אברהם אלקנה כהנא שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם אלקנה כהנא שפירא
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
תאריך לידה י"ד באייר ה'תרע"א
תאריך פטירה ט"ו בתשרי ה'תשס"ח
השתייכות ציונות דתית
נושאים שבהם עסק תלמוד, דיינות, ארץ ישראל, עם ישראל
רבותיו הרב משה מרדכי אפשטיין, הרב יחזקאל סרנא, הרב איסר זלמן מלצר, הרב צבי פסח פרנק, הרב חיים מן
תלמידיו הרב בנימין רקובר, הרב יהושע מגנס, הרב יעקב שפירא (בנו)

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא (כונה בפי תלמידיו "רֵבּ אברוּם"; י"ד באייר ה'תרע"א[1] - ט"ו בתשרי ה'תשס"ח, 12 במאי 1911 - 27 בספטמבר 2007) היה רב ודיין. שימש כרב הראשי לישראל (בשנים ה'תשמ"ג עד ה'תשנ"ג) וכראש ישיבת מרכז הרב מאז פטירת הרצי"ה קוק בתשמ"ב, ועד פטירתו שלו. נחשב לדמות רבנית מרכזית בציונות דתית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים להענע רייזל (לבית זקס) ולרב שלמה זלמן כהנא שפירא, בן למשפחה ירושלמית ותיקה. בצעירותו למד בתלמוד תורה של ישיבת עץ חיים הירושלמית ולאחר מכן בישיבת חברון בראשות הרב משה מרדכי אפשטיין, אשר קירב אותו במיוחד‏[2], והרב יחזקאל סרנא[3]. בצעירותו עמד בקשר עם רבנים בולטים כמו החזון אי"ש[4], הרב צבי יהודה הכהן קוק והרב איסר זלמן מלצר, שהביא את חילופי המכתבים עמו בספרו "אבן האזל".

נישא לפנינה, אחותו של הרב שלום נתן רענן, חתנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בעקבות נישואיו הוזמן בשנת תש"ה ללמד בישיבת מרכז הרב[5], שבה לימד בה מעל שישים שנה‏[2].

בשנת ה'תשט"ז (1956) מונה הרב שפירא לחבר בית הדין הרבני בירושלים‏[6] על ידי הרב הראשי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בשנת ה'תשל"א מונה לאב בית הדין. משנת ה'תשל"ד כיהן בבית הדין הרבני הגדול וכחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל[7].

לקראת סיום כהונתם של הרבנים הראשיים דאז, הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, פעל הרב שפירא להארכת כהונתם. מאבקו לא הצליח, אך דווקא הוא נבחר לכהונת הרב הראשי לישראל בא' בניסן ה'תשמ"ג (15 במרץ 1983)‏[8]. זאת, למרות הוראת חוק הרבנות הראשית לישראל לפיה בעת הבחירה על הרב הראשי להיות מי שטרם מלאו לו 70 שנה‏[9]. הרב שפירא זכה ל-80 קולות מתוך 136 קולות המצביעים, כאשר המתמודדים האחרים, הרב יצחק קוליץ והרב שאר ישוב כהן זכו ב-36 קולות ו-17 קולות, בהתאמה‏[3]. הרב שפירא כיהן בתפקיד 10 שנים, עד לניסן ה'תשנ"ג (1993) במקביל לרב מרדכי אליהו.

הרב צבי יהודה קוק העביר אליו בשנותיו האחרונות כמה מסמכויות ניהול הישיבה. ובשנת ה'תשמ"ב (1982), לאחר פטירתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, נתמנה לראש ישיבת מרכז הרב לצדו של הרב שאול ישראלי. מראשית כהונתו נוצר מתח בינו לבין קבוצת רבנים מהישיבה בראשות הרב צבי ישראל טאו, על רקע אידאולוגי. לאחר שנים רבות, בשנת ה'תשנ"ח (1997), עזבה קבוצה זו עם כמאתיים תלמידים את הישיבה והקימה את ישיבת הר המור.

בשנת 1999 שיגר אליו היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין מכתב נזיפה על כך שלא עירב את המשטרה בפרשת ההטרדות המיניות בישיבת "נתיב מאיר" אשר הגיעה לידיעתו, והעדיף למצות בירור פנימי תוך הרחקת החשוד מהתלמידים‏[10].

הרב שפירא הלך לעולמו בבוקר יום טוב ראשון של סוכות, ט"ו בתשרי תשס"ח (27 בספטמבר 2007) במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים.

הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים‏[11] בבית הקברות בהר הזיתים, סמוך לקברו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - הרב צבי יהודה הכהן קוק, ושל קודמו ברבנות הראשית - הרב שלמה גורן.

השקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא עם ראש הממשלה בנימין נתניהו

הרב שפירא ראה את ההלכה כחובקת את הכל ומקיפה את כל תחומי החיים‏[12]. בניגוד לרבנים אחרים מהציונות הדתית ייחס בפסיקת ההלכה מעט מאוד חשיבות, אם בכלל, לשיקולים מטא-הלכתיים, וראה בלימודי ההגות והמחשבה כלי לחיזוק קיום ההלכה ולא דבר המשפיע על ההלכה. הוא אמנם נתן מקום לחקיקה חדשה של המדינה מתוקף תקנות הקהל המוכרות על ידי ההלכה בתנאי שאינן סותרות את ההלכה, ולתקנות של הרבנות כאשר הדבר נדרש‏[13], אבל העדיף את הדרך השמרנית יותר של פרשנות הלכתית והתרחקות ככל הניתן משינויים וחידושים במקומות שחשש שיבואו לפסוק בעקבותיו פסיקות מרחיקות לכת מדי. כך למשל, אמר שעל אף שיש מקום ללימוד קבלה, אין לשנות מסדרי הישיבות שנקבעו מקדמת דנא ולמרות הצורך לכסוף לבניין המקדש ולהקרבת קרבנות, אין לעלות להר הבית ואין לאהבה לקבוע הלכה‏[14]. בהתייחסות לפיתוח טכנולוגי הלכתי לא שלל את הפיתוח, אך הדגיש שהסתדרו בעבר גם בלעדיו‏[15]. יחד עם זאת, בעת כהונתו כרב ראשי התמודד עם בעיות סבוכות, כגון ההיתר שנתן לבצע השתלות לב במגבלות הלכתיות, וכן העלאתם ארצה של יהודי אתיופיה, וזאת בניגוד לדעתם של רבנים אחרים. פסיקה בולטת נוספת שלו היא שרגע המוות אינו בזמן הפסקת פעולת הלב, כדעות רבות בהלכה, זמן שכבר אי אפשר לבצע בו השתלות, אלא כמה דקות קודם, כאשר פוסקת הנשימה‏‏‏[16]. כקודמיו בתפקיד הרב הראשי, הוא נלחם בנסיונות להכניס רפורמים ונשים לתוך המועצות הדתיות. עם זאת, כאשר נשאל לגבי התמודדותה של דניאלה וייס לראשות מועצה מקומית קדומים אמר שיש לבחור במועמד המתאים ביותר לתפקיד‏[17].

כדיין בבית הדין הרבני הביע את עמדתו שבתי הדין צריכים להתרכז בטיפול בנושאי נישואים וגירושין כדי למנוע סחבת לבאים בפניהם. על כן, הוא סירב לדון בנושא הגנת הדייר, בו חוקי מדינת ישראל לא נתנו לבתי הדין סמכויות אכיפה, בטענה שספק אם הצדדים יבצעו את פסק הדין, ועל כן הדיון בנושא אינו אלא בזבוז זמן שיפוטי‏[18].

הביע דעות ציוניות, וראה את מדינת ישראל כ'אתחלתא דגאולה'‏[19] ואת הקמת המדינה כביטול הגלות. לגבי הבחירות לכנסת העשירית אמר שיש להצביע למפלגה דתית ולא למפלגה של דתיים וחילוניים התומכת בשלמות הארץ.

ביחסו אל הפוליטיקאים התבטא באמון כלפיהם שהם ממלאים את תפקידם כיאות. כך למשל אמר שחוק שחברי הכנסת הדתיים לא התנגדו לו הוא מן הסתם כשר שכן חברי הכנסת הדתיים מן הסתם היו מתנגדים לחוק לא כשר‏[13], ולגבי מלחמת שלום הגליל אמר שהמדינה מן הסתם פועלת כיאות ואינה יוצאת למלחמות סתם‏[20]. אולם כאשר המפד"ל קבלה החלטה בניגוד לדעת מועצת גדולי התורה בעניין בניית בית מלון על בית קברות בטבריה, בו ראה הרב שפירא בעיה הלכתית טהורה, נזף בחברי הכנסת של המפד"ל‏[21].

