בטטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgבטטה
בטטה
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סולנאים
משפחה: חבלבליים
סוג: לפופית
מין: בטטה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ipomoea batatas

בטטה (שם מדעי: Ipomoea batatas) הוא שמו העממי של לפופית נאכלת, מין בסוג לפופית במשפחת החבלבליים. הבטטה מהווה ירק שורש חשוב למאכל ולמספוא. שורשיה מתאפיינים בחלקי שורש גדולים מעובים המשמשים לאגירה ועשירים בעמילן וסוכר. הבטטה נפוצה בארצות טרופיות וסובטרופיות.

מבחינה בוטנית, רחוקה הבטטה מתפוח האדמה (Solanum tuberosum), אף על פי המראה הדומה.

בטטה (טריה)
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 77.28 ג'
קלוריות 86 קק"ל
חלבונים 1.57 ג'
פחמימות 20.12 ג'
פחמימות זמינות 4.2 ג'
שומן 0.05 ג'
כולסטרול 0 מ"ג
ויטמינים
ויטמין A 709 מק"ג
ויטמין B1 0.078 מ"ג
ויטמין B2 0.061 מ"ג
ויטמין B3 0.557 מ"ג
ויטמין C 2.4 מ"ג
ברזל 0.61 מ"ג
סידן 30 מ"ג
נתרן 55 מ"ג
סיבים תזונתיים 3 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני
תפרחת ועלי צמח הבטטה
שלושה זני בטטות באינדונזיה
שדה בטטה

השם ומקורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם העברי "בטטה" והשם הערבי (בערבית: بطاطا, "בטטה") מקורם במילה משפת בני הטאינו, שבאיי בהאמה. פירוש המילה הוא "תפוח אדמה". שפת הטאינו נמנית עם משפחת שפות האראוואק. המילה האנגלית potato גם היא נובעת מאותו מקור. שם עברי נרדף ונפוץ הוא תפוח אדמה מתוק.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבטטה היא צמח מטפס וגם צמח משתרע. בטטה לא גדלה בר ולא זוהה לה עדיין אב קדמון ממנו היא בויתה. לבטטה זנים רבים השונים, בין השאר, בגודל השורש, צבע חיצוני ופנימי של השורש, זמן הגידול וצורת העלים‏[1].

בגידול הבטטה ניכרים שלושה שלבים:

  • שלב ראשון - גידול איטי של ענפים מעל פני האדמה וגידול מהיר של שורשים המשתרעים לעומק
  • שלב שני - גידול מהיר של ענפים ועלים והתחלת יצירה של שורשי אגירה
  • שלב שלישי - הפסקת גידול הענפים וגידול מהיר של שורשי האגירה

אורך השלבים תלוי באזור הגידול. באזור טרופי השלב הראשון הוא באורך של 4-7 שבועות, והשלב השני קצר. באקלימים אחרים השלב הראשון יכול לארוך עד 9.5 שבועות והשלב השני עד כ-6.5 שבועות. השלב השלישי נמשך עד סוף עונת הגידול‏[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורה של הבטטה באזור הטרופי של דרום אמריקה או מרכז אמריקה. השרידים הקדומים ביותר של בטטה, אשר בתיארוך פחמן-14 ניתן להם גיל של בין 8000-10000 שנה, נמצאו באזור צ'ילקה בפרו, אולם אין לדעת עליהם אם הם תוצאה של גידול או של לקיטה מהבר. שרידים של בטטה שזוהו בוודאות כמבויתים נמצאו בעמק קסמה בפרו ותוארכו לסביבות 2000 לפני הספירה. של פי ניתוח לשוני נטען שהבטטה רווחה באזורי המאיה של מרכז אמריקה בין 2600-1000 לפני הספירה. כאשר הגיעו האירופים לאמריקה הייתה הבטטה מזון מקובל אצל תושבי מרכז ודרום אמריקה, אך לא בצפון אמריקה. בשלב כלשהו, עוד לפני בא האירופים לאמריקה, הופץ הבטטה בפולינזיה. ישנם הטוענים, על סמך השם הדומה של הבטטה בדרום אמריקה ובפולינזיה, שהעברת הבטטה נעשתה על ידי אנשים, פולינזים שהגיעו לדרום אמריקה או דרום אמריקאים שהגיעו לפולינזיה. אחרים שוללים את המעבר של הבטטה על ידי אנשים, מכיוון שאין כמעט ממצאים אחרים דומים שסביר שהיו מועברים על ידי אנשים ביחד עם הבטטה. לטענתם, ייתכן שהשם של הבטטה הועבר על ידי הספרדים מפולינזיה לדרום אמריקה. בהתאם לכך הועלתה ההשערה שזרעי בטטה הועברו מאמריקה לפולינזיה ברגלי ציפורים או בסירה שנטרפה, הגם שאין ראיות ברורות לכך. השערה נוספת היא שזרעי בטטה צפו על זרמים באוקיינוס מדרום אמריקה לפולינזיה, שכן זרעי הבטטה יכולים לנבוט לאחר ציפה על מי ים. יש אפילו דעה, שכיום כמעט ונזנחה, שהבטטה הובאה על ידי הספרדים לפולינזיה לאחר גילוי אמריקה. הדעות חלוקות לגבי השאלה האם הבטטה הגיעה למלנזיה לפני הגעת האירופאים והספקות עוד יותר גדולים לגבי ההגעה לגינאה החדשה[3].

