ריינר מריה רילקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריינר מריה רילקה (1900), רישום מאת לאוניד פסטרנק.
רילקה בציור מאת פאולה מודרסון-בקר

ריינר מריה רילקה (Rainer Maria Rilke‏; 4 בדצמבר 1875 - 29 בדצמבר 1926), משורר וסופר גרמני יליד פראג.

ר"מ רילקה נחשב לאחד מגדולי המשוררים של המחצית הראשונה של המאה העשרים. שירתו, הפרוזה שלו ורשימותיו ההגותיות הן מפסגת היצירה המודרניסטית ועומדות בסימן קריסת התרבות האירופית הקלאסית וההתמודדות עם משבר המשמעות הכללי של תרבות המערב.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של רילקה היא יצירה דתית וחילונית כאחת. בעולמו שלובים תפיסה דתית עמוקה ואף משיחיות, עם פנייה מודרניסטית עיקשת, "עניינית" כלשונו, אל עצמותה של ההוויה הארצית ועצמותם של חיי היחיד, הכוללים בגופם הם את הבשורה הדתית, את עבר העולם, את עתידו, ואת אלוהים עצמו המבקש להתגלות דרכם.

המשורר מגלה בשקידתו ובהקשבתו לתנועות החיים שבתוכו ובסביבתו את זרם החיים הכללי הנמשך מקדמת דנא וחותר להגיע למתיקותם של החיים המושלמים, הם חיי האלוהים. סיפורו של העולם ושל חיי כל הבריות הם סיפורו של האל המבקש להיוולד דרכם, וסיפורם של אלה, הרבים, אשר מחמיצים תובנה זו. אבל אין כאן ביטול החיים על האדמה ושל אושרם לטובת הוויה אחרת או אושר בעולם אחר; רילקה מניח את סופיותו של האדם, והחתירה להתגשמות הסופית של אלוהים נתפסת בעיניו כמעשה סיזיפי שמשמעותו נעוצה בעצם הבחירה בו והיכולת להשתתף בו. ההתעלמות מאלוהים כמוה כהתעלמות מהחיים עצמם, אשר לא נועדו להתבטל לנוכח המטרה הדתית אלא להפך, להתקדש בעבורה ולהזדהות עמה, באשר היא המכוננת את משמעותם. המשורר אוסף את המתוק והמובהק שבחיים ומבקש ללכוד את הווייתם כדי להגביהם ולעשותם ראויים להעניק אהבה באמצעותם לשאר בני-האדם, כך שיוכלו לשאוב מתוכם את הכוח ליצירתם שלהם, ולבנות בהדרגה ובמשותף את חיי האל, שאין להם אלא מובן ארצי, גשמי.

הרוחניות היא תמיד מוגשמת, או חזון שיש להגשימו. החיים "הרגילים", הנוטים להיעשות פחות ופחות פשוטים ומאוזנים ומבקשים לעצמם את הנוחות ואת הסיפוקים, מתעלמים ממשמעותם האמתית וממה שמניעם באמת. בני-אדם מוותרים על אושרם לטובת נוחות ומוסכמות, ושוקעים בתרדמה. במקום לחיות את החיים מתוך התאמצות לקדשם ולרוממם. אלוהים אינו נמצא בתוך העולם, אך משמעות קיומו היחידה, מבחינתנו, היא בניסיון למצוא אותו בתוכו.

רילקה רואה אם כן את החיים כמאבק על הלא-ידוע, על הלא-מוגשם אף-פעם, על משהו שיש להתנסות בסבל ובמכאובים עמוקים כדי להתקרב אליו, מכאובים שיכולים להמית ולשבור את נפש היחיד הלוקח על עצמו משימה זו. חיי יצירה יש בהם אפוא סכנה. היצירה הולכת אל הגשמה של חיים שנחיו עד תמציתם, וכדי להגיע להגשמה זו יש ללכת בחיים אל נקודה קיצונית, אל מקום שאי אפשר ללכת עוד מעבר לו. זהו מקום חשוף שאין בו שום מוסכמה וסדר ידוע שיכולים לגונן בו על היחיד שהולך אליו לבדו.

