קזבלנקה (סרט)
| קזבלנקה | |
|---|---|
 עטיפת הסרט בהוצאה הישראלית |
|
| שם במקור: | Casablanca |
| בימוי: | מייקל קורטיז |
| הפקה: | האל ווליס |
| תסריט: | ג'וליוס אפשטיין פיליפ אפשטיין הווארד קוץ' |
| עריכה: | אוון מרקס |
| שחקנים ראשיים: | המפרי בוגרט אינגריד ברגמן פול הנרייד קלוד ריינס קונרד ויידט סידני גרינסטריט פיטר לורה ס. ז. סאקאל |
| מוזיקה: | מקס שטיינר |
| צילום: | ארתור אדסון |
| חברת הפצה: | האחים וורנר |
| הקרנת בכורה: | 26 בנובמבר 1942 |
| משך הקרנה: | 102 דקות |
| שפת הסרט: | אנגלית צרפתית גרמנית |
| תקציב: | 950 אלף דולר |
| פרסים: | שלושה פרסי אוסקר |
| דף הסרט ב-IMDb | |
"קזבלנקה" (באנגלית: Casablanca) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 1942, המתרחש בעיר קזבלנקה בעת שלטון צרפת של וישי במרוקו בימי מלחמת העולם השנייה. הסרט בוים על ידי מייקל קורטיז ומככבים בו המפרי בוגרט ואינגריד ברגמן. הסרט מתמקד בקונפליקט שנוצר בנפשו של ריק בין האהבה ובין המידה הטובה - עליו לבחור בין אהבתו לאילזה ובין הצורך לעשות את הדבר הנכון ולסייע לבעלה של אילזה, לוחם המחתרת ויקטור לאזלו, להימלט על מנת להמשיך במאבקו בנאציזם.
עוד בזמן הקרנתו לראשונה היה הסרט להיט, ובמהלך השנים צבר קהל אוהדים נאמן, והוא נחשב כיום לקלאסיקה קולנועית, ולאחד מן הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם בהוליווד. הסרט זכה בפרס אוסקר לשנת 1943 כסרט הטוב ביותר, ונראה כי סוד קסמו במרכיבים רבים, שאך השביחו עם הזמן - הכימיה בין שני כוכביו, ברגמן ובוגרט, עומק אפיון הדמויות בתסריט, הבימוי המדויק והדיאלוג המתוחכם, המתרכבים ביחד לכלל יצירה בעלת עוצמה רגשית הפועלת על הצופה באופן ישיר ורב כוח.
תוכן עניינים |
[עריכה] עלילת הסרט
ריק בליין (המפרי בוגרט) הוא בעליו של מועדון המשמש כמאורת הימורים וכבית קפה בעיר המרוקאית קזבלנקה בתחילת שנות ה-40, שהייתה בזמן מלחמת העולם השנייה קולוניה צרפתית, תחת ממשל וישי. המועדון של ריק מושך מגוון רחב של לקוחות, החל מפקידי ממשל וישי ונאצים, וכלה בפליטים הנמלטים מן השלטון הנאצי. ריק הוא אדם מריר וציני, אך עדיין מפגין חוסר אהדה כלפי הפאשיסטים הנוהגים לפקוד את המועדון שלו.
פושע זעיר בשם גיירמו אוגארטה (פיטר לורה) מגיע למועדון כשבידו "מכתבי מעבר". המכתבים חתומים בידי גנרל צרפתי,[1] ומאפשרים לנושאיהם לצאת מתחומי שלטון וישי, ובפרט להגיע לליסבון, בירת פורטוגל הנייטרלית, ששימשה כנמל ממנו ניתן להגיע לארצות הברית. מכתבים אלו הם יקרי ערך לזרם הבלתי פוסק של פליטים המנסים להימלט מצרפת הכבושה, ואוגארטה מתכנן להתעשר באמצעותם, למכור אותם למרבה במחיר, ולעזוב את העיר. על מנת להשיג את מכתבי המעבר נרצחו שני בלדרים גרמנים שנשאו אותם, והמשטרה המקומית, עליה מפקד הקפיטן רנו (קלוד ריינס) תופסת את אוגארטה והורגת אותו. רנו הוא שוטר מושחת, ואינו מביע דעה באשר לנוכחות הנאצית בקזבלנקה. רנו והנאצים אינם יודעים כי בטרם נהרג, הפקיד אוגארטה את המכתבים למשמורת בידיו של ריק.
