פיית' היל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיית' היל בהופעה

אודרי פיית' פרי מקגרואנגלית: Faith Hill) (נולדה ב-21 בספטמבר 1967), זמרת קאנטרי-פופ אמריקנית, זוכת פרס הגראמי, הנשואה לזמר הקאנטרי טים מקגרו. מכירות אלבומיה מסתכמות במעל 30 מיליון אלבומים.

ראשית דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היל נולדה בעיר קטנה סמוך לג'קסון, מיסיסיפי, תחת השם אודרי פיית' פרי. עוד בהיותה תינוקת אומצה על ידי זוג הורים לשני בנים, וגדלה באווירה נוצרית. כישרון השירה שלה בלט עוד כשהייתה ילדה, ובגיל 7 הופיעה לראשונה בפומבי. כנערה נהגה להופיע באופן קבוע בכנסיות ובגיל 17 הקימה להקה מקומית. היא למדה זמן קצר בקולג', אולם בגיל 19 עזבה את הלימודים ונסעה לנאשוויל, טנסי, כדי להגשים את חלומה להיות זמרת קאנטרי. בנאשוויל נאלצה היל לעבוד בחנות בגדים ולאחר מכן כמזכירה בחברת תקליטים. באותה תקופה (1988) התחתנה עם מפיק מוזיקלי בשם דן היל (ממנו התגרשה בשנת 1994), ויצאה לחפש את אימה הביולוגית, אותה מצאה כעבור זמן. היא הייתה זמרת הליווי של זמר בשם גארי באר, אשר נהג להשמיע את שיריו החדשים ב"Bluebird Cafe" (מקום מפגש מוזיקלי בנאשוויל). לאחת מההופעות הגיע מפיק מ"Warner Bros. Records" אשר התרשם מהיל ומיהר להחתים אותה על חוזה הקלטות.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

1993-1997: הצלחה כזמרת קאנטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום הבכורה של היל, הנקרא "Take Me as I Am", יצא לחנויות בארצות הברית באוקטובר 1993, אותו הפיק, בין השאר, גארי באר. האלבום זכה להצלחה במכירות, בעיקר בזכות הלהיט ששוחרר ממנו "Piece of My Heart", שהיה גרסת כיסוי לשירה של אריתה פרנקלין משנת 1967 (שהתפרסם בביצועה של ג'ניס ג'ופלין). הלהיט הגיע למקום הראשון במצעד הקאנטרי של בילבורד, כמו גם להיט נוסף שלה מהאלבום, "Wild One". האלבום נמכר ב-3 מיליון עותקים. אלבומה השני, "It Matters to Me", יצא לחנויות באוגוסט 1995, ונמכר כמו הראשון. שלושה סינגלים מתוך אלבום זה נכנסו ל- TOP 5 של מצעד הקאנטרי.

באביב 1996 יצאה היל לסיבוב הופעות עם זמר הקאנטרי טים מקגרו, שבמהלכו התאהבו השניים והתחתנו ב-6 באוקטובר 1996. לזוג נולדו שלוש בנות, והם נשבעו שלא להיפרד אחד מהשני במשך למעלה משלושה ימים רצופים.

1998-2004: המעבר לקאנטרי-פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר צאת אלבומה השני, "It Matters to Me", יצאה היל לשלוש שנים של הפסקה מהקלטות, כשבזמן זה הקדישה את זמנה למשפחתה ולבעלה. דווקא בתקופה זו החלה הפריצה של היל לשוק המוזיקה האמריקני, בזכות הדואט "It's Your Love", יחד עם בעלה, טים מקגרו (שהופיעה באלבומו). הסינגל הגיע למקום השביעי במצעד בילבורד האמריקני, ולמקום הראשון במצעד הקאנטרי.

שנה אחר כך, הסינגל "This Kiss", הגיע אף הוא למקום השביעי במצעד בילבורד ולמקום הראשון במצעד הקאנטרי. כמו כן, הגיע הסינגל למקום ה- 13 במצעד הבריטי. היה זה הלהיט הראשון מתוך אלבומה השלישי של היל, הנקרא "Faith", אשר סימן את הקו המוזיקלי החדש שלה - קאנטרי-פופ, מוזיקה בעלת תפוצה רחבה הרבה יותר מאשר מאזיני הקאנטרי. "Faith" זכה להצלחה רבה, ונמכר ב- 6 מיליון עותקים בארצות הברית.

