נורמה שירר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נורמה שירר ב-1927
שירר עם ת'ולברג, 24 ביולי 1929

אדית נורמה שירראנגלית: Edith Norma Shearer; ‏10 באוגוסט 1902 - 12 ביוני 1983) הייתה שחקנית קולנוע וראינוע קנדית, אחת הכוכבות הגדולות של ראשית הסרט המדבר ושל "שנות העשרים הסוערות". בתחילת דרכה לוהקה לתפקידי נערה תמימה, לאחר הופעתה בסרט "הגרושה" (1930), שזיכתה אותה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, קיבלה תפקידים של אשה משוחררת מינית, מתוחכמת ומודרנית. דמות שלא יכלה להתקיים על הבד מאוחר יותר, עקב החלת "קוד ההפקה" בהוליווד. בסוף קריירת המשחק הקצרה למדי שלה, בסוף שנות השלושים, לוהקה לסרטים דרמטיים והיסטוריים, כגון רומאו ויוליה בבימויו של ג'ורג' קיוקור, מרי אנטואנט, ו"הנשים" (1939), אף הוא בבימויו של קיוקור. ב-1927, בשיא הקריירה שלה, נישאה למפיק אירווינג ת'ולברג, ששיתף אותה ברבים מסרטיו. לפני שנישאה לו התגיירה. בנוסף על זכייתה באוסקר, הייתה מועמדת לפרס עוד חמש פעמים, בהן על תפקידיה כמרי אנטואנט וכיוליה ברומאו ויוליה.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירר נולדה וגדלה במונטריאול. בשנת 1918, עקב התמוטטות נפשית וכלכלית של אבי המשפחה, עברה עם אמה ואחותה לניו יורק. בינואר 1920 ניסתה שירר להתקבל למופע שגיונות זיגפלד בהפקת פלורנץ זיגפלד, אך נדחתה על ידו. בהמשך נבחרה לתפקידים זעירים באולפני יוניברסל, בהם בסרטו של ד.וו גריפית' " Way Down East" ובסרטים סוג ב'. בשנת 1923, לאחר ניסיונות רבים, הצליחה להרשים את לואי ב. מאייר, שהחתים אותה על חוזה באולפנו. עקב החוזה עברה שירר מניו יורק להוליווד, שם פגשה לראשונה בסגנו של מאייר, אירווינג ת'ולברג. לאחר מספר תפקידים שוליים לוהקה לבסוף ב-1924 לתפקיד ראשי בסרט הראשון של אולפני מטרו גולדווין מאייר המאוחדים, "He Who Gets Slapped". לאחר מכן כיכבה בכ-20 סרטים אילמים והפכה לאחת הכוכבות הבולטות של האולפנים.

בין קיץ 1925 וקיץ 1927 היה ברור לתקשורת שסיקרה את הוליווד שהכוכבת הצעירה שירר והמפיק ת'ולברג, הם זוג. השניים התחתנו ב-29 בספטמבר 1927 בחתונה שזכתה לכינוי "חתונת השנה"[1].

סרטה המדבר הראשון, "The Trial of Mary Dugan" (המשפט של מרי דוגן, 1929) היה הצלחה קופתית וסימל שעבורה, בניגוד לרבים אחרים, לא סימן המעבר לסרטים מדברים את סוף הקריירה. לאחר שני סרטים נוספים הגיע סרטה החשוב ביותר - "הגרושה", עליו זכתה בפרס אוסקר ובשינוי תדמיתי מ"ילדה טובה" לאשה בוגרת, משוחררת ועצמאית. ששת הסרטים הבאים בכיכובה בתדמית זו, Their Own Desire (1930) שזיכה אותה במועמדות לאוסקר, Let Us Be Gay (1930), "נפש חופשיה" (A Free Soul (1931)) לצידו של קלארק גייבל שזיכה אותה במועמדות נוספת לאוסקר, Strangers May Kiss (1931),‏ Private Lives (1931) ו- Riptide (1934) היו ללהיטים קופתיים וסימנו אותה, לצד גרטה גרבו וג'ואן קרופורד, ככוכבת הגדולה של MGM. שתי הכוכבות האחרות טענו ששירר מקבלת את כל התפקידים הטובים בזכות נישואיה למנהל האולפנים.

תחילת אכיפת קוד ההפקה ב-1934 שם קץ לדמותה המשוחררת. סרטה משנה זו, "The Barretts of Wimpole Street" היה להצלחה קופתית וזיכה אותה במועמדות לאוסקר על תפקידה כמשוררת אליזבת בארט בראונינג. שני סרטיה הבאים "רומאו ויוליה" (בתפקיד יוליה) ו"מרי אנטואנט" (בתפקיד הראשי), זיכו אותה אף הם במועמדויות לאוסקר.

ב-1936 הופיעה פעם נוספת ואחרונה לצידו של קלארק גייבל בסרט "Idiot's Delight" וב-1939 לוהקה על ידי ג'ורג' קיוקור לסרט רב-המשתתפות "הנשים" (לצד ג'ואן קרופורד, רוזלינד ראסל, פולט גודארד וג'ואן פונטיין). במהלך מלחמת העולם השנייה הופיעה בסרט (1940) Escape כמאהבת של קצין נאצי וויתרה על התפקיד הראשי בסרט גברת מיניבר. בכך נחתמה קריירת המשחק של שירר.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירר חיה עם ת'ולברג עד מותו ב-1936. לזוג היו שני ילדים אירווינג ג'וניור (1930-1988) וקתרין (1935-2006). לאחר פרישתה ממשחק נישאה למדריך סקי צעיר ממנה בשם מרטין ארוז'ה[2] (Martin Arrougé ;1914 – 1999), הם היו נשואים עד מותה ב-1983. בניגוד לכוכבי עבר רבים היא לא הופיעה עוד לאחר פרישתה בשום סרט או הופעה בטלוויזיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]