רות בונדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רות בונדי, 2008

רות בּוֹנְדִי (Ruth Bondy; בצ'כית: Ruth Bondyová; נולדה ב-1923) היא עיתונאית, סופרת, מתרגמת וביוגרפית ישראלית, כלת פרס סוקולוב לעיתונות (תשכ"ז-1967) ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (תשס"ו-2006) ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (2014).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות בונדי נולדה בשנת 1923 בפראג בירת צ'כוסלובקיה. למדה בבתי ספר צ'כיים וגרמניים. החלה את דרכה העיתונאית בסוכנות הידיעות "יונייטד פרס" כשתרגמה מאנגלית לצ'כית. במלחמת העולם השנייה שהתה קרוב לשלוש שנים במחנות ריכוז – בטרזיינשטט, אושוויץ-בירקנאו, בהמבורג ובברגן-בלזן, משם שוחררה. בתחילת 1949 עלתה לישראל במסגרת גח"ל. למדה עברית באולפן, החלה לעבוד ב"הדור" (עיתון אחר הצהריים של מפא"י), ומ-1951 בעיתון "אומר" (העיתון לעולים) ו"דבר". במשך עשרות שנים נמנתה עם מערכת "דבר" ו"דבר השבוע". בונדי עבדה 30 שנה בתחום העיתונות בישראל. היה לה מדור סאטירי אישי ב"דבר השבוע" בשם "יהיה טוב"; מבחר פיליטונים פרי עטה שפורסמו במדור זה יצאו לאור כספר בשם זה. בשנת תשכ"ז-1967 זכתה בפרס סוקולוב לעיתונות, במדור רפורטז'ה ופיליטון (האישה הראשונה שזכתה בפרס זה). בשנות ה-70 כתבה את התסריט לפרקי עברית בסימן טוב.

הייתה מכוכבי התוכנית "שלושה בסירה אחת", ששודרה ב"קול ישראל" בשנות החמישים.

פרסמה אוטוביוגרפיה בשם "שברים שלמים" בה היא מעלה את קורות חייה החל מנעוריה בפראג, אימת הנאצים ועד עלייתה לישראל והשתלבותה בה מבחינה חברתית וכן בעבודת העיתונאות והספרות.

כתבה ביוגרפיות של חיים שיבא, פנחס רוזן ואנצו סרני, וכן מדריך לכתיבה עיתונאית, ספר בישול וקובץ מחקרים שעוסקים בתולדות יהדות צ'כיה. כמו כן תרגמה לעברית מספרי קארל צ'אפק, ירוסלאב האשק ומילן קונדרה.

לימדה במשך שנים הבעה בכתב במסגרת התוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב בראשות שלום רוזנפלד.

במסגרת ביקורו של האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר במדינת ישראל ב-11 במאי 2009 הוא הופגש במוסד יד ושם בירושלים עם שישה ניצולי השואה ואחד מחסידי אומות העולם. רות בונדי הייתה אחת מששת הניצולים שהוצגו בפני האורח.

בונדי הייתה נשואה לעתונאי רפאל בשן משנת 1954 עד פרידתם בשנת 1981, לאחר שנים שבהן סבל מאלכוהוליזם.‏[1] בתם היחידה היא העיתונאית טל בשן.

