סטרוקטורליזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: כולל משפטים סתומים רבים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
קלוד לוי-שטראוס מחשובי ההוגים של הסטרוקטורליזם

סטרוקטורליזם היא גישה בת המאה העשרים, שלפיה תופעות רבות אינן מתרחשות במבודד, כי אם נובעות ממבנה (structure) שלם. הסטרוקטורליסטים, בכל תחום ידע, מנסים לתפוס ולתאר מבנה זה ואת השינויים שיכולים להתחולל בו, על-מנת להרחיב את תחום הידע או לנתח אותו מבחוץ.

לפי הגישה הסטרוקטורליסטית, התרבות היא מערכת של סימנים שמאורגנים כמבנה בעל ניגודים בינאריים, דיכוטומיים, שמשקפים את טבעה האוניברסלי של החשיבה האנושית. הסימנים מאורגנים בצורה של מבנה - בעל קצוות חדים בין קטגוריות. יצירה של ניגודים, שקיימים (כביכול) בטבע שלנו. נקודת המוצא: נטיית בני האדם להסביר לעצמם את המציאות סביבם. דימוי מרכזי של הגישה: לא האורגניזם אלא הדימוי של שפה. תרבות, חברה אנושית ומערכות של יחסים אנושיים - מערכת קודים מסוימת בה אנשים מתקשרים עם עצמם וסביבתם. מטרה: פענוח הדקדוק הפנימי של החברה האנושית. קלוד לוי שטראוס – דיבר על "לא מודע קולקטיבי": מערכת של חשיבה שנמצאת מאחורי ההתנהגויות שלנו. הנחה: כשאנחנו מסתכלים על חברה אנושית ועל ייצוגיה יש מתחת לפני השטח חשיבה אנושית הבאה לידי ביטוי. סמל – משמעות הסמל נולדת מתוך ניגודו בסמלים אחרים. התנהגות חברתית ותרבות מהווה ייצוג לחשיבה האנושית - דרך ניגודים. יש דגש על הסמל ועל הסמלים המנוגדים לו.

לוי שטראוס מתחיל מביקורות על הגישות הפונקציונאליסטיות. מפענח יחסי שארות כצורה של תקשורת. עובד על חקר המיתוס - נושא זנוח בפונקציונליזם. חוקר מיון - מיון פרימיטיבי - האופן בו קבוצות "פרימיטיביות" ממיינות צמחים ובעלי חיים כצורה של חשיבה מדעית. איך אנחנו מתייחסים לאני ולאחר מבחינת הרציונליות? איך "החזירו" התאורטיקנים את הרציונליות לחברות השבטיות? סטרוקטורליזם - כל בני האדם, מערכות חשיבתם זהות הן. הפירוש של השפה - קשור בעיקר למבנה.

בקולנוע ובתורת הספרות המונח לרוב מתייחס לזרם המחשבה, שיצא מבלשנות מודרנית, שלרוב מזוהה עם פרדינן דה סוסיר. הכללתם של מודלים בלשניים על ידי האנתרופולוג הצרפתי קלוד לוי-שטראוס עודדה אחרים ליישם את גירסתם הם לרעיונות סטרוקטורליסטים על מגוון נושאים רחב. כך, גישתו של לוי-שטראוס השפיעה השפעה מכרעת על התפתחות מדעי החברה מ-1960 והלאה.

כבכל תנועה תרבותית, היו לסטרוקטורליזם יותר משני מקורות השפעה. בלשנים נוספים, מלבד דה סוסיר, תרמו להתפתחות זרם זה. אחד מהם הוא רומאן יעקובסון, שעבד על בעיות ספרותיות באופן קרוב, הרבה לפני שהסטרוקטורליזם הפך לגישה מרכזית. עם זאת, לוי-שטראוס הוא מייצג מובהק של הגישה הסטרוקטורליסטית. בעל ידע בפילוסופיה ובמדעי החברה, הוא הציג את דיעותיו באופן מתודי.

