דויד גרוסמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בסופר דויד גרוסמן. אם התכוונתם לרב יצחק דוד גרוסמן, ראו יצחק דוד גרוסמן.
דויד גרוסמן (נולד בירושלים ב-25 בינואר 1954) הוא סופר ומסאי ישראלי.
למד פילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטה העברית, עבד ב"קול ישראל" ככתב וכשחקן תסכיתים, והיה בין מגישי חתול בשק, שם שודר לראשונה כתסכית ספרו "דו-קרב". שם גם שידר עם דני אלדר את הסדרה ההומוריסטית "סטוץ". ספריו תורגמו לשפות רבות, ופורסמו ברחבי העולם. בשנת 1984 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה, ובשנת 2007 זכה בפרס א.מ.ת. ספרו מישהו לרוץ איתו זכה בפרס ספיר לשנת 2001.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
דויד גרוסמן נולד בירושלים, ליצחק גרוסמן, יליד פולין, ולמיכאלה, ירושלמית. אחיו הצעיר, ניר, הוא עיתונאי ספורט. בבית למד לאהוב ספרות, כולל ספרות יידיש. לפני שהחל לכתוב, עבד כמגיש רדיו. כבר בגיל תשע היה כתב צעיר.
לאחר שירותו הצבאי כקצין ביחידה 8200, המשיך גרוסמן בעבודתו ברדיו ולמד באוניברסיטה העברית פילוסופיה ותיאטרון. סיפוריו הראשונים פורסמו בכתב-העת "סימן קריאה". ב-1979, אחרי סיום לימודיו ולפני שפרסם את קובץ סיפוריו הראשון, "רץ", קיבל את פרס ניומן עבור סיפורו "יאני על ההר". "חמורים" קיבל את פרס הארי הירשון ב-1980.
גרוסמן מיצב את עצמו כסופר במהלך שנות השמונים. הרומן הראשון שלו, "חיוך הגדי", בחן את החיים בגדה המערבית תחת שלטון ישראל. ספר זה הפך לסרט, בבימויו של שמעון דותן. בשנת 1984 זכה דויד גרוסמן בפרס ראש הממשלה ליצירה.
בסדרת הכתבות "הזמן הצהוב", שיצאה לאור גם כספר ב-1987 (זמן קצר לפני האינתיפאדה הראשונה), תיאר גרוסמן את רשמיו בגדה המערבית, שם ראה ש"פליטים הפכו את עצמם לכפילים של האנשים שהיו בעבר, במקום אחר, לאנשים שמחזיקים בידיהם רק יכולת אחת: היכולת לחכות." ספרו "עיין ערך אהבה", שראה אור בשנת 1986, עוסק בניצולי שואה, ומסופר מארבע זוויות שונות.
גרוסמן עזב את תוכניתו ב"קול ישראל" בשנת 1988, כדי למחות נגד ההגבלות שהוטלו על כתבים, במיוחד בנושאי פלסטינים. באותה שנה קיבל את פרס הר ציון בעבור מאמציו לתרום לשלום ולהבנה בין ערבים ליהודים. בכל יצירותיו משתמש גרוסמן בכלים ספרותיים מודרניים, כגון זרם התודעה, זוויות ראייה שונות בסיפור, ועירוב של דמיון עם מציאות, במיוחד בסיפורי ילדים.
בשנת 2000 יצא לאור הספר "מישהו לרוץ איתו", שעוסק בחיים ברחובות ירושלים המודרנית. בשנת 2003 הוציא דויד גרוסמן לאור את "מוות כדרך חיים: ישראל 10 שנים לאחר אוסלו", שם אסף את כתבותיו משנים עברו. ניתן לראות שם את התקווה והאופטימיות ששררו בתחילת תקופה זו. בשנת 2004 כתב את השיר "שירת הסטיקר", המורכב מסטיקרים פוליטיים. השיר בוצע על ידי להקת הדג נחש והפך ללהיט.
