ארווינג גופמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ארווינג גופמןאנגלית: Erving Goffman‏; 11 ביוני 192219 בנובמבר 1982) היה סוציולוג יהודי אמריקאי יליד קנדה. כיהן כנשיא ה-73 של האגודה האמריקנית לסוציולוגיה. גופמן נחשב לאחד הסוציולוגים החשובים ביותר של המאה ה-20, ומוזכר בשורה אחת יחד עם אמיל דורקהיים, מקס ובר ומרגרט מיד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופמן נולד ב-1922 באלברטה, קנדה, למקס ואנה גופמן. ב-1945 קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת טורונטו, ב-1949 קיבל תואר שני ולאחר מכן, ב-1953, תואר דוקטור באנתרופולוגיה חברתית, שניהם מאוניברסיטת שיקגו. ב-1952 נישא, ומנישואים אלו נולד בנו תומאס (תום). ב-1964 התאבדה אשתו, אנג'ליקה. ב-1981 נישא לבלשנית החברתית ג'יליאן סנקוף (אנ'), וכעבור שנה נולדה בתם, אליס (שהייתה גם היא לבלשנית חברתית). גופמן נפטר ב-1982 נפטר מסרטן הקיבה, בגיל 60.

אלמנתו ג'יליאן נישאה ב-1993 לבלשן ויליאם לבוב.
אחותו של גופמן פרנסס ביי (אנ')‏ (1919–2011) הייתה שחקנית.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1958 הצטרף לפקולטה למדעי החברה של אוניברסיטת ברקלי ועשר שנים מאוחר יותר, ב-1968, הצטרף כפרופסור, לאחר שעבד במכון הקנדי הלאומי לבריאות הנפש החל מ-1961, לאוניברסיטת פנסילבניה, בה עבד עד לפטירתו ב-1982.

במהלך חייו זכה גופמן בפרסים נחשבים רבים בתחום מדעי החברה: בין היתר התקבל כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1969), זכה במלגת גוגנהיים (1977) ובפרס בינלאומי לתקשורת (1978). מ-1981 ועד למותו, במשך כשנה, כיהן כנשיא האגודה האמריקנית לסוציולוגיה.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופמן הצטיין במחקר חברתי איכותני-תיאורי כמו זה שאפיין דמויות מרכזיות בתחומי הפסיכולוגיה והמחקר החברתי, בשנותיהם המוקדמות, ולא הסתמך על עיבודים כמותיים של ממצאים כמו אלו שנפוצים היום בתחומים רבים של מדעי החברה. ספרו, שיצא ב-1959, "הצגת העצמי בחיי היום יום" הביא לו פרסום עולמי ויצא מאז בעשר שפות לפחות.

גופמן ידוע בעיקר בזכות תרומתו לאינטראקציה סימבולית ולתאוריית התפקיד. גופמן משתמש במטאפורת התיאטרון, וטוען שבני אדם ממלאים תפקידים על בימות חברתיות שונות. למשל, בזירה החברתית "בית" יכול אדם למלא תפקיד "אב" ולהתנהג בצורה מסוימת, בעוד שבזירה החברתית "מקום עבודה" הוא יכול למלא תפקיד "עובד" ולהתנהג בצורה אחרת.

על פי גישה זאת, אין "אמת" אחת, אלא אמיתות שונות שמוכתבות על ידי הדרך שבה מפרש הפרט את המציאות. לפיו, בבואנו לבצע מחקר חברתי, אל לנו להסתכל על החברה כקבוצה גדולה, אלא לבחון כל סיטואציה בנפרד. יחד עם זאת, בעודנו בוחנים סיטואציה מסוימת (מה שמתרחש על מרכז הבמה), אנחנו צריכים לזכור את הקונטקסט החברתי והתרבותי הרחב יותר (לפי משל התיאטרון, המלתחה או החניון).

על פי גופמן האינדיווידואל לובש ופושט מסכות כל הזמן. הוא ממחיש זאת על ידי שימוש במילה "person", שמקורה בשורש היווני "persona", שפירושו מסכה.

תרומה נוספת של גופמן למדע הסוציולוגיה היא חיבורו בנושא מוסדות טוטאליים, "על מאפייני המוסדות הטוטאליים". במאמר זה בוחן גופמן שורה של מה שהוא מכנה מוסדות טוטאליים: בתי ספר, בתי כלא, מחנות הכשרה צבאיים, בתי חולים פסיכיאטריים וגם מחנות ריכוז. טענתו המרכזית היא שלמרות השוני הניכר בין המוסדות האלה, לכולם מאפיינים דומים שמכתיבים את התנהגות הפרט במרחב המוגבל שלהם. יש שמפרשים את המאמר כביקורת לא רק נגד המוסדות הפסיכיאטריים אלא כנגד משטרים טוטאליים באשר הם.

כתביו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הצגת האני בחיי היומיום; עברית: שלמה גונן, תל אביב: דביר ('ספרי רשפים'), תש"ם 1980. (The Presentation of Self in Everyday Life,‏ 1959)
  • סטיגמה; עברית: שרה ספן, תל אביב: רשפים, תשמ"ג 1983. (Stigma,‏ 1963)
  • על מאפייני המוסדות הטוטליים; תרגום מאנגלית: מעין זיגדון; עריכה מדעית: אורי רם, תל אביב: רסלינג ('ליבידו: סוציולוגיה/אנתרופולוגיה'), 2006. ("Characteristics of Total Institutions",‏ 1957)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]