רבי יוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי יוסי
דור דור רביעי לתנאים
רבותיו רבי חלפתא אביו, רבי עקיבא, רבי ישמעאל
חבריו רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון, רבן שמעון בן גמליאל, רבי אלעזר בן שמוע
תלמידיו חמשת בניו; רבי יהודה הנשיא, איסי בן יהודה
ציונו של רבי יוסי, יחד עם אביו רבי חלפתא

רבי יוסי - ובשמו המלא: רבי יוסי בן חלפתא[1] - מגדולי התנאים בדור הרביעי. התגורר בציפורי שבגליל. מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, חברם של רבי יהודה ורבי שמעון ורבו של רבי יהודה הנשיא. נסמך בידי רבי יהודה בן בבא בתקופה שבה הטיל השלטון הרומאי איסור על הסמיכה. לו מיוחס החיבור סדר עולם, שעוסק בסדר הדורות ובמאורעות היסטוריים‏[2].

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בציפורי לאביו, רבי חלפתא, שהיה מראשי החכמים בעירו, ואף הספיק לראות את רבן גמליאל הזקן[3]. משפחתו מיוחסת לצאצאי יונדב בן רכב[4], והתייחס ככהן[5]. ממקור אחד משמע שמשפחתו עלתה מבבל, אבל במקור מקביל יש שינוי בשם החכם ומדובר שם בחברו, רבי יהודה‏[6].

למד תורה אצל רבי עקיבא, שהיה רבו המובהק‏[7]‏‏‏[8]. כן למד מאביו, רבי חלפתא, ומחכם בשם אבטולמוס. למד גם אצל רבי יהושע, רבי ישמעאל, רבן גמליאל, רבי יוחנן בן נורי ואצל רבי אליעזר בן יעקב[9].

רבי יוסי התפרנס מעיבוד עורות‏[10]. מקום ישיבתו העיקרי היה בציפורי, עיר מולדתו; "צדק צדק תרדוף - הלך אחר חכמים לישיבה... אחר רבי יוסי לציפורי"‏[11]. רבי יוסי תיקן בעירוֹ תקנות הלכתיות‏[12].

סמיכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוסי נסמך להוראה בידי רבי יהודה בן בבא, בתקופה שבה גזרו הרומאים ואסרו את הסמיכה. מעשה הסמיכה מסופר בתלמוד‏[13]:

Cquote2.svg

ברם זכור אותו האיש לטוב, ורבי יהודה בן בבא שמו, שאילמלא הוא בטלו דיני קנסות מישראל, שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שכל הסומך ייהרג, וכל הנסמך ייהרג, ועיר שסומכין בה תיחרב, ותחומין שסומכין בהן ייעקרו. מה עשה רבי יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמישה זקנים, ואלו הן: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי שמעון, ורבי יוסי, ורבי אלעזר בן שמוע. רב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה.

Cquote3.svg

התלמוד מסיים את המעשה בכך שהרומאים הגיעו אליהם. הנסמכים ברחו בהוראת רבי יהודה בן בבא, שנהרג בידי הרומאים.

חבריו של רבי יוסי היו התנאים בני הדור הרביעי, בראשם נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל, וכן תלמידי רבי עקיבא שנסמכו איתו בידי רבי יהודה בן בבא.

הגלות לאסיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד יש אזכור לבריחה של רבי יוסי ל"אסיא"‏[14], פרובינקיה רומית במערב אסיה הקטנה. טיבה של בריחה זו אינו מפורש בתלמוד.

אחת ההשערות היא, שהוטל על רבי יוסי בעל כורחו תפקיד ציבורי, על ידי השלטון הרומאי, כעין התפקיד שהוטל על בנו, תפיסת גנבים ושודדים‏[15]. השערה אחרת מובאת באנציקלופדיה של הרב אהרן היימאן, "תולדות תנאים ואמוראים" (כרך ב), שבריחה זו הייתה עם חורבנה של העיר ציפורי והתחדשות הגזירות מצד השלטון הרומאי.

מאוחר יותר חזר רבי יוסי לארץ ישראל, והשתתף עם החכמים בכינוסים שונים, ביניהם כינוס חשוב לעיבור השנה, שנערך בבקעת רימון[16].

הגלות לציפורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמוד מספר על שתיקתו של רבי יוסי לנוכח דברי השבח והביקורת שהושמעו בפניו על מלכות רומי, ועל הגלות שנגזרה עליו בשל כך‏[17]:

ישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, וישב יהודה בן גרים איתם.

פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו (הרומאים)! תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות! ר' יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן: תיקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעַדֵּן בהן עצמם, גשרים - ליטול מהן מכס!

הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יִגלֶה לציפורי, שמעון שגינה - ייהרג.

לפי ההשערה שמביא הרב אהרן היימאן‏[18], בכך חזר רבי יוסי לעיר מולדתו - ציפורי - והגזירה הייתה שלא ייצא ממנה. יש מי שהעיר שייתכן שנפלה טעות בנוסחת התלמוד, וצריך לקרוא "יגלה מציפורי", והיא הגלות לאסיא שמוזכרת במקום אחר‏[19].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוסי נישא בזיווג ראשון לבת אחותו, שמוגדרת במדרש כ"אשה רעה". הוא לא גירשה מפני שסכום כתובתה היה מרובה, אך לאחר שמיממנו עבורו את הסכום הוא גירשה ונשא אשה אחרת. אותה אשה נישאה לשומר העיר, ולאחר שזה התעוור הוא תבע ממנה לאסוף נדבות יחד עמו למחייתם. כאשר הוא שאל אותה מדוע היא מסרבת לבוא לביתו של רבי יוסי שידוע כמחלק צדקה, הוא סיפרה לבעלה כי היא מתביישת ממנו מכיוון שהיא גרושתו. למרות זאת בעלה לא הניח לה, ומשסירבה ללכת לביתו של רבי יוסי גם בימים הבאים הוא היכה אותם ברחובות העיר. כאשר רבי יוסי שמע זאת, הוא אמר לבני הזוג שילכו לדור באחד מהבתים שהיו בבעלותו, והוא פירנסם, בנימוק שעליו מוטל חיוב זה כי נאמר "ומבשרך אל תתעלם"‏[20].

סיפור זה שייך לר' יוסי הגלילי, ולא לר' יוסי הנ"ל. (ירושלמי, כתובות, פי"א ה"ג)

בניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את חמשת בניו כינה רבי יוסי "חמישה ארזים"‏[21]. הם נולדו לו מאשת אחיו, שאותה ייבם אחר מות אחיו:

בנו, רבי ישמעאל ברבי יוסי, מוזכר בתלמוד כמי שהיה "ממלא מקום אבותיו" - ממשיכו של אביו וגדול כמותו, והיה יושב לפני רבי יהודה הנשיא, ונהג בו כבוד מפני כבוד הנשיאוּת‏[24].

התלמוד מספר, שאחד מבניו של רבי יוסי נפטר בציפורי. בן זה איננו אחד מחמישה הנזכרים, כך משמע מן העובדה שהתלמוד לא הזכיר את שמו של הבן; וכן מכיוון שרבי יוסי, במנותו את חמשת בניו, דיבר על אלו שנמנו על החכמים, ולא על מי שנפטר בצעירותו. התלמוד מספר, שביום פטירת הבן, נכנס רבי יוסי לבית המדרש בציפורי ודרש שם כל היום; על סמך ההלכה שמובאת בברייתא, שתלמיד חכם שרבים צריכים לתורתו אינו נמנע מלדרוש‏[25].

שיטתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוסי השתדל להימנע ממחלוקות‏[26], ואף התבטא כלפיהן בנימה שוללת (אידאלית) - "מִתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל, אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית... ושאר בתי דינין של עשרים ושלושה יושבין בכל עיירות ישראל..."‏[27]. כך גם כשנחלק על חבריו נמצא לא אחת מציין את נקודת ההסכמה שלו עם חברו‏[28]. דעתו לעתים ממוצעת בין שתי דעות מנוגדות‏[29].

מפורסמת שתיקתו לנוכח דברי השבח של רבי יהודה מחד כלפי מעשיהם של הרומאים ודברי הגינוי של רבי שמעון מאידך, שתיקה שבגללה נגזרה עליו גלות לציפורי‏[30].