כמו כן, דמויות מובילות אחרות בסטרוקטורליזם כתבו מחקרים רבים, בהם ניכרו השפעות נוספות. רולאן בארת ומישל פוקו כונו הן סטורוקטורליסטים והן פוסט סטרוקטורליסטים. מטרתו המרכזית של לואי אלתוסר הייתה להרחיב ולעדן תאוריות מרקסיסטיות. באמריקה, עבודתו של לאונרד בלומפילד, שהושפע על ידי דה סוסיר, ייצגה אופי ספציפי יותר של סטרוקטורליזם, שעתה מוערך כמגביל מדי. בשנות החמישים, נועם חומסקי ביקר בחריפות אספקטים רבים של הסטרוקטורליזם, אולם בו בזמן תרם לזרם זה תרומות נכבדות.

סטרוקטורליזם בבלשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרוקטורליזם בלשני טוען כי למרכיבי השפה אין תכונות אינהרנטיות בפני עצמן. הם מקבלים את אופיים רק ביחס למרכיבים אחרים.

לדוגמה, בני אדם יכולים לייצר מגוון מסוים של קולות, אך הצליל של "מ" אינו באמת הצליל של "מ" מחוץ לשפה שמשתמשת ב"מ". בתוך שפה זו, קולות מסוימים מקוטלגים יחדיו כשווה הערך לצליל "מ", ואין דרך יעילה לתאר מיון זה מבלי להתייחס לשפה עצמה. הגבולות אינם מדויקים - אנשים, ששומעים "מ" אינם מודדים גלי קול, ודוחים צלילים מתדר מסוים. מעבר לכך, ישנו שינוי המתרחש עם הזמן, ווריאציות מקומיות, וטשטוש רב בין קולות שניתן לסווג כ"מ" ובין קולות שניתן לסווג אחרת.

לפונמה יש תכונות מהותיות מסוימות, מחוץ לכל הגילומים שלה. מעבר לכך, השפה מגדירה תכונות מהותיות אלה על ידי הנגדתם לפונמות אחרות. "מ" מוגדרת, באופן חלקי, על ידי ההבדל בינה ל"נ". אך המגדיר את "נ" הוא, חלקית, ההבדל בינה לבין "מ".

קו מחשבה זה, כאשר ממשיכים בו, מוביל לטענה כי הצליל "מ" בשפה אחת אינו דומה לצליל "מ" בשפה אחרת, גם אם אותו טווח גלי קול מוגדר כ"מ" בשתי השפות הללו. הסיווג נעשה על ידי ההבדלים בתוך שתי מערכות שונות אלה.

סוסיר טען, שהמשמעויות בשפה נקבעות על ידי מערכת אנלוגית של הבדלים. לדרך מחשבה זו יש כמה מאפיינים ברורים:

  1. גבולות השפה מוגדרים בהתייחסות למבנה הפנימי שלה.
  2. שירטוט "פעולות" השפה במונחי המבנה הפנימי שלה, במקום חיפוש אחר מערכת סיבות או תבניות שיכולות להיות בבסיס כמה מבנים שונים. אם תכונות השפה מוגדרות בחלקן על ידי ההבדלים שיש ביניהן במערכת זו, גישה זו מעלה את האפשרות כי מה שמבוטא בשפה אחת אינו יכול להיות מבוטא בשנייה.
  3. יותר מכל, מובע כאן הרעיון של מבנה אבסטרקטי לחלוטין, שנמצא בבסיס כל המבעים הלשוניים. שפה אינה הצלילים, היא סיווגם של הצלילים. היא אינה השאלה, אלא ההשוואה בין שאלה זו לבין משפטים אחרים, שמגדירים מהי שאלה. היא אינה הרעיון, אלא מערכת הבדלים בסיסיים שהופכים את הרעיון לאפשרי.

אידאליזם זה, אם זהו המונח הנכון, מוביל לתוצאות מפתיעות משהו. סימן ומשמעות נוטים להתמזג. מילה אומרת רק מה שהיא אומרת בשפה בה היא נאמרה, ורק מילה זו יכולה לבטא את אותה משמעות.

