נייטוויש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נייטוויש בהופעה בקיץ 2013

נייטוויש (Nightwish – "משאלת לילה") היא להקת מטאל סימפוני פינית. נייטוויש נחשבת לאחת הלהקות המובילות בסצנת המטאל הפופולרי באירופה. נייטוויש היא הלהקה הממוקמת במקום השלישי מבין הלהקות הפופולריות והמרוויחות ביותר בפינלנד, עם מכירת למעלה מ-900,000 עותקים רק בפינלנד עצמה, וכן הלהקה הפינית המצליחה ביותר בעולם, עם מכירת למעלה מ-8 מיליון עותקים ועם צבירת יותר מ-60 פרסים. הלהקה חתומה בלייבל Roadrunner Records היוקרתי. הלהקה הוקמה בשנות ה-90 של המאה ה-20.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאריה טורונן - סולנית הלהקה מאז הקמתה ועד 2005

ימיה הראשונים של הלהקה (אלבום ראשון)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שניגן כקלידן במספר להקות הבי מטאל בשנות ה-90, החליט תואומס הולופאינן להקים בעצמו פרויקט מוזיקלי ניסיוני של מוזיקה אקוסטית בסגנון המוזיקה הפולקית ששרים מסביב למדורה, אך עם תוספת של קלידים שיעניקו נפח וייחודיות. הרעיון נהגה כאשר ישב הולופאינן עם חבריו מסביב למדורה בשנת 1994. במהרה הולופאינן הזמין לפרויקט את חברו ואת שותפו לכיתה, ארנו "אמפו" וואורינן, שינגן בגיטרה אקוסטית, ואת הזמרת טאריה טורונן, שגם אותה הכיר דרך בית הספר למוזיקה. שלושת המוזיקאים הקליטו אלבום ניסיוני אקוסטי בחורף 1996, שכלל את השירים "Nightwish", "The Forever Moments", "Etiainen". השיר הראשון הכריע את שמה של הלהקה.

בראשית 1997, זמן קצר לאחר הקלטת האלבום הניסיוני, הצטרף ללהקה המתופף יוקה "יוליוס" נבאלאינן, והגיטרה האקוסטית התחלפה בגיטרה חשמלית. צעד זה, שהוסיף ללהקה צליל כבד בשילוב עם הצליל הייחודי הניסיוני, ייסד את הליבה שעליה מבוססת המוזיקה של הלהקה.

באפריל 1997, הקליטה הלהקה את שבעת השירים לאלבום הניסיוני השני שלה, "Angels Fall First". אלבום ניסיוני זה, שהגיע לחברת ההקלטות Spinefarm Records, הוביל את הלהקה לחתום על חוזה עם החברה להקלטת שני אלבומים, ומיד לאחר מכן שבה הלהקה לאולפן ההקלטות כדי להשלים את האלבום הניסיוני, שהפך לאלבום הבכורה של הלהקה, ששוחרר בנובמבר 1997 והגיע למקום ה-31 במצעד האלבומים הפיניים, כאשר הסינגל "The Carpenter" הגיע למקום ה-3 במצעד הסינגלים הפיניים והיה הקליפ הראשון של הלהקה. אלבום זה הוא אחד מתוך שני אלבומים שבהם הולופאינן שר בחלק מן השירים לצד טורונן.

לאחר קבלת ביקורות מעורבות בשנה הראשונה שלאחר שחרור האלבום, הופיעה הלהקה פעמים אחדות. מכיוון שלא היה באסיסט קבוע ללהקה, בכל הופעה צורפו לסירוגין באסיסטים שונים שימלאו את המקום החסר. בשנת 1998 הצטרף ללהקה הבאסיסט סאמי ואנסקה, שאותו הכיר הולופאינן מבעוד מועד. באוגוסט אותה השנה, חזרה הלהקה לאולפן ההקלטות כדי להקליט את אלבומה השני, "Oceanborn".

