תחרות הזמר של האירוויזיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אירוויזיון)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמליל תחרות הזמר של האירוויזיון משנת 2015
סמליל תחרות הזמר של האירוויזיון בין השנים 2004-2014

תחרות הזמר של האירוויזיוןאנגלית: Eurovision Song Contest, בצרפתית: Concours Eurovision de la Chanson) היא תחרות שירים שנתית, שמארגן איגוד השידור האירופי (EBU/UER). בתחרות משתתפות תחנות שידור ממלכתיות שחברות באיגוד. התחרות משודרת בטלוויזיה וברדיו ברחבי אירופה בערוצי התחנות המשתתפות, החל משנת 1956. הפופולריות של התחרות הביאה לכך שהיא שודרה ועדיין משודרת גם במדינות שונות ברחבי העולם שאינן חברות מלאות בארגון (למשל באוסטרליה). מאז שנות ה-2000, מועבר שידור התחרות גם באינטרנט.

מופע הגמר של התחרות נערך מדי שנה במוצאי שבת בחודשי האביב, בדרך כלל בחודש מאי. בעבר נערכה התחרות גם באפריל או בסוף מרץ.

ההיסטוריה של התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגוד השידור האירופי נוצר בשנת 1950 כחלק משיתוף הפעולה בין מדינות מערב אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה, ולאור התפתחות שידורי הרדיו והטלוויזיה. האיגוד הקים רשת שאיפשרה העברה סדירה של שידורים חיים לכל המדינות החברות. בהשראת פסטיבל סן רמו האיטלקי, הוחלט לייסד תחרות שירים שנתית שתועבר בשידור חי לכל המדינות המשתתפות.

תחרות הזמר הראשונה של האירוויזיון התקיימה ב-24 במאי 1956, בלוגאנו שבשווייץ, והשתתפו בה שבע מדינות. כל מדינה שלחה שני שירים. ליס אסיה, נציגת שווייץ, המארחת הראשונה של האירוויזיון, היא זו שזכתה. שנה לאחר מכן נערכה התחרות בפרנקפורט, גרמניה. מהתחרות השלישית ואילך נקבע שמארחת האירוויזיון תהיה המדינה שזכתה בשנה הקודמת. מכלל זה היו רק חריגות מעטות, בדרך כלל במקרים שבהם תחנת השידור המקומית לא עמדה בנטל הכלכלי של ארגון המופע. המדינה המארחת נוהגת בדרך כלל לשלב בשידור סרטונים המתארים אתרים שונים במדינה המארחת, או קטעי שירה ומחול מהתרבות המקומית, אם כי לעתים הוצגו אתרים מכל מדינה ומדינה מן המשתתפות. לאור העובדה שהתחרות משודרת לקהל גדול במספר רב של מדינות, היא נחשבת כלי למשיכת תיירים מקרב מיליוני הצופים. המשלחות המתחרות מצולמות, בדרך כלל, בשלל אתרים תיירותים ברחבי המדינה, ואמנים פופולריים מהמדינה המארחת משולבים בקטעי המעבר בין השירים, או בהמתנה לבחירת השיר הזוכה. מסוף שנות ה-80 משמש האירוויזיון גם כלי פרסום, בעיקר באמצעות מתן חסות לשידור כולו או פרסומת סמויה המשולבת בקטעי המעבר.

המשתתפות בתחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

██ מדינות שהשתתפו לפחות פעם אחת

██ מדינות שמעולם לא השתתפו, גם כאשר הן יכולות לעשות כן

██ מדינות שהתכוונו להשתתף אך אחר-כך פרשו

שם התחרות בא משמה של רשת ההפצה "Eurovision TV Distribution Network", שמנוהלת על ידי איגוד השידור האירופי, ויכולה להגיע לקהל טלוויזיה פוטנציאלי של יותר ממיליארד איש. כל מדינה שרשת השידור שלה חברה מלאה באיגוד רשאית להשתתף בתחרות הזמר של האירוויזיון. מלכתחילה כלל הארגון גופי שידור במדינות מערב אירופה. מאוחר יותר התרחב הארגון וכלל גם גופי שידור ממלכתיים מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה. מדינות מחוץ לאירופה שחברות בארגון הן למשל: ישראל, מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה, מצרים, ירדן, לבנון, סוריה ולוב. מבין המדינות האלה, ישראל היא היחידה שמשתתפת באופן סדיר באירוויזיון מאז 1973. מרוקו השתתפה פעם אחת, בתחרות של שנת 1980. ירדן משדרת את התחרות כמעט מדי שנה, אך לא משתתפת בה. תוניסיה אמורה הייתה להשתתף בתחרות של 1976, אך פרשה לפני התחרות, בשל השתתפות ישראל. גם לבנון אמורה הייתה להשתתף בתחרות של שנת 2005, אולם חזרה בה לאחר שהובהר לה שתהיה חייבת לשדר גם את השיר הישראלי, בעוד החוק הלבנוני קובע חרם על ישראל (הרשת הלבנונית "Télé Liban" נאלצה לשלם קנס כבד כיוון שפרשה לאחר שכבר בחרה שיר ולאחר תאריך היעד המאפשר פרישה ללא סנקציות).

לאחר התפרקות ברית המועצות, אוחד איגוד השידור האירופי עם איגוד השידור של מדינות מזרח אירופה. מדינות מזרח אירופה, ביניהן גם רוסיה, הפכו למשתתפות דומיננטיות בתחרות. בעשור השני של המאה ה-21, חברות באיגוד גם מדינות בקווקז. ריבוי הבקשות להצטרף לתחרות, הביא לכך שמאז 2004, התחרות פוצלה לשני שלבים המשודרים בשני ערבים נפרדים באותו שבוע. כמו כן, הוחלט שמספר המדינות המשתתפות לא יעלה על 40, אך בסופו של דבר איגוד השידור האירופי לא הצליח לעמוד בהחלטה.

בשנת 2007 אושרה השתתפותן של רשתות שידור מ-42 מדינות. הדבר היה כרוך בהארכת שידור חצי הגמר. אורכו של הגמר לא השתנה כיוון שמספר העולות מחצי הגמר לגמר נשאר כפי שהיה. מספר המשתתפות בתחרות של 2005 עמד על 39. באירוויזיון 2006 השתתפו 37 מדינות (לאחר פרישת סרביה ומונטנגרו, בשל מחלוקת בין הסרבים למונטנגרים באשר לשיר הזוכה בתחרות הארצית). באירוויזיון 2008 השתתפו 43 מדינות, ולכן הוחלט על פורמט של שני חצאי גמר וגמר, כאשר מספר המשתתפים בגמר עלה ל-25 ובחצי הגמר, ירד ל-19 בכל חצי גמר.

שיטת חצי הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפות הדיסקים של אירוויזיון 2004 ואירוויזיון 2005

בשנת 2004 הונהגה לראשונה שיטת חצי הגמר של תחרות האירוויזיון. חצי הגמר נועד לסנן חלק מהשירים, כדי שבתחרות העיקרית ("הגמר") ישתתפו 24 שירים בלבד. על פי שיטה זו, 14 מדינות מבטיחות את מקומן בגמר – עשרת המקומות הראשונים בתחרות הקודמת וה-"Big 4", ארבע מתוך חמש המממנות העיקריות של איגוד השידור האירופי – הממלכה המאוחדת, צרפת, גרמניה וספרד. במקרה שחלק מהמדינות בעשרת המקומות הראשונים הן אחת או יותר מה-Big 4, מאפשרים למדינות שזכו במקומות ה-11, 12, 13 ו-14 בהתאמה, להשתתף בגמר. אל המדינות שהבטיחו את מקומן, מצטרפות 10 מדינות נוספות שזכו ב-10 המקומות הראשונים בחצי הגמר. בתום חצי הגמר מוקראים שמות המדינות המצטרפות לגמר באופן אקראי ובלי לציין את דירוגן, כדי למנוע השפעה על הצבעת הצופים בגמר.

שיטת חצי-הגמר החל מ-2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מאירוויזיון 2008, שנערך בסרביה, יושמו כללים חדשים: כל המדינות המשתתפות, למעט ה-Big 4 והמדינה המארחת, מתחרות בשני חצאי גמר הנערכים בשני ערבים נפרדים. כל מדינה מחויבת לשדר רק את חצי הגמר שבו היא משתתפת ואת תחרות הגמר, ומשתתפת בהצבעה רק בהם. חלוקת המדינות לחצאי הגמר נעשית בהגרלה, אך תוך התחשבות בדפוסי ההצבעה שהסתמנו בשנים קודמות. הגרלת הערבים נערכת באופן המצמצם ככל האפשר היווצרות של גושי מדינות המעניקות את מרב הנקודות אלה לאלה. מכל תחרות חצי גמר עולות 10 מדינות לשלב הגמר, ויחד עם המדינות שהשתתפותן בגמר מובטחת, מתמודדות 25 מדינות בגמר.

בכל חצי גמר נבחרות תשע מדינות על ידי הצבעת הצופים (שיטת ה-Televoting). המדינה העשירית שנבחרת היא זו שצברה את הניקוד הגבוה ביותר מצוותי השיפוט המגבים במדינות השונות, מבלי להיכלל בין תשע הזוכות האחרות‏‏‏[1]. לפי כללי 2008, על כל אחת מ-5 המדינות העולות אוטומטית לשלב הגמר לשדר את אחד מחצאי הגמר ולהשתתף בהצבעה שלו. לשם כך, הן משתתפות בהגרלה שבה הן מחולקות לחצאי-גמר.