המסקנה המובלעת ברעיונות אלו היא שלא ניתן לתרגם משפה אחת לשנייה. רעיון זה אומץ והורחב על ידי הדקונסטרוקציה.

סטרוקטורליזם בתרבות האנושית הכללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלוד לוי-שטראוס הרחיב תחום זה של מחקר בלשני למחקר התרבות הכללי, אך הוא הניח שיש מבנה ניתן לידיעה כבסיס כל פעולה. כל הפעולות של התודעה האנושית בנויים על ניגוד פשוט - היבש והרטוב, החם והקר וכן הלאה. לדעתו, ניגודים אלה אינם משתנים והם אוניברסלים.

במובן זה, הוא הרחיב אספקט נוסף של מחקר בלשני, החיפוש אחר דקדוק אוניברסלי. לא ניתן להסביר תרבויות מבלי התייחסות כלשהי לאלמנטים אוניברסלים, ממוקמים במבנה בסיסי של התודעה האנושית, שחייב להתבטא באופן כלשהו בפעולות אנושיות.

השתמעות אחת של טענות אלה היא כי אותו מבנה נמצא בבסיס פעולות אנושיות כלשהן ופרשנות החוקר אליהן. פרויד, למשל, אולי פירש לא נכון אגדות עם, אך תגובתו לאגדות נובעת מאותו בסיס ממנו נבעו האגדות עצמן. לוי-שטראוס חקר עירפול זה בעבודתו "מיתולוגיות".

סטרוקטורליזם בתורת הספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרוקטורליזם בתורת הספרות דומה למדי לסטרוקטורליזם בתחומי ידע אחרים. נסיונם של הסטרוקטורליסטים היה לחשוף את המבנים הבסיסיים המשותפים שעומדים בבסיס יצירות ספרות רבות, ואף בבסיס מבעים אנושיים שאינם לשוניים. מאחורי כל יצירה ספרותית, טענו הסטרוקטורליסטים, קיימים מספר מבנים אבסטרקטים שמנביעים אותה. הספרות, בדומה ללשון, נתפסה כנשלטת על ידי מעין "דקדוק ספרותי", שמגביל ומארגן את היצירות הנובעות ממנו.

מתוך הנחה זו חקרו הסטרוקטורליסטים יצירות ספרות רבות כתוצרים של מבנה אחד. ניסיונם היה, אם כן, ניסוח הכללים שמייצרים כל יצירת ספרות באשר היא. מכאן שהם לא הגבילו עצמם ליצירות ספרות קאנוניות אלא עסקו גם ביצירות "זולות". כך, לדוגמה, חקר אומברטו אקו את הכללים שעומדים מאחורי סדרת ספרי ג'יימס בונד.

השפעתו של דה-סוסיר על הסטרוקטורליסטים הייתה ניכרת. הם אימצו את הבנותיו הלשוניות (לאנג ופארול, מסמן ומסומן, השפה כמערכת ניגודים) והחילו אותן על מחקר הספרות, ומשם יצאו למחקרים אחרים. מתוך תפיסותיו של דה סוסיר לגבי השפה כמערכת סימנים, יצא מהסטרוקטורליזם זרם נוסף, משפיע לא פחות, הסמיוטיקה, שראתה את התרבות האנושית כולה כמערכות סימנים רבות. תפריטי מסעדות, שלטי חוצות, בגדים, הכול מסמן דבר מה. מכאן שיצירת הספרות אינה תחומה ואוטונומית, כפי שהאמינו למשל הפורמליסטים הרוסים. הספרות "מצטטת" מערכות סימנים אחרות לאינסוף, ומשתמשת בהן. היצירה הספרותית נתפסה לפתע לא כעומדת בפני עצמה, סגורה ומתוחמת, אלא כצומת של מערכות סימנים רבות.

תרומותיו העיקריות של הסטרוקטורליזם לחקר הספרות היא בפיתוח מדע הנרטולוגיה והסמיוטיקה. בשנות ה-60 קרנו ירדה, ואחד ממכונניו, רולאן בארת, פנה כנגדו, ויסד את הפוסט סטרוקטורליזם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]