הצלחה בין-לאומית (אלבום שני ואלבום שלישי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1998, שחררה הלהקה את אלבומה השני בפינלנד בלבד. הלהקה באלבום זה אימצה סגנון מטאל מתקדם וטכני יותר, ולצד זה זנחה את הצליל הפולקי הניסיוני מאלבומיה הניסיוניים הראשונים. לצדה של הסולנית, טורונן, כלל האלבום גם את שירת הגראולינג של טאפיו וילסקה, שהיה חבר קרוב של הלהקה וסייע להצלחתה בימיה הראשונים, וזאת משום שהולופאינן החליט שהוא לא רוצה לשיר שוב.

האלבום קיבל ביקורות טובות באופן מיידי לאחר שחרורו, ובמהרה התברג במקום החמישי במצעד האלבומים הפיניים. אמנם, הצלחה זו הייתה מוגבלת בפינלנד בלבד, והגעת הסינגל הראשון מהאלבום "Sacrament Of Wilderness" למקום הראשון במצעד הסינגלים הפיניים והישארותו במקום זה מספר שבועות, גררה את חברת ההקלטות לשחרר את האלבום בשאר העולם באביב 1999. במאי 1999, הקליטה הלהקה את הסינגל "Sleeping Sun" ועוד שלושה שירים שנלוו אליו. בחודש אחד נמכרו 15,000 עותקים של הסינגל רק בגרמניה עצמה, הצלחה שזיכתה את נייטוויש בלשמש להקת חימום ללהקת ההבי-מטאל הגרמנית הפופלארית, Rage. הן האלבום "Oceanborn" והן הסינגלים "Walking in the Air" ו-"Sacrament of Wilderness" קיבלו מעמד של אלבום זהב בפינלנד באוגוסט 1999.

בראשית שנת 2000, במהלך העבודה על האלבום השלישי, ניסתה הלהקה לייצג את פינלנד באירוויזיון עם השיר "Sleepwalker", אך לצערה, הפסידה בשלבי המוקדמות, למרות קבלת מספר קולות גבוה מהקהל. במאי אותה השנה, שחררה הלהקה את אלבומה השלישי, "Wishmaster", שהגיע במהרה למקום הראשון במצעד האלבומים הפיניים וקיבל מעמד של אלבום זהב תוך שלושה שבועות. האלבום, למרות הביקורות המעורבות, נבחר כאלבום החודש של מגזין הרוק הגרמני, לאחר שהתחרה באלבומים אחרים של הלהקות Iron Maiden ו- Bon Jovi. מועדון המעריצים של נייטוויש גדל, והלהקה הופיעה כמעט בכל פסטיבלי הרוק היוקרתיים באירופה, לצד מסע הופעות עולמי שאליו יצאה הלהקה בפעם הראשונה.

שינויים בלהקה (אלבום רביעי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, שחררה הלהקה מיני-אלבום שכלל בתוכו גרסת כיסוי לשיר "Over The Hills and Far Away" של גארי מור יחד עם שלושה שירים נוספים, שבו לקחו חלק הזמר הפיני טוני קאקו (סולן להקת סונטה ארקטיקה) והזמר טאפיו וילסקה. בקרב מעריצי הלהקה, לא הייתה התלהבות מהשירים החדשים שבאלבום, למרות העובדה שהשיר "Over The Hills and Far Away" התקבל באהדה, ועד היום הוא חלק מרשימת השירים של הלהקה כמעט בכל הופעה. בנוסף, שחררה הלהקה דיסק DVD של הופעה שצולמה בטמפרה – "From Wishes To Eternity".

