ברברה סטרייסנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברברה סטרייסנד
Barbra-streisand07.jpg
ברברה סטרייסנד, 2007
מידע כללי
תאריך לידה 24 באפריל 1942 (בת 72)
מקום לידה ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית
שנות פעילות 1957-היום
סוגה פופ, adult contemporary
עיסוק זמרת, שחקנית, מפיקה, במאית
חברת תקליטים קולומביה רקורדס
barbrastreisand.com

ברברה סטרייסנדאנגלית: Barbra Streisand; נולדה ב־24 באפריל 1942) זמרת, סופרת, תסריטאית, שחקנית מחזות זמר וסרטי קולנוע, מפיקה ובמאית יהודייה-אמריקאית נודעת. היא זכתה בשני פרסי אוסקר, שמונה פרסי גראמי, חמישה פרסי אמי, פרס טוני ופרסים רבים נוספים. סטרייסנד היא אחת הבודדות שזכתה בכל חמשת הפרסים העיקריים בתעשיית הבידור האמריקאית: פרס גראמי, פרס אוסקר, פרס גלובוס הזהב, פרס טוני ופרס אמי.

היא אחת מהאמניות הכי מצליחות בעולם מבחינה מסחרית ואיכותית בהיסטוריה של עולם הבידור המודרני, עם מעל 71.5 מיליון אלבומים שנמכרו בארצות הברית, ו- 145 מיליון אלבומים ברחבי העולם. היא הזמרת שמכרה הכי הרבה אלבומים בהיסטוריה, והזמר היחיד שעוקף אותה הוא אלביס פרסלי.

אחרי שהתחילה את הקריירה המצליחה שלה במוזיקה בשנות השישים,לקראת סוף העשור היא פרצה לעולם הסרטים עם הסרטים המצליחים בכיכובה: "מצחיקונת" (Funny Girl) ו"הלו, דולי!" (Hello, Dolly!) על הראשון היא זכתה בפרס אוסקר ופרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר. בין הסרטים הידועים בהם כיכבה נמצאים הסרטים "כך היינו" (The Way We Were) ו"כוכב נולד" ( A Star Is Born) שאיתו היא זכתה בפרס אוסקר נוסף על הלחנת השיר הידוע Evergreen. בשנות השמונים, ביססה את מעמדה כאחת הדמויות הבולטות ביותר בעולם הקולנוע כאשר הפכה להיות האישה הראשונה שביימה, הפיקה, כתבה וכיכבה בסרט שלה (עם הסרט "ינטל")

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרייסנד נולדה בברוקלין שבניו יורק. אביה, עמנואל סטרייסנד, מורה, נפטר כשהייתה בת 15 חודשים. היא גדלה עם אחותה למחצה ועם אמה, שעבדה קשה לפרנס את משפחתה ועם אבא חורג, שאיתו הייתה לה מערכת יחסים סבוכה. בשנת 1984 תרמה ברברה סטרייסנד אגף על שם אביה הביולוגי בפקולטה למדעי הרוח שבאוניברסיטה העברית על הר הצופים בירושלים והגיעה לטקס קריאת השם.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרייסנד. 1962

סטרייסנד החלה את דרכה המקצועית בשנות נעוריה כזמרת מועדוני לילה, למרות הסתייגות אמה, שלא רצתה שבתה תכנס לעסקי השעשועים בטענה כי היא אינה מספיק אטרקטיבית. היא שאפה להיות שחקנית והחלה להשתתף במספר הפקות באוף-ברודוויי והופיעה בקביעות בסאונות לגברים בלבד , שם גם קיבלה את קהל המעריצים הראשון שלה. לאחר מכן קיבלה תפקיד ראשון במחזמר "I Can Get It for You Wholesale" בברודוויי.

בעקבות הופעותיה בברודוויי היא הוחתמה להוצאת אלבום בכורה (בשם The Barbra Streisand Album) בחברת קולומביה רקורדס. האלבום, שיצא ב־1963, הצליח מאוד וזכה בשני פרסי הגראמי. לאחר מכן הוציאה שני אלבומים מצליחים נוספים (The Second Barbra Streisand Album ,The Third Album).

ההצלחה הובילה גם לתפקידה הגדול בדמותה של הזמרת והשחקנית פאני ברייס במחזמר "מצחיקונת" בברודוויי בשנת 1964. סטרייסנד בנתה את הצלחתה גם במספר ספיישלים טלוויזיונים בסי.בי.אס, שאותם יצרה בעצמה. הספיישל הראשון היה ב-1965 ונקרא "My Name Is Barbra". על השתתפותה בספיישל זה זכתה בפרס אמי.

היא הקליטה בעיקר שירי פופ ובלדות ועבדה עם מפיקים ותמלילנים משפיעים. במהלך שנות השבעים בלטו שירים שלה מפסקולים של סרטים "The Way We Were" ו""Evergreen" (מהסרט "כוכב נולד"), שעליו זכתה בפרס האוסקר, ולהיטי פופ נוספים כגון "No More Tear" והבלדה "Woman in Love". סטרייסנד הוציאה אלבום של להיטים מתוך מחזות זמר ב־1985. בסך הכול הוציאה למעלה משישים תקליטים.