אל המועדון נכנסת הסיבה למרירותו של ריק, אילזה לונד (אינגריד ברגמן), המגיעה לאחר ששמעה כי המכתבים מוצעים למכירה. בעלה, ויקטור לאזלו (פאול הנרייד), הוא לוחם מחתרת אנטי-נאצי מצ'כוסלובקיה, והנאצים קבעו מחיר גבוה על ראשו. הוא זקוק למכתבים על מנת להימלט ולהמשיך בפעילותו כנגד הנאצים. ריק מאמין כי בעבר אילזה רימתה אותו, כאשר אמרה לו שהיא אוהבת אותו, אך עזבה אותו עבור לאזלו. למעשה היא כבר הייתה נשואה ללאזלו כאשר פגשה בריק בפריז ערב הכיבוש הנאצי, אך האמינה כי הוא מת. כאשר גילתה כי בעלה חי, חזרה אליו, על אף אהבתה לריק.
קבוצת קצינים גרמנים, המונהגים על ידי המאיור שטראסר (קונרד ויידט), משתלטת על הפסנתר במועדון ושרה את השיר הפטריוטי הגרמני "המשמר על הריין" ("Die Wacht am Rhein").[2] לאזלו, הרותח מזעם, מביא את כל יושבי המועדון לשיר את המנון צרפת, המרסייז, והם גוברים בקולם על הגרמנים, הדוחפים את רנו להכריז על סגירת המועדון.
על אף שבהתחלה סירב ריק למסור את המכתבים לאילזה, אפילו לאחר שאיימה עליו באקדח, נראה כי ריק מחליט לעזור לאילזה ולוויקטור לעזוב את קזבלנקה.
בשלב זה מגיע המתח העלילתי לשיאו כאשר כל קווי העלילה נפגשים. הקונפליקט הבלתי פתור בנפשו של ריק אינו גלוי במלואו לצופים, אשר עד הרגע האחרון אינם יודעים האם ריק, המוצג כאדם ציני המסוגל אף לבגוד באילזה ברגע האחרון, או להסגיר את לאזלו לנאצים על מנת להשיג את אילזה, אכן יסייע לוויקטור ולאילזה להימלט אל החופש, ויאבד את הסיכוי להתאחד עם אהובתו. שטראסר ורנו עולים על המזימה ברגע האחרון, והחמישה מגיעים בזה אחר זה אל המטוס האמור לשאת את אילזה וויקטור אל המשך המאבק בנאצים.
ברגע האחרון מצליח ריק למצוא את העוז בנפשו לעשות את המעשה הנכון, ולהתגבר על רגשותיו כלפי אילזה, שעמה התפייס קודם לכן. אילזה וויקטור עולים על המטוס, אך ברגע האחרון מגיע שטראסר ומנסה לעצור בעדם, אך ריק יורה למוות בשטראסר. קפיטן רנו, הנוכח במקום, אינו עוצר את ריק, אלא מורה לשוטריו לאסוף את "החשודים הרגילים". לאחר מכן מציע רנו לריק ששניהם יעזבו על מנת להצטרף לכוחות צרפת החופשית, תוך שהוא משליך אל האשפה בקבוק של "מי וישי".
[עריכה] הפקת הסרט
הסרט הופק על פי מחזה של מורי ברנט וג'ואן אליסון בשם "כולם באים למועדון של ריק" (Everybody comes to Rick's). המחזה מעולם לא הוצג על במה. חברת האחים וורנר קנתה את הזכויות תמורת 20,000 דולר, וקראה לפרויקט "קזבלנקה", כפי הנראה בניסיון לחקות הצלחת סרט משנת 1938 שנקרא "אלג'יר". את הפקת הסרט לקח על עצמו המפיק המפורסם האל ווליס.
הצילומים החלו ב-25 במאי 1942 והסתיימו ב-3 באוגוסט 1942. הסרט צולם בשחור-לבן.