ההצבעה בשלב הגמר מתקיימת כפי שהיה מקובל עד 2008 – כל המדינות המשתתפות מחלקות נקודות, גם אלה שלא עלו לשלב הגמר, וההצבעה נערכת באמצעות Televoting.

בעקבות לחץ של מדינות מערב אירופה, החל משנת 2009 השתנתה שוב שיטת ההצבעה, כך ש-50% מהניקוד נקבעים על ידי השופטים ו-50% באמצעות ההצבעה הטלפונית, על מנת לאזן ככל האפשר את ההצבעה הגושית, שהביאה לדחיקת המערב למקומות נמוכים יותר, לעומת מזרח אירופה והבלקן.

בשנת 2011, עם שובה לתחרות של איטליה, שגם היא אחת המממנות העיקריות של האיגוד, היא הפכה לחלק מה-Big 5, כך שגם לה מקום מובטח בגמר (מעמד שהובטח לה מבעוד מועד, אם וכאשר תחליט לחזור לתחרות).

כללי התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי התחרות (שחלים גם על הגמר וגם על חצי הגמר) מחייבים שהשירים יהיו מקוריים וחדשים. חשיפת השירים לציבור מותרת רק זמן מוגבל לפני התחרות. כל שיר חייב להיות בן שלוש דקות לכל היותר. הזמרים וזמרי הליווי חייבים לבצע את השירים בקולם. עד 1998 גם המוזיקה הייתה מנוגנת באופן חי על ידי תזמורת, אבל מ-1999 ואילך הזמרים מלוּוים בפלייבק. הפלייבק יכול לכלול רק כלי נגינה ואסור לכלול בו קולות של בני אדם.

מאז 1990 מוגבל גיל הזמרים המשתתפים, כך שיום הולדתם ה-16 חייב להיות בשנה שבה מתקיימת התחרות לכל המאוחר (כלומר, בפועל, גיל 15 וחצי ומעלה).

עד שנת 1970 יכלו להשתתף בתחרות סולנים או צמדים. החל מ-1971 מותרים הרכבים של עד 6 זמרים (כולל זמרי ליווי ורקדנים).

הזמרים אינם חייבים להיות אזרחי המדינה שהם מייצגים. בין השנים 1966 ל-1972 ולאחר מכן בין השנים 1977 ל-1998, חלה על המדינות חובה לשלוח שירים בשפות הרשמיות שלהן בלבד (בשנת 1977 ניתן לגרמניה ולבלגיה אישור מיוחד לשיר באנגלית, כיוון שבחרו את שיריהן בטרם הוחלט מחדש על הכלל המחייב לשיר בשפה הרשמית). החל משנת 1999, חודש חופש השפה בתחרות, וכך נמשך המצב עד היום.

בחירת השיר הזוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הזוכה נבחר בהצבעה שמתקיימת לאחר תום השמעת כל השירים. בעבר התנהלה ההצבעה במהלך השמעת השירים (אם כי התוצאות נחשפו רק לאחר השמעתם). שיטת ההצבעה הנהוגה מאז 1975 מבוססת על שיטה שבה כל מצביע (במקרה זה: כל מדינה משתתפת) בוחר את עשרת המועמדים הטובים בעיניו ומדרג אותם. שני המועמדים הראשונים ברשימה מקבלים תגבור: המועמד הראשון בדירוג מקבל תוספת של 2 נקודות (12 במקום 10), המועמד השני מקבל תוספת של נקודה אחת (10 במקום 9). מטרת התגבור היא לתת עדיפות משמעותית לשני השירים שנחשבו בעיני המצביע לטובים ביותר. המועמד המנצח הוא זה שזכה למספר הנקודות הגבוה ביותר. שיטה זו עשויה להביא למצב של תיקו, ולפיכך קובעים כללי התחרות כי במקרה של שוויון, זוכה המדינה שקיבלה ניקוד ממספר גדול יותר של מדינות. לדוגמה, מדינה שקיבלה 100 נקודות מ-20 מדינות, תגבר על זו שקיבלה 100 נקודות מ-15 מדינות (בעבר היה נהוג שובר שוויון מעט שונה. לפירוט שיטות הניקוד השונות שנהגו בתחרות האירוויזיון, ראו להלן).

מאז 1998, נעשה הדירוג בכל אחת מהמדינות המשתתפות בשיטה המכונה Televoting. בשיטה זו הצופים בבית מתבקשים לבחור את השיר הטוב ביותר לדעתם באמצעות חיוג למספר טלפון מסוים, או באמצעות שליחת מסרון (SMS). שלב זה בהצבעה מתקיים בכל מדינה בנפרד. דירוג עשרת השירים הטובים ביותר נעשה לפי סיכום הנקודות שנתנו לכל שיר במדינה המסוימת. מספר הטלפון שמתייחס למדינה מסוימת חסום ברשת הטלפונים של אותה מדינה, כך שהצופים אינם יכולים להצביע לשיר המייצג את מדינתם. כמו כן, אי אפשר להצביע באמצעות חיוג בינלאומי. בחצי הגמר מתקבלות הצבעות רק מהמדינות המשתתפות בו, ומהמדינות המשתתפות בגמר שהסכימו לשדר את חצי הגמר במלואו. תחרות הגמר משודרת בכל המדינות שהשתתפו בחצי הגמר ובגמר, ובכולן מתקיימת ההצבעה.

החל מ-2009, ניקוד השירים בגמר התחרות מתחלק שווה בשווה בין הצבעות טלפוניות (Televoting) לבין חבר שופטים לאומי לכל מדינה. בנוסף (החל משנת 2008) מתקיימת שיטת חצאי הגמר, אשר במסגרתה נבחרים תשעת השירים הראשונים בחצי הגמר על ידי הצופים, ואילו השיר העשירי על ידי חבר שופטים.

בשנת 2010 הוחלט על חלוקה שווה בשווה בין הצבעות טלפוניות לבין חבר שופטים הן בחצאי הגמר והן בגמר.

התפתחויות בשיטת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים היו שינויים מפליגים בשיטת השיפוט והניקוד. במהלך שנות השישים נוסו שיטות הצבעה שונות, ואף גרסאות שונות של שיטות ההצבעה:

  • 1957 - בכל מדינה יושב צוות שיפוט בן 10 אנשים. כל חבר בצוות מעניק נקודה לשיר אחד ממדינה אחרת.
  • 1962 - כל מדינה מעניקה 1 - 3 נקודות לשלושת השירים המועדפים מהמדינות האחרות, כל שיר בהתאם לדירוגו בהצבעה המקומית.
  • 1963 - כל מדינה מעניקה 1 - 5 נקודות לחמשת השירים המועדפים מהמדינות האחרות, כל שיר בהתאם לדירוגו בהצבעה המקומית.
  • 1964 - 1966 – כל מדינה מעניקה 1, 3 או 5 נקודות לשלושת השירים המועדפים מהמדינות האחרות, כל שיר בהתאם לדירוגו בהצבעה המקומית. אפשרויות אחרות: מדינה יכולה להעניק 6 ו-3 נקודות לשני השירים הטובים ביותר, או 9 נקודות לשיר אחד בלבד (בפועל, רק בלגיה ניצלה את אחת האפשרויות החלופיות ב-1965, והעניקה נקודות לשני שירים בלבד).
  • בשנים 1957 - 1961, 1967 - 1970, ובשנת 1974, היה נהוג חבר שופטים בן 10 חברים, שבו כל שופט היה מצביע לשיר האהוב עליו. לפיכך, סך כל הנקודות שמדינה הייתה חייבת להעניק היה 10 נקודות בדיוק. כל חבר שופטים היה מסכם את הנקודות שניתנו אצלו, ומדווח את התוצאות בשידור חי באמצעות הטלפון למנחה התחרות. השיטה הזו קרסה בשנת 1969, כשהתברר ש-4 מדינות זכו במקום הראשון, ולא הייתה שיטת שובר שוויון. בעקבות זאת החרימו חלק מהמשתתפות את התחרות בשנת 1970. בשנת 1970 נקבע כי במקרה של שוויון יוזמנו המשלחות הזוכות לבצע את שיריהן פעם נוספת, וכי תיערך הצבעה חדשה לבחירת הזוכה הסופית מביניהן.
  • בשנים 1971 - 1973 נוסתה שיטה אחרת, שבה כל מדינה שלחה אל המדינה המארחת שני שופטים, אחד מעל גיל 25 ואחד מתחת לגיל 25 עם פער של לפחות 10 שנים ביניהם. כל שופט היה רשאי להעניק 1 - 5 נקודות לכל שיר. לפיכך כל מדינה הייתה יכולה לקבל עד 10 נקודות מכל צוות שיפוט, אך לא הייתה מגבלה על מספר הנקודות הכולל שניתן בכל צוות שיפוט. היעדר המגבלה הזאת היה המגרעת העיקרית של השיטה, ובנוסף העובדה שהשופטים ישבו באולפן התחרות וניסו לפעמים "לגנוב את ההצגה" בזמן ההצבעה, לא מצאה חן בעיני מארגני התחרות. ב-1974 חזרו לשיטת 10 השופטים.
  • ב-1975 הונהגה שיטה דומה לשיטה הנהוגה בעשור השני של המאה ה-21. בכל מדינה ישב חבר שופטים וצפה בתחרות על מסכי טלוויזיה. אסור היה למנות כשופטים אנשים שעיסוקם במוזיקה או באמרגנות, וכמו כן השופטים היו צריכים להיות גברים ונשים בגילאים שונים. כל שופט העניק בין 1 ל-5 נקודות לכל שיר, מיד לאחר השמעתו. בתום התחרות סוכמו הנקודות בכל חבר שופטים, והשירים דורגו. 10 השירים שדורגו ראשונים קיבלו נקודות באופן הבא: השיר במקום הראשון קיבל 12 נקודות מחבר השופטים, השני – 10 נקודות, השלישי – 8 נקודות, והיתר 1 - 7 לפי מקומם בדירוג. לכל חבר שופטים היה דובר שדיווח למנחי התחרות את התוצאות באמצעות הטלפון, או, מ-1995, באמצעות שידור לווייני, באנגלית או בצרפתית.
  • ב-1997 נעשה ניסיון בחמש מדינות להחליף את שיטת חבר השופטים בשיטת Televoting, ולאור הצלחתו, זוהי השיטה המחייבת בכל המדינות המשתתפות מאז 1998. מאז, עדיין יושב חבר שופטים בכל אחת מהמדינות המשתתפות, כדי לשמש גיבוי במקרה של תקלה המונעת את איסוף ההצבעות ב-Televoting.
  • החל מ-2005, נקבע שהצבעת הצוות המגבה תיחשב במקום ההצבעות הטלפוניות, אם מספר ההצבעות שנאספו במדינה מסוימת נמוך מדי (המספר המינימלי של הצבעות Televoting הנדרש למדינה נשמר בסוד). שיטת העבודה של צוות השופטים המגבה דומה לשיטת ההצבעה הישנה, אולם בעשור השני של המאה ה-21 הותר לשלב בצוות מוזיקאים או מבקרי מוזיקה מקצועיים.
  • עקב טענות לאי-הגינות בחלק מההצבעות, לכאורה כתוצאה מקשרי אחווה בין מדינות שכנות, או בין חלקי מדינה שהתפרקה, או כתוצאה מהצבעת מהגרים לארץ מוצאם, הוחלט פעם נוספת על שינוי בכללים. החל מ-2009 צפויה חלוקת הניקוד בחלק הגמר של התחרות להקבע בהתאם לשקלול בין הצבעה טלפונית לניקוד מטעם חבר שופטים, על-פי יחס של 50% לכל צורת ניקוד.