בונדי היא תושבת רמת גן, ויקירת העיר.
בשנת 2014 הפקידה את ארכיונה (1945–2012) בספרייה הלאומית.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלו, כאן חיות!; צִלם: בוריס כרמי; כתבה: רות בונדי; עורך צִלום: סם פרנק; עריכה גרפית: שמואל ברנד, תל אביב: דבר, תשכ"ב.‏[2] (לבני הנעורים)
  • יהיה טוב; הציורים: זאב, תל אביב: יבנה, תשכ"ב.‏[3] (הופיע במהדורות נוספות)
  • חצי נחמה; הציורים: זאב, תל אביב: יבנה, תשכ"ט. (הומורסקות)
  • השליח: חייו ומותו של אנצו סרני, תל אביב: עם עובד ('ספרית אופקים'; 36–37), תשל"ד 1973.‏[4] (ביוגרפיה של אנצו סירני) (הופיע בתרגום לאנגלית ב-1977 ובתרגום לאיטלקית ב-2012)
  • לפתע בלב המזרח; ציורים: קרמן-קרמן, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשל"ה.‏[5] (קובץ מסות על החיים בישראל בשנות ה-60 וה-70)
  • אדלשטיין נגד הזמן, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשמ"א. (על יעקב אדלשטיין, שואת יהודי צ'כוסלובקיה ותפקוד המנהיגות היהודית) (הופיע בתרגום לאנגלית ב-1989)
  • שיבא: רופא לכל אדם, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשמ"א 1981. (ביוגרפיה של חיים שיבא)
  • טעם החיים: ספר הבישול של רות בונדי; איורים: אבי גלעד; עיצוב גרפי: אבי וינוגרד, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985.‏[6]
  • פליקס: פנחס רוזן וזמנו, תל אביב: זמורה-ביתן, תש"ן 1990. (ביוגרפיה של פנחס רוזן)
  • חתימה טובה: מדריך לכתיבה עיתונאית, תל אביב: דביר, תשנ"ב 1992.‏[7]
  • שברים שלמים, תל אביב: גוונים, תשנ"ז 1997.‏[8] (אוטוביוגרפיה) (הופיע בתרגום לגרמנית ב-1999) (מהדורה ב: 2000) (היה בין המועמדים הסופיים לפרס ספיר לשנת 2000)
  • שורשים עקורים: פרקים בתולדות יהדות צ'כיה 1939–1945, ירושלים: יד ושם; בשיתוף בית טרזין, תשס"ב 2002. (הופיע בתרגום לאנגלית ב-2008)
  • נחמות קטנות, תל אביב: גוונים, תשס"ג 2003. (קטעי ספרות אוטוביוגרפיים)
  • Mezi námi řečeno: jak mluvili Židé v Čechách a na Moravě; ilustrace: Jiří Slíva, Praha: Nakl. F. Kafky,‎ 2003. (צ'כית)
  • Rodinné dědictví: jména Židů v Čechách a na Moravě; ilustrace: Jiří Slíva, Praha: Nakl. F. Kafky,‎ 2006.‎ (צ'כית: ירושת המשפחה: שמות היהודים בצ'כיה ובמוראביה)
  • Boží hody: jak jedli Židé v Čechách a na Moravě; ilustrace: Jiří Slíva, Praha: Nakl. F. Kafky, 2008.‎ (צ'כית: סעודת אלוהים:‫ איך אכלו היהודים בצ’כיה ובמוראביה)
  • Potulné kořeny, Praha: Nakl. F. Kafky, 2010.‎ (צ'כית)

בתרגום:

  • The Israelis: Profile of a People; translated from the Hebrew by Israel I. Taslitt, New York: Funk and Wagnalls,‎ 1969.
  • The Emissary: A Life of Enzo Sereni; translated from the Hebrew by Shlomo Katz; with an afterword by Golda Meir, Boston: Little, Brown,‎ 1977.‎ ("An Atlantic Monthly Press book") (אנגלית: השליח, תרגום מקוצר קלות)
  • Face of a People; story: Ruth Bondy; editor: David Pedahzur; photography adviser: Micha Bar-Am; translation: Malka Jagendorf, Lily Cohen, Ramat-Gan: Massada Pub.,‎ 1978.‎
  • Elder of the Jews: Jakob Edelstein of Theresienstadt; translated from the Hebrew by Evelyn Abel, New York: Grove Press,‎ 1989.‎ (אנגלית: אדלשטיין נגד הזמן)
  • Mehr Glück als Verstand. Eine Autobiographie; aus dem Hebräischen von Markus Lemke, Gerlingen: Bleicher Verlag (Zeugen der Zeit),‎ 1999.‎ (גרמנית: שברים שלמים)
  • Trapped: Essays on the History of Czech Jews, 1939-1943; translated from the Hebrew by Chaya Naor, Jerusalem: Yad Vashem,‎ 2008.‎ (אנגלית: שורשים עקורים)
  • Enzo Sereni: l’emissario; versione in lingua italiana a cura di Sarah Kaminski, Maria Teresa Milano, Aosta: Le château (Ebraica - storie memorie), 2012.‎ (איטלקית: השליח)

תרגומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף בור, רקויאם לטרזינשטדט; מצ'כית: רות בונדי; בעריכת אבא קובנר, מרחביה: מורשת וספרית פועלים, 1965.
  • ירוסלב האשק, החייל האמיץ שווייק; מצ'כית: רות בונדי וחיים איזק, 2 כרכים, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן; ספרית מעריב, תש"ם 1980.‏[9]
  • מילן קונדרה, ספר הצחוק והשכחה; מצכית: רות בונדי, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשמ"ב 1981.
  • סטנלי אלקין, הקץ החי: תמונה בשלושה חלקים; מאנגלית: רות בונדי, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ג 1983.
  • מילן קונדרה, הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985.
  • מילן קונדרה, אהבות מגוחכות; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ז 1987.
  • מילן קונדרה, החיים הם במקום אחר; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: זמורה-ביתן ('מבחר'), תשמ"ט 1989.
  • מילן קונדרה, אלמוות; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: זמורה-ביתן, תשנ"א 1990.
  • אוטה פאוול, צלופחי הזהב; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: זמורה-ביתן, תש"ן 1990.
  • ייז'י וייל, חיים עם כוכב; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: זמורה-ביתן, תשנ"א 1990.
  • ואצלאב האוול, העולם נברא במאמר; תרגום מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: ספרית פועלים, תשנ"ב 1991.
  • בוהומיל הראבאל, שירתתי את מלך אנגליה: רומן; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: עקדגוונים, תשנ"ג 1993.
  • בוהומיל הראבאל, בדידות רועשת מדי; העיירה שבה נעצר הזמן; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: עקד–גוונים, תשנ"ה 1994.
  • פרידריך דירנמט, ההבטחה והתקלה; מגרמנית: רות בונדי, תל אביב: עקד–גוונים, תשנ"ד 1994.
  • מארק טווין, הזר המסתורי; מאנגלית: רות בונדי, תל אביב: עקד–גוונים, תשנ"ו 1995.
  • מיכאל ויווג, לחנך נערות צ'כיות: רומן; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: עקד–גוונים, תשנ"ה 1995.
  • יאן וריך, פימפארום: אגדות לא חינוכיות לילדים מבוגרים, מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: זמורה-ביתן, תשנ"ו 1996.
  • יאן אוטצ'נאשק, רומיאו, יוליה והחשכה; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: זמורה-ביתן, תשנ"ו 1996.
  • קארל צ'אפק, סיפורים מכיס אחד; תרגמה מצ'כית והוסיפה אחרית-דבר: רות בונדי, תל אביב: עם עובד ('קלאסי כיס'), 1997.
  • מיכאל ויווג, השנים הנפלאות בזבל; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: גוונים, תשנ"ז 1997. (סאטירה חברתית) (שמו המקורי של הספר הוא "השנים הנפלאות מתחת לכלב", ביטוי שפירושו בצ'כית גם "מתחת לאפס")
  • קראו לו "חבר": עיתון הילדים קמרד מגטו טרזיינשטאט (טרזין) 1943–1944; תרגום מצ'כית, מבוא והערות: רות בונדי, ירושלים: יד ושם, תשנ"ח.
  • ליאו פרוץ, בלילה מתחת לגשר האבן: רומן מפראג העתיקה; מגרמנית: רות בונדי, תל אביב: גוונים, תשנ"ט 1998.
  • יאן יאנדאורק, בגוב האריות; תרגום מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: גוונים, תשנ"ח 1998.
  • תומי / Tomickovi‏ / Tommy; כתב וצייר: בדז'יך פריטה; תרגמה מצ'כית: רות בונדי, ירושלים: יד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, 1999. (עברית, אנגלית וצ'כית)
  • מיכאל ויווג, רושמי אהבת אב; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: גוונים, תשנ"ט 1999.
  • בוהומיל הראבאל, תספורת; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: גוונים, תש"ס 1999.
  • אביגדור דגן, שיחות עם יאן מסריק: קשה להיות צ'כי; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: גוונים, תש"ס 2000.
  • בוהומיל הראבאל, שותים ומדברים: מבחר סיפורים; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: גוונים, תש"ס 2000.
  • מיכאל ויווג, רומן לנשים; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: גוונים, תשס"ב 2001.
  • קארל צ'אפק, אגדת החתול הגדולה; איורים: יוזף צ'אפק; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: גוונים, תשס"ד 2003. (לילדים)
  • בוהומיל הראבאל, חתונות בבית: רומן; מצ'כית: רות בונדי, תל אביב: גוונים, תשס"ד 2004.
  • פרידריך דירנמט התקלה: סיפור שעודנו אפשרי; מאנגלית: רות בונדי, תל אביב: גוונים, תשס"ה 2005.
  • מרי ג'יין מאפיני, קינה לרודף נשים: פיונה סילק חוקרת: רומן; מאנגלית: רות בונדי, תל אביב: גוונים, תשס"ו 2006.
  • פטריק אוז'דניק, אירופיאנה: קיצור תולדות המאה ה-20; מצ'כית: רות בונדי; איורים: יז'י סילבה, תל אביב: חרגול – עם עובד, תשס"ו 2006.
  • קארל צ'אפק, שנת הגנן; איורים: יוסף צ'אפק; מצ'כית: רות בונדי; עריכת תרגום: איתנה גרין-רזניק; סידור ועיצוב הספר: מיכאל גורדון, תל אביב: בבל, תש"ע 2010. (סיפורים)
  • קארל צ'אפק, הסיפורים הגנוזים; מצ'כית: רות בונדי; עריכת תרגום: אירית מילר, תל אביב: בבל; משכל, תשע"א 2012.‏[10] (במקור: ספר האפוקריפים")
  • קארל צ'אפק, המלחמה בסלמנדרות; מצ'כית: רות בונדי, אור יהודה: מחברות לספרות, תשע"ב 2012. (רומן אלגורי)
  • יאן נרודה ... [ואחרים], בירה ומצבי רוח משתנים: מבחר הסיפור הצ'כי; בחרה, תרגמה והוסיפה מבואות: רות בונדי, תל אביב: חרגול – עם עובד, תשע"ב 2012.‏[11]