הסרט כולו צולם באולפן, פרט לסצנה שבה מגיע המאיור שטראסר, שצולמה בנמל התעופה "ואן נויס" הסמוך ללוס אנג'לס. הרחוב בקזבלנקה שבו צולמו סצינות ה"חוץ", נבנה כתפאורה עבור סרט אחר בשם "שיר המדבר". בתפאורה זו השתמשו גם לצילום הסצינות בקזבלנקה וגם לצילום הסצינות המתרחשות בפריז. תפאורה זו נותרה בשימוש האולפן עד לשנות ה-60.
לצילום המועדון של ריק השתמשו בשלוש תפאורות נפרדות, כך שלא ניתן להבין בדיוק את מבנה המועדון.
הסצנה הסופית, המתרחשת בנמל תעופה, כללה שימוש בדגם מוקטן של מטוס ובננסים שצולמו כעובדי נמל התעופה, על מנת לחסוך בחומרים, עקב בעיות קיצוב שיצרה המלחמה. הערפל בסצנה שימש על מנת להסוות בעיה זו.
גובהה של ברגמן יצר בעיה מסוג אחר. היא הייתה גבוהה במספר סנטימטרים מבוגרט, כך שבעת צילום סצינות האהבים ביניהם, נאלץ בוגרט לעמוד על ארגז או על כרית.
עלותו הכוללת של הסרט הייתה $950,000, עלות שהיוותה חריגה מסוימת מהתקציב, אך עמדה בסטנדרטים של הפקה הוליוודית מאותה התקופה. בוגרט נקרא זמן מה לאחר סיום הצילומים על מנת לדבב את הסצנה הסופית ("לואי, אני חושב שזו תחילתה של ידידות נפלאה"). זמן מה תוכננה סצנה המציגה את רנו ואת ריק הנפגשים עם לוחמי צרפת החופשית על סיפונה של אונייה, אך זו בוטלה בסופו של דבר.
[עריכה] התסריט
ההשראה למחזה המקורי הייתה טיול שערך המחזאי מורי ברנט בשנת 1938 לאירופה, ובו ביקר בווינה ובחוף הדרומי של צרפת, מקומות שבהם חיו בדו-קיום מתוח פליטים ונאצים. ברנט היה מורה בתיכון, וחסר ניסיון בכתיבה מקצועית. ברנט ושותפתו ג'ואן אליסון כתבו מחזה בשם "כולם באים למועדון של ריק". במחזה הדמות של אילזה הייתה אמריקנית, אשר פגשה בלאזלו לאחר סיום יחסיה עם ריק בפריז, ואילו ריק היה עורך דין. המחזה מעולם לא הוצג על במה, אך הצליח לתפוס את תשומת לבם של אולפני האחים וורנר, אשר רכשו את הזכויות לעיבודו לתסריט. לאחר כתיבת המחזה דשדשה הקריירה של ברנט ואליסון. זמן מה כתבו ככותבים זוטרים עבור אולפני פאראמאונט, ולברנט הייתה הצלחה מסוימת ככותב תסכיתים. אליסון שבה ושקעה אל האלמוניות.
בתחילה הוטלה כתיבת התסריט על זוג האחים התאומים ג'וליוס ופיליפ אפשטיין. האחים היוו צוות כתיבה עבור האחים וורנר אשר היה אחראי ללהיטים רבים בעבר. בתחילה הסירו האחים אפשטיין את ההתייחסויות לעברו ורקעו של ריק, והוסיפו אלמנטים של קומדיה. הכותב הנוסף, הווארד קוץ' הצטרף לאחר מכן, והמשיך לעבוד עם האחים אפשטיין, תוך שהוא מוסיף לעלילה אלמנטים פוליטיים ומלודרמטיים. סצינות חשובות הוספו על ידי התסריטאי קייסי רובינסון, שהוסיף את הפגישות בין אילזה וריק בבית הקפה, אך הוא לא זכה לכך ששמו יירשם בכותרות הסרט בין התסריטאים. הבמאי מייקל קורטיז הוסיף אלמנטים רומנטיים, והתעקש על סצינות הפלאשבק מפריז. אחת השורות הידועות ביותר מן הסרט - "Here's looking at you" אינה מופיעה כלל בתסריט, ויש אומרים כי נוספה בעת שבוגרט לימד את ברגמן לשחק במשחק פוקר מאחורי הקלעים.