הקראת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים, התחלפו וריאציות שונות של הקראת הניקוד, כאשר המוטיב המרכזי הוא הקראת הניקוד על ידי דובר מכל מדינה, בשיחת טלפון או בשידור לווייני (מאז אירוויזיון 1995). עד אירוויזיון 1980, היה נהוג להקריא את הניקוד בהתאם לסדר השמעת השירים באותו הערב. כך למשל, לו מדינה כלשהי הייתה רביעית בסדר ההשמעה, וקיבלה ניקוד, בעוד השלוש שלפניה לא קיבלו ניקוד בכלל, אותה מדינה הייתה מוקראת ראשונה (יחד עם הניקוד שקיבלה, לא משנה כמה גבוה או נמוך הוא). ב-1980 שונתה השיטה והניקוד הוקרא על פי גובהו - ההקראה התבצעה החל מהמדינה שקיבלה נקודה אחת, אחר כך באה המדינה שקיבלה שתי נקודות, וכן הלאה. לשיטה זו לא היה שום קשר לסדר ההשמעה, והיו מי שטוענים כי בשיטה זו יש קושי רב לעקוב אחר ההצבעה.

במשך שנים רבות נהוג היה שמנחי התחרות מפתחים מעין שיחה עם דוברי המדינות, אולם מאמצע שנות ה-90 עד 2005, התקצרו שיחות אלו עקב ריבוי המשתתפים. לאחר שהחלו להקריא רק את המדינות שקיבלו 8, 10 ו-12 נקודות, חזרו שיחות אלה והחלו להתנהל בזמן הצגת "הנקודות הלא-מוקראות" על-גבי לוח ההצבעה.

במדינות דוברות האנגלית, הממלכה המאוחדת ואירלנד, ובמדינות דוברות הצרפתית, צרפת, שווייץ, לוקסמבורג ובלגיה, נהוג לרוב שהמנחים חוזרים על דברי הדוברים הרשמיים הן באנגלית והן בצרפתית. במדינות שבהן השפה הרשמית איננה אנגלית או צרפתית (שפות ההנחיה הרשמיות של התחרות), היה נהוג בעבר שכל מדינה הקריאה את הניקוד באנגלית או בצרפתית, כך שהמנחים יוכלו לחזור על הניקוד בשפה המקומית ובשפה הנותרת. החל מראשית המאה ה-21, מוותרות מדינות רבות על ההנחיה בשפה המקומית, מפאת חוסר הזמן. משכך, השתרש הנוהג לפיו הקראת הניקוד נעשית רק באנגלית או רק בצרפתית.

להקראת הניקוד יש השפעה על הניקוד עצמו. שמיעה לקויה או טעות בהגייה של הניקוד עלולה להוביל לשינוי במצב הנקודות. דוגמה ייחודית ומובהקת לתופעה זו היא אירוויזיון 1963. במהלך הערב, שיריהן של דנמרק ושווייץ (שיוצגה על ידי הזמרת הישראלית אסתר עופרים) סומנו כמועמדים לניצחון. כשהגיעה תורה של נורבגיה להקריא את הניקוד שלה, הוכרז שנורבגיה מעניקה לשווייץ 3 נקודות ולדנמרק 2 נקודות. לאחר הקראת הניקוד של נורבגיה טענה המנחה שלא שמעה היטב את ההצבעה, ואמרה שתחזור אליהם בהמשך ההצבעה. כשנערכה הקראת הניקוד השנייה, העניקה נורבגיה 4 נקודות לדנמרק ונקודה אחת בלבד לשווייץ. לבסוף, דנמרק ניצחה בתחרות בהפרש של שתי נקודות משווייץ (42 לדנמרק, 40 לשווייץ). הסיבה האמיתית לכך שנורבגיה נדרשה להקריא מחדש את הניקוד היא שהצבעת חבר השיפוט הנורבגי נעשתה בניגוד לנוהלי ההצבעה (הניקוד הוקרא מלמטה למעלה במקום מלמעלה למטה). כדי למנוע טעויות בהצגת הניקוד לקהל הצופים, הניקוד מכל מדינה מועבר לפני הקראתו למחשבו של המפקח על התחרות, כך שאם נעשתה טעות, המנחים יוכלו להסב את תשומת לבם של נותני הנקודות לגבי הטעות, ולבקשם לחזור על ההקראה מראשיתה, כפי שאכן קרה מספר לא מועט של פעמים. באירוויזיון 1979 למשל, עצר המפקח על ההצבעה מטעם איגוד השידור האירופי את הליך ההצבעה מספר פעמים גבוה - אם משום שלא שמע נכון את הדוברים ואם משום שהדוברים עצמם לא הגו נכון את ההצבעה.

באירוויזיון 2006 הוחלט שבעקבות ריבוי המדינות, כדי לחסוך בזמן, יוקראו רק שמות המדינות שקיבלו 8, 10 ו-12 נקודות. יתר הניקוד יופיע על המסך ללא הקראתו. שיטה זו הפכה לנוהג הקבוע מאז.

הקראת הניקוד הפכה להיות מעין סמל של האירוויזיון, ובייחוד הקראת ה-12 נקודות. מדינות רבות נהגו לומר "12 נקודות" בצרפתית ("Douze Point"), ומשפט זה הפך לאחד המזוהים ביותר עם התחרות (למעשה, דיסק אוסף ידוע של האירוויזיון נקרא כך).

השפעת שיטת ההצבעה על התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1998, הייתה ההצבעה נתונה בידי חבר שיפוט מקצועי. אולם החל מאותה השנה ההצבעה עברה להצבעה טלפונית (ויותר מאוחר למסרונים), ויותר ויותר הצבעות נעשו בהתאם ליחסים בין המדינות (ולא לפי איכות השירים). כך למשל, עולה פעמים רבות הטענה נגד מדינות מזרח אירופה, שהביאו לניצחונן של מדינות כמו אסטוניה, לטביה, אוקראינה ורוסיה בראשית שנות ה-2000. במקביל עולות טענות נגד מדינות סקנדינביה (שבדיה, נורבגיה, דנמרק, פינלנד ואיסלנד) על הענקת הניקוד הגבוה למדינות סקנדינביות בלבד. רבים תולים את ניצחונה של טורקיה באירוויזיון 2003 בהצבעתם של מהגרים טורקים ברחבי אירופה לארצם. טענות נוספות הן כנגד ישראלים, שבה אוכלוסייה גדולה שמוצאה בברית המועצות ומצביעה לחברות חבר המדינות (כמו רוסיה ואוקראינה), וכנגד מדינות יוגוסלביה לשעבר והבלקן בכלל, על הצבעה בינן לבין עצמן. טענה דומה מועלה כנגד מדינות קווקז.

מצב זה משפיע על אמינות התחרות. הפופולריות של התחרות בארצות הוותיקות, שמכירות היטב את שיטת ההצבעה הקודמת, ירדה בצורה ניכרת. לוקסמבורג ומונאקו פרשו מהתחרות לאחר שהבינו כי בשיטת ההצבעה למדינות שכנות או קרובות אין להן סיכוי ממשי להגיע להישגים כלשהם.

עם זאת נרשמו דפוסי הצבעה, שאין להם הסבר ממשי. כך למשל, צרפת מעניקה מספר גבוה של נקודות לישראל באופן קבוע (הסבר אפשרי לתמיכה "מסורתית" של צרפת בישראל נעוץ אולי באוכלוסייה היהודית הגדולה המתגוררת בצרפת).

