קתרין הפבורן

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

קתרין הפבורן
הפבורן בשנות ה-40
תאריך לידה:	12 במאי 1907
מקום לידה:	הרטפורד קונטיקט ארצות הברית
תאריך פטירה:	29 ביוני 2003 (בגיל 96)
מקום פטירה:	פאנוויק קונטיקט ארצות הברית
שנות הפעילות:	1928-1994
פרסים:	4 פרסי אוסקר פרס אמי 2 פרסי באפט"א
פרופיל ב-IMDb

קתרין הוגהטון הפבורן (אנגלית: Katharine Houghton Hepburn‏; 12 במאי 1907 - 29 ביוני 2003) הייתה שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאית. קריירתה של הפבורן כגברת הראשונה של הוליווד נסבה כ-60 שנה. היא שיחקה במגוון רחב של סגנונות קולנועים; מקומדיות מטורפות עד דרמות. במרוצת השנים היא זכתה בארבעה פרסי אוסקר, יותר מכל שחקן אחר. דמויותיה של הפבורן אופינו כנשים חזקות ועצמאיות עם פגיעות נסתרת.

הפבורן נולדה וגדלה במדינת קונטיקט שבארצות הברית למשפחה מבוססת. היא החלה ללמוד משחק במכללה. לאחר ארבע שנים של משחק בתיאטרון ובברודווי היא החלה לשחק בסרטים בהוליווד. שנותיה הראשונות שם היו מוצלחות והיא אף זכתה בפרס אוסקר על סרטה השלישי, "תהילת בוקר" (1933). אולם לאחר מספר כשלונות כלכלים היא הוגדרה כ-"box office poison" (בתרגום לעברית: רעל לקופות). אך הפבורן חתמה חוזה עם חברת ההפקה "RKO" והיא קנתה את זכויות הסרט "סיפור פילדלפיה" (1940) שבו היא התעקשה לשחק בתפקיד הראשי. בשנות ה-40 היא חתמה חוזה עם חברת ההפקה "מטרו גולדווין מאייר" ששם היא שיתפה פעולה עם השחקן ושותפה לחיים, ספנסר טרייסי, במשך כ-25 שנה.

הפבורן איתגרה את עצמה במשחק במגוון רחב של דמויות ספרותיות. היא אימצה תדמית של רווקה זקנה בסרטים כמו "מלכה אפריקאית" (1951). היא זכתה בעוד שלושה פרסי אוסקר על סרטיה; "נחש מי בא לסעוד" (1967), "אריה בחורף" (1968) ו-"האגם המוזהב" (1981). בשנות ה-70 היא החלה לשחק בסרטי טלוויזיה והופעתה האחרונה הייתה בשנת 1994 בגיל 87. לאחר תקופה של אי פעילות ומחלה ממושכת הפבורן נפטרה בשנת 2003 בגיל 96.

הפבורן נודעה בדעתנותה, עצמאותה ובדעותיה הפמיניסטיות. לדוגמא היא החלה ללבוש מכנסים בשנות ה-40 וה-50 עוד לפני שהאופנה הייתה מקובלת על נשים. היא אף הוגדרה כ"אישה המודרנית" של המאה העשרים. היא נישאה בצעירותה אך מאז היא לא נישאה שנית. מערכת היחסים שלה עם ספנסר טרייסי הייתה נסתרת הציבור. ב-1999, מכון הסרטים האמריקאי דירג אותה כשחקנית הטובה ביותר בכל הזמנים.

רקע וילדות

הפבורן בתמונת מחזור משנת 1928. היא החליטה על רצונה להיות שחקנית במכללת בראיין מאוור.

הפבורן נולדה בהרטפורד קונטיקט ב-12 במאי 1907. היא השנייה מבין שישה ילדים. הוריה היו תומאס נורבל הפבורן (1879–1962), אורולוג מבית החולים של הרטפורד, וקתרין מרתה הוגהטון (1878–1951), פעילה פמיניסטית. שני הוריה היו פעילים חברתיים; אביה היה ממקימי איגוד הבריאות הסוציאלי האמריקאי ואימה הייתה פעילה באיגוד מתן זכויות הצבעה לנשים ובתנועה לזכות האישה על גופה ביחד עם פעילות פמיניסטיות כמו מרגרט סנגר. הוריה חינכו את ילדיהם לדבר בזכות עצמם ולהתבטא בכל נושא. הפבורן דורבנה לנקוט ביד עצמאית כאשר הקהילה של משפחתה מתחה ביקורת על הוריה.