השורה האחרונה, והמפורסמת ("תחילתה של ידידות נפלאה") הוספה על ידי המפיק האל ווליס, לאחר סיום ההסרטה, ובוגרט נקרא שוב לאולפנים על מנת לדבב אותה.
שלב הסיום של הסרט הוא כה מותח ומרגש, עד כי המיתוס (השקרי) הנפוץ הוא כי השחקנים עצמם לא ידעו עד הרגע האחרון את הפתרון המדויק, וכי התסריט הסופי נמסר לידם רק ביום הצילומים האחרון. המחזה שעליו מבוסס הסרט הסתיים בכך שריק שולח את לאזלו ואילזה אל המטוס. בשלב מסוים אף הציעו התסריטאים "להרוג" את לאזלו ולהשאיר את ריק עם אילזה, אך פתרון זה לא תאם את הרוח הפטריוטית שרצו התסריטאים להעניק לסרט. "הקוד המוסרי" השליט בהוליווד באותה התקופה לא איפשר פתרון שבו עוזבת אילזה את ויקטור לטובת ריק, שכן נאסר להציג אישה נשואה העוזבת את בעלה למען גבר זר.
על אף ריבוי הכותבים, התסריט הדוק ואחיד. קוץ' טען כי היה זה המתח בין גישתו וגישת קורטיז שיצר את הטון המדויק של הסרט, ואת האיזון הרגשי בין מרכיביו.
התסריט נתקל בבעיות של צנזורה, שכן נרמז ממנו כי רנו סוחט טובות הנאה מיניות מפליטה לה הוא מסייע, ושריק קיים מגע מיני עם אילזה בעודם בפריז, כאשר הייתה נשואה לאחר. "קוד ההפקה" לו היו מחויבים האולפנים הגדולים בהוליווד באותה התקופה מנע רמיזות מסוג זה. עם זאת, בגרסה הסופית של הסרט ניתן להבין בבירור את שתי הרמיזות.
התסריט זיכה את יוצריו, האחים אפשטיין וקוץ', בפרס אוסקר.
[עריכה] בימוי
הבמאי מייקל קורטיז היה מהגר הונגרי. הוא הגיע לארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20 אך חלק ממשפחתו נותר באירופה, והפך לפליטים, כך שנושאו של הסרט היה קרוב ללבו. סצינות המונטאז', כדוגמת הסצינות המראות את הפלישה הנאצית לצרפת, נערכו על ידי הבמאי דון סיגל, שהיה אחראי על המונטאז' באולפני האחים וורנר בטרם החל בקריירת הבימוי שלו.
[עריכה] הצילום
צלם הסרט היה ארתור אדסון, צלם ותיק, שצילם בעבר סרטי פילם נואר כ"הנץ ממלטה" (1941) שהיווה אף הוא שיתוף פעולה של צוות השחקנים בוגרט - לורה - גרינסטריט. הצלם הקדיש תשומת לב מרובה לצילומה של ברגמן. השחקנית העדיפה להצטלם מצד שמאל, ולהצטלם בתאורה ופילטרים שהראו את הברק שבעיניה. האפקט נועד להפוך אותה לדמות עצובה ונוסטלגית. הצילום בסרט יוצר אווירת "פילם נואר" קודרת ואקספרסיוניסטית, במיוחד בסצינות המסיימות את הסרט.
[עריכה] מוזיקה
מוזיקת הרקע לסרט נכתבה על ידי מקס שטיינר הידוע ככותב מוזיקת הרקע לסרט "חלף עם הרוח". השיר "בחלוף הזמן" (As time goes by), שהוא השיר המזוהה ביותר עם הסרט, נכתב על ידי הרמן הופפלד עבור מחזה משנת 1931 בשם "כולם מוזמנים". המחזה של ברנט ואליסון "כולם באים למועדון של ריק" השתמש בשיר זה, ובמהלך ההפקה נערך בו שימוש בטרם נפלה ההחלטה הסופית על הליווי המוזיקלי. שטיינר רצה לכתוב שיר משלו על מנת להחליפו, אך עם התקדמות ההפקה גזזה ברגמן את שערה על מנת להופיע בסרטה הבא, ולא ניתן היה לצלם מחדש סצינות שיתאימו לשיר החדש. לפיכך החליט שטיינר לבסס את כל מוזיקת הרקע לסרט על השיר, ועל המרסייז, כשהוא משתמש בהם חליפות על מנת להדגיש את שינוי מצבם הרגשי של גיבורי הסרט.