רבי יוסי מוזכר כשלוש מאות פעם במשנה, וכעין זה בתוספתא. ההלכות שמסר עוסקות גם בנושאים עקרוניים רבים. כמה מהלכותיו המפורסמות:

  • "כל המשַנֶּה ממטבע שטבעו חכמים בברכות - לא יצא (ידי חובתו)"‏[31].
  • "אסמכתא קניא" - יש תוקף למעשה קניין שנעשה ללא הסכמה מוחלטת‏[32].
  • "כותבין שובר" - בתנאים מסוימים, כגון חוב כספי שנפרע מקצתו, יש אפשרות לכתוב שובר (קבלה) על הסכום שנפרע‏[33].
  • "הבערה ללאו יצאת" - איסור הבערת אש בשבת נכתב במפורש בתורה (שלא כשאר ל"ט אבות מלאכה) לחדש שאינו כשאר המלאכות שחייבים על עשייתן בשבת כרת או סקילה, אלא עונשו מלקות[34].
  • ספק עירוב כשר‏[35].
  • נשים יכולות, לרצונן, לסמוך על הקורבן[36].

באגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות מובאים מאמרים של רבי יוסי גם באגדה. היו לו ויכוחים עם "מטרונה" (אישה רומאית חשובה) אחת בענייני אמונה ומצוות‏[37]. בין מאמריו המפורסמים:

  • המאמר במסכת אבות (דף ו): "כל המכבד את התורה - גופו מכובד על הבריות; וכל המחלל את התורה - גופו מחולל על הבריות".
  • "לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן"‏[38].
  • "מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום"‏[39].
  • "לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו..."‏[40].
  • "בא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם: מדת בשר ודם, מקניט את חבירו - יורד עמו לחייו. אבל הקב"ה אינו כן, קילל את הנחש - עולֶה (הנחש) לגג מזונותיו עמו, יורד למטה מזונותיו עמו; קילל את כנען - אוכל מה שרבּוֹ אוכל ושותה מה שרבו שותה; קילל את האישה - הכול רצין אחריה; קילל את האדמה - הכול ניזונין הימנה"‏[41].
  • "יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת"‏[42].
  • "יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו"‏[43].
  • "אמר רבי יוסי: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה (דברים כח, כט): וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה - וכי מה אכפת לו לעיוור בין אפילה לאוֹרה? עד שבא מעשה לידי: פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפילה, וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו. אמרתי לו: בנִי, אבוקה זו למה לך? אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי - בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין"‏[44].

התלמוד מספר על שיחות שהיו לו עם אליהו הנביא, שהיה רגיל אצלו. "דרש רבי יוסי בציפורי: אבא אליהו - קפדן". מסופר, שבעקבות דרשה זו נעלם ממנו אליהו שלושה ימים‏[45].

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין תלמידיו היו חמשת בניו. רבי יהודה הנשיא היה מגדולי תלמידיו, ואף אביו, רבן שמעון בן גמליאל, נמצא מוסר מאמרים בשם רבי יוסי‏[46]. בין תלמידיו היה גם איסי בן יהודה[47], ורבים מחכמי הדור החמישי של התנאים.

נימוקו עמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יהודה הנשיא העריך מאוד את רבי יוסי, ולא אחת כששמע מפי רבי ישמעאל ברבי יוסי תשובה הלכתית בשם אביו, ביטל דעתו באומרו "כבר הורה זקן"‏[48].

עוד אמר עליו: "כשם שבין קודשי הקודשים לבין חולי חולין, כך בין דורנו לדורו של רבי יוסי"‏[49].

"רבי יוסי נימוקו עמו" אמר עליו תלמידו, איסי בן יהודה‏[50], משפט שהפך למפורסם בקרב החכמים בכל הדורות, ואף נתן לדעתו של רבי יוסי עדיפות מסוימת בפסיקת ההלכה. חכמי האמוראים, כשלושה דורות אחר כך, ניסחו את הכלל "הלכה כרבי יוסי" ברוב מחלוקותיו עם חבריו‏[51].

