אלן בורסטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלן בורסטין
Ellen Burstyn at the 2009 Tribeca Film Festival.jpg
תאריך לידה: 7 בדצמבר 1932 (בת 82)
מקום לידה: דטרויט, מישיגן
שנות הפעילות: 1958-היום
פרסים: פרס אוסקר
דמות ידועה: כריס מקניל, "מגרש השדים"
פרופיל ב-IMDb

אלן בורסטיןאנגלית: Ellen Burstyn; נולדה ב-7 בדצמבר 1932) היא שחקנית אמריקנית זוכת פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר וזוכת פרס גלובוס הזהב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורסטין נולדה בשם עדנה ריי גילולי בדטרויט שבמדינת מישיגן. היא גדלה לערכי הנצרות הקתולית. כשהייתה ילדה התגרשו הוריה. ב-1964, לאחר שני נישואים כושלים, התחתנה אלן עם השחקן ניל בורסטין, אבל מצבו הנפשי של ניל הדרדר, הוא לקה בסכיזופרניה ונעשה אלים. בני הזוג התגרשו לבסוף ב-1972. באוטוביוגרפיה שלה, "Lessons in Becoming Myself" (ניו יורק, 2006) מספרת בורסטין שבן זוגה המשיך להטריד אותה במשך שש שנים לאחר גירושיהם, שבמהלכם אף פרץ לביתה ואנס אותה, אך לא הוגש כנגדו כתב אישום מפני שאונס על ידי בן זוג לא נחשב באותה עת כעבירה פלילית. לבסוף, ניל בורסטין התאבד ב-1978. הפכה לאחת השחקניות המצליחות ביותר בשנות ה-70 וה-80.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1970 נודעה בורסטין בשם "אלן מק'ריי", שכן כך הופיע שמה כמעט בכל הופעותיה בסרטים ובטלוויזיה.

היא הופיעה לראשונה בברודוויי ב-1957. בשנות ה-60 היא הופיעה בהופעות אורח בסדרות טלוויזיה רבות, למשל פרי מייסון, Wagon Train, 77 Sunset Strip, The Big Valley ו-Gunsmoke. כמו כן היא הגישה את סאטרדיי נייט לייב ב-1980.

ב-1986 היא כיכבה בקומדיית המצבים "המופע של אלן בורסטין" עם מייגן מולאלי בתפקיד ביתהּ‏ ועם איליין סטריץ' בתפקיד אימהּ‏. הסדרה ירדה משידור לאחר עונה אחת. בשנים 2000-2002 הופיעה בורסטין בסדרת הדרמה של CBS "אלה החיים". ב-2006 היא כיכבה בתפקיד הבישופ בסדרה הקומית-דרמטית השנויה במחלוקת מבית NBC "הספר של דניאל".

בורסטין שיחקה בסרט "המעיין", שביים דארן ארונופסקי, הבמאי שאיתו עבדה גם בסרט "רקוויאם לחלום".

מועמדויות לפרסים והסערה התקשורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן בורסטין, 2007

בורסטין הייתה מועמדת לראשונה לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר בשנת 1971 על תפקידה בסרט "הצגת הקולנוע האחרונה", ולאחר מכן ב-1973 הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על השתתפותה בסרט האימה הקלאסי "מגרש השדים". זכייתה בפרס היוקרתי הייתה בשנת 1974 על הופעתה בסרט "אליס לא גרה כאן יותר".

בורסטין זכתה בפרס טוני לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה במחזה "פעם בשנה, באותו מקום" בשנת 1975. מועמדות נוספת לאוסקר הייתה בשנת 1978 על העיבוד הקולנועי למחזה. בנוסף, היא הייתה מועמדת לאוסקר ולגלובוס הזהב ב-1980 על "התחייה מחדש", ולגלובוס הזהב כשחקנית הטובה ביותר במיני-סדרה על הופעתה בסרט הטלוויזיה משנת 1981 "האנשים נגד ג'ין האריס". בשנת 1987 בורסטין הייתה מועמדת לפרס אמי על משחקה במחזה "צרור שקרים". בשנת 2000 היא הייתה מועמדת פעמיים נוספות לאוסקר ולגלובוס הזהב בעקבות השתתפותה ברקוויאם לחלום. ב-1990 זכתה בפרס שרה סידונס[1]על עבודתה בתיאטרון שיקגו.

