ז'אק לאקאן
ז'אק לאקאן (בצרפתית: Jacques Lacan; 13 באפריל 1901 - 9 בספטמבר 1981) היה פסיכואנליטיקאי צרפתי.
לאקאן הוא אביו של זרם פרשנות של ממצאיו של זיגמונד פרויד. בניגוד לחוקרי פסיכולוגיית האגו האמריקאים של זמנו, הוא התמקד בחוסר כוחו של האגו ביחס לתת מודע. לאקאן טען שהפרשנות המקובלת של התנועה הפסיכואנליטית כלפי הבנת האגו ככח פעיל ודומיננטי בפרט, היא פרשנות מוטעית של השורשים הפרוידיאניים. לדבריו הפרט נשאר בקונפליקט פנימי תמידי אל מול הגרעין הלא-מודע בנפשו, ושרק הונאה עצמית מסיבית יכולה להפוך את המצב לנסבל.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
לאחר שקיבל תואר בפסיכיאטריה, התיישב לאקאן בפריז וטיפל בחולים הסובלים מצורות שונות של פסיכוזה. בשנים 1953-1981 הרצה בסמינרים שנתיים שהשפיעו על אינטלקטואלים ופילוסופים צרפתיים רבים. ב-1963 סולק מהארגון הבינלאומי לפסיכואנליזה (IPA) והקים אסכולה משלו - École Freudienne de Paris (EFP).
[עריכה] השפעות
לאקאן נודע בכך שהכריז על עצמו כמי ש"חזר אל פרויד". ההשפעה המרכזית על התפתחות מחשבתו של לאקאן הייתה על-כן הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד שאת מחקריו ומאמריו קרא באדיקות ופירש לאורך כל משך עבודתו ההגותית.
בחיפושיו אחרי דרך מדעית לתאר את גילויה של הפסיכואנליזה עשה לאקאן שימושים בבלשנות הסטרוקטוליסטית של פרדיננד דה סוסיר ובמושגי הסימן, המסמן והמסומן. כמו כן לאקאן יצר כתיב אלגבראי ששימש אותו כדי לבטא את היחסים בין הישויות השונות בתורתו כגון פנטזמה, איווי וסובייקט שסוע.
לאקאן אף ניסה להשתמש בניסוחים טופולוגיים-מרחביים כדי לתאר את הדינמיקה של הלא-מודע.
לצד הנסיונות של לאקאן להבנות ולהמשיג את התאוריה והפרקטיקה הפסיכואנליטית תוך שימוש בכלים המדעיים והמתודולוגיים של תקופתו, ניתן למצוא בהוראתו השפעות של פילוסופים ואנשי הגות רבים, וממגוון תחומים שמקיף כמעט את כל קשת התרבות המערבית.
בתור ההשפעות הפילוסופיות העיקריות על לאקאן ניתן למנות את אריסטו - בעיקר סביב הדיון על האתיקה של הפסיכואנליזה בסמינר השביעי של לאקאן, את היידגר - אותו נסע לאקאן לפגוש, ואת הגל - הפילוסוף שמוזכר פעמים רבות ב"כתבים" של לאקאן; בסמינר "ארבעת מושגי יסוד של הפסיכואנליזה" מתאר לאקאן את פיתוח מושג הסובייקט שלו כ"לאקאן נגד היגל".
אל אפלטון פונה לאקאן כדי למצוא ב"משתה" שלו את ראשית התאוריה על ההעברה (בסמינר השמיני של לאקאן, על מושג ההעברה), וכן כדי להציע אלטרנטיבה למיתוס המפורסם של אריסטופנס המובא שם (בסמינר האחד עשרה).
חלק מבין ההוגים שהשפיעו על התפתחות מחשבתו של לאקאן הם אלו שהיו דומיננטיים באטמוספירה התרבותית בה הוא פעל, כשחלקם היו מכרים וידידים אישיים שלו. לאקאן הושפע מהזרם הסוריאליסטי שהתרכז בפריז בשנות השלושים, ואף פרסם מאמר על פרנויה לצד מאמר של סלבדור דאלי בנושא. ללאקאן היו יחסי ידידות עם כמה הוגים מרכזיים המוזכרים בסמינרים שלו- הסוציולוג קלוד לוי שטראוס, מאבות הסטרוקטורליזם, הבלשנים רומאן יאקובסון ואמיל בנבניסט, וכך גם עם הפילוסוף מוריס מרלו-פונטי.
