ז'אק דרידה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ז'אק דרידה | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 15 ביולי 1930 |
| תאריך פטירה | 8 באוקטובר 2004 |
| זרם | דקונסטרוקציה |
| תחומי עניין | פילוסופיה של הלשון, תורת הספרות, פנומנולוגיה |
| הושפע על ידי | מרטין היידגר, פרידריך ניטשה, אדמונד הוסרל, מישל פוקו, עמנואל לוינס |
| השפיע על | מישל פוקו, פול דה מאן, זרם הדה-קונסטרוקטיביזם באדריכלות |
ז'אק דרידה (בצרפתית: Jacques Derrida) (15 ביולי 1930 - 8 באוקטובר 2004) היה פילוסוף צרפתי ממוצא יהודי, אבי זרם הדקונסטרוקציה, שמשנתו מהווה את המסד הפילוסופי העיקרי של זרם זה, והוא שטבע את המונח עצמו. לביקורתו על יסודות החשיבה שמכוננים את הפילוסופיה המערבית, על טיבה של השפה, הכתיבה ודרכי המשמוע הפועלים בה ודרכה, נודעה השפעה רבה, והיא עוררה מחלוקת חריפה בקרב האינטלקטואלים בסוף המאה ה-20.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
דרידה נולד באל-ביאל שבאלג'יריה. בשנת 1949 עבר לצרפת לשם הרחבת השכלתו. משפחתו המשיכה להתגורר באלג'יריה, ועברה לצרפת בשנת 1962. בשנת 1952 החל ללמוד ב"אקול נורמל סופרייר", ועם מוריו נמנו מישל פוקו, לואי אלתוסר ועמנואל לוינס.
בשנים 1957 - 1959 עסק דרידה בהוראת אנגלית וצרפתית לילדי חיילים, כתחליף לשירות צבאי באלג'יריה. בשנים 1960 - 1964 לימד פילוסופיה בסורבון, ומ-1964 עד 1984 לימד באקול נורמל סופרייר.
משנות השישים ואילך פרסם דרידה מספר גדול של ספרים ומאמרים על מגוון רחב של נושאים, והרצה עליהם ברחבי העולם. את עיקר השפעתו ופרסומו רכש מחוץ לצרפת, ובראש ובראשונה באוניברסיטת ייל, שהאסכולה שצמחה מתוכה (ומכונה אסכולת ייל) בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20, כללה מבקרים ספרותיים (עם הבולטים שבהם נמנים פול דה מאן, היליס מילר ואחרים) שכתיבתם הביקורתית הצטיינה בספקנות וברלטיביזם מובהק, ושאבה את עיקר השראתה מרעיונותיו, כתביו והרצאותיו של דרידה. ברוח זו, עיקר מטרתם ופועלם כוונו לפירוק מודע של כל שיטתיות מבנית ו/או ביקורתית, ובכלל זה חתירה תחת מבנים של משמעות בתוך הטקסט עצמו, על מנת להביא לפירור כל משמעות יציבה או אפשרית בקרבו.
מבחינה פוליטית התנגד דרידה לדיכוי מיעוטים חלשים: כך יצא נגד הפלישה האמריקנית לעיראק וכך גם נאבק בגזענות ובעונש המוות. בראיונות טען כי חוויות אנטישמיות שחווה על בשרו באלג'יר בילדותו, הן שהביאו אותו לעסוק בנושאים אלו.
דרידה נפטר בפריז בגיל 74 לאחר תקופה ממושכת שבה סבל מסרטן הלבלב.
[עריכה] כתביו
בין החשובים שבכתביו (בתרגום לאנגלית מהמקור הצרפתי) ניתן למנות את:
- On Grammatology - 1967
- Writing and difference - 1967
- Margins of Philosophy - 1972
- Dissemination - 1972
[עריכה] כתביו שתורגמו לעברית
[עריכה] ספרים
- בית המרקחת של אפלטון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002.
- נפתולי בבל (1990), הוצאת רסלינג, 2002.
- מה ילד יום (עם אליזבת רודינסקו), הוצאת חרגול, 2003.
- מחלת ארכיב (1995), הוצאת רסלינג, 2006.
- תוקף החוק (1990), הוצאת רסלינג, 2006. (הספר מכיל למעשה שני כתבים, כאשר השני הוא של דרידה, הראשון נקרא "לביקורת הכח" של ולטר בנימין)
- על הכנסת אורחים (1996), הוצאת רסלינג, 2007.
- ברית-וידוי (1991), הוצאת רסלינג, 2008.
[עריכה] ראיונות
- "אתיקה של זיכרון: שיחה ביד-ושם" (עם מיכל בן נפתלי), תאוריה וביקורת מס' 15, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 5-17.
[עריכה] לקריאה נוספת
- זאב לוי הרמנויטיקה, הוצאת "ספרית פועלים"
- מיכל בן נפתלי כרוניקה של פרידה - על אהבתה הנכזבת של הדקונסטרוקציה, הוצאת רסלינג
מאמרים בעברית על יצירתו:
- פול אלבהר, "על זיכרון עדות וסליחה", יהדות - סוגיות, קטעים, פנים, זהויות, תשס'ז 2007.
- מיכל בן-נפתלי, "אלקטה בשיבולים : השואה בהגותו של ז’אק דרידה", נצח בעיתות של שינוי, תשס'ה 2005.
- מיכל בן נפתלי, "כשהרוח נקראת לדגל : דרידה על הפוליטיקה של היידגר", עיון, מ'ד, תשס'ו 2006.
- זאב לוי, "עמנואל לוינס וז’אק דרידה : השפעות ותגובות", מנחה לשרה, תשנ'ד 1994.
- דורית למברגר, "נפתולי דרידה", מבוע, מ'ב, תשס'ה 2005.
- יצחק (יאני) נבו, "מה הוא מחיר הדקונסטרוקציה?, דרידה על היידגר ובעיית הנאציזם - מחקר ביקורתי", עכשיו, 59, תשנ'ג 1993.
- ישראל רוזנסון, "ביתך - בית ועד לחכמים : מסה על חינוך כהכנסת אורחים",הגות בחינוך היהודי, ב', תש'ס 2000.