יצירתו ספוגה בתרבות האירופית הקלאסית. ההתייחסות אל תרבות זו היא כאל 'פאסטיש', מושג המיוחס לוולטר בנימין. הדימוי המרהיב מסנוור את העין ומושך אותנו אליו, אולם אצל רילקה, אין הדימוי עומד במקום (או לפני החלל הריק), אלא שאין הבחנה בינו לבין החלל. הסמל מייצג הן את הסובייקט והן את האובייקט בעת ובעונה אחת. רילקה מתאר זאת במונח 'Ding' (חפץ, עצם, דבר).

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנעוריו למד רילקה בפנימיה צבאית, אותה לא סיים.

רילקה היה בקשרי אוהבים עם לו אנדריאס סלומה, תלמידתו של פרויד וידידה קרובה של ניטשה.

בשנת 1903 ראה אור ספר שחיבר על הפסל אוגוסט רודן שרילקה שימש כמזכירו. מוטיב מרכזי ביצירתו הוא המרחב שבין החוץ לפנים. מרחב, המכיל בתוכו הן את החיפוש אחר האלוהות והן תשוקה וארוטיות המתערבבים זה בזה. ניתן לראות ביצירתו השפעה של המגמה הפנומנולוגיה בפילוסופיה. זרם זה, מעמיד במרכז את אופן התפיסה של האדם את העולם.

רשימת יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1899 הספר על חיי הנזירות
  • 1901 הספר על הצליינות
  • 1905 ספר השעות
  • 1906 ספר התמונות
  • 1907 שירים חדשים
  • 1908 שירים חדשים, החלק האחר
  • 1909 רשימותיו של מאלטה לאורידס בריגה (רומן)
  • 1912 מסע אהבתו ומותו של הקורנט כריסטוף רילקה (הספר הראשון של "ספריית אינזל", בעריכת שטפן צווייג)
  • 1923 סונטים אל אורפאוס
  • 1923 אלגיות דואינו

תרגומים של רילקה לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מכתבים לאשה צעירה, תרגם והקדים מבוא ישראל זמורה, 1947.
  • אוגוסט רודן, עם 59 תמונות, תרגם מגרמנית והוסיף אחרית-דבר ישראל זמורה, תל אביב, 1952.
  • שירים...; בחר ותרגם: משה אטר, ירושלים: ספרי תרשיש, תשכ"ג.
  • שירים; בחר, תרגם, הקדים מבוא: משה אטר, תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ז.
  • מבחר שירים, הסונטים אל אורפאוס - רקוויאם לידידה - אלגיות דואינו, מגרמנית - חנוך קלעי, הדר, תל אביב, 1976.
  • חיי מריה, תרגם משה הנעמי , איורים - אלי אלטרץ, ירושלים, אדם, 1983.
  • באור חפשוך מלאכים רבים, מבחר שירים, עברית - משה זינגר, זמורה ביתן, תל אביב, 1987.
  • מבחר משיריו על נשים ואל נשים, נוסח עברי - צבי רוזן, עקד, תל אביב, 1990.
  • כל הערים השלוות שלכם, תרגום - איתן מילר, הוצאת כרמל, ירושלים, 1997.
  • אלגיות דואינו - הסונטים אל אורפאוס, 1998
  • נטוש על הרי הלבב, 1999 (מבחר שירים)
  • אלגיות דואינו, תרגם ופירש שמעון זנדבנק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999.
  • רשימותיו של מלטה לאורידס בריגה, 2002 (פרוזה)
  • מכתבים על סזאן, בעריכת קלרה רילקה, תרגם מגרמנית והוסיף פתח דבר והערות שמעון זנדבנק, עם עובד, תל אביב, 2003.
  • קיץ 1926 חליפת מכתבים, 2004
  • מכתבים אל משורר צעיר, תרגמה עדה ברודסקי, ירושלים: כרמל, 2004.
  • עדה ברודסקי, ריינר מריה רילקה – דרכו של משורר,‫ ירושלים: כרמל, תשנ"ד-1994.
  • "סיפורים ראשונים", ספרית פועלים, 2000.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלוש וריאציות על נושא מוזיקלי: שלושה שירים על נושא אחד - דוד מנגן לפני שאול, מאת נתן זך, דן פגיס, ריינר מריה רילקה, מאת מאיר קגל, נדפס בעלי-שיח, 3, 1976.
  • ר.מ. רילקה - "מתורגם ומשופר" , על ר.מ. רילקה, מבחר שירים, תשל"ו, מאת ישראל זמורה, נדפס במאזנים, מ'ד, 1977.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]