בשחרותה הפבורן נהגה לקורא לעצמה "ג'ימי" ולקצוץ את שיערה בתספורת של בנים. תומאס הפבורן דירבן את ילדיו לעסוק בפעילויות ספורטיביות וכך הפבורן החלה לעסוק בגולף ובשחייה. בנוסף כבר בילדותה היא החלה לאהוב סרטים והיא הייתה מבקרת בקולנוע לעיתים תכופות.

באפריל 1921 הפבורן מצאה את גופתו של אחיה ששם קץ לחייו במהלך ביקור חברים בגריניץ' וילג'. משפחתה טענה שמותו של אחיה נבע מניסוי שכשל וסירבה לקבל את העובדה שהוא התאבד. הפבורן החלה להסתגר והיא אף נשרה מבית ספרה. במשך שנים רבות היא נהגה לחגוג את יום הולדתה בשל אחיה (ב-8 בנובמבר), ויום הולדתה המקורי נחשף רק בשנת 1991 באוטוביוגרפיה "Me: Stories of My Life".

בשנת 1924 הפבורן החלה ללמוד במכללת בראיין מאוור. היא לא רצתה ללמוד שם אך היא נרשמה למכללה עקב בקשותיה של אימה. הפבורן לא הסתדרה עם המטלות וחבריה לספסל הלימודים. אולם כאשר נודע שבשביל להתקבל לחוג התאטרון עליה לשפר את ציוניה היא החלה להשתפר בלימודים. הפבורן החלה לשחק במחזות כמו "The Woman in the Moon" שעליו היא קיבלה ביקורות מהללות. היא סיימה תואר ראשון בהיסטוריה ופילוסופיה ביוני 1928.

קריירה

קריירה ראשונית (1928-1932)

הפבורן ב-"The Warrior's Husband" משנת 1932, תפקיד שזיכה אותה בביקורות מהללות.

הפבורן הייתה נחושה למצוא עבודה כשחקנית ויום לאחר סיום לימודיה היא עזבה לבולטימור. היא הצטרפה לתיאטרונו של אדווין קנוף. בתיאטרון היא שיחקה במחזה "The Czarina" שזיכה אותה בביקורות חיוביות. אולם היא לא הצליחה במחזות הבאים עקב קולה הגבוה. לכן היא עזבה את התיאטרון ועברה לניו יורק במטרה ללמוד פיתוח קול.

בניו יורק קנוף הציע להפבורן את התפקיד הראשי במחזה "The Big Pond". הופעתה הייתה כושלת והיא פוטרה. היא הצטרפה למחזו של ארתור הופקינס, "These Days", שגם כשל. אולם הופקינס ליהק אותה לתפקיד הראשי ב-"Holiday". הפבורן דחתה את התפקיד כיוון שהיא החליטה לזנוח את מקצועה לטובת נישואיה עם לודלאו אודג'ן סמית'. אך לבסוף היא נעתרה לבקשתו של הופקינס עקב כמיהתה למשחק.

הפבורן ויתרה על תפקיד במחזה של תיאטרון הגילדה לטובת תפקיד ראשי ב-"Death Takes a Holiday" שלבסוף היא פוטרה ממנו. היא חזרה לתיאטרון הגילדה עם משכורת מינימום לתפקיד ב-"A Month in the Country". באביב 1930 היא הצטרה לתיאטרון במסצ'וסטס, אך היא עזבה אותו לטובת לימודי משחק פרטיים. בתחילת 1931 היא לוהקה ל-"Art and Mrs. Bottle" בברודווי. אך התסריטאי פיטר אותה עקב חוסר ביטחונה העצמי. לבסוף כאשר הוא לא מצא מחליפה הוא החזיר אותה וההצגה הצליחה.

הפבורן המשיכה להצליח. בקיץ 1931 פיליפ ברי הציע לה להשתתף במחזהו החדש "The Animal Kingdom" לצד לסלי האווארד. למרות רצונה העז להשתתף במחזה האווארד לא חיבב אותה ולכן היא פוטרה. המאורע פגם לה בביטחון העצמי. היא קיבלה תפקיד משני, אך במהלך החזרות הוצע לה תפקיד ראשי ב-"The Warrior's Husband".

הופעתה של הפבורן ב-"The Warrior's Husband" זיכתה אותה בביקורות מהללות וחשיפה גדולה. ההופעה עלתה ב-11 במרס 1932 בברודווי. ההצגה רצה במשך כשלושה חודשים.