זמן קצר לאחר שחרור המיני-אלבום, הגיעה הלהקה לאחת הנקודות הקשות ביותר שחוותה. עיקר הבעיות היו סביב הבאסיסט, סאמי ואנסקה, שלדבריו של הולופאינן, החל לזלזל ביחסו הן כלפי הלהקה והן כלפי ההופעות. למרות שחברי הלהקה שוחחו עמו מספר פעמים, לא חל שינוי בהתנהגותו, וחלה מתיחות בין חברי הלהקה, כמו גם אדישות למצב. במקביל, החל הגיטריסט, וואורינן, להתלונן על כך שלא זוכה למספיק להערכה מצד החברים האחרים של הלהקה, אך תלונה זו דעכה ולא הופיעה שוב. הולופאינן הבין שעליו לחשוב בכובד ראש על פירוקה של הלהקה. לאחר הופעה ברוסיה, שלח הודעה לחברו המוזיקאי, טוני קאקו (סונטה ארקטיקה), שבה סיפר לו על כך שהוא מתכוון לפרק את הלהקה, ושאל אותו על תכניותיו בשנה הבאה. לאחר סיבוב ההופעות באירופה שהסתיים ב-2001, התקשר הולופאינן לחברות ההקלטות והודיע להן על פירוקה של הלהקה, שלא תוציא יותר אלבומים חדשים, ואותה הודעה נכתבה באתרה הרשמי של הלהקה. זמן קצר לאחר מכן יצא הולופאינן לטיול בלפלנד עם טוני קאקו, שבמהלכו השניים שוחחו על ההחלטה לפירוק הלהקה, והולופאינן הבין שהוא לא יכול לוותר על הלהקה בקלות שכזו. כשחזר מהטיול, החליט לבצע שני צעדים מרכזיים: תחילה, בחר במנהל חדש ללהקה שיסייע לה בעניינים הארגוניים. הצעד השני היה פיטוריו של הבאסיסט סאמי ואנסקה, ובמקומו הצטרף הבאסיסט והזמר מארקו היטאלה (Sinergy, Tarot).

בשנת 2002, שחררה נייטוויש את אלבומה הרביעי, "Century Child", יחד עם הסינגלים "Ever Dream" ו-"Bless The Child". ההבדל העיקרי בין אלבום זה לבין האלבומים הקודמים הוא שבאלבום זה לראשונה יש בחלק גדול של השירים ליווי של תזמורת אמתית. אלבום זה כולל גרסת כיסוי ליצירה "Phantom Of The Opera" של אנדרו לויד, הנחשבת לאחד השירים הפופולאריים ביותר שביצעה הלהקה בקרב המעריצים. האלבום קיבל מעמד אלבום זהב שעתיים בלבד לאחר צאתו, ומעמד אלבום פלטינה שבועיים לאחר מכן. הגעתו של האלבום למקום הראשון במצעד האלבומים הפיניים שברה שיא – מעולם לא היה פער כה גדול שבין המקום השני לבין המקום הראשון עד אלבום זה. בנוסף, שחררה הלהקה שני קליפים לשירים "Bless The Child" ו-"End of All Hope". 

בשנת 2003 שחררה הלהקה את דיסק ה-DVD השני שלה, "End Of Innocence", הכולל ראיונות עם הולופאינן, נבאלאינן ווילסקה וכן קטעים מהופעות חיות. באותה השנה התחתנה הסולנית טורונן, ומשום כך החלו להגיע שמועות שהלהקה עומדת להתפרק, שהיו שקריות כל הזמן הזה. נישואיה של טורונן שיחקו תפקיד מרכזי בגורמים לפיטוריה בשנת 2005.

האלבום החמישי האחרון עם טורונן[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום "Once" שוחרר ביוני 2004, יחד עם הסינגל הראשון – "Nemo". האלבום הגיע לפסגת המצעדים בפינלנד, בהונגריה ובשש מדינות נוספות. "Nemo" עדיין נשאר הסינגל המצליח ביותר של הלהקה עד היום. באלבום זה יש דגש רב על שימוש בתזמורת חיה, בתשעה מתוך אחד עשר שירים. בהקלטת השירים השתתפה התזמורת הפילהרמונית של לונדון. בנוסף, אלבום זה כולל שיר מלא בפינית. האלבום קיבל מעמד אלבום פלטינה משולשת בפינלנד, פלטינה בגרמניה וזהב בשש מדינות נוספות, וכן הגיע למקום הראשון במצעדים ביוון, בנורבגיה ובגרמניה, וכן הגיע למצעד עשרת הטובים בצרפת, בהונגריה ובשבדיה. הצלחה מסחררת זו אפשרה ללהקה לצאת למסע הופעות עולמי שהוביל אותה למדינות שלעולם לא ביקרה בהן לפני. הלהקה הופיעה באליפות האתלטיקה העולמית בשנת 2005 בפינלנד. בזכות הצלחה זו, הלהקה הוציאה אלבום הכולל בתוכו את מיטב שיריה מכל השנים לצד גרסאות חדשות לשירים ישנים ופופולריים.