אחרי פטירתו אמרו עליו "משמת רבי יוסי פסקה הבינה"‏[52].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התנא שמופיע למעלה משלוש מאות פעמים במשנה, וכן בתוספתא, בשם הסתמי "רבי יוסי", הוא רבי יוסי בן חלפתא. רש"י לזבחים נח ע"ב, ד"ה "ורב שרביא אמר". יש לציין שכלל זה הוא דווקא במשנה, אבל בברייתא לפעמים סתם רבי יוסי, הוא רבי יוסי בר יהודה. (סדר עולם זוטא)
  2. ^ בבלי, יבמות פב ע"ב.
  3. ^ בבלי, תענית טז ע"ב; שבת קטו ע"א.
  4. ^ ירושלמי, תענית פ"ד ה"ב. ראו מלכים-ב י, טו; ירמיה לה, ו.
  5. ^ ירושלמי מסכת שביעית דף טז עמוד ב, וראה בערך בנו רבי ישמעאל ברבי יוסי, דעה התואמת את הסברה שיונדב בן רכב היה כהן
  6. ^ בבלי יומא סו ע"ב, רש"י ותוספות; מנחות ק ע"א; ראו גם בספר דקדוקי סופרים.
  7. ^ בבלי, יבמות סב ע"ב.
  8. ^ ‏‏‏רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.‏‏ ‏
  9. ^ מקורות: בבלי עירובין לו ע"א; תוספתא קידושין פרק א; בבלי שבת קכה ע"א; בבלי פסחים קג ע"א; בבלי בבא קמא נד ע"ב וזבחים ס ע"ב; תוספתא כלים בבא-קמא פרק ב ז.
  10. ^ בבלי, שבת מט ע"ב ורש"י שם.
  11. ^ בבלי סנהדרין לב ע"ב.
  12. ^ בבלי סנהדרין יט ע"א.
  13. ^ בבלי, סנהדרין יד ע"א; עבודה זרה ח ע"ב.
  14. ^ בבלי, בבא מציעא פד ע"א. בנוסחאות אחרות "עסיא", והיא היא.
  15. ^ רבי ישמעאל ברבי יוסי, בבלי בבא מציעא פד ע"א. ראו שם במהדורת תלמוד שטיינזלץ.
  16. ^ ירושלמי חגיגה פ"ג ה"א.
  17. ^ בבלי, שבת לג ע"ב.
  18. ^ אנציקלופדיה "תולדות תנאים ואמוראים", וראו לעיל.
  19. ^ ראו "סדר הדורות", ערך ר' יוסי.
  20. ^ מדרש רבה בראשית יז, ג.
  21. ^ שבת קיח ע"ב.
  22. ^ ראו ליקוטי שיחות חלק כ"ו עמ' 200 הערה 4.
  23. ^ בבלי, שבת קיח ע"ב. ראו ירושלמי, גיטין פ"ו ה"ז, שם חסר רבי אבטילס, ובמקומו "רבי אבדימוס".
  24. ^ בבלי שבת נא ע"א ופירוש רש"י.
  25. ^ בבלי, מועד קטן כא ע"א.
  26. ^ קובץ יסודות וחקירות, אחיקם קשת, כרך א עמוד 266.
  27. ^ בבלי, סנהדרין פח ע"ב; תוספתא סנהדרין ז.
  28. ^ בבלי בבא בתרא כב ע"ב; יבמות לב ע"ב; חולין קלז ועוד.
  29. ^ בבלי פסחים עח ע"א ועוד; להרחבה ולדוגמאות נוספות ראו 'קובץ יסודות וחקירות', אחיקם קשת, כרך א עמוד 266.
  30. ^ בבלי שבת לג ע"ב, וראו לעיל.
  31. ^ בבלי ברכות מ ע"א.
  32. ^ משנה בבא בתרא י, ה.
  33. ^ משנה בבא בתרא י, ו.
  34. ^ בבלי שבת ע ע"א.
  35. ^ משנה עירובין ג, ה.
  36. ^ חגיגה טז ע"ב.
  37. ^ בראשית רבה פרשה ד; יז; כה; סח ועוד.
  38. ^ בבלי ברכות ס ע"א.
  39. ^ בבלי סוכה ה ע"א.
  40. ^ בבלי תענית כא ע"ב.
  41. ^ בבלי יומא עה ע"א.
  42. ^ בבלי שבת קיח ע"ב.
  43. ^ שם.
  44. ^ בבלי מגילה כד ע"ב.
  45. ^ בבלי סנהדרין קיג ע"א-ע"ב; ראו גם ברכות ג ע"א ויבמות סג ע"ב.
  46. ^ בבלי מגילה ו ע"ב; מועד קטן יב ע"ב, עבודה זרה עה ע"א, נידה סה ע"ב.
  47. ^ בבלי נדרים פא ע"א
  48. ^ בבלי שבת נא ע"א; יבמות קה ע"ב ועוד.
  49. ^ ירושלמי גיטין פ"ו ה"ז.
  50. ^ בבלי גיטין סז ע"א, עירובין נא ע"א ועוד. רש"י בעירובין כותב: "נימוקו עמו" - נים וקו, דבר ישר כקו המשקולת".
  51. ^ בבלי עירובין מו ע"ב.
  52. ^ ירושלמי סוף מס' סוטה.