[עריכה] ההוראה הלאקניאנית
הגותו של לאקאן לא התפתחה במסגרת האקדמיה כי אם בקליניקה ובמהלך סמינרים שהעביר במשך 27 שנים החל משנות ה-50 ועד שנות ה-70. כתביו של לאקאן שהתפרסמו תחת השם Ecrits מהווים רק חלק קטן מסך הגותו שניתנה בעיקרה בעל-פה במשך שנות הסמינר.
[עריכה] מושגים מרכזיים
[עריכה] איווּי
הסובייקט הרדוף על ידי החֶסֶר זקוק לאחר לא רק לשם סיפוק צרכיו הביולוגיים, אלא גם לצורך סיפוק תביעתו לאהבה ולהכרה. האיווי (désir) הוא ההפרש בין הצורך לתביעה. כלומר, האיווי הוא מה שנותר לאחר שמחסירים מן התביעה לאהבה את הצורך הביולוגי. האחר לא יספק לעולם את התביעה כולה. החֶסֶר מדרבן את הסובייקט למלא את האיווי בדרכים רבות ומגוונות, אך האיווי נותר פעור תמיד, ולא ניתן להכחידו. הוא כוח חיוני היוצר את מסלול התשוקה של כל סובייקט, והוא אחד ויחיד אף שיש לו פנים רבות. לפי לאקאן, "האיווי במהותו הוא איווי לאיווי האחר". לכך יש כמה פירושים: הרצון להיות אובייקט התשוקה של האחר והרצון לקבל ממנו הכרה; הרצון לנכס את אובייקט האיווי של האחר; התשוקה כלפי האחר הראשוני - האֵם - בשלב האדיפאלי.
[עריכה] האחר
מושג האחר שמקורו בשיר של המשורר הצרפתי בן המאה ה-19 ארתור רמבו, הינו מושג מרכזי בהגותו של לאקאן. כבר במאמרו המכונן על שלב המראה, ניסח לאקאן את התפתחות הסובייקט כתהליך דיאלקטי אל מול "אחרות" שמגלה התינוק בדמותו במראה. בהמשך ניסח לאקאן את היחס עם האחר דרך כמה מושגים מרכזיים - "הלא-מודע בנוי כשפתו של אחר" הינה נוסחה לאקנינית שמדגישה את קיומו הזר והאקסטימי של הלא-מודע במסגרת המנגנון הנפשי.
גם את מנגנון האיווי ניסח לאקאן כ"איווי של האחר", זאת אומרת כאיווי שנקבע ומוגדר על ידי הדרישה של האחר מהסובייקט, גם לאחר עצמו יש איווי משלו שנשאר תמיד זר ולא-מובן ביחס לסובייקט.
כמו כן הפריד לאקאן בין האחר לבין האחר-גדול, כאשר האחר-גדול הוא אותו אחר של הסדר הסמלי שהסובייקט יכול להבין אותו רק באופן חלקי ורק מעצם אחרותו. האלוהות מבחינת לאקאן היא בעלת מבנה של אחר-גדול.
[עריכה] שלושת הסדרים
מושגי מפתח בהגותו של לאקן הם שלושת הסדרים - הממשי, הדמיוני והסמלי. היחס בין סדרים אלו הוא של קדימה לוגית ולא של קדימה בזמן, הם כולם תוצר הבנייה של השפה ואינם משקפים שלבים ממשיים בהתפתחות הנפשית.
'הממשי' אצל לאקאן הוא השלב בו היה התינוק בלול ברחם אמו. שלב זה הוא השלב של טרם האינידווידואציה או ההפרדה בין הסובייקט לאם. המאפיין שלב זה הוא הסיפוק התמידי של הצרכים ללא מחסורים. את האנלוגיה הפילוסופית לשלב הזה שואב לאקן מהגותו של הפילוסוף היווני פרמנידס שטבע את האפוריזם "היש ישנו והאין איננו" כלומר, הוויה אצל פרמינדס היא שלמה, או בניסוחו של לאקאן "בממשי אין חסר". השפה היא זו היוצרת חסר בהוויה השלמה, שכן מערך המושגים שלה קוטע את השלמות.