גרוסמן נשוי ואב לשני בנים ובת. בנו אורי, חייל סדיר בחיל השריון, נפל במלחמת לבנון השנייה, יומיים לאחר שגרוסמן, יחד עם עמוס עוז וא.ב. יהושע, ערך מסיבת עיתונאים ודרש ממדינת ישראל להסכים להפסקת אש ולא להרחיב את הלחימה בלבנון כפי שהחליטה לאחר מכן. על פעולתו בזמן המלחמה קיבל בנו אורי צל"ש אלוף.
חודשיים לאחר מות בנו, נאם את הנאום המרכזי בעצרת לציון 11 השנים לרצח רבין. נאום זה עורר הדים רבים וזכורים ממנו הביטויים "הנהגה חלולה" ו"אין מלך בישראל", בהתייחסו להנהגה המדינית והצבאית בישראל, ו"לתת לפירומן לעסוק בכיבוי אש" שהתייחס למינויו של אביגדור ליברמן לשר לעניינים אסטרטגיים. גרוסמן קרא לצדדים לחזור למשא ומתן והתייחס לשכול מהצד הישראלי ומהצד הפלסטיני. בסוף שנת 2007 זכה גרוסמן בפרס א.מ.ת אותו הגיש ראש הממשלה אהוד אולמרט. בעקבות נפילת בנו במבצע האחרון של מלחמת לבנון השנייה, עליה פקד אולמרט, סירב גרוסמן ללחוץ את ידו.
ספרו של גרוסמן, אשה בורחת מבשורה, יצא בהוצאת הספריה החדשה באפריל 2008.
בשנת 2008 זכה במינכן בפרס האחים שול, המוענק לסופרים המפגינים "עצמאות אינטלקטואלית ואומץ מוסרי". הפרס הוענק לו על אסופת מאמרים שנקראה בגרמנית "הכוח לתקן" (Die Kraft zur Korrektur).
[עריכה] ספריו
גרוסמן כותב לילדים, לבני נוער ולמבוגרים. כל ספרי הסיפורת שלו למבוגרים ולנוער, וכן שני ספרי-התיעוד שלו והמחזה 'גן ריקי', הופיעו בספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, וערך אותם מנחם פרי. גרוסמן כתב את הספרים הבאים:
- דו-קרב (1982): זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת 1982.
- רץ (1983): קובץ סיפורים קצרים.
- חיוך הגדי (1983): רומאן.
- עיין ערך: 'אהבה' (1986): רומאן.
- הזמן הצהוב (1987): תיעוד.
- גן ריקי (1988): מחזה בשתי מערכות.
- ספר הדקדוק הפנימי (1991): רומאן.
- נוכחים נפקדים (1992): תיעוד.
- יש ילדים זיגזג (1994): שבוע בחייו של אמנון פיירברג, הקרוי נוֹנוֹ, קודם לחגיגת הבר מצווה שלו. בשבוע זה, שתחילתו בנסיעה ברכבת מירושלים לחיפה, עובר נונו הרפתקאות רבות, ולומד להכיר את משפחתו. רומאן לנוער ולמבוגרים.
- שתהיי לי הסכין (1998): רומאן.
- מישהו לרוץ איתו (2000), סיפורו של אסף, נער ירושלמי, שמתוודע לתמר ולסיפור ההתחזות הסבוך שלה בעזרת כלבתה. זכה בפרס ספיר לשנת 2001, ונקרא רבות על ידי בני-נוער ומבוגרים כאחד. עובד לסרט.
- חמורים (2000): סיפור קצר, שפורסם לראשונה בקובץ "רץ".
- בגוף אני מבינה (2002): צמד נובלות.
- המוות כדרך חיים (2003): מבחר של 32 מאמרים שהתפרסמו בעשור שקדם לפרסום הספר.
- מומיק (2005): נובלה, עריכה מחודשת של החלק הראשון של הרומאן "עיין ערך: 'אהבה'".
- דבש אריות (2005): מסה על שמשון הגיבור.