לאחר הקלטת הופעה חיה בהלסינקי ב-21 באוקטובר 2005 ששוחררה ב-DVD  תחת השם "End of an Era" )סופו של עידן), החליטו ארבעה חברים מהלהקה שמוטב שנייטוויש תמשיך להתקיים ללא טורונן כסולנית, תחושה שאותה ביטאו דרך המכתב הפתוח שנתן לה הולופאינן לאחר ההופעה, שפורסם לאחר מכן גם באתר הלהקה. המכתב נכתב על-ידי הולופאינן, אך נחתם גם על-ידי היטאלה, וואורינן ונבאלאינן. ההצדקה העיקרית שהובאה במכתב לטורונן הייתה שהפיטורים בוצעו בשל תחושת חברי הלהקה שטורונן שינתה את יחסה ללהקה בזמן האחרון, בעקבות נישואיה ובעקבות התעניינותה בעניינים כלכליים על-פני המוזיקה. טורונן הגיבה לכך בשתי מסיבות עיתונאים שנערכו בפינלנד ובגרמניה, וטענה שפיטורים אלה הגיעו אליה בהפתעה ושלא קיבלה התראה כלשהי לפני המכתב. טורונן החליטה גם היא לפרסם מכתב פתוח בעיתונים, באינטרנט ובטלוויזיה, ובו ציינה שהיא רואה במהלך שבוצע על-ידי הלהקה כאכזרי, הכולל בין היותר, לטענותיה, השתלחויות לא מוצדקות נגד בעלה מצד חברי הלהקה.

סולנית חדשה (אלבום שישי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2006, החלה הלהקה להקליט את אלבומה השישי, "Dark Passion Play". במטרה למצוא מחליפה לטורונן לתפקיד הסולנית, אפשרה הלהקה לשלוח לה הקלטות שישמשו אודישן כחלק מתהליך בחירת הסולנית, ובמקביל התרוצצו ברשת שמועות שונות ושקריות על זהויות שונות של זמרות אשר נבחרו על-ידי הלהקה. במאי 2007, נחשפה זהותה של הסולנית החדשה – אנט אולזון השבדית, סולנית להקת Alyson Avenue לשעבר. הולופאינן ציין שזהותה נשמרה בסוד כדי שהמעריצים לא ישפטו אותה לפי המראה שלה או לפי עבודותיה כזמרת בלהקות אחרות בעבר. באותו חודש, שוחרר הסינגל החדש של הלהקה, "Eva", להורדה חופשית ברשת, כטעימה לאלבום החדש. הסינגל תוכנן להשתחרר מאוחר יותר, אך נאלצה הלהקה להקדים את שחרורו עקב הדלפה של אתר הורדות בריטי. זמן קצר לאחר מכן חשפה הלהקה את שמו של האלבום, ושחררה באוגוסט אותה השנה את הסינגל השני מהאלבום, "Amaranth", שזינק למקום הראשון במצעדים תוך פחות מיומיים משחרורו.