בסצנת "דו-קרב ההמנונים" מנגנת את המרסייז תזמורת שלמה (ולא האוסף הקטן של נגנים המוצג בסרט), אל מול "משמר הריין", שאותו מנגנים הגרמנים בפסנתר. שירים נוספים בסרט הם השיר "זו חייבת להיות את" - "It Had to Be You", להיט משנת 1924, ושיר בשם "הקש בעץ" - "Knock on Wood".
[עריכה] הצלחת הסרט
התגובה לסרט בעת ההקרנות המוקדמות תוארה כ"לא תאמן". הסרט הוקרן בהצגת בכורה בניו יורק ב-26 בנובמבר 1942. הכנסות הסרט בהקרנות הסדירות בארצות הברית הגיעו ל-3.7 מיליון דולר. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר (הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, והתסריט המעובד הטוב ביותר) והיה מועמד לחמישה פרסים נוספים. השיר "בחלוף הזמן" שהה 21 שבועות במצעד הלהיטים בארצות הברית. הסרט זכה לביקורות מעורבות, אך שמר על פופולריות במהלך השנים. במכללות בארצות הברית נהוג להקרין את הסרט בשבוע שלפני בחינות הסיום. מסורת זו סייעה לסרט להישאר פופולרי עשרות שנים לאחר הקרנתו.
הסרט זכה לאזכורים רבים בקולנוע, רובם פארודיים:
- סרטם של האחים מרקס "לילה בקזבלנקה" משנת 1946. מיתוס פופולרי מספר כי כאשר יצרו האחים מרקס את הסרט "לילה בקזבלנקה" איימו אולפני האחים וורנר לתבוע בגין השימוש במילה "קזבלנקה" אך נסוגו מן הרעיון כאשר איים עליהם גראוצ'ו מרקס בתביעה בגין השימוש במילה "האחים" בשם האולפן. האמת היא כי בעת הפקת "לילה בקזבלנקה" עמדו האולפנים בקשר על מנת לוודא כי לא יהיה קשר ברור בין העלילות, אלא בקו העלילה הכללי בלבד, ומכתביו של גראוצ'ו אל האולפנים נשלחו לצורך יחסי ציבור, מבלי שאיש שקל ברצינות הגשת תביעה.
- המחזה והסרט של וודי אלן "שחק אותה סם" משנת 1972. (באנגלית: Play it again, Sam או "נגן זאת שוב, סם", רמז למשפט "נגן זאת, סם" שאומר ריק לפסנתרן ב"קזבלנקה"), שבו דמותו של הגיבור מדמיינת שהיא מקבלת עצות חיזור מדמותו של המפרי בוגרט.
- סרטו של פיטר בוגדנוביץ' משנת 1972 "מה נשמע, דוק?", שרים גיבורי הסרט, ג'ודי והווארד, את השיר "בחלוף הזמן" מתוך "קזבלנקה", לאחר שג'ודי אומרת להווארד, "נגן זאת, סם".
- מחזהו של ניל סיימון משנת 1978 "הבלש הזול" המשלב בין עלילת הסרט ובין עלילת "הנץ ממלטה".
- סרט האנימציה "קארוטבלנקה" משנת 1995 בכיכובו של באגס באני. (קארוט-carrot, גזר באנגלית. המאכל האהוב על הארנב באגס באני).
- סרט הקולנוע "חתיכה דוקרנית" משנת 1996, שבו משחקת פאמלה אנדרסון בעלת מועדון לילה באזור קרבות פוסט אפוקליפטי, תפקיד המבוסס באופן גס על תפקידו של המפרי בוגרט ב"קזבלנקה".