אל שיא הקריירה הגיע היל בזכות אלבומה הרביעי, "Breathe". האלבום, שיצא לחנויות בנובמבר 1999, הגיע היישר למקום הראשון במצעד האלבומים האמריקני, ומכירותיו בארצות הברית מסתכמות ב- 8 מיליון עותקים. כמו כן, האלבום זכה בשלושה פרסי גראמי: אלבום הקאנטרי, זמרת הקאנטרי ושיתוף הפעולה בקאנטרי של השנה. הסינגל הראשון מהאלבום, "Breathe", הגיע למקום השני במצעד בילבורד האמריקני (המקום הגבוה ביותר שלה במצעד עד כה), לעומת זאת הגיע הסינגל למקום הראשון במצעד בילבורד השנתי. "Breathe" הפך להיות ללהיט המצליח ביותר של פיית' היל. סינגל נוסף מהאלבום, "The Way You Love Me", זכה אף הוא להצלחה רבה בארצות הברית, כשהגיע למקום השישי במצעד בילבורד ושהה במצעד במשך 56 שבועות רצופים.

היל שרה את שיר הנושא של הסרט "הגרינץ'" (2000), בכיכובו של ג'ים קארי, הנקרא "Where Are You, Christmas?,, שזכה להתעניינות מינורית בארצות הברית, זאת לעומת שנה אחר כך, שהיל שרה את שיר הנושא של הסרט "פרל הארבור", הנקרא "There You'll Be". השיר, שכתבה דיאן וורן, הפך במהרה ללהיט גדול, כשהוא מגיע למקום השלישי בבריטניה ולמקום העשירי בארצות הברית. שיר זה היה מועמד לפרס הגראמי (זמרת הפופ של השנה) ולפרס האוסקר בקטגוריית שיר הנושא.

אלבומה החמישי, "Cry", הגיע כמו קודמו למקום הראשון במצעד האלבומים האמריקני, אולם לא הצליח לשחזר את ההצלחה העצומה לה זכה "Breathe". הסינגלים ששוחררו מן האלבום, לא זכו להשמעות רבות ברדיו, ומכירות הסינגלים היו חלשות. אף על פי זאת זכתה היל בפרס הגראמי כזמרת הקאנטרי של השנה על השיר "Cry", והאלבום נמכר בכ- 3 מיליון עותקים ברחבי העולם.

בשנת 2004 פנתה לעולם המשחק, כששיחקה בסרט הקולנוע הראשון שלה, הנקרא "נשים מושלמות" (לצד ניקול קידמן ומתיו ברודריק).

מ- 2005: חזרה לקאנטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור הצלחתו הבינונית של אלבומה האחרון, הבינה היל כי סגנון הקאנטרי-פופ שאימצה לעצמה מיצה את עצמו, ובאלבומה השישי, "Fireflies", שיצא באוגוסט 2005, שבה היל לסגנון הקאנטרי ממנו החלה את דרכה. תחנות הרדיו המשמיעות קאנטרי שבו להשמיע את שיריה לעתים קרובות והסינגל הראשון מאלבומה זה, "Mississippi Girl" הגיע למקום הראשון במצעד הקאנטרי האמריקני, כמו גם האלבום עצמו. היל הייתה מועמדת פעם נוספת לפרס הגראמי כזמרת הקאנטרי של השנה, בזכות שיר זה. למרות זאת, האלבום נמכר בארצות הברית בשני מיליון עותקים בלבד.

לאחר שש שנים בהם נמנעה היל לצאת לסיבוב הופעות, יצאה היל ובעלה לסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית החל מאפריל 2006. סיבוב ההופעות, הנקרא "Soul2Soul II" נמשך ארבע וחצי חודשים, שבסיומו הוכרז כסיבוב הופעות הקאנטרי הרווחי של כל הזמנים (90 מיליון דולרים). את הרווחים מסיבוב ההופעות הכריז הזוג כי יתרום לסיוע לנפגעי הוריקן קתרינה.

באוקטובר 2007 יצא לחנויות אלבום אוסף כפול של היל, הנקרא "The Hits", שמקבץ את להיטיה בין השנים 1993-2007.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]