השירים מייצגים מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה מתחרויות זמר אחרות, באירוויזיון מוצגים השירים בעיקר על פי שמות המדינות, ופחות על פי שם השיר, המחברים או המבצעים. בקטעי המעבר מוצג שם המדינה או הדגל שלה בצורה בולטת יותר משמות היוצרים והמבצעים של השיר. על לוח ההצבעה בשלב בחירת השיר הזוכה מופיעים שמות המדינות ודגליהן, ולא שמות השירים. דבר זה נותן לתחרות אופי של תחרות בין מדינות בדומה לתחרויות ספורט. ייתכן שזו הסיבה לפופולריות הגדולה של התחרות, בעיקר במדינות קטנות או במדינות חדשות.

תקנון התחרות אינו מחייב את היוצרים או המבצעים להיות אזרחי המדינה שאותה הם מייצגים. מדינות קטנות כמו לוקסמבורג, שווייץ ומונאקו יוצגו פעמים רבות על ידי זמרים צרפתים או גרמנים. באירוויזיון 1971 זכתה מונאקו עם שיר בביצוע הזמרת הצרפתייה סברין. הזמרת הצרפתייה אן-מארי דוד הופיעה באירוויזיון פעמיים עבור שתי מדינות שונות – פעם כנציגת לוקסמבורג באירוויזיון 1973 שבו זכתה במקום הראשון, ופעם כנציגת צרפת באירוויזיון 1979 שבו זכתה במקום השלישי. הזמרת הצרפתייה קורין הרמס ייצגה את לוקסמבורג באירוויזיון 1983 וזכתה במקום הראשון. ב-1967 וב-1972 ייצגה הזמרת היווניה ויקי לאנדרוס את לוקסמבורג. לא הייתה זו הפעם הראשונה בה זמרת יווניה ייצגה את לוקסמבורג, כאשר ב-1963 ייצגה אותה הזמרת ננה מושקורי. ב-1974 בחרה לוקסמבורג בזמרת הבריטית איירין שיר, אשר ייצגה ב-1978 את גרמניה. ב-1977 ייצגה הזמרת הפורטוגזית מארי מרים את צרפת וזכתה במקום הראשון. ב-1988 ייצגה הזמרת הקנדית סלין דיון את שווייץ, וזכתה במקום הראשון.

הזמרת הישראלית אסתר עופרים ייצגה את שווייץ בשנת 1963, עוד בטרם היו שידורי טלוויזיה בישראל, וזכתה במקום השני עם שיר בשפה הצרפתית. זמרת ישראלית נוספת שהשתתפה באותה שנה הייתה כרמלה קורן, אשר ייצגה את אוסטריה וזכתה במקום השביעי. בשנת 1986 הזמרת הישראלית תמנע בראוור ייצגה את אוסטריה. בשנת 2005 הזמרת הישראלית אורטל (שם משפחה: מלכה) ייצגה את צרפת וזכתה במקום ה-23. בשנת 2006, הזמרת הישראלית ליאל קולט הייתה חברה בלהקת Six4One, אשר ייצגה את שווייץ וזכתה במקום ה-17 (כל אחד מחברי הלהקה היה בעל לאום שונה, כאשר רק אחד מחברי הלהקה הוא מהחלק דובר האיטלקית בשווייץ).

השפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות כלל תקנון התחרות תנאי שכל שיר המשתתף בתחרות חייב להיות בשפת הרשמית של המדינה שאותה הוא מייצג. בשנות ה-60 וה-70 הפך "חוק השפה" את התחרות ליותר אקזוטית, עם שירים בשפות שבדרך כלל אינן זוכות לחשיפה בינלאומית, כגון פינית ומלטית. בשנות ה-80 התערער הכלל הזה, כשמדינות רבות שלחו שירים עם פזמון חוזר באנגלית (דבר שהיה מותר כל עוד עיקר השיר מושר בשפת המדינה), או שיר הכולל מספר גדול של מילים ושמות בינלאומיים (למשל השיר "דיווה", שייצג את ישראל וזכה במקום הראשון ב-1998). כמו כן, נתן הכלל הזה יתרון למדינות רב לשוניות כמו שווייץ, או למדינות הדוברות שפות מוכרות, כגון הממלכה המאוחדת, צרפת וספרד. "חוק השפה הרשמית" התקיים בין השנים 1966 ל-1972 ובין 1977 ל-1998 (בשנת 1977 קיבלו גרמניה ובלגיה אישור מיוחד לשיר באנגלית, כיוון שבחרו את שיריהן בטרם נחקק מחדש "חוק השפה הרשמית"). המדינה הראשונה שזכתה עם שיר שאינו בשפתה היא שבדיה, שזכתה עם השיר "ווטרלו" (Waterloo), אותו ביצעה להקת אבבא בשפה האנגלית.

"חוק השפה הרשמית" בוטל סופית ב-1999. הביטול הביא אמנם לריבוי שירים באנגלית, אבל גם לכמה תופעות מעניינות, כגון שירים רב לשוניים. כך היה במקרה של השיר הגרמני ב-1999 שכלל חלקים בגרמנית, טורקית, אנגלית ועברית, בשיר הישראלי ב-2009, אשר הושר בעברית, ערבית, ואנגלית ובשירה של בלגיה משנת 2003, שכולו היה בג'יבריש.

הנחיית התחרות חייבת להיעשות באנגלית ובצרפתית. בנוסף להן מותרת גם שפת המדינה המארחת. עקב ריבוי השירים מאז התפרקות ברית המועצות, מוותרים בדרך כלל על חזרה מלאה של דברי ההנחיה בשפות השונות, וכדי לחסוך בזמן, מנהלים את ההנחיה בשפה אחת עיקרית (בדרך כלל אנגלית). רק עיקרי הדברים מתורגמים לצרפתית ולשפה המקומית.

חשאיות ההצבעה ומניעת השפעה עליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לאירוויזיון 2009, חלו חוקי איגוד השידור האירופי רק על התנהלותן של רשתות השידור מהמדינות השונות שנטלו חלק בתחרות. לפיכך, ניתן היה להעניש באופן ישיר רשת שידור על מעשים לא נאותים שעושה צוות ההפקה והשידור שלה, אולם לא ניתן היה להטיל על רשתות השידור אחריות לגבי התנהגות גופי הממשל, המשטר וחברות הטלפונים והסלולר במדינה. ב-11 בספטמבר 2009, הוחלט באיגוד השידור האירופי כי מעתה והלאה ייתפסו רשתות השידור כמייצגות את כלל המדינה וגופיה, ולא עוד רק כגופי שידור עצמאיים בתוך המדינות. המשמעות היא שהחל מאירוויזיון 2010, כל ניצול של כוח ומשאבים מצד כל גוף במדינה מסוימת לזיהוי האזרחים המצביעים ולהפרת חופש הביטוי ורוח השלום בתחרות, שהם אבני היסוד של הקמת התחרות, יגרור הטלת קנס כבד על רשת הטלוויזיה ואף יכולת להרחקת המדינה מהתחרות לתקופה של עד שלוש שנים‏[2].

החלטה זו מבוססת על האשמות שאגף הביטחון של ממשלת אזרבייג'ן, איתר במדינה באמצעות חברת התקשורת הלאומית שלה אזרחים אשר הצביעו לארמניה במהלך תחרות אירוויזיון 2009, כדי לתחקר אותם בחשד ל"אי-נאמנות" לאזרבייג'ן. זאת בנוסף להאשמות, על-פיהן רשת הטלוויזיה באזרבייג'ן טשטשה את מספר ההצבעה לארמניה במהלך שידור אותה תחרות - כל זאת לאור המתיחות השוררת בין שתי המדינות.