- אזכורים רבים בסדרה "הסימפסונים", כך למשל, בפרק ה-300 של הסדרה גולש הומר סימפסון באינטרנט, וכאשר הוא עולה על האתר של בארט, הוא נאנח - "מכל האתרים, בכל הרשת, הייתי חייב להקליק דווקא על האתר שלו...". (פרפרזה על משפט מהסרט). הפרק המסיים של העונה התשיעית ("נשקנים מלידה" - Natural Born Kissers) כולל התייחסות מפורשת לסרט, כאשר המשפחה צופה בסרט, שבו ניתן סיום אלטרנטיבי - בסיום הסרט, לאחר שמטוסם של אילזה וויקטור ממריא, לואי שולף אקדח על ריק, אך סם הפסנתרן הודף לעברו את הפסנתר. מתוך הפסנתר מגיח אדולף היטלר עם רימון בידו, אך אילזה צונחת מן המטוס, הורגת את היטלר ונישאת לריק.
- סרט הקולנוע "כשהארי פגש את סאלי" בו מוצג קטע הסיום של הסרט "קזבלנקה" תוך כדי דיון טלפוני בין הארי וסאלי על משמעותו בזמן ששניהם צופים בהקרנתו בטלויזיה כל אחד במיטתו בבתים נפרדים.
[עריכה] שחקנים
לאווירה שמשרה הסרט תרמה העובדה כי רק שלושה מן השחקנים המופיעים בו נולדו בארצות הברית. צוות השחקנים הורכב מבני אומות שונות, בעלי רקע שונה, שחלקם הגיעו לארצות הברית בשל התנגדותם לנאציזם או בשל יהדותם:
- המפרי בוגרט (ריק בליין) הפך לכוכב בזכות משחקו בסרט. בתחילת הקריירה שלו נהג לשחק תפקידי גנגסטרים ונבלים. הסרט "הרי הסיירה" משנת 1941 איפשר לו לשחק דמות חמימה ואנושית יותר, אך "קזבלנקה" היה הסרט הראשון שבו שיחק דמות רומנטית באמת.
- אינגריד ברגמן (אילזה לונד) זכורה במיוחד בשל תפקידה זה, שהיווה נקודת שיא בקריירה שלה. לאחר שהגיעה משבדיה לבכורה הוליוודית מוצלחת בסרט "אינטרמצו" בשנת 1939, כשלה במספר תפקידים, עד שלוהקה לסרט "קזבלנקה".
- פאול הנרייד (ויקטור לאזלו) - שחקן אוסטרי שנמלט מגרמניה הנאצית בשנת 1935. הנרייד סירב לשחק בסרט, שכן חשש כי מעתה ואילך יקבל רק סוג אחד של תפקידים, עד שהובטח לו כי שמו יופיע לצד שמם של ברגמן ובוגרט בכרזות לסרט.
- קלוד ריינס (קפיטן לואי רנו) - שחקן אנגלי שנולד בלונדון, והבעת פניו הייחודית נבעה מפגיעה שנפגע בעינו בעת מלחמת העולם הראשונה, שבה היה קורבן לשימוש בגז מרעיל.
- סידני גרינסטריט (סניור פרארי) - שחקן אנגלי נוסף, ששיחק בעבר לצד בוגרט ופיטר לורה ב"הנץ ממלטה".
- פיטר לורה (סיניור אוגארטה) - שחקן אוסטרי-גרמני ממוצא יהודי, שנודע בשל משחקו בסרט "M" של פריץ לאנג. לורה נמלט מן השלטון הנאצי בשנת 1933, ונהג לשחק טיפוסים מפוקפקים ממוצא אירופי בסרטים הוליוודיים.
- קונרד ויידט (מיור שטראסר) - שחקן גרמני שהופיע בסרטים אקספרסיוניסטים בשנות ה-20, כדוגמת הסרט הידוע "הקבינט של ד"ר קליגרי". ויידט, שהיה נשוי ליהודיה והחשיב עצמו ליהודי, נמלט אף הוא מן הנאצים, ובשל חזותו נדון לשחק תפקידי נאצים בסרטי שנות ה-40, בטרם נפטר מהתקף לב כשנה לאחר צילום הסרט "קזבלנקה".
- דולי וילסון (סאם) - אחד מהאמריקנים הבודדים בצוות השחקנים. וילסון היה מתופף, וכלל לא ידע לנגן בפסנתר.