'הדמיוני' הוא השלב שבו דמותו של התינוק משוקפת על ידי האם המנכיחה את זהותו על ידי ההוראה "זה אתה". שלב זה, שבו נוצרת אשליית השלמות של 'האני' או 'העצמי', נוצר בתקופה של העדר קואורדינציה פיזית. לפער זה כמה השלכות על ההתפתחות הנפשית: הוא יוצר תחושה מדומה של שלמות הניתנת להשגה, הוא מעומת תדירות עם תחושת הפרגמנטציה, וככזה מהווה מקור לתוקפנות ולקנאה. השלב הסמלי הוא השלב שבו מערך הקטגוריות של השפה מבנה את עולמו של הסובייקט. בהמשגת ה'סמלי' אצל לאקאן בולטת השפעתו של הבלשן דה-סוסיר ובמובלע גם של הפילוסוף ויטגנשטיין (בהגותו המאוחרת). שני אלו היו שותפים להשקפה כי השפה אינה מייצגת אובייקטים חיצוניים לה אלא 'יוצרת' את האובייקטים על ידי קיטועם מתוך הוויה.
מרכזיותה של השפה אצל לאקאן אינה רק תאורטית והיא מהווה את הבסיס של הקליניקה הלאקאניאנית.
[עריכה] סירוס
העיקרון המכונן כי התשוקה היא תמיד תשוקתו של האחר ניכר גם בדרך בה לאקאן מנסח מחדש את התאוריה של פרויד על ההתפתחות החברתית של הילד, באמצעות עומק התסביך האדיפאלי בשנים החמישית או השישית לחייו. לאקאן מסכים עם פרויד שאירוע זה הוא מכריע גם בהתפתחותו הנורמטיבית של הפרט, וגם באטיולוגיה של כל מחלת נפש אפשרית שבאה לאחר מכן. בכל אופן, בניסיון להבין את השלב הזה של התפתחות סובייקטיבית, לאקאן מרחיק את עצמו מההדגשה של פרויד את הפין כאיבר ארוגני בו מרוכזת האנרגיה. לאקאן מדבר באופן שונה על מושג הפאלוס. הדבר העיקרי שאליו מתייחס לאקאן הוא תשוקתה של האם שאותה חש הילד. מאחר שתשוקתו של הילד מובנית על ידי היחסים שלו עם המטפח הראשוני (בדרך כלל האמא בתרבויות המערביות), זוהי הסיבה, לפי לאקאן, שתשוקת האם היא המכרעת בכל אשר יתרחש בתסביך האדיפאלי, על מורכבויותיו. בשנתו הראשונה, הילד מקדיש את עצמו לניסיונות חקירה – במה האם חושקת - מהם רצונותיה ותשוקותיה של אמו, וזאת על מנת שהוא יוכל למצב את עצמו כ"פאלוס" בשביל האמא – האובייקט המספק האולטימטיבי. בערך בזמן של שנת החיים החמישית או השישית, האב יתערב, באופן שיסכל ויחסום את השאיפה האדיפאלית של הילד. הוויתור שנכפה על הילד, עם השאיפה להיות הפאלוס בשביל האמא, הוא למעשה הסירוס כפי שמגדיר אותו לאקאן, והוא תקף לגבי בנים ובנות גם יחד.
[עריכה] ממשיכי הדרך
השפעתו של לאקאן הייתה ניכרת בעיקר בשדות מחשבה כגון סוציולוגיה, ביקורת תרבות ואומנות ופילוסופיה. הזרם המרכזי של הפסיכואנליזה דחה את לאקאן והשפעותיו ניכרו רק במסגרת חוגים מצומצמים שהוגדרו "לאקאנינים" ואשר החלו לצוץ במקומות שונים בעולם ובעיקר באמריקה הלטינית בבלגיה ובסלובקיה.
