לב לכך, לעומת עצירות אקוטית שמופיעה לפתע וקשה להתעלם ממנה. וכן עצירות תפקודית שנובעת באופן ישיר מבעיה במעיים לעומת עצירות משנית שנגרמת בשל התנהגות או מצב של גוף האדם כמו מחלה.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמת המידה להגדרה של העצירות היא אחת מאלה:

  • תדירות יציאות נמוכה משלוש בשבוע.
  • יציאות הכרוכות במאמץ (אף אם הן סדירות).
  • יציאות קשות/יבשות.
  • תחושה של חוסר התרוקנות גם לאחר יציאה

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העצירות היא הפרעה שכיחה וסובלים ממנה כ-20% מהאוכלוסייה. היא נפוצה יותר בגיל מבוגר, ונפוצה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים (פי שניים עד שלוש נשים סובלות מעצירות מאשר גברים).

אטיולוגיה (סיבות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות שני חלוקות בהגדרת עצירות. עצירות שנובעת מתפקוד ובעיה במעי הגס עצמו, ועצירות שהיא תוצאה של גורם אחר כמו מחלה, הרגלי חיים ותרופות.

עצירות תפקודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצירות משנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תזונה לקויה. למשל הרכב תזונה שיש בו מיעוט של סיבים, מיעוט של מים או תזונה המכילה מרכיבים אחרים אשר גורמים לצואה להיות יבשה ולגרום לחסימה קטנה. דיאטה חריפה או לאחר צום.
  • תת פעילות גופנית. ירידה בפעילות הגופנית ובתנועתיות של הגוף.
  • מחלות. מחלות נוירולוגיות הגורמות לבעיה בתפקוד מערכת העצבים במעי. ביניהן טרשת נפוצה, שבץ מוחי ופרקינסון. ומחלות אנדוקריניות כמו תת פעילות של בלוטת התריס, או תסמונת המעי הרגיז. פגיעה קשה בעמוד השדרה. רמות סידן גבוהות בדם.
  • נטילת תרופות. נטילת תרופות כמו תרופות נוגדות כאב ממשפחת האופיואידים, תרופות נוגדות בחילה והקאה מקבוצת הסטרנים. תרופות נגד יתר לחץ דם, תרופות הרגעה ושינה. תרופות סותרות חומצה.
  • מצבי חיים. הריון וגיל מבוגר.

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים שאינם פעילים גופנית (במיוחד כאלו שרתוקים למיטה), כאלו שתזונתם לקויה (אי הקפדה על שתיית נוזלים וצריכת סיבים תזונתיים), ובעלי הרגלי יציאה לקויה (כאלו שדוחים את היציאות שלהם, כאשר הם מרגישים צורך בכך), נמצאים במקום גבוה להיות לוקים בתסמין הזה.

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שתייה מרובה של מים (כ-8 כוסות מים ביום).
  • צריכה של סיבים תזונתיים (בין 10-12 גרם ביום). במיוחד פירות, ירקות וסובין.
  • פעילות גופנית.
  • הרגלי יציאה תקינים. כאשר מורגש צורך ביציאה, לא להמנע מכך.

הסכנות שבעצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצב של עצירות, שאריות מזון בלתי מעוכל ופסולת שוהים במערכת העיכול זמן רב לעומת הנורמה. בזמן זה, פועלים עליהם חיידקי המעיים, מפרקים אותם ונוצרים גזים ותוצרי פירוק שאינם רצויים. במידה והעצירות נמשכת, יש ספיגה חוזרת של נוזלים, הצואה מתייבשת ויש סכנה להתפתחות אבני צואה, טחורים, דלקות במעי, פיסורה ואף סוגים מסוימים של סרטן, כל זאת מעבר לתחושה הלא נעימה המלווה את הסובל מעצירות.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם סוגים שונים של אמצעים לטיפול בעצירות:

  • תרופות מגבירות נפח צואה - לדוגמה: סובין, בנפייבר, פסיליום וקלציום פוליקרבופיל, מגדילה את הנפל שלה שהופכת אותה לרכה יותר ומסייעת בכך בתנועה חלקה שלה במעיים. תרופות אלו נחשבות לבטוחות ביותר ויש להשתמש בהן בהדרגה עד להשגת התוצאה הרצויה. בשימוש באמצעים אלו יש להגביר את צריכת המים.
  • תרופות מרככי צואה - לדוגמה: שמן פארפין, דוקוסט ונורמלקס המאפשרים למים לחלחל לתוך הצואה. הנפח המוגדל של הצואה מגביר את ההתכווציות של המעי ועוזר לסלק את הפסולת מחוץ לגוף.
  • תרופות אוסמוטיות הסופחות נוזלים לחלל המעי - עשויים בדרך כלל ממלחים או סוכרים שאינם נספגים היטב, כמו מגנזיום זרחתי, מלח אנגלי, לקטולוז וסורביטול. הנוזלים העודפים מותחים את הדפנות של המעי ומעוררים התכווצויות. פעילות סילוק הצואה מתרחשת תוך כשלוש שעות, והיא טובה לטיפול בעצירות מאשר למניעת עצירות. לא מומלץ לשימוש לחולי כליות או לסובלים מאי ספיקת לב.
  • תרופות סטימולנטיות המגבירות את התנועתיות של המעיים - מכילות חומרים מגרים את דפנות המעיים באופן ישיר. לדוגמה: לקסטיב (פנולפתלאין), לקסטין (ביסקודיל), לקסעדין, לקסיקל (תמציות קסיה) ושמן קיק. עשויים לגרום להתכווצויות. שימוש תכוף בהן פוגע במעי הגס. בעיה נוספת שאפשר לפתח היא התמכרות לשימוש בהם, דבר שעלול לגרום לפיתוח פעילות מעיים עצלה. גורמים להתרוקנות חצי מוצקה תוך בין 6 ל-8 שעות. כאשר נעשה שימוש בפתילות כמו נרות גליצרין ההתרוקנות מאוד מהירה (בין 15 דקות לשעה).
  • חוקן.

צמחים טבעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פניה לצוות רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמינים להתערבות רפואית דחופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצב של עצירות כרונית יש לפנות לרופא בדחיפות לצורך ביצוע בדיקות למציאת הסיבה לעצירות.

  • כאשר העצירות נמשכת מעל שבוע ימים
  • כאשר אין אפשרות לשחרר גזים
  • כאשר מתלווה לעצירות כאבי בטן

בדיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המידה של עצירות כרונית מקובל לעשות בדיקות רפואיות שונות בהתאם לאבחנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר רוברט ברקוב (עורך ראשי), מֶ‏רְק - המדריך הרפואי השלם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר והד ארצי, 2002, עמ' 521-522

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.