ב-2006 הייתה בורסטין מועמדת לפרס אמי לשחקנית המשנה במיני-סדרה על "גברת האריס" מבית HBO על תפקידה כמאהבתו לשעבר של ד"ר טארנאוור (תפקיד אותו גילמה גם ב"האנשים נגד ג'ין האריס"). היא הייתה מועמדת על הופעה של 14 שניות בלבד, שכללו שתי שורות של דיאלוג וסה"כ 38 מילים. זוהי ההופעה הקצרה ביותר שזיכתה במועמדות לפרס בתולדות האמי.

זמן קצר לאחר שהוכרזו המועמדויות, פרצה סערה תקשורתית בהקשר לטיבה של המועמדות. הסבר אחד היה כי המועמדות מוענקת לבורסטין בשל הופעתה הקודמת ב"האנשים נגד ג'ין האריס" שזיכתה אותה במועמדות אך לא בפרס, דבר שהיה מטיל בספק את אמינות בחירת מועמדי הפרס. סברה נפוצה יותר הייתה כי חברי הוועדה שבחרה את המועמדים לפרס התבלבלו, או פשוט "זרקו" פנימה את שמה של בורסטין מהיכרות קודמת, בהנחה שהופעתה הייתה טובה מבלי שכלל צפו בה.

האקדמיה למדעים ואומנויות של הטלוויזיה התעקשה בתחילה כי "בהתבסס על פופולריות ההצבעה, זוהי מועמדות לגיטימית". במקביל, העבירה HBO את האחריות על רישום המועמדות לחברה שהפיקה את הסרט. תחילה לא הגיבה בורסטין למועמדות, אך בהמשך אמרה:

"חשבתי שזה נהדר. השאיפה הבאה שלי היא לזכות במועמדות על 7 שניות, ולבסוף למועמדות על סצנה בה אני אפילו לא אופיע...אין לזה שום קשר אליי. אני אפילו לא רוצה לדעת על זה. אתם תפתרו את זה בעצמכם."

בראיון ל-AP Radio

לבסוף זכתה בפרס קלי מקדונלד על הסרט "הנערה מבית הקפה". במרץ 2007, הכריזה הוועדה באופן רשמי כי רק הופעה בלפחות מעשרה אחוזים של הסרט (9 דקות בסרט-טלוויזיה ממוצע של 90 דקות) תוכל לזכות במועמדות לפרס אמי לשחקן או שחקנית המשנה.

רבים ממשיכים לציין את התקרית הזאת כדי להציג את חוסר היושרה המקצועית בתהליך היומרני של בחירת המועמדים לפרס אמי, אשר בולטים בו חוסר הכרת התפקיד וחשיבותה של זהות השחקן.

פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-1981 בורסטין הקליטה את "הבלדה של אשת החייל הנאצי" (מילים של ברטולט ברכט ולחן של קורט וייל), שהופיעה באלבומו של המפיק המוזיקלי בן באגלי.
  • בורסטין שימשה כנשיאה של "ארגון הצדק של השחקנים" בין השנים 1982-1985.
  • ב-1997, נכנסה בורסטין להיכל התהילה של הנשים במישיגן.
  • בשנת 2000, בורסטין זכתה לתואר נשיאת-משנה של הסטודיו לשחקנים, לצד אל פצ'ינו והרווי קייטל.
  • בורסטין חובבת סופיזם, והיא חברה במכון מזומי (שומרי הזן). היא אומרת כי מסעה הרוחני הושפע מהספר "המחסום האחרון - מסע בעולם הדרכת הסופי".