הצלחה בהוליווד (1932-1934)

הפבורן בתור ג'ו בסרט "נשים קטנות" (1933) הנחשב לאחד הסרטים האהובים ביותר בתקופתו.

במהלך הרצת ההצגה "The Warrior's Husband" סוכן הוליוודי בשם לילאנד הייוורד איתר אותה והציע לה לגשת למבחן בד של הסרט "A Bill of Divorcement" של חברת ההפקה "RKO". למרות שהפבורן לא הייתה מרוצה ממבחן הבד הבמאי ג'ורג' קיוקור התרשם לטובה ממנה. בתמורה לקבלת התפקיד הפבורן דרשה שכר של 1,500 דולר לשבוע. חרף היותה שחקנית לא מוכרת קיוקור עודד את אולפן ההפקה לשכור אותה. המפיק דייוויד או. סלזניק סיפר שהאולפן לקח סיכון עצום בללהק שחקנית שונה ולא מוכרת כהפבורן.

הפבורן הגיעה להוליווד ביולי 1932. היא הצטלמה ל-"A Bill of Divorcement" לצד ג'ון ברימור. הסרט זכה להצלחה אך הפבורן קיבלה ביקורות מהללות. בעקבות כך חברת ההפקה "RKO" האריכה את החוזה איתה לטווח ארוך. קיוקור והפבורן נעשו חברים קרובים ועמיתים, והם שיתפו פעולה בעשרה סרטים.

סרטה השני של הפבורן "Christopher Strong" ‏ (1933) זכה לביקורות פושרות, אך היא זכתה לביקורות טובות על הופעתה. סרטה השלישי "תהילת בוקר" שיצא גם באותה שנה זיכה אותה בביקורות מהללות וזכייה בפרס האוסקר הראשון שלה. היא שיכנעה את המפיק פנדרו ברמן שילהק אותה לתפקיד בסרט. למרות שהפבורן לא נכחה בטקס האוסקר שבו היא קיבלה את הפרס - דבר שהיא התמידה איתו במהלך כל קריירתה - היא הייתה מרוצה מהזכייה. בנוסף באותה שנה היא גילמה את ג'ו בסרט "נשים קטנות". הסרט היה הצלחה כלכלית אדירה ונחשב לאחד הלהיטים הגדולים ביותר של אותה תקופה. הפבורן זכתה בפרס פסטיבל הסרטים של ונציה לשחקנית הטובה ביותר על סרט זה.

בסוף שנת 1933 הפבורן כבר זכתה להצלחה עצומה, אך היא השתוקקה לשוב לתיאטרון. היא נעתרה להצעתו של ג'אד האריס לשחק במחזהו "The Lake" במשכורת נמוכה. בנוסף היא הופיעה בסרט "Spitfire" ‏ (1934) בתור נערה חסרת השכלה. הסרט והופעתה של הפבורן בפרט זכו לביקורות קוטלות.

המחזה "The Lake" הוצג לראשונה בוושינגטון די. סי. בתפוצה נרחבת. בימויו הגרוע של האריס עירר על ביטחונה העצמי של הפבורן. למרות זאת האריס העביר את ההצגה לניו יורק ללא הכנה מוקדמת והפבורן נקטלה בביקורות. בעקבות זאת מכירות ההצגה ירדו. האריס החליט להעביר שוב את ההצגה לשיקאגו למורת רוחה של הפבורן, והיא שילמה לו 14,000 דולר כדי שהיא תוכל לצאת ממהפקה.

תקופת הכישלון (1934-1938)

הפבורן וקרי גרנט בסרט "צער גידול חיות" (1938). השניים שיתפו פעולה ארבע פעמים. הסרט נחל אכזבה כלכלית, אך במהלך השנים הפך להיות סרט פולחן.

אחרי הכישלונות ב-"Spitfire" וב-"The Lake" אולפן ההפקה "RKO" ליהק אותה לסרט "The Little Minister" ‏ (1934) המבוסס על סיפרו של ג'יימס מתיו ברי במטרה לשחזר את הצלחתה של הפבורן מ"נשים קטנות". אולם הסרט היה כישלון כלכלי. לאחר מכן היא שיחקה לצד שארל בואייה בסרט "Break of Hearts" ‏ (1935) שגם נחל אכזבה. באותה שנה לאחר שלושה סרטים רצופים כושלים הפבורן שיחקה בתפקיד ראשי בסרט "אליס אדאמס". הסרט מתאר נערה העולה בסולם החברתי. הסרט זכה להצלחה מרובה, והפבורן זכתה למועמדות שנייה לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר. בנוסף הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.