בזמן הסכמי אוסלו היה הרב שפירא בין מקימי "איחוד הרבנים למען ארץ ישראל" שקבע שמסירת שטחים שבשליטת ישראל לנכרים, אפילו תמורת הסכם שלום, מנוגדת להלכה. הוא קרא לחיילים שלא להישמע לפקודות המורות למסור שטחים לנכרים, בהן ראה פקודות שסותרות את התורה. על פסק-הלכה זה היו חתומים גם הרב משה צבי נריה והרב שאול ישראלי, כאשר לפניהם הוציא הרב שלמה גורן פסק דומה. באותה תקופה עורר העניין פולמוס רב. בראיון שנערך עמו‏[22] תהה הרב שפירא איך אדם שמפנה יישובים או שקורא לפנות יישובים יכול לקרוא לעצמו "דתי" אם באותו זמן הוא סבור שפינוי שכזה מנוגד להלכה.

בסמוך ליישום תוכנית ההתנתקות קרא הרב שפירא לאנשי כוחות הביטחון לסרב פקודה, ובראיון עמו‏[23] אמר כי יש איסור תורה גמור להעביר קרקע של ישראל לנוכרי ואסור להשמע לפקודה כזו ואף לסייע לה. רבנים רבים תמכו בפסק הלכה זה ואף הביעו זאת ב"מכתב תמיכה ברב שפירא". בפסק הלכה מפורט[דרוש מקור] שנכתב סמוך להתנתקות עצמה, כתב הרב שמי שישתתף בגירוש לא יינקה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ואסור להישמע לרבנים שאינם "גדולי תלמידי החכמים שבדור", שאם הם פוסקים בעניינים הללו, הרי הם בגדר "רשע שוטה וגס רוח", ואינם נחשבים לדעה הלכתית בנושא זה. על התנגדותו הנחרצת למסירת שטחי ארץ ישראל לזרים חזר גם במכתבו האחרון, שעליו חתם, יחד עם הרב מרדכי אליהו, ימים ספורים קודם לפטירתו‏[24].

לקראת שנת השמיטה ה'תשס"ח, חתם עם הרבנים מרדכי אליהו, דב ליאור, זלמן ברוך מלמד ויעקב אריאל על קריאה לציבור להצטרף לאוצר הארץ "התומך בחקלאים יהודים שרוצים לשמור שמיטה למהדרין", כלשונם. לקריאה זו הצטרפו מאות מרבני הציונות הדתית‏[25].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא מעביר שיעור

אביו של הרב שפירא היה הרב שלמה זלמן כהנא שפירא, תלמיד חכם ירושלמי, שנפטר בי"א בטבת ה'תרצ"ה. הוא היה בנו של הרב צבי אשר שעלה מקרקוב לירושלים בשנת תר"ל. היה ממייסדי וראשי ישיבת המקובלים שער השמים ומחבר הספר "התורה והמצוה" על תרי"ג מצוות. הרב שפירא היה גם דור 27 לרש"י.

משפחתו של הרב שפירא היא משפחת דיינים. מלבד הרב שפירא עצמו, ששימש כחבר בית הדין הגדול ואחר כך כנשיאו, שימש גם אחיו הרב שמואל שפירא כדיין בית הדין הגדול, וכן אחיינו הרב אליעזר שפירא ובן אחיינו.

לרב שפירא ארבעה בנים: שלמה זלמן, הרב בנציון (המשמש כראש מכון הרצי"ה), והתאומים הרב יעקב אלעזר (היורש על פי צוואת אביו את מקומו בראשות הישיבה), והרב שמואל צבי (שנבחר בצוואת אביו למנהל הישיבה).

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו:

  • הרב בן ציון שפירא - ראש מכון הרצי"ה
  • הרב שמואל שפירא - מנהל ישיבת מרכז הרב
  • הרב יעקב שפירא - ראש ישיבת מרכז הרב

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיעורי מרן הגר"א שפירא - סדרת ספרים של השיעורים הכלליים בתלמוד שנתן הרב שפירא בהיכל ישיבת מרכז הרב ונערכו על ידי הרב בנימין רקובר בשישה כרכים על אחת עשרה מסכתות: בבא בתרא, שבת-פסחים, כתובות-קידושין, יבמות-גיטין, בבא קמא-נדרים, בבא מציעא-סנהדרין. סדרת ספרים זו זכתה בפרס ירושלים וכן בפרס השר שפירא.
  • מנחת אברהם - לקט מתוך פסקיו ומאמריו ההלכתיים של הרב שפירא (בארבעה כרכים).
  • זכר יצחק - ספרו של רבי איצל'ה מפוניבז', שהוהדר על ידי הרב שפירא בצעירותו (ויצא לאור שנית על ידי נכד אחיו הרב שלמה שפירא).
  • מורשה - שיחות למועדים - קובץ שיחות למועדי השנה המאגד בתוכו את כל שיחותיו של הרב למועדים אשר נאמרו בהיכל הישיבה. לספר נוסף חלק נוסף והוא קונטרס היושבת בגנים. המאפיין חלק זה של הספר הינו שהוא בעיקר דברי תורה קצרים.
  • מורשה - קובץ שיחות ומאמרים, בין היתר בנושאים: תורה, ארץ ישראל, חינוך, הנהגת הציבור, צניעות, לימוד תורה לנשים, סירוב פקודה, חוקי המדינה, וכן דברים על ראשי הישיבה הקודמים - הראי"ה קוק, בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, והרב שאול ישראלי.
  • הגדה של פסח היושבת בגנים - הגדה לחג הפסח בצירוף רעיונות ופנינים על דברי חז"ל.