- ג'וי פייג' (אנינה ברנדל, הפליטה הבולגרית) - החברה האמריקנית השלישית בצוות, הייתה בתו החורגת של ג'ק וורנר, בעלי האולפן.
- מדליין להבו (איבון) - שחקנית צרפתייה, אשתו של מרסל דליו, עד לגירושיהם בשנת 1942.
- ס. ז. סאקאל (המלצר קרל) - שחקן הונגרי שנמלט מגרמניה בשנת 1939.
- קורט בואה (הכייס) - שחקן קברט ו"ילד פלא" קולנועי, שנמלט מגרמניה. הנאצים חשבו כי הוא יהודי, אך נראה כי היה הוגנוט, והתנגדותו לנאציזם הייתה פוליטית. בואה זכה לקריירת משחק שנמשכה עד לשנת 1987.
- מרסל דליו (הקרופייה) - היה כוכב בקולנוע הצרפתי, והופיע בסרטים כ"אשליה הגדולה" של ז'אן רנואר. לאחר שנמלט מן הנאצים נאלץ לשחק תפקידים זוטרים בהוליווד.
- הלמוט דנטין (יאן ברנדל) - שחקן אוסטרי שלאחר כיבוש אוסטריה על ידי הנאצים שהה זמן מה במחנה ריכוז, בטרם הצליח להגר לארצות הברית. לימים היה למפיק ובעל חברת הפצה גדולה לסרטים.
[עריכה] ציטוטים מפורסמים
תסריטו של הסרט שופע שורות שהפכו לקלאסיקה. השורה "Here's looking at you kid" נבחרה בסקר שנערך על ידי מכון הסרטים האמריקאי בשנת 2005 לשורה החמישית הזכורה ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, אך ציטוטים רבים נוספים זכורים מן הסרט וביניהם:
- "נשק אותי, נשק אותי כאילו זו הפעם האחרונה".
- "מכל מאורות הג'ין בכל העולם, היא הייתה חייבת להיכנס דווקא לזו שלי".
- "תמיד תהייה לנו פריז" (ריק לאילזה כאשר הוא נפרד ממנה).
- "אסוף את החשודים הרגילים".
- "זוהי תחילתה של ידידות נפלאה" (ריק לרנו בסופו של הסרט).
דווקא השורה המצוטטת "נגן זאת שוב סאם", אינה נאמרת כלשונה בסרט. סם מתבקש בתחילה על ידי אילזה לנגן את שירו "נגן זאת פעם אחת סאם, לזכר הימים שחלפו". סאם משקר כי אינו זוכר את השיר. לאחר מכן מבקש ממנו ריק לנגן במילים "ניגנת בשבילה, נגן זאת בשבילי". השורה המפורשת "Play it again, Sam", אינה נאמרת על ידי ריק או אילזה, והיא שיבוש מאוחר יותר, מסרטם של האחים מרקס, "לילה בקזבלנקה" שהוא פרודיה על הסרט "קזבלנקה".
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- "קזבלנקה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "קדימון "קזבלנקה", סרטון באתר YouTube
- Roger Ebert, Casablanca (1942), September 15, 1996
[עריכה] הערות שוליים
- ^ את דבריו של אוגרטה בעניין שמו של הגנרל החתום על מכתבי המעבר ניתן לשמוע בשתי צורות: הגנרל דה גול או הגנרל וייגאן. הכתוביות ב-DVD באנגלית (ובתרגום לעברית) מציינות את דה גול, ואילו הכתוביות בצרפתית מציינות את וייגאן. וייגאן כיהן כנציב כללי מטעם משטר וישי בקולוניות הצרפתיות בצפון אפריקה עד סמוך לתקופה שבה מתרחש הסרט (ובוודאי בתקופה שבה נכתב התסריט). דה גול עמד בראש "צרפת החופשית", ועקב כך בווישי נגזר עליו בהיעדרו עונש מוות, כך שמכתב מעבר בחתימתו היה חסר כל ערך.
- ^ ההפקה רצתה להשתמש בהמנון הנאצי "הורסט וסל" אך לא ניתן היה להשיג את זכויות היוצרים לשימוש בשיר.