האלבום "Dark Passion Play" שוחרר באירופה ובאמריקה בספטמבר ובאוקטובר 2007, וקיבל מעמד של אלבום פלטינה כפול בפינלנד יומיים אחרי שחרורו והגיע למקום הראשון במצעדים בגרמניה, בפינלנד, בשוויץ, בהונגריה ובקרואטיה, והגיע לרשימת "מאה הטובים" ב-16 מדינות נוספות, כולל ארצות הברית. באלבום זה מארקו היטאלה הגביר את נוכחותו כסולן גברי בלהקה ושר כסולן מוביל במספר שירים באלבום. באוקטובר 2007 החלה הלהקה את סיבוב ההופעות העולמי לקידום אלבומה החדש, כאשר הופעתה הרשמית הראשונה הייתה בהאנגר 11 בנמל תל-אביב, אל מול קהל של כ-3,500 צופים. היה זה סיבוב ההופעות הראשון שלהם מזה שנתיים וכן הופעתם הראשונה בישראל. השירים "Bye Bye Beautiful" ו-"Master Passion Greed" מדברים על יחסה של הלהקה לטורונן, הסולנית הקודמת. בשירים אלה, חברי הלהקה אומרים לה כי הם לא מאשימים אותה, אלא חושבים שהיא הלכה עיוורת אחרי בעלה, ואותו הם מאשימים. סיבוב ההופעות של הלהקה לקידום אלבום זה, נכון להיום, נחשב סיבוב ההופעות הארוך ביותר שלה, שנמשך שנתיים.

האלבום השביעי ועזיבתה של אולזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2009, חשף מגזין מוזיקה פיני שנייטוויש החלה לעבוד על אלבומה החדש. במשך כמעט כשנתיים הלהקה שמרה בסוד את המידע על האלבום החדש, ולא חשפה פרטים נוספים עליו, למרות חלקיקי מידע שכל פעם נחשפו מדי כמה חודשים. בפברואר 2011 הכריזה הלהקה על שמו של האלבום החדש – "Imaginaerum". בנוסף, נחשף כי הלהקה מפיקה סרט בעל אותו שם המבוסס על שירי האלבום, שישוחרר בסוף 2012. בספטמבר 2011, חשפה הלהקה שהסינגל הראשון מהאלבום נקרא "Storytime" והוא ישוחרר חודש לאחר מכן. האלבום שוחרר בסוף חודש נובמבר, ובינואר 2012 שוחרר הסינגל השני מהאלבום, "The Crow, The Owl and The Dove".

ב-1 באוקטובר 2012, הודיעה הלהקה באתרה הרשמי ובעמוד הפייסבוק שלה, כי בעקבות קונפליקט בין שני הצדדים – נפרדו דרכיהן של אנט אולזון ושל הלהקה. הקונפליקט התפתח בעקבות החלטת הלהקה שיתפסו את מקומה של אנט ללא ידיעתה, הזמרות המלוות של להקת קמלוט, לאחר שחלתה ולא התאפשר לה להופיע. החלטה זו נתפסה בעיניה כלא תקינה. הלהקה המשיכה בהצהרה והודיעה כי אין כוונה לבטל את המשך מסע ההופעות העולמי לקידום האלבום, ושהסולנית פלור יאנסן (סולנית להקת After Forever לשעבר) תמלא את מקומה של אולזון בהופעות. אולזון, מצדה, הביעה תסכול ואכזבה מהחלטתה של הלהקה, שהיוותה חוסר נאמנות. 

בינואר 2013, חשפה אולזון באתרה הרשמי שבזמן ההופעות הייתה בהיריון, דבר ששיחק כגורם מרכזי לפיטוריה מהלהקה, לטענתה. הלהקה, מנגד, פרסמה הצהרה באתרה שהסיבה שאולזון מסרה לפיטוריה מעוותת ולא נכונה, ושאולזון בעצמה הסכימה שהלהקה תביא סולנית מחליפה בזמן שתהיה בחופשת לידה. מאוחר יותר, מסרה אולזון במספר ראיונות שהמידע שמסרה הלהקה לא היה ולא נברא. היא הוסיפה שהציעה אפילו לדחות את המשך מסע ההופעות במספר חודשים עד שתתאושש, ושהתנגדה ליאנסן באופן אישי שתשמש סולנית מחליפה, עקב ההבדלים הגדולים בין סגנונות השירה שלהן.