השפעה לאקנינית גדולה ניתן למצוא, בין השאר, אצל הוגים כגון לואי אלתוסר, ג'וליה קריסטבה ואלן באדיו. תרומה חשובה לעניין הגובר בלאקאן שהחל בשנות ה-90 הייתה לפילוסוף הסלובני סלבוי ז'יז'ק.
[עריכה] ביקורות
הפסיכואנליזה בכלל וזו של לאקאן בפרט היו ועודן נתונות לשלל ביקורות מכיוונים ומדיסציפלינות שונות.
מרבית הביקורות כנגד לאקאן טוענות כי סיגנונו עמום, ואינו חד משמעי. ידועה התייחסותו המפורסמת של לאקאן לגבי ה"כתבים" (Écrits) שלו(אוסף מאמרים עב כרס מתחילת שנות הוראתו), ש"נכתבו שלא על מנת שיבינו אותם, אלא על מנת שיקראו בהם". גישתו הרדיקלית של לאקאן לשפה, השימוש השונה שהוא עושה במינוחים שגורים והתייחסתו להיבט הסמלי שבשפה ולהיבטים הדמיוניים שהיא מייצרת הם מסובכים וכמעט לא נגישים לקריאה, אלא מצריכים לימוד מקיף ורחב.
נועם חומסקי שפגש את לאקאן מספר פעמים הגדיר את לאקאן כ"משעשע ושרלטן המודע לעצמו". בספרם "נונסנס אופנתי" תוקפים אלן סוקאל וג'ין בריקמונט את השימוש שעשה לאקאן במושגים מתוך המתמטיקה וטוענים כי הם במקרה הטוב מיותרים ובמקרה הרע מוטעים ותוצר של בורות. ראו דוגמה בערך בקבוק קליין.
עם זאת יש לציין שלאקאן עשה שימוש מושאל באלגברה על מנת שזו תקרב את הפסיכואנליזה למימד הסמלי, ועל ידי כך תמנע אי-הבנות אפשריות שמקורן בפרשניות מוטעות אשר נובעות מהשפעתו של המימד הדמיוני, אליו התייחס לאקאן רבות בהוראתו.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ז'אק לאקאן, מהי הוראתי, הוצאת רסלינג, 2008.
- דילן אוונס מילון מבואי לפסיכואנליזה לאקאניאנית, רסלינג 2005.
- סלבוי ז'יז'ק, התבוננות מן הצד: מבוא לז'אק לאקאן דרך תרבות פופולרית, רסלינג 2005.
- אלן ואנייה, לאקאן, רסלינג 2004.
- סלבוי ז'יז'ק, לאקאן עם היצ'קוק, רסלינג 2005.
- מלקולם בואי, לאקאן, דביר 2005.
- דניאל אפרתי, יהודה ישראלי, הפילוסופיה והפסיכואנליזה של ז'אק לאקאן, אוניברסיטה משודרת, הוצאת משרד הביטחון, 2007.
- מרקו מאואס, פרויד עם לאקאן, רסלינג, 2007.
- יצחק בנימיני, השיח של לאקאן, רסלינג, 2009.
- ז'אק-אלן מילר, הסימפטום הלאקאניאני, רסלינג, 2010.
- ז'אק-אלן מילר, הפירוש הלאקאניאני, רסלינג, 2009.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מילון קצר למושגים לאקאניאניים
- דליה וירצברג-רופא, ז'אק לאקאן - מבוא ומושגי יסוד, אימגו
- מבוא לתאוריה של לאקאן
- אבשלום אליצור, על תלאותיו של שם האב: עיון ביקורתי בתאוריה של לאקאן, מהדורה מורחבת, יולי 2009; נוסח ראשון התפרסם בנפש: רבעון לפסיכולוגיה, לטיפול, לטיפוח רגשי ולחינוך יצירתי, גיליון 15-16 , ע' 10-29 2004)
- שלומציון קינן, על ז'אק לאקאן, "בננות Blogs" , 30/07/2007
- פורום תל אביב של הפורום הבינלאומי של השדה הפרוידיאני
- יצחק בנימיני, פאולוס והולדת קהילת הבנים: עיון ביסודות הנצרות בעקבות פרויד ולאקאן
- דליה קרפל, אשה רוצה עוד, אבל מה?, באתר הארץ