המדינות הזוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הפעמים בה זכתה כל מדינה באירוויזיון במהלך השנים
שנה המדינה הזוכה שיר מבצע העיר המארחת
1956 Civil Ensign of Switzerland.svg שווייץ Refrain ליס אסיה Civil Ensign of Switzerland.svg לוגאנו, שווייץ
1957 Flag of the Netherlands.svg הולנד Net Als Toen קורי ברוקן Flag of Germany.svg פרנקפורט, גרמניה
1958 Flag of France.svg צרפת Dors mon amour אנדרה קלבו Flag of the Netherlands.svg הילברסום, הולנד
1959 Flag of the Netherlands.svg הולנד Een beetje טדי סחולטן Flag of France.svg קאן, צרפת
1960 Flag of France.svg צרפת Tom Pilibi ז'קלין בוייר Flag of the United Kingdom.svg לונדון, הממלכה המאוחדת
1961 Flag of Luxembourg.svg לוקסמבורג Nous les amoureux ז'אן-קלוד פסקל Flag of France.svg קאן, צרפת
1962 Flag of France.svg צרפת Un premier amour איזבל אוברה Flag of Luxembourg.svg העיר לוקסמבורג, לוקסמבורג
1963 Flag of Denmark.svg דנמרק Dansevise גרתה ויורגן אינגמן Flag of the United Kingdom.svg לונדון, הממלכה המאוחדת
1964 Flag of Italy.svg איטליה Non ho l'età ג'יליולה צ'ינקואטי Flag of Denmark.svg קופנהגן, דנמרק
1965 Flag of Luxembourg.svg לוקסמבורג Poupée de cire, poupée de son פרנס גאל Flag of Italy.svg נאפולי, איטליה
1966 Flag of Austria.svg אוסטריה Merci Chérie אודו יירגנס Flag of Luxembourg.svg העיר לוקסמבורג, לוקסמבורג
1967 Flag of the United Kingdom.svg הממלכה המאוחדת Puppet on a String סנדי שו Flag of Austria.svg וינה, אוסטריה
1968 Flag of Spain.svg ספרד La, la, la...‎ מאסייל Flag of the United Kingdom.svg לונדון, הממלכה המאוחדת
1969* Flag of Spain.svg ספרד
Flag of France.svg צרפת
Flag of the Netherlands.svg הולנד
Flag of the United Kingdom.svg הממלכה המאוחדת
Vivo cantando
Un jour, un enfant
De troubadour
Boom Bang a Bang
סאלומה
פרידה בוקארה
לני קור
לולו
Flag of Spain.svg מדריד, ספרד
1970 Flag of Ireland.svg אירלנד All Kinds of Everything דנה Flag of the Netherlands.svg אמסטרדם, הולנד
1971 Flag of Monaco.svg מונאקו Un banc, un arbre, une rue סברין Flag of Ireland.svg דבלין, אירלנד
1972 Flag of Luxembourg.svg לוקסמבורג Après toi ויקי לאנדרוס Flag of the United Kingdom.svg אדינבורו, הממלכה המאוחדת
1973 Flag of Luxembourg.svg לוקסמבורג Tu te reconnaîtras אן מארי דוד Flag of Luxembourg.svg העיר לוקסמבורג, לוקסמבורג
1974 Flag of Sweden.svg שבדיה Waterloo אבבא Flag of the United Kingdom.svg ברייטון, הממלכה המאוחדת
1975 Flag of the Netherlands.svg הולנד Ding-a-dong טיץ' אין Flag of Sweden.svg סטוקהולם, שבדיה
1976 Flag of the United Kingdom.svg הממלכה המאוחדת Save Your Kisses for Me אחוות האדם Flag of the Netherlands.svg האג, הולנד
1977 Flag of France.svg צרפת L'oiseau et l'enfant מארי מרים Flag of the United Kingdom.svg לונדון, הממלכה המאוחדת
1978 Flag of Israel.svg ישראל אבניבי יזהר כהן Flag of France.svg פריז, צרפת
1979 Flag of Israel.svg ישראל הללויה גלי עטרי וחלב ודבש Flag of Israel.svg ירושלים, ישראל
1980 Flag of Ireland.svg אירלנד What's Another Year ג'וני לוגן Flag of the Netherlands.svg האג, הולנד
1981 Flag of the United Kingdom.svg הממלכה המאוחדת Making Your Mind Up באקס פיז Flag of Ireland.svg דבלין, אירלנד
1982 Flag of Germany.svg גרמניה Ein bißchen Frieden ניקול Flag of the United Kingdom.svg הרוגייט, הממלכה המאוחדת
1983 Flag of Luxembourg.svg לוקסמבורג Si la vie est cadeau קורין הרמס Flag of Germany.svg מינכן, גרמניה
1984 Flag of Sweden.svg שבדיה Diggi-loo-diggi-ley הרייס Flag of Luxembourg.svg העיר לוקסמבורג, לוקסמבורג
1985 Flag of Norway.svg נורבגיה La det swinge בוביסוקס Flag of Sweden.svg גטבורג, שבדיה
1986 Flag of Belgium (civil).svg בלגיה J'aime la vie סנדרה קים Flag of Norway.svg ברגן, נורבגיה
1987 Flag of Ireland.svg אירלנד Hold Me Now ג'וני לוגן Flag of Belgium (civil).svg בריסל, בלגיה
1988 Civil Ensign of Switzerland.svg שווייץ Ne partez pas sans moi סלין דיון Flag of Ireland.svg דבלין, אירלנד
1989 Flag of SFR Yugoslavia.svg יוגוסלביה Rock Me ריווה Civil Ensign of Switzerland.svg לוזאן, שווייץ
1990 Flag of Italy.svg איטליה Insieme 1992 טוטו קוטוניו Flag of SFR Yugoslavia.svg זאגרב, יוגוסלביה
1991 Flag of Sweden.svg שבדיה Fångad av en stormvind קרולה Flag of Italy.svg רומא, איטליה
1992 Flag of Ireland.svg אירלנד Why Me לינדה מרטין Flag of Sweden.svg מאלמו, שבדיה
1993 Flag of Ireland.svg אירלנד In Your Eyes ניב קבאנה Flag of Ireland.svg מילסטריט, אירלנד
1994 Flag of Ireland.svg אירלנד Rock'n Roll Kids פול הרינגטון וצ'ארלי מקגטיגן Flag of Ireland.svg דבלין, אירלנד
1995 Flag of Norway.svg נורבגיה Nocturne סיקרט גארדן Flag of Ireland.svg דבלין, אירלנד
1996 Flag of Ireland.svg אירלנד The Voice איימר קווין Flag of Norway.svg אוסלו, נורבגיה
1997 Flag of the United Kingdom.svg הממלכה המאוחדת Love Shine a Light קתרינה והגלים Flag of Ireland.svg דבלין, אירלנד
1998 Flag of Israel.svg ישראל דיווה דנה אינטרנשיונל Flag of the United Kingdom.svg ברמינגהם, הממלכה המאוחדת
1999 Flag of Sweden.svg שבדיה Take Me to Your Heaven שרלוט נילסן Flag of Israel.svg ירושלים, ישראל
2000 Flag of Denmark.svg דנמרק Fly On the Wings of Love האחים אולסן Flag of Sweden.svg סטוקהולם, שבדיה
2001 Flag of Estonia.svg אסטוניה Everybody טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XL Flag of Denmark.svg קופנהגן, דנמרק
2002 Flag of Latvia.svg לטביה I Wanna מרי אן Flag of Estonia.svg טאלין, אסטוניה
2003 Flag of Turkey.svg טורקיה Everyway That I Can סרטאב ארנר Flag of Latvia.svg ריגה, לטביה
2004 Flag of Ukraine.svg אוקראינה Wild Dances רוסלנה Flag of Turkey.svg איסטנבול, טורקיה
2005 Flag of Greece.svg יוון My Number One הלנה פפאריזו Flag of Ukraine.svg קייב, אוקראינה
2006 Flag of Finland.svg פינלנד Hard Rock Hallelujah לורדי Flag of Greece.svg אתונה, יוון
2007 Flag of Serbia.svg סרביה Molitva מריה שריפוביץ' Flag of Finland.svg הלסינקי, פינלנד
2008 Flag of Russia.svg רוסיה Believe דימה בילאן Flag of Serbia.svg בלגרד, סרביה
2009 Flag of Norway.svg נורבגיה Fairytale אלכסנדר ריבאק Flag of Russia.svg מוסקבה, רוסיה
2010 Flag of Germany.svg גרמניה Satellite לנה Flag of Norway.svg אוסלו, נורבגיה
2011 Flag of Azerbaijan.svg אזרבייג'ן Running Scared אל וניקי Flag of Germany.svg דיסלדורף, גרמניה
2012 Flag of Sweden.svg שבדיה Euphoria לורן Flag of Azerbaijan.svg באקו, אזרבייג'ן
2013 Flag of Denmark.svg דנמרק Only Teardrops אמילי דה פורסט Flag of Sweden.svg מאלמו, שבדיה
2014 Flag of Austria.svg אוסטריה Rise Like a Phoenix קונצ'יטה וורסט Flag of Denmark.svg קופנהגן, דנמרק
2015 Flag of Austria.svg וינה, אוסטריה

(*) הערה: בשנת 1969 זכו 4 מדינות, כיוון שעד אז לא הוגדר כלל המסדיר הכרעה במצב של תיקו.

זכיות לפי מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר מדינה מקום ראשון שנות זכייה מקום 2 מקום 3 מקום אחרון
1 Flag of Ireland.svg אירלנד 7 1970, 1980, 1987, 1992, 1993, 1994, 1996 4 3 2 (2007, 2013)
2 Flag of the United Kingdom.svg בריטניה 5 1967, 1969, 1976, 1981, 1997 15 3 3 (2003, 2008, 2010)
3 Flag of France.svg צרפת 5 1958, 1960, 1962, 1969, 1977 4 7 1 (2014)
4 Flag of Sweden.svg שבדיה 5 1974, 1984, 1991, 1999, 2012 1 6 2 (1963, 1977)
5 Flag of Luxembourg.svg לוקסמבורג 5 1961, 1965, 1972, 1973, 1983 2 3 (1958, 1960, 1970)
6 Flag of the Netherlands.svg הולנד 4 1957, 1959, 1969, 1975 2 1 4 (1958, 1962, 1963, 1968)
7 Flag of Israel.svg ישראל 3 1978, 1979, 1998 2 1
8 Flag of Denmark.svg דנמרק 3 1963, 2000, 2013 1 3 1 (2002)
9 Flag of Norway.svg נורבגיה 3 1985, 1995, 2009 1 1 11 (1963, 1969, 1974, 1976, 1978, 1981, 1990, 1997, 2001, 2004, 2012)
10 Flag of Germany.svg גרמניה 2 1982, 2010 4 5 6 (1964, 1965, 1974, 1995, 2005, 2008)
11 Flag of Spain.svg ספרד 2 1968, 1969 4 1 4 (1962, 1965, 1983, 1999)
12 Civil Ensign of Switzerland.svg שווייץ 2 1956, 1988 3 3 5 (1964, 1967, 1974, 1998, 2011)
13 Flag of Italy.svg איטליה 2 1964, 1990 2 4 1 (1966)
14 Flag of Austria.svg אוסטריה 2 1966, 2014 7 (1957, 1961, 1962, 1979, 1984, 1988, 1991)
15 Flag of Russia.svg רוסיה 1 2008 3 2
16 Flag of Ukraine.svg אוקראינה 1 2004 2 1
17 Flag of Belgium (civil).svg בלגיה 1 1986 2 8 (1961, 1962, 1965, 1973, 1979, 1985, 1993, 2000)
18 Flag of Monaco.svg מונאקו 1 1971 1 3 2 (1959, 1966)
19 Flag of Azerbaijan.svg אזרבייג'ן 1 2011 1 1
20 Flag of Turkey.svg טורקיה 1 2003 1 1 3 (1975, 1983, 1987)
21 Flag of Greece.svg יוון 1 2005 3
22 Flag of Serbia.svg סרביה 1 2007 1
22 Flag of Latvia.svg לטביה 1 2002 1
22 Flag of Estonia.svg אסטוניה 1 2001 1
25 Flag of SFR Yugoslavia.svg יוגוסלביה 1 1989 1 (1964)
26 Flag of Finland.svg פינלנד 1 2006 9 (1963, 1965, 1968, 1980, 1982, 1990, 1992, 1996 ,2009)
27 Flag of Malta.svg מלטה 2 2 3 (1971, 1972, 2006)
28 Flag of Iceland.svg איסלנד 2 2 (1989, 2001)
29 Flag of Serbia and Montenegro.svg סרביה ומונטנגרו 1
30 Flag of Poland.svg פולין 1 1 (2008)
31 Flag of Romania.svg רומניה 2
32 Flag of Bosnia and Herzegovina.svg בוסניה והרצגובינה 1
Flag of Cyprus.svg קפריסין 1 (1986)
Flag of Lithuania.svg ליטא 1 (1994)
Flag of Portugal.svg פורטוגל 3 (1964, 1974, 1997)

(*) הערה: המידע בטבלה מתייחס לתוצאות הגמר בלבד, בין השנים 1956-2014.