חברים חדשים ללהקה ויציאה לפגרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 באוקטובר 2013, הודיעה הלהקה באתרה הרשמי על הצטרפותה הרשמית של פלור יאנסן ללהקה לתפקיד הסולנית, כמחליפתה הקבועה של אולזון. עוד הודיעה הלהקה, כי החלילן האנגלי טרוי דונוקלי, שעד אז היה נגן וזמר אורח בסיבוב ההופעות ובשני האלבומים האחרונים של הלהקה החל משנת 2007, הצטרף גם הוא כחבר רשמי ללהקה, וישמש נגן חמת חלילים ולקולות רקע, כך שהלהקה לראשונה בת שישה חברים.

בנובמבר אותה השנה חשפה הלהקה באתרה פרטים רשמיים על אלבומה החדש. העבודות על האלבום החדש יחלו בקיץ 2014, לאחר שחבריה יחזרו מהפסקה של מספר חודשים לצורך מנוחה ועיסוקים אחרים. האלבום ישוחרר באביב 2015.

סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה החלה כלהקת פאוור מטאל אך מהר מאוד נהפכה ללהקת מטאל סימפוני ששמה דגש על שירה אופראית של הסולנית טאריה טורונן לצד קלידים וכלי מיתר שהשרו אווירה סימפונית, גותית ואפית. עם השנים, החלה טורונן לרכך את קולה ולהמעיט השימוש בקול אופראי (ניתן להבחין בכך בשני אלבומיה האחרונים עם הלהקה), למרות שהמשיכה להשתמש בו בהופעות החיות של הלהקה.

במשך שנים, קול הסופרן האופראי של טאריה הפך לסימן ההיכר שלהם, עד עזיבתה ב-2005. מנגד, בסוף המאה ה-20 והמאה ה-21 נוסדו להקות מטאל רבות שבהן יש זמרת: בעיקר להקות מטאל סימפוני כמו אפיקה, Within Temptation ו-Leaves' Eyes ולהקות מטאל גותי כמו טריסטניה וסירניה, דבר שעמעם במקצת את הייחודיות של נייטוויש. עם זאת, הלהקה, לעומת אחרות, משתמשת בתזמורת להקלטת חלקים רבים משיריה באלבומיה האחרונים, דבר ששומר על ייחודיותה. בנוסף לכך, השפעתם של פסקולי סרטים על מלחין וכותב השירים, תואומס הולופאינן, גם היא מייחדת את נייטוויש לעומת להקות אחרות.

פלור יאנסן, סולנית הלהקה הנוכחית

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הלהקה הנוכחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הלהקה לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]


EPs[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Over the Hills and Far Away (2001)
  • Made in Hong Kong (and Various Other Places) (2009)

אלבומי אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wishmastour 2000 (2000 )
  • Tales from the Elvenpath (2004 )
  • Bestwishes (2005)
  • Highest Hopes (2005)
  • The Sound of Nightwish Reborn (2008)

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Carpenter (1997)
  • Sacrament of Wilderness (1998)
  • Passion and the Opera (1998)
  • Walking in the Air (1999)
  • Sleeping Sun (Four Ballads of the Eclipse) (1999)
  • The Kinslayer (2000)
  • Deep Silent Complete (2000)
  • Ever Dream (2002)
  • Bless the Child (2002)
  • Nemo (2004)
  • Wish I Had an Angel (2004)
  • Kuolema tekee taiteilijan (2004)
  • The Siren (2005)
  • Sleeping Sun (2005) (הוצאה מחודשת)
  • Eva (2007)
  • Amaranth (2007)
  • Erämaan viimeinen (2007)
  • Bye Bye Beautiful (2008)
  • The Islander (2008)
  • Storytime (2011)
  • The Crow, the Owl and the Dove (2012)

די-וי-די/אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • From Wishes to Eternity (2001)
  • End Of Innocence (2003)
  • End of an Era (2006)
  • Made in Hong Kong (and Various Other Places) (2009)
  • Imaginaerum - the movie (23/11/2012)
  • Showtime, Storytime (2013)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]