מקוק סרטנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgמקוק סרטנים
Monkey batu.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
תת־סדרה: קופים צרי אף
משפחה: קופים בעלי זנב
תת־משפחה: מקוקים
סוג: מקוק
מין: מקוק סרטנים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Macaca fascicularis
תחום תפוצה
Crab-eating Macaque area.png

מקוק סרטנים (שם מדעי: Macaca fascicularis, ידוע גם כמקוק ארוך זנב) הוא הקוף הנפוץ ביותר בדרום מזרח אסיה. הוא נפוץ מבנגלדש דרומה עד לאיי אינדונזיה ומזרחה, עד לפיליפינים.

אזור מחיה, תזונה ומראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקוק סרטנים אוחז בפרי

מקוק הסרטנים חי ביערות מכל הסוגים: ראשוני, משני, יערות חזרן, דקלים, מנגרובים ועוד, אך הם נפוצים ביותר ביערות ביצה. בשנים האחרונות נצפו פלישות של מקוקי סרטנים למטעים. המין הוא שוכן העצים המובהק ביותר מבין כל מיני המקוק - מחקרים העלו שהוא אינו יורד מהעצים לתקופות העולות על 5 דקות, לצורך גישה למים.

מקוק הסרטנים, כעולה משמו, ניזון מסרטנים, אותם הוא שולה ממימי נהרות ואגמים. עיקר מזונו הוא פירות, אך הוא ניזון גם מעלים, חרקים, עשב, גרעינים, פרחים ועוד.

לקופי מקוק סרטני פרוות גוף בצבע אפור-חום עד חום אדמדם. בטנם בהירה מגבם. פניהם בצבע אפור-חום, והם בעלי כיסי לחיים וזיפי לחיים. כשמם, הם מתאפיינים בזנב ארוך - אורכו של זנבם עשוי להגיע עד לאורך של 65 ס"מ, יותר מאורך גופם (40-47 ס"מ, ללא הזנב).

במין דו צורתיות זוויגית בולטת - הזכרים גדולים מהנקבות (5-8 ק"ג לעומת 3-4, בהתאמה), לזכרים שפמים ולנקבות זקנים.

חברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת מקוקי סרטנים בתאילנד
תקריב פנים של מקוק סרטנים
גור של מקוק ארוך-זנב בג'ונגל הקופים בפלורידה

מקוק הסרטנים חי בקבוצות חברתיות מעורבות, המורכבות מזכרים רבים ומנקבות רבות. בקבוצה הממוצעת כשישה זכרים וכתשע נקבות, אך גודל הקבוצה נע משישה פריטים ועד חמישים ושמונה.

הזכרים עוזבים את הקבוצה עם הגיעם לבגרות מינית, בין גיל 4 ל-6 שנים, ומצטרפים לקבוצות של רווקים או לקבוצות דו-מיניות חדשות. המסע בבדידות מקבוצה לקבוצה מסוכן לזכרים, ובעקבותיו תוחלת חייהם נמוכה מזו של הנקבות. לאחר שהצטרף לקבוצה מעורבת יישאר הזכר מחוץ להיררכיה עד גיל 7 לערך, שאז עליו למצוא את מקומו בהיררכיה הלינארית הברורה הקיימת בין הזכרים. ההיררכיה נקבעת על פי גודל, גיל ויכולות לחימה. הזכרים הבכירים נהנים מגישה רבה יותר לנקבות, ולכן רוב הצעירים בקבוצה הם צאצאיהם – בין חצי ל-80% מהצעירים הם צאצאיו של זכר האלפא, וכ-20% הם צאצאיו של זכר הביתא, סגנו. זכרים מנסים לתפוס את עמדת ההובלה באזור גיל 9. אם אחד הזכרים מצליח, אלו שהיו שווים לו בעבר נודדים לקבוצה אחרת וינסו לתפוס בה את הבכורה. זכר שוהה בקבוצה אחת כ-45 חודשים בממוצע. לאחר השתלטות כזו, קורים לעתים רבות מקרים של רצח תינוקות – הזכר הורג את כל הצעירים שבוודאות אינם צאצאיו, כדי להחיש את הביוץ של הנקבות.

