סעדיה דמארי

סעדיה דמארי (1913? - 1988), היה שחקן, קריין ומחזאי ישראלי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעדיה נולד בד'מאר שם למד בחדר ובגיל שבע הוסמך להיות שוחט. אביו יחיא זכריה דמארי היה מלמד (מארי) לילדים ובשארית שעות היום היה עובד בבית-מלאכתו לתיקון כלי-ירייה של תושבי המקום. הוא עלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1924. הם יצאו ברגל במסע מתיש מד'מאר לעדן ומשם עלו לאנייה שהשיטה אותם ליפו דרך תעלת סואץ.

הם התיישבו בשכונת התימנים "שיבת ציון" בפאתי ראשון לציון שם שימש אביו כ"מארי" (רב ומורה) בחדר תימני וסעדיה עזר לו.

אהרון קרון, מנהל בית הספר חביב ביקר ב"חדר, והתרשם מהקריאה ויכולת הביטוי של סעדיה והציע שימשיך את לימודיו בבית ספרו. סעדיה הופיע שם כבועז בהצגת רות המואביה ובקהל נכחה חמדה בן יהודה שהתרשמה מהופעתו והזמינה אותה לקרוא שיר של אביגדור המאירי לזכר אליעזר בן יהודה. ההופעה הייתה בקולנוע אדיסון מול קהל נכבדים שכלל את חיים נחמן ביאליק, שאול טשרניחובסקי, יוסף קלאוזנר ועוד.

בהמשך עבר לירושלים ולמד בסמינר המזרחי למורים בירושלים. הוא למד גם משחק בסמינר בהדרכתו של אלף ארי וולף ובסטודיו דרמטית ירושלמית בהדרכתו של בן-חנוך.

במלחמת העצמאות גויס למחת"ר (מחלקת תרבות) בצה"ל והופיע לפני חיילים בכל רחבי הארץ במערכונים משעשעים.

ב-1950 מונה למנהל המדור לעולי תימן ב-קול ישראל והיה שדרן ב"קול ציון לגולה" ששידר אל בני תימן שטרם עלו ארצה. התכנית שודרה במשך 16 שנה ואות הפתיחה שלה היה השיר "אני צמא" למילים של שלום בן דוד/שלום שבזי.

ייסד להקות אחדות שהעלו מופעים בסגנון תרבות יהודי תימן:שולמית (1939-1935), קדמה (1941), משכן (בתמיכת הסתדרות העובדים) סמדר ועוד.

ייסד גם את להקת המחול התימנית הראשונה בארץ לכנס מחולות העם הראשון בדליה.

בלהקות התימניות ובהופעות היחיד, העלה חומרים מהווי הדורות בישראל, מהווי התנך, מהווי האגדה ומהווי יהדות תימן.

שיחק בתיאטרון "אהל" "דו רה מי", "תילון" ועוד, בהצגות "העיר הזאת", "סוף העולם", "אלדורדו", "דוד וגוליית", "חג'י בבה", "המבשר" ועוד. ב-1956 שיחק בתיאטרון "דו רה מי" במחזמר "שולמית" לצד אחותו שושנה שהופיעה בתפקיד הראשי כשולמית.

כתב מחזות -הגר, בואי תימן (1956), רות המואביה, אליעזר בן הורדוס, ועוד. ומערכונים: הלל הענוותן, בדרך לציון, דרך הנשר בשמים (עיבוד) ועוד. תיאטרון אהל העלה על במתו את מחזהו - המבשר (1957).

בקולנוע שיחק בסרטים" "באין מולדת" (1956), "מוישה ונטילטור" (1966), "הגן" (1977), "לא לעלות יותר" (1980).

ב-1987 כתב אוטוביוגרפיה בשם "כשהתימני צוחק".