משתמש:Eyalseifert/סונציולוגיה של ספורט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סוציולוגיה של ספורט, היא תת-תחום של סוציולוגיה, המתמקד בספורט כתופעה חברתית. זהו תחום מחקר העוסק בקשר בין סוציולוגיה וספורט, וכן מבנים, דפוסים וארגונים חברתיים-תרבותיים שונים, או קבוצות העוסקות בספורט. תחום מחקר זה דן בהשפעה החיובית שיש לספורט על אנשים בודדים ועל החברה כולה מבחינה כלכלית וחברתית. הסוציולוגיה של הספורט מציגה את הפעולות ואת ההתנהגות של קבוצות ספורט והשחקנים/ות דרך עיניו של סוציולוג.[1]

הספורט מנוהל באמצעות תקנות וכללי התנהגות, מגבלות זמן ומרחב, ומוסדר על ידי איגודים. הספורט מושתת על מטרה ברורה אשר בהשגתה חושפת את המנצח ואת המפסיד. הספורט במהותו תחרותי. כל ענפי הספורט ממוצבים תרבותית ושזורים במערכות ערכים וביחסי הכוחות בחברה המארחת.[2]

התגבשותה של הסוציולוגיה של הספורט (אם כי לא השם עצמו) החלה בסוף המאה ה -19, בה התרחשו ניסויים פסיכולוגיים חברתיים ראשונים העוסקים בהשפעות קבוצתיות של תחרויות. מלבד תחום האנתרופולוגיה ועניינה במשחקים בתרבות האנושית, אחד המאמצים הראשונים לחשוב על ספורט באופן כללי יותר נעשתה על ידי הומו לודנס של יוהאן הויזינגה או תורת מחלקת הפנאי של תורשטיין וובלן. הומו לודנס דן בחשיבותו של אלמנט המשחק בתרבות ובחברה. הויזינגה מציע כי משחק, בייחוד ספורט, הוא ראשוני ותנאי הכרחי ליצירת תרבות. עבודות כתובות אלו תרמו להתפתחות חקר הסוציולוגיה של הספורט. בשנת 1970 הסוציולוגיה של הספורט זכתה לתשומת לב משמעותית כתחום לימוד מאורגן ולגיטימי. האגודה הצפון אמריקאית לסוציולוגיה של ספורט הוקמה בשנת 1978 במטרה לחקור את התחום. התוצר המחקרי שלה, ירחון הסוציולוגיה של הספורט, נוצר בשנת 1984.[3]

גזע וספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאוריות גזעניות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ומעולם התאפיין הספורט ביחסים חברתיים גזעיים. ההתייחסות המדעית הראשונה לנושא הגזע הופיעה בסוף המאה ה -19, כאשר הרוזן ארתור דה גוביניו ניסה להוכיח את עליונותו הפיזית והאינטלקטואלית של הגזע הלבן. תורת הברירה הטבעית של דרווין שימשה גם היא לחיזוק רעיונות אלו. לאחר שהוכחה יכולתם הספורטיבית של אתלטים שחורים, התיאוריה עברה לעסוק ביכולת הפיזית הבאה על חשבון האינטלקט.[4]

ארתור דה גוביניו

מספר תאוריות גזעניות המשיכו להתפתח. למשל, שאנשים שחורים היו מפותחים מבחינה ספורטיבית כי בעלי חיים אכלו את כל אלו שהיו איטיים.[5] מיתוס "מעבר הביניים" טען שרק האנשים השחורים המסוגלים ביותר מבחינה אתלטית הצליחו לשרוד את עבודות הסחר והמטעים .[6] התיאוריה המטריארכלית העלתה כי אבות נעדרים גרמו לאנשים שחורים לתעל את כעסם לספורט, כאשר המאמנים הפכו לדמויות אב. תאוריית המנדיגו הניחה כי הגברים השחורים החזקים ביותר מבחינה פיזית נישאו לנשים השחורות החזקות ביותר. התיאוריה הפסיכולוגית טענה כי לספורטאים שחורים אין יכולת אינטלקטואלית לתפוס עמדות מנהיגות בספורט. "תאוריית הספורטאי המטומטם" טוענת שאנשים שחורים נרשמו למלגות ספורט מכיוון שלא הצליחו למצוא הצלחה באקדמיה. לבסוף, התיאוריה הגנטית העלתה כי לאנשי ספורט שחורים יש יותר סיבי שריר מסוג מסוים.[7]