הנקבות, שנשארות באותה הקבוצה במשך כל חייהן, מהוות את הליבה של הקבוצה. הן חיות בתת-קבוצות מטריליניאליות בתוך קבוצת האם, ומקיימות ביניהן היררכיה נפרדת מזו של הזכרים, הנקבעת באופנים אחרים. ניתן לדעת את מיקומה של נקבה במדרג ההיררכי באמצעות מספר אינדיקטורים– סירוק (נמוכות דרגה נוהגות להשקיע זמן רב בסירוק גבוהות דרגה), חשיפת שיניים (נמוכות דרגה נוהגות לחשוף שיניים אל עבר גבוהות דרגה) ותפיסת מקום אכילה – גבוהות דרגה נוהגות להחליף את נמוכות הדרגה, אם אלו מצאו אתר אכילה מוצלח.

בעת פגישה בין שתי קבוצות של מקוקי סרטנים, אלימות היא נדירה. אם לא הצליחו להימנע זו מחברתה של זו, מתגרות הקבוצות זו בזו באמצעות צעקות וקפיצה על ענפים, כאשר זכר האלפא הוא זה שמוביל את ההתגרות בכל קבוצה.

מקוקי הסרטנים הם ייחודיים בין הפרימטים הלא-אנושיים בכך שנצפתה אצלם התנהגות נלמדת שניתן לכנותה תרבות. במקרה מסוים נצפתה נקבת מקוק סרטנים כאשר היא שוטפת חול מעל בטטה שאספה – התנהגות ייחודית לזמנה. ארבע וחצי שנים לאחר מכן, 18% מהקופים בקבוצה ו79% מהקופים הצעירים למדו לשטוף את החול מעל הבטטות שלהם. שמונה שנים לאחר מכן ידעו כל הקופים שנולדו לאחר האירוע לשטוף את החול מהבטטות שלהם. דפוס למידה דומה נצפה גם בקשר להפרדת גרעיני חיטה מחול באמצעות הטבלתם במים ואיסוף גרעיני החיטה, שצפו.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם ובן

פוריות נקבות מקוק הסרטנים קשורה לדירוגה ההיררכי בקבוצתה – נקבות בכירות מתעברות יותר פעמים במהלך חייהן מנקבות זוטרות. ההתעברות עונתית, ומשתנה לפי האזור – בסומטרה עיקר ההמלטות התרחשו בקיץ ובסתיו (יולי-נובמבר), בעוד בג'אווה המערבית התרחשו עיקר ההמלטות בינואר-פברואר.

הביוץ מתאפיין בנפיחות העור באברי המין, בסימנים פרומוניים וב"קריאות הזדווגות" אופייניות. הנקבות מזדווגות מספר פעמים ביום בתקופת הפוריות שלהן, רובן המכריע עם זכר האלפא, שמקפיד להישאר בטווח של עד חמישה מטרים מהנקבות הפוריות ולהרחיק מהן זכרים אחרים.

162 יום לאחר ההזדווגות תלד נקבת המקוק גור אחד. הנקבה היא המטפלת העיקרית בו, והיא מגוננת עליו ביותר ואינה מניחה לו לעזוב את אחיזתה בשבועות הראשונים לאחר ההמלטה. הנקבות האחרות מתעניינות ביותר בוולדות חדשים, ועלולות לחטוף אותם מאימותיהם. גור שנחטף ולא חזר לאמו במהרה, ימות. בגיל 4 חודשים לערך, הגור מתחיל לפתח עצמאות ולהתרחק מאמו, שמתחילה להראות את סימני המחזור החודשי שוב.

81% מגורי מקוק הסרטנים מגיעים לגיל שנה, ו-68% מגיעים לגיל ארבע שנים. כשהם מגיעים לגיל זה, שבו הם כבר כמעט בוגרים, הזכרים מתחילים להראות עניין בהם ולשחק עימם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Visalberghi, E. & Fragaszy, D. (1990). Food-washing behaviour in tufted capuchin monkeys, Cebus apella, and crab-eating macaques, Macaca fasicularis. Animal Behaviour, 40, 829-836.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]