וכן יצאה החוברת:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב בנימין רקובר והרב יצחק דדון (עורכים), אמרי שפר - פנינים על התורה, שמועות והדרכות בלימוד של הרב שפירא
  • הרב יצחק דדון, ראש דברך - עובדות וסיפורים שסיפר הרב שפירא, מסודרים לפי פרשיות השבוע, ובסופו "מראש אמנה" - קצת מהנהגותיו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישנם מקורות כמו הגאון הרב אברהם שפירא הלך לעולמו, ערוץ 7, 7 באוקטובר 2007, המציינים שהרב נולד בשנת תרע"ד
  2. ^ 2.0 2.1 הרב חיים שטיינר, קוממיות, א' חשון תשס"ח
  3. ^ 3.0 3.1 הרב ר' מרדכי אליהו והרב ר' אברהם שפירא נבחרו כרבנים ראשיים, הפרדס, אייר תשמ"ג, עמוד 29, באתר HebrewBooks
  4. ^ חזו"א חושן משפט נזיקין סימן טו אות ד ד"ה והנה דיין.
  5. ^ הרב אליעזר מלמד, רביבים, בשבע, ו' חשון תשס"ח
  6. ^ הנשיא מינה דיינים, דבר, 18 באפריל 1956
  7. ^ שר התורה, סיפורו של הרב עובדיה יוסף
  8. ^ הרב אליעזר מלמד, רביבים, בשבע, ו' חשון תשס"ח
  9. ^ בהפרדס, אייר תשמ"ג, רשום שהרב היה בן 65 בעת בחירתו, כלומר נולד לכאורה בשנת 1918
  10. ^ מיכל גולדברג וטובה צימוקי, "הרב לכד נערים תמימים וכפה עליהם מין נתעב", ידיעות אחרונות, 19.11.99
  11. ^ ניצב אילן פרנקו העריך בקול ישראל את מספר המשתתפים ב 20,000
  12. ^ למשל, תחומין ג', 238-241, "על ההלכה נאמר יקוב הדין את ההר והיא חלה על כל אדם בכל מצב שהוא"
  13. ^ 13.0 13.1 תחומין ג', 238-241
  14. ^ תחומין ה', 431-436
  15. ^ הרב בורשטיין, קוממיות, א' חשון תשס"ח
  16. ^ ‏ע"פ דברי הרב איתן אייזמן בכינוס השבעה לפטירת הרב‏
  17. ^ דניאלה וייס, בשבע, כ"ט בתשרי ה'תשס"ח
  18. ^ פנחס שיפמן, ‏בתי הדין הרבניים - ערכאות חילוניות?, דעות, אביב תשכ"ט, עמ' 118-121, באתר HebrewBooks
  19. ^ מורשה, ראיון מתשל"ה
  20. ^ תחומין ד', 180-183
  21. ^ הפרדס אדר תשמ"ה, עמוד 27
  22. ^ מופיע בספר ויעמידה ליעקב לחוק של פרופ' אליאב שוחטמן
  23. ^ עיתון "בשבע" (גיליון 155 עמ' 15)
  24. ^ קובי נחשוני, צוואת הרב שפירא: לא למסור את שטחי א"י, 11 באוקטובר 2007 באתר ynet
  25. ^ מאתיים רבנים חתמו על הקריאה להצטרף לאוצר הארץ באתר אוצר הארץ.
הקודם:
הרב שלמה גורן
הרב הראשי האשכנזי הבא:
הרב ישראל מאיר לאו
הקודם:
הרב צבי יהודה קוק
ראש ישיבת מרכז הרב
(עם הרב שאול ישראלי עד לשנת תשנ"ה)
הבא:
הרב יעקב שפירא