רשימת המשתתפות על-פי מועד הצטרפותן לתחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מדינות מצטרפות הערות
1956 Civil Ensign of Switzerland.svg לוגאנו, שווייץ Civil Ensign of Switzerland.svg שווייץ
Flag of the Netherlands.svg הולנד
Flag of Belgium (civil).svg בלגיה
Flag of France.svg צרפת
Flag of Germany.svg גרמניה המערבית
Flag of Luxembourg.svg לוקסמבורג
Flag of Italy.svg איטליה
שווייץ זוכה כמארחת.
1957 Flag of Germany.svg פרנקפורט, מערב גרמניה Flag of Austria.svg אוסטריה
Flag of the United Kingdom.svg הממלכה המאוחדת
Flag of Denmark.svg דנמרק
דנמרק מגיעה למקום השלישי בהשתתפותה הראשונה בתחרות ונרשמת כמדינה עם המקום הגבוה ביותר בהשתתפות ראשונה. אוסטריה היא המדינה הראשונה שמסיימת במקום האחרון.
1958 Flag of the Netherlands.svg הילברסן, הולנד Flag of Sweden.svg שבדיה
1959 Flag of France.svg קאן, צרפת Flag of Monaco.svg מונאקו
1960 Flag of the United Kingdom.svg לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת Flag of Norway.svg נורבגיה
1961 Flag of France.svg קאן, צרפת Flag of Spain.svg ספרד
Flag of Finland.svg פינלנד
Flag of SFR Yugoslavia.svg יוגוסלביה
1962 Flag of Luxembourg.svg לוקסמבורג, לוקסמבורג אין
1963 Flag of the United Kingdom.svg לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת אין
1964 Flag of Denmark.svg קופנהגן, דנמרק Flag of Portugal.svg פורטוגל פורטוגל היא המדינה הראשונה שקיבלה אפס נקודות ("Nul Point") בהשתתפות הראשונה.
1965 Flag of Italy.svg נאפולי, איטליה Flag of Ireland.svg אירלנד
1966 Flag of Luxembourg.svg לוקסמבורג, לוקסמבורג אין
1967 Flag of Austria.svg וינה, אוסטריה אין
1968 Flag of the United Kingdom.svg לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת אין
1969 Flag of Spain.svg מדריד, ספרד אין 4 מדינות זוכות במקום הראשון עם 18 נקודות כל אחת.
1970 Flag of the Netherlands.svg אמסטרדם, הולנד אין
1971 Flag of Ireland.svg דבלין, אירלנד Flag of Malta.svg מלטה
1972 Flag of the United Kingdom.svg אדינבורו, סקוטלנד, הממלכה המאוחדת אין
1973 Flag of Luxembourg.svg לוקסמבורג, לוקסמבורג Flag of Israel.svg ישראל
1974 Flag of the United Kingdom.svg ברייטון, אנגליה, הממלכה המאוחדת Flag of Greece.svg יוון
1975 Flag of Sweden.svg סטוקהולם, שבדיה Flag of Turkey.svg טורקיה
1976 Flag of the Netherlands.svg האג, הולנד אין
1977 Flag of the United Kingdom.svg לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת אין
1978 Flag of France.svg פריז, צרפת אין
1979 Flag of Israel.svg ירושלים, ישראל אין
1980 Flag of the Netherlands.svg האג, הולנד Flag of Morocco.svg מרוקו בשנה זאת ישראל לא נטלה חלק בתחרות, עקב יום הזיכרון, אשר חל באותו יום. מרוקו ניצלה את ההזדמנות והופיעה בתחרות, אך פרשה ממנה אחרי השתתפות בודדת זו. באופן רשמי, היה זה לאור המקום הנמוך אליו הגיע השיר ששלחה.
1981 Flag of Ireland.svg דבלין, אירלנד Flag of Cyprus.svg קפריסין
1982 Flag of the United Kingdom.svg הרוגייט, אנגליה, הממלכה המאוחדת אין
1983 Flag of Germany.svg מינכן, מערב גרמניה אין
1984 Flag of Luxembourg.svg לוקסמבורג, לוקסמבורג אין
1985 Flag of Sweden.svg גטבורג, שבדיה אין
1986 Flag of Norway.svg ברגן, נורבגיה Flag of Iceland.svg איסלנד
1987 Flag of Belgium (civil).svg בריסל, בלגיה אין
1988 Flag of Ireland.svg דבלין, אירלנד אין
1989 Civil Ensign of Switzerland.svg לוזאן, שווייץ אין
1990 Flag of SFR Yugoslavia.svg זאגרב, קרואטיה, יוגוסלביה Flag of Germany.svg גרמניה המאוחדת
1991 Flag of Italy.svg רומא, איטליה אין שבדיה וצרפת זוכות במקום הראשון עם 146 נקודות כל אחת, בשובר שוויון שבדיה וצרפת קיבלו 4 פעמים 12 נקודות כל אחת, אולם שבדיה הוכרזה כמנצחת בגלל כמות העשיריות שקיבלה (שבדיה קיבלה 5 פעמים 10 נקודות וצרפת רק פעמיים).
1992 Flag of Sweden.svg מאלמה, שבדיה Flag of Serbia and Montenegro.svg הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה
1993 Flag of Ireland.svg מילסטריט, אירלנד Flag of Bosnia and Herzegovina.svg בוסניה והרצגובינה
Flag of Croatia.svg קרואטיה
Flag of Slovenia.svg סלובניה
1994 Flag of Ireland.svg דבלין, אירלנד Flag of Poland.svg פולין
Flag of Romania.svg רומניה
Flag of Russia.svg רוסיה
Flag of Estonia.svg אסטוניה
Flag of Hungary.svg הונגריה
Flag of Slovakia.svg סלובקיה
Flag of Lithuania.svg ליטא
פולין מגיעה למקום השני ושוברת את שיאה של דנמרק מ-1957 (המקום הכי גבוה בהשתתפות ראשונה). ליטא משווה עם פורטוגל עם אפס נקודות בהשתתפות ראשונה.
1995 Flag of Ireland.svg דבלין, אירלנד אין
1996 Flag of Norway.svg אוסלו, נורבגיה אין
1997 Flag of Ireland.svg דבלין, אירלנד אין
1998 Flag of the United Kingdom.svg בירמינגהאם, אנגליה, הממלכה המאוחדת Flag of Macedonia.svg מקדוניה
1999 Flag of Israel.svg ירושלים, ישראל אין
2000 Flag of Sweden.svg סטוקהולם, שבדיה Flag of Latvia.svg לטביה
2001 Flag of Denmark.svg קופנהגן, דנמרק אין
2002 Flag of Estonia.svg טאלין, אסטוניה אין
2003 Flag of Latvia.svg ריגה, לטביה Flag of Ukraine.svg אוקראינה
2004 Flag of Turkey.svg איסטנבול, טורקיה Flag of Albania.svg אלבניה
Flag of Andorra.svg אנדורה
Flag of Belarus.svg בלארוס
Flag of Serbia and Montenegro.svg סרביה ומונטנגרו
סרביה ומונטנגרו זוכה במקום השני ובכך משווה את השיא שקבעה פולין ב-1994.
2005 Flag of Ukraine.svg קייב, אוקראינה Flag of Bulgaria.svg בולגריה
Flag of Moldova.svg מולדובה
2006 Flag of Greece.svg אתונה, יוון Flag of Armenia.svg ארמניה
2007 Flag of Finland.svg הלסינקי, פינלנד Flag of the Czech Republic.svg צ'כיה
Flag of Montenegro.svg מונטנגרו
Flag of Georgia.svg גאורגיה
Flag of Serbia.svg סרביה
סרביה העצמאית זוכה במקום הראשון. בכך, הופכת למדינה הראשונה אשר זוכה בהשתתפותה הראשונה בתחרות (למעט שווייץ, הזוכה הראשונה).
2008 Flag of Serbia.svg בלגרד, סרביה Flag of Azerbaijan.svg אזרבייג'ן
Flag of San Marino.svg סן מרינו
2009 Flag of Russia.svg מוסקבה, רוסיה אין נורבגיה זוכה, תוך השגת שיא נקודות של כל הזמנים, 387 נקודות.
2010 Flag of Norway.svg אוסלו, נורבגיה אין
2011 Flag of Germany.svg דיסלדורף, גרמניה אין
2012 Flag of Azerbaijan.svg באקו, אזרבייג'ן אין שבדיה שוברת את כמות ה-12 נקודות שמקבלת מדינה, 18 פעמים.
2013 Flag of Sweden.svg מאלמו, שבדיה אין
2014 Flag of Denmark.svg קופנהגן, דנמרק אין
2015 Flag of Austria.svg וינה, אוסטריה אין

אירוויזיון 1969[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 במרץ 1969 נערכה תחרות האירוויזיון במדריד שבספרד. התחרות הייתה באותה תקופה פופולרית מאוד, והשתתפו בה 16 מדינות. בסיום ההצבעה הדרמטית והמותחת, 4 מדינות (ספרד, הולנד, צרפת והממלכה המאוחדת) זכו באותו מספר נקודות. בעקבות התיקו, ארבע הזמרות הוכרזו כולן כמנצחות, ועלו לשיר את השירים הזוכים זו אחר זו.

