פוסט סטרוקטורליזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פוסט-סטרוקטורליזם היא גישה (או לחלופין, אסכולה) שיצאה מתוך הסטרוקטורליזם בשנות השישים. הפוסט-סטרוקטורליזם דחה את הרדוקטיביות המתודולוגית של הסטרוקטורליזם. במקום זאת, חיפשו הפוסט-סטרוקטורליסטים אחר המשחק האינסופי, לטענתם, של המסמנים, ולא ניסו "לכפות" או להעדיף קריאה אחת של טקסט. בהתאם לכך, ישנה מעט מאוד הסכמה בין תאוריות פוסט-סטרוקטורליסטיות שונות, אך נקודת המוצא של כולן היא הביקורת על הסטרוקטורליזם. חקירות פוסט-סטרוקטורליות נוטות להיות בעלות אוריינטציה פוליטית, משום שרבים מאנשי אסכולה זו מאמינים כי העולם בו אנו חושבים שאנו חיים אינו אלא מבנה חברתי, עם אידאולוגיות שונות המנסות לזכות בהגמוניה. יישום בולט של ההשקפה הפוסט סטרוקטוראלית הוא בתאוריות מגדריות של פמיניסטיות מהגל הפמיניסטי השלישי ושל תאורטיקנים קווירים.

הפוסט סטרוקטורליזם עוסק בפירוק רלטיביסטי של עובדות ותהליכים, עוסק בפרשנות ספציפית יותר מאשר בעמידה על פרשנות סובייקטיבית-קולקטיבית לממצאים ובעל מודעות מתנגדת ל"שדות כוח" דכאניים.‏[1]

סיווג הגישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פילוסופית, תואמת גישה זו להפילוסופיה הקונטיננטאלית, מבחינה מדעית היא מבוססת במדעי החברה ובפרט בביופסיכולוגיה ובסוציולוגיה.

יישום עקרונות הגישה לתופעות מדעיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה הפוסט סטרוקטוראלית מסבירה תופעות ביופסיכולוגיות מסוימות כגון ראיית צבע (בהיותה מדגישה את הספצפיות של הפרשנות המנטאלית לאובייקט הפיזיקאלי הטהור, שיכולה להיות לא הומוגנית בשל תופעות כמו עיוורון צבעים), אם כי בערך בכך מסתכם הקשר שלה למדעי הפיזיקה, והכימיה.

פוסט-סטרוקטורליסטים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רולאן בארת המאוחר, מישל פוקו, ברונו לטור, ג'וליה קריסטבה, ז'יל דלז, פליקס גוואטרי, וג'ודית באטלר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
  1. ^ דהיינו, עוסק יותר בפרשנות ברמת "המקרה לגופו", מאשר ברמת העיקרון.