משתה בלשאצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משתה בלשאצר מתואר בספר דניאל.‏[1] במהלכו מופיעה כתובת על הקיר, ודניאל מפרש אותה כנבואת חורבן לבבל.

הסיפור בספר דניאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשתה, הגביעים הקדושים שנלקחו מבית המקדש מחוללים על ידי בלשאצר ככלי שתייה עבורו ועבור שריו, נשיו ופילגשיו.

פרק זה, שנכתב כולו בארמית, השפה בה נכתבו חלקים נכבדים בספר דניאל, ממשיך ומתאר כיצד יוצאות אצבעות של יד אדם (אֶצְבְּעָן דִּי יַד-אֱנָשׁ) וכותבות על הטיח מול הנברשת (לָקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא) שבקיר (עַל גִּירָא) בהיכלו של המלך (דִּי-כְתַל הֵיכְלָא דִּי מַלְכָּא) את הכתובת: "מְנֵא מְנֵא תְקֵל וּפַרְסֵין". כשבלשאצר מבחין בכך הוא מחוויר ונבהל. הוא קורא מיד להביא לפניו את החכמים והקוסמים ואומר להם, כי מי שיקרא את הכתובת ויגלה את פשרה יקבל בגד ארגמן, כמו זה שנהגו ללבוש אנשי מלוכה. כמו כן יקבל ענק זהב, ענק אותו היה רשאי לענוד רק מי שקיבל אותו מהמלך. פרס נוסף שהציע בלשאצר לפותר החידה הוא להיות שליט שלישי בממלכה. פרס זה שיקף את המצב בו נבונידוס שלט כשליט ראשון ובלשאצר כשליט שני.

איש מן החכמים והקוסמים לא יכול היה לפרש את הכתובת שעל הקיר. כאשר נקרא אל המלך, דניאל, החכם העברי, ומתבקש לפרש את הכתובת, הוא מפרש אותה כנבואת חורבן לבבל.

אלוהים, כך אמר דניאל, (מְנֵא--מְנָה-אֱלָהָא) מנה את ימי שלטונה של בבל, (תְּקֵל תְּקִילְתָּ בְמֹאזַנְיָא), כלומר שקל במאזניים את ערך מלכותה ומצא (וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר) אותו בחוסר, ולכן בבל תיפול בידי "פַרְסֵין", כלומר הפרסים. ואכן בבל חולקה בין פרס ומדי. בלשאצר, כך מסופר בהמשך, נהרג עוד באותו הלילה (בֵּהּ, בְּלֵילְיָא, קְטִיל, בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא). והפרסים כבשו את בבל.

במדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הכתובת שהופיעה על הקיר נאמר: "וְלָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא" (דניאל ה' ח') דהיינו שהבבלים לא היו מסוגלים להבין את הכתוב. האמורא רב מסביר מדוע לא יכלו לקרוא זאת: "בגימטריא איכתיב להון: יטת יטת אדך פוגחמט", כלומר את המילים הללו כתב המלאך בצופן אתב"ש. לדעת אמוראים אחרים נכתבו ארבע המילים בצופן אחר.‏[2]

באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתה בלשאצר, רמבראנדט

סיפור זה הונצח בציור המפורסם "משתה בלשאצר" של הצייר ההולנדי רמברנדט, באורטוריה "בלשאצר" של הנדל [3] וכן באורטוריה "משתה בלשאצר", מאת ויליאם וולטון. המשורר ביירון הקדיש שני שירים לבלשצר ומשתהו במסגרת אסופת השירים שלו המכונה מנגינות עבריות.

הכתובת על הקיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור המקראי הזה הוא המקור לביטוי הידוע: "הכתובת על הקיר" שמשמעו, כי משהו נורא עתיד לקרות והתרחשותו העתידית כל כך ברורה, שרק טיפש לא יבחין בה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דורון לוריא, מלכים בשר ודם: התנ"ך באמנות המאות ה-16 עד ה-19, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005, משתה בלשאצר, עמ' 134-131

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר דניאל, פרק ה".
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ב, עמוד א'
  3. ^ מתוך פרק 44 באורטוריה:

    These words were written:
    MENE, MENE, TEKEL, UPHARSIN, which I thus interpret.
    MENE: the God, whom thou hast dishonour'd,
    The days hath number'd of thy reign, and finish'd it.
    TEKEL: thou in the balances art weigh'd,
    And art found wanting.
    PERES: thy kingdom is divided,
    And to the Medes and Persians given.