סוציולוגיה עכשווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירים אפרו-אמריקאים רואים בספורט אמצעי לעלייה במעמד החברתי, דבר הנשלל מהם באמצעות תעסוקה קונבנציונלית.[8] גזע משתלב לעיתים קרובות עם המעמד, המגדר והאתניות. יחד, אלה קובעים עד כמה נגישים ענפי ספורט מסוימים וכיצד נתפס הספורטאי. לדוגמה, גולף אינו נגיש לאפרו-אמריקאים פחות בגלל גזע, ויותר בגלל ההון הכלכלי והחברתי הגבוה הנחוץ.[9]

גזע קשור לרוב למגדר, כאשר לנשים יש פחות הזדמנויות לגשת ולהצליח בספורט. ברגע שאישה מצליחה, השפעת הגזע שלה מופחתת והמיניות שלה מודגשת.[10] בתרבויות מסוימות, בעיקר מוסלמיות, נמנעת מהנשים גישה לספורט.[11]

בספורט קבוצתי, שחקנים לבנים משחקים לעיתים קרובות בעמדות ותפקידים מרכזיים הדורשים אינטליגנציה, החלטיות, מנהיגות ורוגע. שחקנים שחורים נמצאים בתורם בתפקידים שדורשים יכולת אתלטית, כוח פיזי, מהירות ונפיצות. למשל, שחקנים לבנים בתפקיד קשרים מרכזיים ושחקנים שחורים בכנף.[12]

מגדר בספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתתפות נשים בספורט מושפעת מאידאולוגיות פטריארכליות סביב הגוף, כמו גם מרעיונות של נשיות ומיניות. מאמץ גופני מוביל בהכרח להתפתחות שרירים, המיוחסים לגבריות, מה שמנוגד לתפיסה החברתית לגבי נשים ונשיות כפי שמוצגת על ידי תרבות הצריכה המודרנית. נשים שנכנסות לספורט מוקדם נוטות יותר לסתור את הסטריאוטיפים הללו.[13]

רשתות טלוויזיה ותאגידים מתמקדים בהצגת ספורטאוית הנחשבות לאטרקטיביות, מה שמקטין את הישגיהן של נשות הספורט הללו. ספורט נשים פחות מכוסה על ידי חדשות מאשר ספורט גברים ומשחקים רבים בכלל לא משודרים בערוצי הספורט. במהלך אירועי ספורט, המצלמה מתמקדת במיוחד בנשים שנחשבות למושכות.[14] אלן גוטמן טוען כי לא ניתן להפריד את המרכיב האירוטי מספורט הנשים, וככזה, הוא נותר אחד ממרכיביו המרכזיים. יתר על כן, ספורטאים וספורטאיות מושכים תמיד יהיו מבוקשים יותר. יש לחקור את המרכיב האירוטי בספורט, במקום לדחותו על הסף.[15]

ג'ניפר הרגרבס רואה שלוש אסטרטגיות פוליטיות לנשים בספורט:[16]

  • קואופציה : אסטרטגיה זו דוחה טענות שמרניות של הבדלים ביולוגיים וערכים מגדריים מסורתיים. פמיניסטיות ליברליות מאמינות שנשים ישתלטו בהדרגה על תפקידים נוספים בספורט שנוצר ונשלט על ידי גברים.
  • בדלנות : עמדה של פמיניסטיות רדיקליות, הדוגלת במימוש עצמי באמצעות ארגון אירועי ספורט וגופי שלטון בלתי תלויים בגברים. דבר זה יגדיל עוד יותר את מספר הנשים המתחרות בענפי ספורט שונים.
  • שיתוף פעולה : נתמך על ידי פמיניסטיות סוציאליסטיות המאמינות כי שיתוף פעולה בין גברים ונשים יסייע בהקמת מודלים ספורטיביים חדשים שישללו את ההבדלים בין המינים. הן מכירות במגוון המאבקים בחברות קפיטליסטיות מודרניות, ושואפים להשתחרר מהם. בניגוד לבדלנות, שיתוף הפעולה מתקשר עם גברים, והוא נרחב יותר מקואופציה. שיתוף פעולה טוען שגברים אינם מדכאים מטבעם, אלא הם מושפעים מהחברה בכדי לשחזר תפקידים מדכאים.