לאחר הסרט "אליס אדאמס" הפבורן שיחקה בארבעה סרטים כושלים ברצף; "Sylvia Scarlett" ‏ (1935) בביומו של ג'ורג' קיוקור ולצד קרי גרנט, "מרי מלכת סקוטלנד" (1936) בתור מרי, מלכת הסקוטים ובביומו של ג'ון פורד, "A Woman Rebels" ו-"Quality Street" ‏ (שניהם מ-1937).

מלבד הכישלון הכלכלי תדמיתה של הפבורן דעכה. היא סבלה מיחסים מורכבים עם התקשורת. היא סירבה להתראיין ורבים כינו אותה "קתרין היהירה". בנוסף הציבור לא אהב את לבושה הגברי והיא הפכה לאחת מהאישים השנואים ביותר בהוליווד. היא החליטה לעזוב את הוליווד ולשחק בהצגה "ג'יין אייר". אולם למרות הצלחת ההצגה היא החליטה לא ללקחת אותה לברודווי עקב החשש מכישלון. לקראת שנת 1936 היא ניסתה לקבל את התפקיד של סקרלט או'הרה בסרט "חלף עם הרוח" (1939). אולם היא לא קיבלה את התפקיד כיוון שהמפיק דייוויד או. סלזניק טען שהיא לא מספיק מושכת והוא לא יכול לדמיין את רט באטלר רודף אחריה במשך שתיים עשרה שנה.

בסרטה הבא "דלת הבמה" (1937) היא שיחקה לצד ג'ינג'ר רוג'רס. בסרט היא גילמה נערה עשירה המנסה להיות שחקנית. הביקורות המוקדמות על הסרט היללו את הפבורן, והיא קיבלה משכורת גבוהה משל רוג'רס. יתרה מזאת הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר. אולם הסרט לא היווה הצלחה כלכלית כמו שהאולפנים ציפו. הפבורן השתתפה בסרט הקומדיה של הווארד הוקס "צער גידול חיות" (1938) שזיכה אותה בביקורות מהללות עקב תפקידה הקומי. אולם הסרט נחל אכזבה בקופות ורבים טוענים שזה נבע עקב הסלידה הציבורית מהפבורן. הסרט קיבל ביקורות חיוביות אך נכשל כלכלית.

לאחר הכישולנות הרבים הפבורן הוגדרה ביחד עם שחקנים כמו פרד אסטר, ג'ואן קרופורד, מיי וסט, דולורס דל ריו ומרלן דיטריך כ-"Box Office Poison" (בעברית: רעל לקופות), כינוי הניתן לשחקנים שהשתתפו במספר רב של סרטים כושלים. אולפן ההפקה "RKO" הציע לה להשתתף בבי מובי "Mother Carey's Chickens". בעקבות זאת הפבורן החליטה לנטוש את האולפן ולשלם 75,000 דולר בכדי לצאת מהחוזה. לאחר מכן היא השתתפה בסרט "חופשה" (1938) של "סרטי קולומביה" לצד קרי גרנט.

הצלחה חוזרת (1939-1942)

הפבורן כטרייסי לורד בסרט "סיפור פילדלפיה" (1941) לצד ג'יימס סטיוארט. לאחר מספר סרטים כושלים הפבורן השתתפה בסרט שזכה הצלחה ענקית, דבר שעזר לקריירה הדועכת שלה.

לאחר הדעיכה המתמשכת בקריירתה של הפבורן היא החליטה להשתתף בהצגתו החדשה של פיליפ בארי "סיפור פילדלפיה". הווארד יוז, חברה הקרוב באותה תקופה, קנה את זכויות ההצגה להפקת סרט. הוא חשב שזה עשוי לעזור להפבורן. ההצגה עלתה במרס 1939, והיא זכתה להצלחה כלכלית וביקורות מהללות.