בעריכתה ובהשתתפותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רות בונדי, אהד זמורה, רפאל בשן (עורכים), לא על החרב לבדה: הסִפור המופלא על גבורת עם ישראל ונצחונו במלחמת ששת הימים, תל אביב: א' לוין אפשטין, תשכ"ח. (רשימות ומאמרים שנכתבו ערב מלחמת ששת הימים, תוך כדי הקרבות ובעקבות הניצחון במלחמה) ("מהדורת דבר") (הופיע באותה שנה בתרגום לאנגלית)
  • סובלנות – תנועה על-מפלגתית להוקעת האלימות, שבילי סובלנות; העורכת: רות בונדי, מקראה א, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ז.
  • יוסל ברגנר, עיקר שכחתי: מסעות ומעשיות; רשמה: רות בונדי, אור יהודה: הד ארצי, תשנ"ו 1996 (הופיע בתרגום לאנגלית ב-1997)
  • אוטו וייס, וירא אלוהים כי רע: סיפור מגטו טרזין; איורים: הלגה וייסובה-הושקובה; תרגום מצ'כית, הערות ואחרית דבר: רות בונדי; עריכה: רמי סערי, ירושלים: יד ושם – המכון הבין-לאומי לחקר השואה, תש"ע 2009.
  • ליאו האס, עבודה במלכוד: גטו טרזיינשטאט, 1941–1942: אלבום ציורים; עורכות: דני זינגר ואניטה סרסי; כתיבה: רות בונדי, דני זינגר, אניטה טרסי, גבעת חיים איחוד: בית טרזין – קרן להנצחת זכר חללי גטו טרזין, 2009.

