פיטר לורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיטר לורה. צילום: יוסוף קארש

פיטר לורה (Peter Lorre;‏ 26 ביוני 190423 במרץ 1964) היה שחקן קולנוע יהודי הונגרי שגילם בהוליווד תפקידי נבלים בסרטי פשע ומסתורין.

נולד בשם לאדיסלב (לאסלו) לוונשטיין (László Löwenstein) במשפחה יהודית בעיר רוזנברג באימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום רוזומברוק, סלובקיה). בגיל 17 ברח מהבית ועבד בשורת עבודות, ובהן משחק על במת התיאטרון בווינה ברסלאו (כיום ורוצלב בפולין), ובציריך. בסוף שנות ה-20 עבר לברלין, שם עבד עם המחזאי הנודע ברטולט ברכט. אז התגלה על ידי הבמאי פריץ לאנג, אשר ליהק אותו לתפקיד הראשי בסרטו "M"‏ (1931). הסרט היה להצלחה גדולה, אך הצלחתו המסחררת של לורה בתפקיד רוצח הילדות הביאה לליהוקו כרוצח, פושע ונבל, למשך כל הקריירה הקולנועית שלו.

כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933, נאלץ לורה להימלט בשל מוצאו היהודי. הנאצים ראו בלורה אבטיפוס של היהודי, ולא הבחינו בין דמות הרוצח הקולנועי שגילם ובין האדם שמחוץ למסך. יוזף גבלס השתמש בקטעים מסרטיו של לורה לתעמולה אנטישמית בסרט התעמולה "היהודי הנצחי".

בתחילה השתקע לורה בפריז, ולאחר מכן בלונדון שם שיחק בגרסתו הראשונה של אלפרד היצ'קוק לסרט "האיש שידע יותר מדי" (1934). לבסוף הגיע להוליווד שם התמחה בגילומם של זרים מרושעים. הוא שיחק בסדרת סרטים בשם "מר מוטו", בהם שיחק בלש יפני. כן שיחק בקומדיה "רעל ותחרה" של הבמאי פרנק קפרה בשנת 1942. לפופולריות רבה זכה בסדרת סרטי פשע של אולפני האחים וורנר, בחלקם היה שותפו בתפקיד נבל, השחקן הבריטי גדול הממדים סידני גרינסטריט. "האיש הטוב" שעמד מולם היה המפרי בוגרט. סרטים אלו כללו סרטים כ"הנץ ממלטה" (1941), ו"קזבלנקה" (1942). לורה וגרינסטריט שיתפו פעולה בשמונה סרטים, עד לפרישתו של גרינסטריט בסוף שנות הארבעים, כתוצאה ממחלה. בשנת 1942 היה לורה לאזרח ארצות הברית.

לאחר מלחמת העולם השנייה דעכה קריירת המשחק של לורה, והוא התרכז במשחק על הבמה ובתשדירי רדיו. הוא שב לגרמניה שם ביים והופיע בסרט אמנותי בשם "האבוד" ("Der Verlorene") בשנת 1951. לאחר מכן שב לארצות הברית והמשיך להופיע בטלוויזיה ובקולנוע. הוא היה הנבל הראשון בסרטים שנעשו על פי ספרי ג'יימס בונד, כאשר שיחק את הנבל "שיפר" בעיבוד טלוויזיוני ל"קזינו רויאל" משנת 1954 שהקדים במעט את סדרת סרטי הקולנוע. בתחילת שנות השישים עבד עם הבמאי רוג'ר קורמן בסרטי אימה דלי תקציב שזכו לפופולריות רבה. הוא מת בשנת 1964 מהתקף לב בגיל 59. עשרות שנים לאחר מותו מוסיפה נעימת קולו הייחודית, ואישיותו הקולנועית, להופיע בחיקויים ובמחוות בסרטים רבים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]