ככל הנראה, כבר כריסטופר קולומבוס פגש את הבטטה בהיספניולה וקובה והביא אותה לספרד, ממנה היא נפוצה על פני אירופה. הפורטגזים הפיצו את הבטטה האירופית לאפריקה, הודו ודרום מזרח אסיה והספרדים העבירו זן מקסיקני לפיליפינים לאחר שנת 1521. קיימת עדות שהבטטה נראתה בסין בקרבת הגבול עם בורמה כבר בשנת 1563, ומעריכים שהיא הגיעה לשם דרך היבשה מהודו, אולם הכניסה העיקרית של הבטטה לסין מיוחסת להגעתה למחוז פוג'יין מהפיליפינים לקראת סוף המאה ה-16. ליפן הובאה הבטטה לראשונה על ידי אנגלים בשנת 1615, אך לא זכתה לפופולריות ונזנחה. היא הובאה שוב בשנת 1674 מסין ושימשה למאבק ברעב. הבטטה המשיכה להיות מופצת ברחבי אסיה ואפריקה במאה ה-17 ובמאה ה-18‏[4]. מכיוון שהספרדים והפורטוגזים השתמשו בשמות שונים לבטטה, ניתן להתחקות במידה מסוימת אחר מקור הבטטה באזור מסוים על פי השם שניתן לה במקום‏[5].

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבטטה היא כמעט המין היחיד במשפחת החבלבליים המשמש למאכל והיחיד שמשמש למאכל אדם ולמאכל בהמה בהיקף נרחב. בסין, כמחצית התוצרת משמשת מאכל לבעלי חיים ומחצית שנייה לבני אדם. בארצות אחרות, למשל באפריקה, כמעט כל התוצרת מיועדת למאכל בני אדם‏[4]. באזורי החוף בפרו, עלי הבטטה הם מקור חשוב למאכל לבהמות. בסין הבטטה משמשת גם לייצור עמילן ואלכוהול למגוון שימושים‏[6].

כגידול חקלאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבטטות נחשבת גידול המזון השביעי בחשיבותו בעולם והשורש השני בחשיבותו. היבול העולמי הגיע לכ-140 מליון טון בשנה בסביבות שנת 2000, כאשר כ-120 מליון טון גודלו בסין, אך ירד באופן חד לאור צמצום הייצור בסין לכ-75.8 מליון טון בשנת 2007. מגדלות חשובות נוספות הן אוגנדה, ניגריה, אינדונזיה, וייטנאם, הודו וטנזניה אשר בכל אחת גדלו בשנת 2007 בין 1-3 מליון טון‏[7]. מדינות קטנות יותר בהן גידול הבטטה לנפש היא גבוהה הן: רואנדה, בורונדי, איי שלמה, טונגה וחלק מהאיים הקריביים[8]. בישראל נמצא גידול הבטטות במגמת עלייה ובשנת 2005 גודלו בטטות על כ-8000 דונם עם תוצרת ממוצעת של 4 טון לדונם. יצוא הבטטות מישראל גדל מ-3000 טון בשנת 2000 למעל 12000 טון בשנת 2005. בטטות מגודלות בישראל בעיקר בשרון, בשער הנגב, חבל הבשור והערבה הדרומית.‏[9]

למרות שהבטטה הגיעה במקורה מאזורים טרופיים, היא הצליחה להתאקלם באזורים רבים בין קוי רוחב 35 צפון ל-35 דרום, ומגובה פני הים עד 3000 מטר מעל פני הים. במקומות רבים גידולי הבטטה נטועים באדמות באיכות גרועה שאינן מתאימות למרבית הגידולים האחרים.‏[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]