סקנדרבג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סקנדרבג

גיירגי קסטריוטי (אלבנית: Gjergj Kastrioti, נולד ב-1405 - 17 בינואר 1468) ידוע יותר כסְקַנְדֶרְבֶּג, הוא הדמות המפורסמת בהיסטוריה של אלבניה. ידוע גם כ"דרקון של אלבניה" ו נחשב לגיבור הלאומי של המדינה. זכור בשל מאבקו באימפריה העות'מאנית, בזכות כתבי הביוגרף האישי שלו, מארין ברלטי. בתחילת דרכו לחם סקנדרבג בשירות האימפריה העות'מאנית, אך לאחר זמן מה החליף צדדים ונלחם באימפריה עד מותו.

כינויו, סקנדרבג, הוא עיוות של הכינוי הטורקי "Arnavutlu İskender Bey". התואר "Arnavutlu" משמעו "האלבני". המונח ביי הטורקי מציין מנהיג של שבט, אדון של עמו או אחוזתו; והשם "אסקנדר" הוא הגרסה הטורקית לשם אלכסנדר. הכינוי ניתן לו על ידי הטורקים בשל ניצחונותיו הרבים, שדימו אותו לאלכסנדר מוקדון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסטריוטי נולד למשפחת אצולה אלבנית שמוצאה ממחוז מאט שבאלבניה, אשר שלטה על נסיכות שכללה את מאט, קרויה, מירדיטה, ודיבר. מוצא אמו היה גם כן ממשפחת אצולה. אביו של גיירגי, גיון (Gjon) קסטריוטי, ניסה בתחילה להתנגד לכיבוש אלבניה על ידי באיזיט הראשון, אך כשל. קסטריוטי ושלושת אחיו נלקחו על ידי הסולטאן לאדירנה, שם התאסלם קסטריוטי ולמד באקדמיה הצבאית. קסטריוטי הפך לקצין בכיר ומעוטר, שהוביל את האימפריה העות'מאנית לניצחונות רבים באסיה הקטנה ובאירופה ומונה על ידי הסולטאן לגנרל האחראי על כוח של 5,000 איש.

עוד במהלך שירותו בשם האימפריה העות'מאנית, ניהל בחשאי מגעים עם אויביה: רפובליקת רגוסה, רפובליקת ונציה, לאסלו החמישי מלך הונגריה, ואלפונסו החמישי מלך אראגון. ב-28 בנובמבר 1443, תוך כדי קרב בניש נגד ההונגרים (בפיקודו של יאנוש הוניאדי), פתח סקנדרבג במרד. הוא ערק לצד ההונגרי יחד עם 300 אלבנים ששירתו בצבא העות'מאני. לאחר מסע ארוך לאלבניה כבש את קרויה (לאחר שזייף מכתב מן הסולטאן אשר סייע לו להיכנס לעיר). אחרי שכבש את טירת קרויה התנער מנאמנותו לנביא מוחמד ולסולטאן הטורקי, והכריז כי הוא נוקם בשם משפחתו ועמו. על התורן תלה דגל, שיהפוך אחר-כך לדגל אלבניה ועל פי הדיווחים קרא: "זה לא היה אני שהביא לכם את החופש, מצאתי אותו פה, ביניכם". סקנדרבג יצר ברית עם לאומן אלבני אחר, גיירגי אריאניטה (Gjergj Arianit Komneni), ונישא לבתו, ארדרוניקה (Marina Donika Arianiti). משלב זה ואילך לחם בראש כוח לא גדול (כ-20,000 לוחמים) נגד העות'מאנים, כשהוא משתמש בעיקר בשיטות גרילה.

סקנדרבג לא נטל חלק עם כוחותיו בקרב קוסובו ב-1448. הוא יצא למסע על מנת להצטרף לכוחותיו של ההונגרי יאנוש הוניאדי, אך דן השני מוולאכיה וג'וראג' ברנקוביץ' שליט סרביה מנעו זאת ממנו. ברנקוביץ' טען כי בעוד שהוא הסכים לסייע לסקנדרבג נגד ונציה, הוא לא יסייע לו במאבקים נגד העות'מאנים. במקביל לקרב קוסובו, מחמט השני פלש לאלבניה וניטרל את סקנדרבג.

ב-1457 פלש צבא עות'מאני של כ-90,000 איש לאלבניה, על מנת לחסל את ההתנגדות האלבנית. בין מפקדי כוח זה היו האמזה קסטריוטי, אחיינו של סקנדרבג; אך בספטמבר אותה שנה הצליח סקנדרבג להביס את העות'מאנים פעם נוספת.

ב-1462 הצליח סקנדרבג לפעול נגד אצילים מבית אנז'ו ובני בריתם שניסו לערער את יציבות שלטונו של פרנדיננדו הראשון, מלך נאפולי. מלך נאפולי העניק לו בתמורה את התואר "הדוכס מסן-פייטרו". עם שובו לאלבניה, נתקל סקנדרבג שנית בבלבאן באדרה, שר הצבא העות'מאני ששבה רבים מקציניו הבכירים.

בשנת 1466 תקף הסולטאן מהמט השני את אלבניה והטיל מצור על קרויה. על העיר הגנו 4,400 לוחמים, בראשות הנסיף טנוש טופיה. לאחר מספר חודשי מצור הבין מהמט השני, כמו מוראט השני, כי כיבוש קרויה בכוח אינו אפשרי. הוא שב לקונסטנטינופול והותיר אחריו כוח של 40,000 איש תחת פיקודו של בלבאן פאשא. העות'מאנים בנו טירה במרכז אלבניה, אלבאסאן, על מנת לסייע למצור. דורס הייתה אמורה להיות מטרתם הבאה של העות'מאנים, כגשר לקראת פלישה לחצי האי האפניני ("המגף האיטלקי"). סקנדרבג ניסה בחורף לגייס תמיכה בנאפולי וברומא, ללא הצלחה. חרף זאת, עם שובו תקפו כוחותיו בקרויה והמצור הוסר. מפקד הכוח העות'מאני, בלבאן באדרה, נהרג מפגיעת ארקבוס. הכישלון הצבאי דחף את מהמט השני למתקפה נוספת, ב-1467. ההרס במתקפות אלה היה קשה, וגם אם העות'מאנים לא הצליחו לכבוש את קרויה, הם הצליחו לגרום לנזק כבד ולבידודם של האלבנים. ב-1478 הצליחו העות'מאנים לכבוש את קרויה, וב-1479 יצא כוח בראשותו של הסולטאן בעצמו לכיבוש שקודרה. המרד האלבני חוסל. סקנדרבג מת ממלריה עשר שנים קודם לכן, ב-17 בינואר 1468.