תיאוריות בסוציולוגיה של הספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונקציונליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאוריות פונקציונליסטיות מבניות רואות בחברה מערכת מורכבת שחלקיה פועלים יחד לקידום סולידריות ויציבות.[17] הספורט עצמו התפתח מטקסים ומנהגים דתיים, ששימשו לקידום סולידריות חברתית ומוסרית של הקהילה.[18]

ברומברגר מצא קווי דמיון בין טקסים דתיים למשחקי כדורגל. משחקים מתקיימים בתצורה מרחבית מסוימת, תחומים מסוימים במגרשים מדמים מקומות קדושים ואסור שיזדהמו על ידי פולשים יריבים, ויובילו לתחושות רגשיות עזות אצל האוהדים. כמו בטקסים דתיים, הצופים מופצים במרחב על פי חלוקת הכוח החברתית. לעונות כדורגל יש לוח שנה קבוע. תפקידי הקבוצה ביום המשחק הם טקסיים, כאשר אנשים לבושים במיוחד מבצעים פעולות פולחניות אינטנסיביות. ככנסייה, לכדורגל יש רשת ארגונית, מרמה מקומית ועד לרמה העולמית. למשחקים יש סדר עוקב שמנחה את פעולות המשתתפים, החל מטרום-משחק ועד לאחר המשחק. לבסוף, טקסי כדורגל יוצרים תחושה של קהילה .[19] ניתן לראות בשירים וכוריאוגרפיה טקס אימננטי שדרכו הצופים מעבירים את כוחם לקבוצה.[20]

בהתחשב בעובדה שלא כל הפעולות תומכות במבנה החברתי הקיים, ראה רוברט ק. מרטון חמש דרכים בהן אדם יכול להגיב למבנה הקיים, שניתות ליישום גם בספורט: קונפורמיזם, חדשנות, טקסיות, נסיגה ומרד.[21]

ארווינג גופמן התבסס על תפיסתו של דורקהיים לגבי טקסים חיוביים, והדגיש את המעמד הקדוש של "פניו" של הפרט. טקסים חיוביים (מחמאות, ברכות וכו') ושליליים (הימנעות מעימות, התנצלויות וכו') משמשים להגנה על פניו. עיתונאיי ספורט, למשל, משתמשים בטקסים החיוביים והשליליים כאחד כדי להגן על פניו של הספורטאי איתו הם רוצים לשמור על קשר טוב. בנוסף, בירל מציין כי אירועי ספורט הם תחרויות פולחניות בהן ספורטאים מראים את אופיים באמצעות שילוב של אומץ, משחק טוב ויושר. ביצועים טובים משמשים לחיזוק פניו הטובות של הספורטאי.

סוציולוגיה פרשנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוציולוגיה פרשנית בוחנת את קשרי הגומלין של פעולה חברתית למעמד חברתי, סובייקטיביות, משמעות, מניעים, זהויות ושינוי חברתי. היא נמנעת מהסבר על קבוצות אנושיות באמצעות חוקים והכללות, ומעדיפה את מה שמקס וובר כינה verstehen - הבנה והסבר של מניעים אישיים.[22] זה מאפשר הבנה מלאה יותר של משמעויות חברתיות מגוונות, סמלים ותפקידים בתוך הספורט. הספורט מאפשר יצירת זהויות חברתיות שונות במסגרת משחק יחיד, אשר עשויים להשתנות במהלכו או במהלך משחקים מרובים.[23] תפקידם של ספורטאים משפיעים עוד יותר על האופן בו הם פועלים מחוץ למשחק, לדוגמה: לפעול בתפקיד אתלט שהוא גם סטודנט.[24]

וובר הציג את מושג הרציונליזציה. בחברה המודרנית, מערכות יחסים מאורגנות להיות יעילות ככל האפשר, על בסיס ידע טכני, במקום עקרונות מוסריים ופוליטיים. זה יוצר ביורוקרטיות יעילות, לא אישיות והומוגניות.[25] אלן גוטמן זיהה כמה היבטים מרכזיים של רציונליזציה, שאותם ניתן ליישם גם בספורט:[26] [27]