- אשה בורחת מבשורה (2008): רומאן.
[עריכה] ספרי ילדים:
סדרת סיפורי איתמר:
-
- איתמר מטייל על קירות (1986)
- איתמר מכתב (1988)
- איתמר פוגש ארנב (1988)
- איתמר ציד החלומות (1990)
- איתמר וכובע הקסמים השחור (1992)
- אח חדש לגמרי (1986)
- השפה המיוחדת של אורי (1989)
- ספר השיאים של פוז (1994)
- היה הייתם שני קופים (1996)
- רותי תישן ותישן (2004)
- ג'ירפה ולישון (1999)
- אל תדאגי רותי (1999)
[עריכה] מחזותיו שהוצגו
- גן ריקי, הוצג בהבימה, הבמאי מיכאל גורביץ', תפאורן משה שטרנפלד, מוזיקה אבנר קנר, מרס 1988. הוצג גם בתיאטרון צוותא, בבימוי שלומי חיוון ובביצוע תלמידי החוג למשחק- "בימת הנוער" כפר סבא, וכן בתיאטרון הבית הצהוב בעיר הוד השרון בבימוי גילי פלד ובהשתתפות קבוצת התיאטרון הדרים.
- איתמר פוגש ארנב עובד לקונצרט-הצגה על ידי המלחין יוני רכטר ובוצע על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית בשנת 2009. [1]
[עריכה] לקריאה נוספת
- סמדר שיפמן, דברים שרואים מכאן - דויד גרוסמן, אורלי קסטל-בלום ומאיר שלו: מעבר למודרניזם?, הוצאת כרמל, 2007.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- הספרים של דויד גרוסמן באתר סימניה
- דינה ציונית, דויד גרוסמן, באתר "הספרייה הווירטואלית" של מט"ח.
- דויד גרוסמן בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- דויד גרוסמן בלקסיקון הסופרים העברים בהווה
- דויד גרוסמן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית
- דויד גרוסמן באתר פרס א.מ.ת
- הקלטות וידאו של הרצאות מתוך יום העיון ביצירתו של דויד גרוסמן, אוניברסיטת תל אביב, 9 ביולי 2008
- שירי לב-ארי, החידה, ראיון עם גרוסמן לרגל צאת ספרו "דבש אריות"
- אתר הספריה החדשה על זכייתו של גרוסמן בפרס א.מ.ת
- פרק מספרו "אישה בורחת מבשורה", ynet
- אריאנה מלמד, על "אשה בורחת מבשורה", ynet
- צביה גרינפילד, מסע השבעה עד קצווי, באתר הארץ, 24/10/08
- דורית הופ, זמן צהוב בהווה מתמשך, על ספרו 'אשה בורחת מבשורה"', באתר הארץ, 24/10/08
- שירי לב-ארי, גרוסמן לא מדבר, באתר הארץ
- גליה בנזימן, דיסקט גיבוי לחיים, באתר הארץ, 9.5.2008
- יצחק לאור, הפוליגמיה והמוות, באתר הארץ, 9.5.2008
- יוכי שלח, מאמרים על "אשה בורחת מבשורה", "ספר הדקדוק הפנימי", "יש ילדים זיגזג", "מישהו לרוץ איתו", "כמה פשוט", רשימות
מכּתביו
- דויד גרוסמן, "אורי, היית לי מישהו לרוץ איתו", הספד על קבר בנו אורי
- נאומו של דוד גרוסמן לציון 11 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין
- דוד גרוסמן, "עכשיו, כשהספר נגמר", אתר הספריה החדשה
- דויד גרוסמן, הסיפור שאנו כלואים בו, באתר הארץ, 20.1.2009
| הקודם: חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות |
פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם אפרים סידון, חיה שנהב 2004 |
הבא: אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי |
| הקודם: חיים סבתו, תיאום כוונות |
פרס ספיר 2001 "מישהו לרוץ איתו" |
הבא: גיל הראבן, שאהבה נפשי |