בתרגום:

  • Ruth Bondy, Ohad Zmora, Raphael Bashan (edited and compiled), Mission Survival: The People of Israel's Story in Their Own Words, From the Threat of Annihilation to Miraculous Victory; translated from Hebrew by I. I. Taslitt and others, New York: Sabra Books, 1968.
  • Yosl Bergner, What I Meant to Say: Stories and Travels as Told to Ruth Bondy; translated from the Hebrew by Valerie Arnon; drawings by Yosl Bergner, Tel Aviv: Hed Arzi Book Pub., 1997.‎ (אנגלית: עיקר שכחתי)

הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נעמי פרידמן, 'יהיה טוב? (על רות בונדי ועל סגנונה העיתונאי)', נעמת (הירחון לאשה ולמשפחה) ינואר-פברואר 1986, 40–43.
  • רחל קרן, 'רות בונדי: מראה שקופה', מסר לעניין דצמבר 2004, 26–27.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טל בשן, אבי, רפאל בשן: טל בשן נפרדת, ברשימה אישית יוצאת דופן, מאביה, העיתונאי רפאל בשן, שהלך לעולמו, באתר nrg‏, 12 בינואר 2001.
  2. ^ תקוה ויינשטוקאהבת חיות, מעריב, 18 במאי 1962; י. זמורההלו, כאן חיות, דבר, 10 באוגוסט 1962; החיה מול המצלמה, דבר, 31 באוגוסט 1962.
  3. ^ ביקורת: מיכאל אוהדבית-המרקחת של ד"ר בונדי, דבר, 15 בדצמבר 1961; אביתם, "יהיה טוב", דבר, 23 במרץ 1962.
  4. ^ ביקורת: חיים איזקדראמה של שליח, דבר, 15 בפברואר 1974; עדית זרטלמכל הרוחות | סטנדרד חדש לביוגרפיות, דבר, 20 בספטמבר 1974.
  5. ^ ביקורת: חיים איזקכרוניקות של אופטימיסטית, דבר, 7 במרץ 1975.
  6. ^ נורית ברצקי, כופתאות בונדי, מעריב, 19 ביוני 1985.
  7. ^ ראו: דני קרמן, רות בונדי, חתימה טובה, באתר של דני קרמן, יוני 2013.
  8. ^ ביקורת: בתיה צור, 'החנינה כאופק המבט', בתוך: הנ"ל, מבלי דלג על דף: מבחר מסות ומאמרים; עורכים: פוני בז'זינסקי ואריאל הירשפלד, ירושלים: כתר, 2008, עמ' 199–204 (פורסם במקור ב"הארץ", 13 ביוני 1997).
  9. ^ ביקורת: חיים נגידעיון ראשון | שווייק – בתרגום אמיץ, מעריב, טור 1, 22 בפברואר 1980.
  10. ^ ביקורת: פאר פרידמן, יוליה קמה לתחייה באושר ובעושר, באתר הארץ, 27 באפריל 2012.
  11. ^ ביקורת: יותם שווימר, "בירה ומצבי רוח משתנים": אפרטיף צ'כי, באתר ynet‏, 3 ביולי 2012.
  12. ^ רות בונדי זכתה בפרס הראיון הטוב ביותר של השנה, דבר, 25 בדצמבר 1964; הפרס על הראיון העתונאי הוענק לרות בונדי, דבר, 1 בינואר 1965. הראיון, שפורסם בגיליון ראש השנה של "דבר השבוע": אצ"ג: דיוקנה של שלהבת, דבר, 4 בספטמבר 1964, המשך.
  13. ^ פרס סוקולוב יוענק השנה לרות בונדי וה. רוזנבלום, דבר, 15 ביוני 1967; הערב – הענקת פרס סוקולוב" לעתונאות, דבר, 30 ביולי 1967; ד"ר ה. רוזנבלום ורות בונדי קיבלו "פרס סוקולוב", דבר, 31 ביולי 1967. וראו דבריה במעמד קבלת הפרס: העולם (העתונאי) בו אנו חיים, דבר, 2 באוגוסט 1967.
  14. ^ רות בונדי בין הזוכים בפרס שווימר, דבר, 20 באפריל 1970; הוענק פרס שווימר לעתונאות, דבר, 26 במאי 1970; רות בונדי, כלת פרס שווימר: המשפחה קודמת לקאריירה, דבר, 28 במאי 1970 (מודעה); תמר אבידרהעתונאיות שזכו בפרס, מעריב, 28 במאי 1970. המאמר: מי שזרק את המילה שלום – שיקום ויודה, דבר, 12 בספטמבר 1969.
  15. ^ רות בונדי ומאיר פעיל זכו בפרס לספרות צבאית ע"ש יצחק שדה, דבר, 2 בספטמבר 1974.