  • חילון : הספורט המודרני הפך לעצמאי ממוסדות הדת שמהם התפתחו. בחברות הטרום-מודרניות, ספורט וחגיגות דתיות היו קשורים זה בזה. לדת יש חשיבות מסוימת בספורט, שניתן לראות בטקסים, אמונות טפלות ותפילה בשיגרת טרום המשחק.
  • מריטוקרטיה : ספורט מקדם תחרות הוגנת, בעוד שספורט קדם-מודרני היה בלעדי. לדוגמה, האולימפיאדה העתיקה הדירה נשים ואנשים שאינם אזרחים. לעומת זאת, הספורט המודרני מהציע הזדמנויות לשכבות החלשות, תוך כך ששיפוט הוגן גורם לכך שמגרש המשחקים יהיה מאוזן. מעמד חברתי עדיין ממלא תפקיד בגישה והצלחה בספורט. במדינות עשירות יותר יהיו ספורטאים רבים ומצליחים יותר, בעוד שלמעמד הגבוה יותר יהיו האמצעים לקבל אימונים והכנה טובים יותר.
  • התמחות: בספורט המודרני, בדיוק כמו בתעשייה, יש חלוקת עבודה מורכבת. בחלק מאנפי הספורט, לספורטאים תפקיד ייחודי בקבוצה אותו עליהם ללמוד ולבצע, לדוגמה: הבועט בכדורגל האמריקאי . זה לא חל על כל ענפי הספורט, מכיוון בחלקם היכולת לכסות מספר תפקידים לפי הצורך הוא דבר נחוץ.
  • רציונליזציה: הספורט המודרני מזהה את הדרך היעילה ביותר להשגת המטרה הרצויה. מנגד, ג'וליאנוטי מציין כי הספורט נשלט על ידי פעולות לא רציונליות.
  • ביורוקרטיזציה: ספורט נשלט על ידי ארגונים, ועדות וועדות פיקוח ברמה המקומית, היבשתית והעולמית. עמדות מובילות אמורות להינתן על סמך כישורים וניסיון, ולא על סמך כריזמה ונפוטיזם. זה לא תמיד המקרה, מכיוון שדמויות חזקות וכריזמטיות מופקדות לעיתים קרובות על הארגונים והוועדות האמורות.
  • כימות: סטטיסטיקה מודדת ומשווה בין אירועי ספורט מודרניים, לרוב מסקרת דורות מרובים, ומפחיתה אירועים מורכבים למידע פשוט הניתן להבין בקלות על ידי הציבור ההמוני. סטטיסטיקה אינה הגורם הדומיננטי בתרבות הספורט, כאשר הגורמים החברתיים-פסיכולוגיים והאסתטיים הם עדיין החשובים ביותר.

ניאו מרקסיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל מרקס ראה בספורט שורשים בהקשר הכלכלי שלו, בכפוף לסחורה ולניכור. הניאו מרקסיזם רואה בספורט כלי אידאולוגי של הבורגנות, המשמש לרמות את ההמונים כדי לשמור על השליטה. כעובדים, ספורטאים מוותרים על כוח העבודה שלהם, וסובלים את אותו גורל כמו העובד המנוכר.[28] מלבד תמיכה בקפיטליזם תעשייתי, ספורט מפיץ מאמץ פיזי כבד ועבודה יתרה כמשהו חיובי.[29]

חלוקה מיוחדת של אתלטים בכוח העבודה לבצע כל הזמן את אותן התנועות, במקום לשחק באופן יצירתי וחופשי.[30] הספורטאי אם לעיתים קרובות באשליה של חופש, לא מודע לאבדן השליטה על כוח העבודה שלו.[31] בנוסף, הצופים עצמם תומכים בניכור עבודת הספורטאים באמצעות תמיכתם והשתתפותם.[32]

תיאוריות מרקסיסטיות שימשו לחקר מסחור הספורט, למשל כיצד שחקנים עצמם הופכים לסחורה או מקדמים אותם,[33] מסחור קיצוני של ענפי הספורט במהלך המאה ה -20,[34] וכיצד הופכים מועדונים לחברות מסורתיות וכיצד ארגוני ספורט הופכים למותגים.[35]