לאחר אירוע זה נעשו כמה ניסיונות בשיטות ניקוד אחרות (ראו לעיל). בשיטת הניקוד שקיימת היום (הנהוגה מאז 1975) יש שתי דרכים להכריע במקרה של שוויון:

  1. מבין המדינות שהשיגו את סכום הנקודות הגבוה ביותר, המנצחת היא המדינה שקיבלה פעמים רבות יותר את מרב הנקודות, כלומר מדינה שקיבלה 12 נקודות יותר פעמים. אם עדיין אין הכרעה תנצח המדינה שקיבלה 10 נקודות יותר פעמים וכך הלאה. עד היום הופעל הכלל רק פעם אחת, בשנת 1991. השיר השבדי והשיר הצרפתי זכו שניהם במספר הנקודות הגבוה ביותר, וגם קיבלו 12 נקודות מספר זהה של פעמים. שבדיה זכתה כי קיבלה 10 נקודות יותר פעמים מצרפת. שיטה זו נהגה בין 1975 ל-2002.
  2. מבין המדינות שהשיגו את סכום הנקודות הגבוה ביותר מנצחת זו שקיבלה נקודות מיותר מדינות, או במילים אחרות, זו שקיבלה 0 נקודות פחות פעמים. אם עדיין לא התקבלה הכרעה, בודקים איזו מדינה קיבלה 12 נקודות יותר פעמים וכן הלאה. שיטה זו נהוגה משנת 2003, ועד כה לא היה צורך להפעילה. אילו נהגה השיטה הזו ב-1991 הייתה צרפת מנצחת שכן היא קיבלה נקודות מ-19 מדינות בעוד שבדיה קיבלה נקודות מ-18 מדינות בלבד.

משתתפי אירוויזיון בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות התמודדו מספר אמנים שהתפרסמו ברחבי העולם גם מחוץ לה. בחלק מהמקרים מדובר על זמרים שהיו בעלי קריירה עולמית גם לפני האירוע, אך בחלק מהמקרים (בפרט, להקת אבבא), היה האירוויזיון קרש הקפיצה למשתתפים.

  • בשנת 1958 ייצג את איטליה הזמר דומניקו מודוניו עם השיר "כחול צבוע בכחול" (Nel Blu Dipinto Di Blu), המוכר גם בשם Volare (עף). השיר הגיע למקום השלישי בתחרות, והיה לשיר הראשון מהתחרות שהגיע למקום הראשון למצעד הבילבורד הוט 100 האמריקני, והיה לשיר הראשון שאינו באנגלית שמגיע להישג זה. השיר גם זכה בשני פרסי גראמי. שנה לאחר מכן ייצג שוב את איטליה עם השיר "יורד גשם" (Piove), המוכר גם בשם "צ'או צ'או במבינה". השיר הגיע למקום השישי בתחרות, והיה גם הוא ללהיט בינלאומי.
  • בשנת 1963 ייצגה את שווייץ הזמרת הישראלית אסתר עופרים עם השיר "אל תעזוב" (T'en vas pas), שהגיע למקום השני בהפרש של שתי נקודות מהמקום הראשון, אליו הגיעה דנמרק. את צרפת ייצג הזמר אלן ברייר, עם השיר "היא הייתה כה יפה" (Elle était si jolie), שהגיע למקום החמישי והיה ללהיט בינלאומי. את מונאקו ייצגה הזמרת הצרפתייה פרנסואז ארדי עם השיר "האהבה חולפת" (L'amour s'en va) שהגיע גם הוא למקום החמישי והיה ללהיט בינלאומי. את לוקסמבורג ייצגה הזמרת היוונייה ננה מושקורי, שהגיעה למקום התשיעי.
  • בשנת 1964 זכתה בתחרות הזמרת האיטלקייה ג'יליולה צ'ינקווטי עם השיר "אינני בוגרת מספיק" (Non ho l'età; מילולית: "אין לי את הגיל"), שהפך ללהיט בינלאומי. עשר שנים לאחר מכן, הגיעה למקום השני בתחרות עם השיר "כן" (Sí).
  • בשנת 1965 זכתה בתחרות הזמרת הצרפתייה פראנס גל שייצגה את לוקסמבורג בשיר "בובת שעווה, בובה ששרה" (Poupée de cire, poupée de son) שכתב לה היוצר הצרפתי היהודי סרז' גינסבורג.
  • בשנת 1967 זכתה בתחרות הזמרת סנדי שו, שייצגה את הממלכה המאוחדת בשיר "בובה על חוט" (Puppet on a String).
  • בשנת 1969 ייצגה את הממלכה המאוחדת הזמרת הסקוטית לולו עם השיר "Boom Bang-A-Bang", שזכה בתחרות יחד עם עוד שלושה שירים, במסגרת "משבר השוויון" שאירע באותה השנה.
  • קליף ריצ'רד ייצג את הממלכה המאוחדת ב-1968 בשיר "איחולים" (Congratulations), והגיע למקום השני, בהפרש של נקודה אחת מהמקום הראשון, אליו הגיעה באותה השנה ספרד. ב-1973 התמודד שוב עם השיר בשיר "כח לכל ידידינו" (Power to All Our Friends), והגיע למקום השלישי.
  • בשנת 1970 ייצגה מרי הופקין את הממלכה המאוחדת והגיעה למקום השני. באותה השנה ייצג חוליו איגלסיאס את ספרד בשיר "Gwendolyne", ואנרי דס ייצג את שווייץ, שניהם חלקו את המקום הרביעי.
  • בשנת 1971 ייצג סרז' לאמה את צרפת עם השיר "Un jardin sur la terre" ("גן בארץ") שהגיע למקום העשירי.
  • בשנת 1973 זכתה בתחרות הזמרת הצרפתייה אן-מארי דוד שייצגה את לוקסמבורג זכתה בתחרות עם השיר "אתה תכיר את עצמך" (Tu te reconnaîtras). בשנת 1979 ייצגה את צרפת עם השיר "אני ילדת השמש" (Je suis l'enfant soleil) שהגיע למקום השלישי.
  • בשנת 1973 ייצגה את ספרד הלהקה הבסקית מוסדאדס עם השיר "זה אתה" (Eres tú), שהגיע למקום השלישי והיה ללהיט בינלאומי, שהצליח עוד יותר מהשיר הזוכה, והגיע אף למקום העשירי במצעד הבילבורד הוט 100 האמריקני.
  • בשנת 1974 זכתה בתחרות להקת אבבא, שייצגה את שבדיה, בשיר "ווטרלו" (Waterloo). השיר הפך ללהיט עולמי.
  • בשנת 1974 ייצגה אוליביה ניוטון-ג'ון את הממלכה המאוחדת בשיר "תחי האהבה" (Long Live Love).
  • בשנת 1975 ייצגה את הממלכה המאוחדת להקת הצלליות והגיעה למקום השני.
  • בשנת 1976 ייצגה את הממלכה המאוחדת להקת אחוות האדם, שזכתה בתחרות עם השיר "שמרי את נשיקותייך בשבילי" (Save Your Kisses for Me), שהיה ללהיט בינלאומי.
  • בשנת 1979 ייצגה את ישראל להקת חלב ודבש (עם הסולנית גלי עטרי), שזכתה בתחרות שנערכה בירושלים עם השיר "הללויה". השיר הפך ללהיט בינלאומי ולאחד השירים המצליחים בתולדות התחרות. באותה השנה ייצגה את פינלנד הזמרת קטרי הלנה, שנחשבת ל"גברת הראשונה של הזמר הפיני", שכן היא הראשונה בארצה שמכרה יותר ממיליון עותקים מתקליטיה. בירושלים הופיעה הלנה עם השיר "מביטה על השמיים הכחולים" (Katson sineen taivaan), שהגיע למקום ה-14.
  • בשנת 1981 זכתה בתחרות הלהקה הבריטית באקס פיז עם השיר "להגיע לידי החלטה" (Making Your Mind Up), שהזניק את הקריירה של הלהקה, שהפכה לאחת המצליחות באירופה בשנות ה-80.
  • בשנת 1983 ייצגה את ישראל עפרה חזה עם השיר "חי". כחמש שנים לאחר מכן פתחה חזה קריירה בינלאומית והגיעה לראש מצעדי הפזמונים באירופה ובארצות הברית.
  • בשנת 1988 ייצגה את שווייץ הזמרת הקנדית סלין דיון בשיר "אל תעזבו בלעדיי" (Ne partez pas sans moi) וזכתה בתחרות, ואת לוקסמבורג ייצגה הזמרת הבלגית לארה פביאן בשיר "להאמין" (Croire) והגיעה למקום הרביעי.
  • בשנת 1990 זכה בתחרות הזמר האיטלקי טוטו קוטוניו, הידוע בין השאר בזכות השיר "האיטלקי - תנו לי לשיר" (L'Italiano - Lasciatemi Cantare), המוכר בישראל בגרסה העברית של דורון מזר, "אני חוזר הביתה". קוטוניו זכה בתחרות הזמר של האירוויזיון עם השיר "יחד: 1992" (Insieme: 1992), שנכתב ברוח נפילת חומת ברלין, ועוסק בציפיה לשנת 1992, תאריך היעד להקמת האיחוד האירופי.
  • בשנת 1996 ייצגה את הממלכה המאוחדת הזמרת האוסטרלית ג'ינה ג'י עם השיר "או... אה... רק מעט" (Ooh... aah... just a little bit), שהגיע אמנם רק למקום השמיני, אך הפך ללהיט בינלאומי.
  • בשנת 1997 זכתה בתחרות הלהקה הבריטית "קתרינה והגלים" עם השיר "אהבה האירי אור" (Love Shine a Light), שהיה ללהיט הבינלאומי המצליח ביותר של הלהקה מאז "הולכת על אור השמש" (Walking on Sunshine) עשור קודם לכן.
  • בשנת 1998 זכתה בתחרות הזמרת דנה אינטרנשיונל, שייצגה את ישראל בשיר "דיווה". הזכייה הזניקה את הקריירה האירופית של דנה, והביאה לנקודת מפנה בתולדות קהילת הלהט"ב בישראל ובאירופה.
  • בשנת 2003 הצמד "ט.א.ט.ו." ייצג את רוסיה עם השיר "אל תאמין, אל תפחד" (Не верь, не бойся). השיר הגיע למקום השלישי בהפרש של שלוש נקודות מהמקום הראשון ונקודה אחת מהמקום השני, והפך ללהיט במדינות מזרח אירופה ובישראל.
  • בשנת 2006 ייצגה את פינלנד להקת לורדי, הידועה בתחפושות המפלצות בהן עשתה שימוש בהופעתה, עם השיר "רוק כבד הללויה" (Hard Rock Hallelujah). השיר הביא לפינלנד את הניצחון הראשון (והיחידי עד כה) בתחרות, לאחר 45 שנות השתתפות והפך ללהיט בינלאומי, שהתברג ל-12 מצעדים באירופה, לרבות מצעד "אירופה הוט 100".
  • בשנת 2009, במהלך ביצוע השיר של הממלכה המאוחדת, ליווה סר אנדרו לויד וובר, את הזמרת ג'ייד איוון בנגינת פסנתר. לויד וובר הוא מלחין השיר ומי שהיה אחראי על תוכנית הטלוויזיה הבריטית לאיתור נציגה של הממלכה המאוחדת לאירוויזיון באותה שנה. השיר הגיע למקום החמישי בתחרות.
  • בשנת 2011 ייצגה את הממלכה המאוחדת להקת הבנים המצליחה "בלו" עם השיר "אני יכול" (I can). השיר הגיע למקום ה-11.
  • בשנת 2012 זכתה בתחרות הזמרת השבדית לורן עם השיר "אופוריה" (Euphoria), שהפך ללהיט בינלאומי, והתברג אף למצעדים באוסטרליה ובסין. באותה השנה ייצג את הממלכה המאוחדת הזמר אנגלברט המפרדינק עם השיר "האהבה תוציאך אל החופשי" (Love Will Set You Free). למרות הפרסום הבינלאומי של הזמר, השיר הגיע למקום ה-25, האחד לפני האחרון.
  • בשנת 2013 ייצגה את הולנד הזמרת המצליחה אנוק עם השיר "ציפורים" (Birds), שהגיע למקום התשיעי, ואת הממלכה המאוחדת ייצגה הזמרת בוני טיילר עם שירה "Believe in Me", שהגיע למקום ה-19.