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט תפקיד הערות
1964 להתראות צ'ארלי פרנזי סאלזמן
For Those Who Think Young ד"ר פולין ת'אייר
1969 המנצח אלן מק'לאוד
1970 אלכס בארץ הפלאות בת' מוריסון
חוג הסרטן מונה מילר
1971 הצגת הקולנוע האחרונה לויס פארו מועמדות לאוסקר ולגלובוס הזהב על שחקנית המשנה
1972 מלך האיים סאלי
1973 מגרש השדים כריס מקניל מועמדות לאוסקר ולגלובוס הזהב על שחקנית ראשית
1974 אליס לא גרה כאן יותר אליס היאט זוכת אוסקר על שחקנית ראשית; מועמדת לפרס באפט"א ולגלובוס הזהב
הארי וטונטו שירלי מלארד
Thursday's Game לין אברס סרט טלוויזיה
1977 פרובידנס סוניה לינגהאם
1978 תשוקה עד מוות ברנדה
פעם בשנה, באותו מקום דוריס זוכת אוסקר על שחקנית ראשית; מועמדות לגלובוס הזהב
1980 התחייה מחדש עדנה מיי מק'אולי מועמדות לאוסקר ולגלובוס הזהב
1981 שתיקת הצפון אוליב פרדריקסון
האנשים נגד ג'ין האריס ג'ין האריס מיני-סדרה, מועמדות לגלובוס הזהב
1984 השגריר
1985 Into Thin Air ג'ואן ווקר סרט טלוויזיה
פעמיים במשך החיים קייט מקנזי
1986 המופע של אלן בורסטין אלן ברואר סדרת טלוויזיה
Act of Vengeance מרגרט יבלונסקי סרט טלוויזיה
Something in Common לין הולנדר סרט טלוויזיה
1987 Look away מרי טוד לינקולן סרט טלוויזיה
צרור שקרים ברברה ג'קסון מחזה, מועמדות לפרס אמי על השחקנית הראשית
1988 חנה סנש קטלין
1990 כאשר תזכור אותי האחות קודר סרט טלוויזיה
1991 אשה בשלה הגברת רייז
בחירתה של אהבה גברת או'ניל
Mrs. Lambert Remembers Love ליליאן "ליל" למברט סרט טלוויזיה
1992 לוקחת חזרה את חיי ווילמה סרט טלוויזיה
1993 Shattered Trust: The Shari Karney Story ג'ואן דלווצ'יו סרט טלוויזיה
סיבוב שני לאהבה אסתר מוסקוביץ'
1994 Trick of the Eye פרנסיס גריפין סרט טלוויזיה
Getting Gotti ג'ו ג'יאקלון סרט טלוויזיה
אהבה של גבר לאשה אמילי
Getting Out אמא של ארלי סרט טלוויזיה
The Color of Evening קייט אוריילי
1995 מעשה בשמיכת טלאים היי דוד
מועדון הבייביסיטר אמילי האברמן
Follow the River גרטל סרט טלוויזיה
My Brother's Keeper הלן סרט טלוויזיה
Roommates ג'ודית'
1996 Timepiece מוד גאנון סרט טלוויזיה
Our Son, the Matchmaker סרט טלוויזיה
ספיטפייר גריל האנה פרגוסון
1997 Flash לורה סטרונג סרט טלוויזיה
שקרן מוק
A Deadly Vision איבט ווטסון סרט טלוויזיה
1998 משחקים מהלב מילדרד
The Patron Saint of Liars ג'ון קלאטרבק סרט טלוויזיה
You Can Thank Me Later שירלי קופרברג
1999 לחצות את המדבר מאטי ריגסבי
Night Ride Home מאגי סרט טלוויזיה
2000 Mermaid טריש גיל סרט טלוויזיה
רקוויאם לחלום שרה גולדפרב מועמדות לאוסקר ולגלובוס הזהב
רחובות מושחתים ואל הנדלר
2001 Within These Walls ג'ואן תומאס סרט טלוויזיה
המסע של דודסון אמא
2002 סודות של יה-יה ויויאן ג'ואן אבוט ווקר
2003 Brush with Fate ריקה סרט טלוויזיה
2004 The Five People You Meet in Heaven רובי סרט טלוויזיה
The Madam's Family: The Truth About the Canal Street Brothel טומי סרט טלוויזיה
2005 גברת האריס מאהבת
Down in the Valley מה
Our Fathers מארי ריאן סרט טלוויזיה
2006 המעיין ד"ר ליליאן גוזטי
איש הקש האחות סאמרסיסל
The Elephant King דיאנה האנט
30 Days מאורה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלן בורסטין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרס אמריקני יוקרתי הקרוי על שם השחקנית הבריטית שרה סידונס, להישג דרמתי בתיאטרון. הפרס מחולק מדי שנה בשיקגו על ידי "חברת שרה סידונס"
אלן בורנסטין - פרסים