מילן קונדרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מילן קונדרה

מילן קוּנדֶרָה (צ'כית: Milan Kundera; נולד ב-1 באפריל 1929), סופר ופילוסוף צ'כי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילן קונדרה נולד בברנו שבצ'כוסלובקיה. אביו, לודויק קונדרה, היה פסנתרן ומוזיקולוג צ'כי חשוב, תלמידו של לאוש יאנאצ'ק. מילן למד אף הוא לנגן בפסנתר ואף המשיך ללימודי מוזיקולוגיה והלחנה. הרקע המוזיקלי של קונדרה בא לידי ביטוי ביצירותיו אשר באחת מהן קונדרה אף משתמש בתווים כדי להבהיר אחד מרעיונותיו. לאחר סיום לימודיו התיכוניים בשנת 1948, למד קונדרה ספרות ואסתטיקה באוניברסיטת קארל בפראג. בהמשך עבר לפקולטה לקולנוע באקדמיה לאומנויות הבמה בפראג, שם גם החל להרצות.

בהיותו כבן 18 הצטרף למפלגה הקומוניסטית וכעבור שנתיים הוצא ממנה. ב-1956, לאחר "הוועידה העשרים", שב והתקבל בה כחבר, אך ב-1970 שוב סולק משורותיה.

קונדרה היה אחת הדמויות הבולטות במאבק אנשי הרוח נגד המשטר הצ'כוסלובקי, יחד עם סופרים נוספים כמו ואצלב האוול. הרומן הראשון שלו "הבדיחה", ראה אור ב-1967, (ז"א לפני ה"אביב של פראג") וגרם לסערת רוחות בארצו. אחרי הפלישה הסוביטית ב-1968, סולק ממשרתו כפרופסור במכון ללימודי הקולנוע וכתביו נאסרו לפרסום.

בשנת 1975, כאשר גם החיים במחתרת נעשו בלתי אפשריים, היגר לצרפת ומתגורר שם מאז. במהלך שנות השמונים החל קונדרה לכתוב בצרפתית.

אחרי פרסום "ספר הצחוק והשכחה" בצרפת, שללה הממשלה הצ'כית את אזרחותו של קונדרה. נושאי "ספר הצחוק והשכחה" הם הפלישה הסובייטית וה"נורמליזציה" שבאה בעקבותיה. הרומן מורכב משבעה סיפורים נפרדים, אשר מבטאים מוטיבים של גלות, פרידה וגעגועים.

ב-1984 פרסם את "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", המספר את סיפורם של זוג צ'כי המסתגל לחיים תחת הכיבוש הסובייטי. ספר זה זכה לגרסה קולנועית בשנת 1988 בבימויו של פיליפ קופמן ובכיכובו של דניאל דיי לואיס.

במאי 1985 הוענק לו פרס ירושלים לחירות האדם.

הגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספריו נוהג קונדרה לחלוק עם הקורא את מחשבותיו ואת הגותו. ברומנים שלו הוא מרבה לסטות מהדרך הראשית שבה הוא מוליך את הקורא, ולעסוק בזוטות פילוסופיות תוך כדי בחינה כמו חיצונית של הדמויות ושל המצבים שבהם הן נתונות. את שלוש המסות שלו ("אמנות הרומן – מסה", "צוואות נבגדות" ו"המסך: מסה בשבעה חלקים") הוא מקדיש בעיקר לטיפול ברומן. לטענת קונדרה לרומן תולדות ומאפיינים ייחודיים המבדילים בינו ובין כל שאר הסוגות הספרותיות ויתר האמנויות. תפקידו של הרומן, לדבריו, הוא לחשוף את הצורות השונות האפשריות של הקיום האנושי, ומכאן, בראש ובראשונה, נגזרת האסתטיקה שלו.

ספריו שתורגמו לעברית[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבדיחה (1967), הוצאת עם עובד 1972, תרגם מצ'כית דב קוסטלר (שירי עם תרגם צבי ארד)
  • אהבות מגוחכות (1968), הוצאת זמורה ביתן 1987, תרגמה מצ'כית רות בונדי
  • החיים הם במקום אחר (1969), הוצאת זמורה ביתן 1989, תרגמה מצ'כית רות בונדי
  • מחול אחרון ופרידה (1976), הוצאת עם עובד 1977, תרגם מצרפתית צבי ארד
  • ספר הצחוק והשכחה (1979), הוצאת זמורה ביתן 1981, תרגמה מצ'כית רות בונדי
  • הקלות הבלתי נסבלת של הקיום (1984), הוצאת זמורה ביתן 1985, תרגמה מצ'כית רות בונדי
  • אמנות הרומן – מסה (1985), הוצאת זמורה ביתן 1992, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
  • אלמוות (1990), הוצאת זמורה ביתן 1990, תרגמה מצ'כית רות בונדי
  • צוואות נבגדות (1993), הוצאת זמורה ביתן 1994, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
  • ההנאה שבאטיות (1993), הוצאת זמורה ביתן 1995, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
  • זהות (1998), הוצאת זמורה ביתן 1998, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
  • בורות (2000), הוצאת זמורה ביתן 2001, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
  • המסך: מסה בשבעה חלקים (2005), הוצאת זמורה ביתן 2006, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
  • פגישה (2009), הוצאת זמורה ביתן 2010 תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביבה קרינסקי, פו הדב והפילוסופיה של האחר, תל אביב: אור-עם, 2000 (בפרק: "בין בדיון למציאות ברומן "זהות" מאת קונדרה")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מילן קונדרה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השנים בסוגריים לקוחות מהערך בוויקיפדיה באנגלית; הן אינן תואמות את רישומי זכויות היוצרים בתרגומים לעברית.