לאחר ההצלחה המסחררת אולפני הפקה רבים פנו להפבורן במטרה להפיק את הסרט. היא בחרה להפיק אותו באולפני "מטרו גולדווין מאייר" שבזמנו נחשבו לטובים ביותר. הפבורן רצתה ללהק את קלארק גייבל וספנסר טרייסי, אך שניהם היו עסוקים בפרויקטים אחרים. לבסוף קרי גרנט וג'יימס סטיוארט לוהקו לתפקידים הראשיים. בסצנת הפתיחה של הסרט דמותם של גרנט והפבורן מתקוטטים וגרנט דוחף את הפבורן על הריצפה. הפבורן הסבירה שהיא הסכימה לעשות את הסצנה הזאת כיוון שהיא ידעה שקהל רצה לראות אותה על הריצפה וכך היא תוכל לעורר סימפטיה ואהדה. הסרט זכה להצלחה ענקית והוא אף שבר שיאים באולם המוזיקה רדיו סיטי. המבקרים אף שינו את יחסם כלפי הפבורן והם החמיאו לה על הופעתה. הפבורן צברה את מועמדותה השלישית לפרס האוסקר וזכייה בפרס מבקרי ניו יורק לשחקנית הטובה ביותר.

הפבורן קידמה גם את סרטה הבא "אשת השנה" (1942). הרעיון לסרט הובא לה על ידי גארסון קאנין והיא הביאה את התסריט למפיק מ"מטרו גולדווין מאייר", ג'וזף ל. מנקייביץ'. הפבורן דרשה כ-250,000 מיליון דולר עבורה ועבור כותבי הסרט. בנוסף היא ביקשה שספנסר טרייסי והבמאי ג'ורג' סטיבנס ישתתפו בפרויקט. האולפנים נעתנו לבקשותיה. הסרט זכה להצלחה ענקית והפבורן קיבלה את המועמדות הרביעית שלה לפרס האוסקר. עקב ההצלחות של סרטיה האחרונים אולפני "מטרו גולדווין מאייר" חתמו עם הפבורן חוזה לטווח ארוך.

האטת הקריירה בשנות ה-40 (1942-1949)

הפבורן הופיעה בסרטים של גדולי הבמאים של זמנה: ג'ורג' קיוקור ("צלע האדם" - 1949), ג'ון פורד ("מרי, מלכת סקוטלנד" - 1936), הווארד הוקס ("צער גידול חיות" - 1938), וינסנט מינלי ("מתחת לזרם" - 1946) ועוד רבים וטובים.

עם סרטיה המפורסמים נמנים: "אשת השנה" - 1942, "סיפור פילדלפיה" - 1940, "פאט ומייק" - 1952, ו"מלכה אפריקאית" - 1951.

הפבורן היא האישה היחידה שזכתה בארבעה פרסי אוסקר: 1933 - "תהילת בוקר", 1967 - "נחש מי בא לסעוד", 1968 - "אריה בחורף", 1981 - האגם המוזהב.

הפבורן זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן (1962, עבור "מסע ארוך אל תוך הלילה", בפרס ה"אמי" (1975) ובאוסקר הבריטי (ה"באפטה"), אך בפרס "גלובוס הזהב" לא זכתה מעולם, על אף 7 המועמדויות שלה לפרס זה. זכתה בפרס על מפעל חיים מטעם איגוד השחקנים האמריקני, ב-1980. שלושת סרטיה האחרונים נעשו כולם ב-1994 (ומתוכם שני סרטי טלוויזיה).

הייתה עשרות שנים בת זוגו של ספנסר טרייסי, ואף הופיעה איתו במס' לא מועט של סרטים -"אשת השנה" "ללא אהבה", "פאט ומייק", "צלע האדם", ועוד כולל סרטו האחרון של טרייסי - "נחש מי בא לסעוד?". בנוסף השפיעה רבות על האופנה בתקופתה- סוף שנות ה-40 תחילת ה-50, כשלבשה מכנסיים בסרטיה וגם ביום יום, כאמירה פמיניסטית.

ב-2005, השחקנית קייט בלאנשט גילמה את דמותה בסרט "הטייס".

פרסים ומועמדויות

הפבורן זכתה בארבעה פרסי אוסקר, יותר מכל שחקן או שחקנית אחרים. היא הייתה מועמדת שתיים עשרה פעמים לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, שיא שרק מריל סטריפ הצליחה לעקוף. הפבורן גם מחזיקה בשיא של משך הזמן הרב ביותר בין המועמדות הראשונה לאחרונה לפרס האוסקר - כארבעים ושמונה שנים. בנוסף היא זכתה בשני פרסי באפט"א, פרס אמי, שתי מועמדויות לפרס טוני, שמונה מועמדויות לפרס גלובוס הזהב, פרסים מפסטיבל הקולנוע בקאן ופסטיבל הסרטים של ונציה ועוד רבים אחרים. היא זכתה בפרס גילדת שחקני המסך למפעל חיים בשנת 1979 ובפרס מרכז קנדי בשנת 1990.