גישה זו ספגה ביקורת על נטייתה לאקונומיזם גולמי,[36] והניחה שכל המבנים החברתיים הנוכחיים מתפקדים לצורך שמירה על הסדר הקפיטליסטי הקיים.[37] תמיכה בקבוצות ספורט אינה בהכרח סותרת את התפתחות התודעה המעמדית וההשתתפות במלחמת המעמדות .[38] באירועי ספורט יש מספר דוגמאות למחאה פוליטית. ניתוח ניאו מרקסיסטי של ספורט לרוב מזלזל גם בצד האסתטי בספורט.

לימודי תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Macri, Kenneth. "Not Just a Game: Sport and Society in the United States". inquiriesjournal.com. נבדק ב-25 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ McPherson, Barry D.; Curtis, James E.; Loy, John W. (1989). The Social Significance of Sport: An Introduction to the Sociology of Sport. Champaign, Illinois: Human Kinetics. pp. 15–17. ISBN 978-0873222358.
  3. ^ "About NASSS". nasss.org. נבדק ב-3 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Miller, Patrick B. (1998). "The Anatomy of Scientific Racism: Racialist Responses to Black Athletic Achievement". Journal of Sport History. 25 (1). נבדק ב-1 בפברואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ Olson, James; Roberts, Randy (1989). Winning is the Only Thing: Sports in America since 1945. Baltimore, Maryland: Johns Hopkins University Press. p. 45.
  6. ^ Hoberman, John Milton (1997). Darwin's Athletes: How Sport Has Damaged Black America and Preserved the Myth of Race. Boston, Massachusetts: Houghton Mifflin Harcourt. pp. 194–195. ISBN 9780395822920.
  7. ^ Sailes, Gary A. (1998). "The African American Athlete". In Sailes, Gary A. (ed.). African Americans in Sports. Abingdon: Routledge. pp. 190–196. ISBN 9780765804402.
  8. ^ Giulianotti, Richard (בנובמבר 2015). Sport: A Critical Sociology, 2nd Edition (2nd ed.). Cambridge: Polity Press. p. 73. ISBN 978-0-745-66993-9. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ^ Lapchick, Richard B. (1991). Five Minutes to Midnight: Race and Sport in the 1990s. Seattle: Madison Books. p. 290.
  10. ^ Captain, Gwendolyn; Vertinsky, Patricia (בספטמבר 1998). "More Myth than History: American Culture and Representations of the Black Female's Athletic Ability" (PDF). ournal of Sport History. 25 (3): 552–553. נבדק ב-1 בפברואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ Zaman, Hasima (1997). "Islam, Well-being and Physical Activity: Perceptions of Muslim Young Women". In Humberstone, Barbara; Clarke, GIll (eds.). Islam, Well-being and Physical Activity: Perceptions of Muslim Young Women. London: Palgrave Macmillan. ISBN 978-0-333-64231-3.
  12. ^ Maguire, J. (1991). "Sport, racism and British society: a sociological study of England's elite male Afro/Caribbean soccer and rugby union players". In Jarvie, Grant (ed.). Sport, Racism and Ethnicity (1st ed.). Abingdon: Routledge. ISBN 1850009171.
  13. ^ Mennesson, Christine (במרץ 2000). ""Hard" women and "soft" women: The social construction of identities among female boxers". International Review for the Sociology of Sport. 35 (1). doi:10.1177/101269000035001002. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Markula, Pirkko (1 במאי 2001). "Beyond the Perfect Body: Women's Body Image Distortion in Fitness Magazine Discourse". Journal of Sport and Social Issues. 25 (2). doi:10.1177/0193723501252004. נבדק ב-1 בפברואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ Guttmann, Allen (1991). Women's Sports: A History. New York: Columbia University Press. pp. 258–265. ISBN 9780231069571.
  16. ^ Hargreaves, Jennifer (1990). "Gender on the Sports Agenda". International Review for the Sociology of Sport. 25 (4). doi:10.1177/101269029002500403. נבדק ב-1 בפברואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Macionis, John (1944–2011). Sociology. Gerber, Linda Marie (7th ed.). Toronto, Canada: Pearson Prentice Hall. ISBN 9780137001613. OCLC 652430995.