תחרות היובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שיר היובל באירוויזיון

"שיר היובל באירוויזיון", היה אירוע לכבוד חמישים שנה לתחרות הזמר האירופאית האירוויזיון ובו נבחר השיר הטוב ביותר מכל תחרויות האירוויזיון. האירוע התקיים ב-22 באוקטובר 2005 בעיר קופנהגן, דנמרק.

בתחרות התחרו 14 שירים שנבחרו בחודשים מאי עד יולי 2005, באתר האינטרנט הרשמי של האירוויזיון. מתוך 100 שירים שהוצעו לבחירה, יכלו הגולשים לבחור את 20 השירים האהובים עליהם. בסיום ההצבעה עלו מכל עשור 2 השירים בעלי אחוזי ההצבעה הכי גבוהים, אליהם צורפו 4 שירים נוספים מתוך הרשימה שנבחרו בעזרת ועדה פנימית של איגוד השידור האירופי. השיר שנבחר לבסוף לזוכה באירוע, "שיר היובל", הוא "Waterloo", שבוצע במקור על ידי הלהקה השבדית אבבא, זוכת אירוויזיון 1974.

ישראל באירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באירוויזיון

ישראל החלה להשתתף באירוויזיון בשנת 1973, כאשר אילנית, אחת הזמרות המצליחות בישראל, נשלחה לייצג את המדינה בתחרות שנערכה בלוקסמבורג, עם השיר "אי שם". אילנית סיימה במקום ה-4 אחרי לוקסמבורג, ספרד והממלכה המאוחדת.

ישראל זכתה בתחרות האירוויזיון שלוש פעמים:

ב-22 באפריל 1978 זכה יזהר כהן בתחרות שנערכה בפריז שבצרפת עם השיר "אבניבי" שכתבו אהוד מנור ונורית הירש. ב-31 במרץ 1979 זכתה להקת חלב ודבש יחד עם גלי עטרי בתחרות שנערכה בירושלים שבישראל עם השיר "הללויה" שכתבו שמרית אור וקובי אשרת. ב-9 במאי 1998 זכתה דנה אינטרנשיונל בתחרות שנערכה בברמינגהאם שבאנגליה, עם השיר "דיווה", שנכתב על ידי יואב גינאי והולחן על ידי צביקה פיק.

אירוויזיון הילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אירוויזיון הילדים

בשנת 2003 נערכה לראשונה תחרות אירוויזיון הילדים (באנגלית: Juniour Eurovision Song Contest), בהשתתפות 16 מדינות. היא נועדה למשתתפים בגיל 16 ומטה, המנועים מהשתתפות באירוויזיון הרשמי מאז שנקבעה בו מגבלת גיל, ב-1989. בשונה מן האירוויזיון, ובמטרה להפחית את הלחץ על המשתתפים הצעירים, המדינה המארחת את תחרות הילדים נקבעת על ידי הוועדה המארגנת מטעם איגוד השידור האירופי. הזוכה באירוויזיון הילדים הראשון, שהתקיים בקופנהגן שבדנמרק, היה הילד דינו ילוסיץ' מקרואטיה, שהיה אז בן 11. בשנת 2004 נערכה התחרות בלילהאמר, נורבגיה, וזכתה בה נציגת ספרד. בשנת 2005 התקיימה התחרות בבלגיה וזכתה בה בלארוס. בשנת 2006 התקיימה התחרות ברומניה וזכתה בה רוסיה. בשנת 2007 התחרות נערכה בהולנד, ליטא השתתפה בה לראשונה והזוכה היה מבלארוס. בשנת 2008 התחרות נערכה בקפריסין וזכתה בה גאורגיה. ב-2009 זכה נציג הולנד בתחרות שהתקיימה בקייב, אוקראינה. בתחרות שהתקיימה ב-2010 במינסק, בלארוס, זכה נציג ארמניה.

ישראל לא השתתפה בתשע התחרויות הראשונות של אירוויזיון הילדים, עקב חוסר עניין מצד רשות השידור, לה שמורה הזכות לשלוח נציגוּת ישראלית. רשות השידור הביעה רצון להשתתף בתחרות החל מ-2008, ואחד התנאים לכך היה שידור חי של התחרות של 2007, שאכן שודר בערוץ 1. על פי נתוני המדרוג, צפו במשדר כ-400,000 ישראלים. ב-11 ביוני 2008 הודיעה רשות השידור כי היא חוזרת בה מהכוונה ליטול חלק בתחרות הילדים‏‏‏[3].

ישראל השתתפה באירוויזיון הילדים 2012. השיר הישראלי, "תנו למוזיקה לנצח", בביצוע להקת "kids.il", הגיע למקום השמיני.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאז תחילת השימוש ב-Televoting ועד 2008, שימש צוות השיפוט המגבה רק למקרה של תקלה בתהליך ההצבעה הטלפוני, או אם מספר המתקשרים היה נמוך במיוחד.‏
  2. ^ EBU to change Eurovision Rules after Azerbaijan inquest
  3. ^ הידיעה על ביטול כוונתה של רשות השידור הישראלית ליטול חלק באירוויזיון הילדים ב-2008 - מתוך oikotimes.com, אתר האירוויזיון היווני


תחרויות האירוויזיון

195619571958195919601961196219631964196519661967196819691970197119721973197419751976197719781979198019811982198319841985198619871988198919901991199219931994199519961997199819992000200120022003200420052006200720082009201020112012201320142015

אירוויזיון הילדים: 2012201320142015

שיר היובל באירוויזיון

מדינות שזכו באירוויזיון

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן · איטליה · אירלנד · אסטוניה · בלגיה · גרמניה · דנמרק · הולנד · בריטניה · טורקיה · יוון · ישראל · לוקסמבורג · לטביה · מונאקו · נורבגיה · ספרד · סרביה · פינלנד · צרפת · רוסיה · שבדיה · שווייץ


מדינות לשעבר: יוגוסלביה