האקדמיה האמריקאית לקולנוע העניקה להפבורן שתיים עשרה מועמדויות לפרס אוסקר על הסרטים הבאים:

• טקס פרסי אוסקר ה-6 (1934): השחקנית הטובה ביותר, זכייה - "תהילת בוקר"
• טקס פרסי אוסקר ה-8 (1936): השחקנית הטובה ביותר, מועמדות - "אליס אדאמס" (הפסידה לבטי דיוויס על "מסוכנת")
• טקס פרסי אוסקר ה-13 (1941): השחקנית הטובה ביותר, מועמדות - "סיפור פילדלפיה" (הפסידה לג'ינג'ר רוג'רס על "קיטי פויל")
• טקס פרסי אוסקר ה-15 (1943): השחקנית הטובה ביותר, מועמדות - "אשת השנה" (הפסידה לגריר גרסון על "גברת מיניבר")
• טקס פרסי אוסקר ה-24 (1952): השחקנית הטובה ביותר, מועמדות - "מלכה אפריקאית" (הפסידה לויוויאן לי על "חשמלית ושמה תשוקה")
• טקס פרסי אוסקר ה-28 (1956): השחקנית הטובה ביותר, מועמדות - "סאמרטיים" (הפסידה לאנה מניאני על "השושנה המקועקעת")
• טקס פרסי אוסקר ה-29 (1957): השחקנית הטובה ביותר, מועמדות - "מוריד הגשם" (הפסידה לאינגריד ברגמן על "אנסטסיה")
• טקס פרסי אוסקר ה-32 (1960): השחקנית הטובה ביותר, מועמדות - "פתאום, בקיץ האחרון" (הפסידה לסימון סיניורה על "מקום בצמרת")
• טקס פרסי אוסקר ה-35 (1963): השחקנית הטובה ביותר, מועמדות - "מסע ארוך לתוך הלילה" (הפסידה לאן בנקרופט על "בעל הנס")
• טקס פרסי אוסקר ה-40 (1968): השחקנית הטובה ביותר, זכייה - "נחש מי בא לסעוד"
• טקס פרסי אוסקר ה-41 (1969): השחקנית הטובה ביותר, זכייה - "אריה בחורף" (ביחד עם ברברה סטרייסנד על "מצחיקונת")
• טקס פרסי אוסקר ה-54 (1981): השחקנית הטובה ביותר, זכייה - "האגם המוזהב"

פילמוגרפיה נבחרת

במהלך קריירה שהתפרסה במשך כשישים ושש שנים הפבורן הופיעה בארבעים וארבעה סרטים, שמונה סרטי טלוויזיה ושלושים ושלושה מחזות. היא שיחקה במגוון רחב של סוגי סרטים כמו קומדיות מטורפות, מלודרמות ודרמות תקופתיות. היא הופיעה בתיאטרון משנות ה-20 עד שנות ה-80 במאה העשרים במחזמרים, מחזות של שייקספיר, מחזות של שו וכדומה.

פילמוגרפיה נבחרת: תהילת בוקר (1933) נשים קטנות (1933) אליס אדאמס (1935) דלת הבמה (1937) צער גידול חיות (1938) חופשה (1938) סיפור פילדלפיה (1940) אשת השנה (1942) מצב האומה (1948) צלע האדם (1949) מלכה אפריקאית (1951)

פאט ומייק (1952) סאמרטיים (1955) מוריד הגשם (1956) שולחן ערוך (1957) פתאום, בקיץ האחרון (1959) מסע ארוך לתוך הלילה (1962) נחש מי בא לסעוד (1967) אריה בחורף (1968) ביבר הזכוכית (1973) אהבה בין ההריסות (1975) האגם המוזהב (1981)

תפקידים נבחרים בתיאטרון: סיפור פילדלפיה (1941-1939) כטוב בעיניכם (1950) המיליונרית (1952) אילוף הסוררת (1955) מידה כנגד מידה (1955) הסוחר מוונציה (1957-1955) מהומה רבה על לא דבר (1957) הלילה השנים עשר (1960) אנטוניוס וקלאופטרה (1960) קוקו (1970-1969) וואלס הפרברים (1981)

קישורים חיצוניים

• קתרין הפבורן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• דן לחמן, קתרין הפבורן: האחרונה של הוליווד ההיא