  18. ^ Giddens, Anthony (1971). Capitalism and Modern Social Theory. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 108–111. ISBN 9780511803109.
  19. ^ Bromberger, Christian (באוקטובר 1995). "Football as World-View and as Ritual". French Cultural Studies. 6 (18): 306–309. doi:10.1177/095715589500601803. נבדק ב-30 בינואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ Robertson, Roland (1970). The Sociological Interpretation of Religion. Oxford: Blackwell. pp. 50–51.
  21. ^ Merton, Robert K. (1968). Social Theory and Social Structure. New York: The Free Press.
  22. ^ Giulianotti, Richard (2015). Sport: A Critical Sociology. Cambridge: Polity Press. p. 35.
  23. ^ Weiss, Otmar (1 בדצמבר 2001). "IDENTITY REINFORCEMENT IN SPORT: Revisiting the Symbolic Interactionist Legacy". International Review for the Sociology of Sport. 36 (4). doi:10.1177/101269001036004002. נבדק ב-30 בינואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  24. ^ Adler, Patricia A. (30 בספטמבר 1991). Backboards and Blackboards: College Athletes and Role Engulfment. New York: Columbia University Press. ISBN 0231073070. {{cite book}}: (עזרה)
  25. ^ Weber, Max (1978). Economy and Society: An Outline of Interpretive Sociology. Berkeley: University of California Press. p. 350. ISBN 9780520035003.
  26. ^ Guttmann, Allen (2004). From Ritual to Record: The Nature of Modern Sports. Berkeley: Columbia University Press. ISBN 9780231133418.
  27. ^ Giulianotti, Richard (2015). Sport: A Critical Sociology. Cambridge: Polity Press. p. 42-43.
  28. ^ Brohm, Jean-Marie (1978). Sport: A Prison Of Measured Time: Essays. London: Pluto Press. p. 105. ISBN 074530303X.
  29. ^ Adorno, Theodor W. (2001). The Culture Industry. London: Routledge.
  30. ^ Vinnai, Gerhard (1973). Football Mania: The Players and the Fans : the Mass Psychology of Football. Hapshire: Ocean Books Limited. p. 38. ISBN 9780855145019.
  31. ^ Guttmann, Allen (1988). A Whole New Ball Game: An Interpretation of American Sports. Chapel Hill, North Carolina: UNC Press Books. p. 183. ISBN 9780807842201.
  32. ^ Aronowitz, Stanley (1992). False Promises: The Shaping of American Working Class Consciousness. Durham, North Carolina: Duke University Press. pp. 410–411. ISBN 9780822311980.
  33. ^ Heinilä, Kalevi (1998). Sport in Social Context. Jyväskylä: University of Jyväskylä. pp. 162–163. ISBN 9789513900144.
  34. ^ Giulianotti, Richard (בפברואר 2002). "Supporters, Followers, Fans, and Flaneurs: A Taxonomy of Spectator Identities in Football" (PDF). Journal of Sport & Social Issues. 26 (1). doi:10.1177/0193723502261003. נבדק ב-1 בפברואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  35. ^ Hardy, Stephen (1986). "Entrepreneurs, Organizations, and the Sport Marketplace: Subjects in Search of Historians". Journal of Sport History. 13 (1): 22–23. נבדק ב-1 בפברואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  36. ^ Hargreaves, Jennifer (1994). Sporting Females: Critical Issues in the History and Sociology of Women's Sports. Abingdon: Routledge. p. 17. ISBN 9780415070287.
  37. ^ Gruneau, Richard S. (1983). Class, Sports, and Social Development. Amherst, Massachusetts: University of Massachusetts Press. p. 140. ISBN 9780870233876.
  38. ^ Miliband, Ralph (1977). Marxism and Politics. Oxford: Oxford University Press. pp. 52–53.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "משתמש:Eyalseifert/סונציולוגיה של ספורט".

קטגוריה:תרבות ספורט קטגוריה:סוציולוגיה

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Eyalseifert/סונציולוגיה_של_ספורט&oldid=37312619"