בנוסף לקריירת הזמרה שיחקה סטרייסנד במספר סרטי קולנוע מצליחים, שבחלקם נטלה חלק גם בתסריט ובהפקה. על משחקה בעיבוד הקולנועי ל"מצחיקונת" ב־1968 היא זכתה בפרס האוסקר. בהמשך הופיעה בין היתר בעיבוד הקולנועי למחזמר "הלו דולי" (1969) ובדרמה המצליחה "כך היינו" (The Way We Were). ב-1970 זכתה סטרייסנד בפרס טוני מיוחד על קריירת התיאטרון שלה. ב-1972 הופיעה בתפקיד ראשי, לצד ראיין אוניל, בסרטו של פיטר בוגדנוביץ', "מה נשמע, דוק?". היא כתבה וביימה את הסרט "ינטל" (1983) על פי ספרו של יצחק בשביס זינגר וגם שיחקה בו בתפקיד הראשי. על בימוי הסרט זכתה סטרייסנד בפרס גלובוס הזהב. סרט מרכזי נוסף שהופיעה בו היה "נסיך הגאות והשפל" מ־1991.

מאז סוף שנות השמונים נעדרה מהופעות על הבמה. היא חזרה בהופעה מיוחדת שקיימה בליל הסילבסטר 1999 בלאס וגאס ולאחר מכן בהופעות ענק נוספות. כרטיסים להופעותיה יכולים להגיע למחיר של אלפי דולרים. היא הופיעה באופן חד פעמי בסנטרל פארק בחינם, וההערכה המקובלת היא כי בהופעה זו נכחו כ-135 אלף איש, אחת ההופעות הגדולות אי פעם.

סטרייסנד נחשבת כאחת הזמרות האמריקאיות המצליחות ביותר. כאייקון תרבותי בוצעו חיקויים של דמותה, כגון בסדרת הטלוויזיה האמריקאית "סאות' פארק", שבה הוצגה סטרייסנד כמפלצת שמאיימת להשמיד את העולם, ולבסוף הובסה על ידי סולן להקת הקיור, רוברט סמית'. היא מוזכרת גם לא מעט בסדרת הנוער המצליחה Glee, שם היא מופיעה כאלילה של הדמות הראשית רייצ'ל, שגם מבצעת לא מעט שירים שלה. בשנת 2010, יצא סינגל בשם "Barbra Streisand" של הצמד דאק סוס. בקליפ מופיעה חקיינית שעושה הומאז' לזמרת.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרייסנד פעילה מאוד בחיים הציבוריים-פוליטיים. היא ידועה כבעלת השקפות ליברליות, כתומכת במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, וכתומכת נלהבת בישראל ובצה"ל. בדצמבר 2011 היא הופיעה בפני 1200 המשתתפים בערב ההתרמה עבור צה"ל שארגנו חיים סבן וארגון ידידי צה"ל בארצות הברית (FIDF), שנערך בלוס אנג'לס ובמהלכו נתרמו כ-12 מיליון דולר‏[1]. היא הפיקה סרטים על נושאים חברתיים, פעילה מאוד בנושאי זכויות אדם, ייסדה קרן תרומות ונאבקה בין היתר כנגד הכנסת התיקון השני בחוקת קולורדו שמנע זכויות מהומוסקסואלים. ביוני 2013 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית במהלך ביקורה בישראל. סטרייסנד תרמה כסף לאליזבת וורן, במהלך מסע הבחירות שלה לסנאט של ארצות הברית, בחירות שהתקיימו בנובמבר 2012‏‏[2].

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1971-1963 הייתה נשואה לשחקן אליוט גולד, ולהם בן, ג'ייסון גולד. בצילומי הסרט "מה נשמע, דוק?" יצאה עם השחקן ראיין אוניל. בשנות 1973 - 1979 יצאה עם המפיק ג'ון פטרס. בשנת 1988 יצאה עם השחקן והזמר דון ג'ונסון. בשנת 1998 נישאה לשחקן ג'יימס ברולין.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1963: The Barbra Streisand Album
  • 1963: The Second Barbra Streisand Album
  • 1964: The Third Album
  • 1964: Funny Girl
  • 1964: People
  • 1965: My Name Is Barbra
  • 1965: My Name Is Barbra, Two...
  • 1966: Color Me Barbra
  • 1966: Je m'appelle Barbra
  • 1967: Simply Streisand
  • 1967 : A Christmas Album
  • 1969: What About Today?
  • 1971: Stoney End
  • 1971: Barbra Joan Streisand
  • 1972: Live Concert at the Forum
  • 1973: Barbra Streisand...And Other Musical Instruments
  • 1974: The Way We Were
  • 1974: ButterFly
  • 1975: Lazy Afternoon
  • 1976: Classical Barbra
  • 1977: Streisand Superman
  • 1978: Songbird
  • 1979: Wet
  • 1979: The Main Event (1979 film)
  • 1980: Guilty
  • 1981: Memories
  • 1983: Yentl - Motion picture soundtrack
  • 1984: Emotion
  • 1985: The Broadway Album
  • 1986: One Voice - Live Concert
  • 1988: Till I Loved You
  • 1989: Barbra Streisand - A Collection: Greatest Hits & More
  • 1993: Back to Broadway
  • 1997: Higher Ground
  • 1999: A Love Like Ours
  • 2001: Christmas Memories
  • 2003: The Movie Album
  • 2005: Guilty Pleasures
  • 2009: Love Is the Answer
  • 2011: What Matters Most
  • 2012: Release Me

סיבובי הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]