ויטני יוסטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויטני יוסטון
Flickr Whitney Houston performing on GMA 2009 4.jpg
ויטני יוסטון בהופעה בסנטרל פארק, 2009
מידע כללי
תאריך לידה 9 באוגוסט 1963
מקום לידה ניו ג'רזי, ארצות הברית
תאריך פטירה 11 בפברואר 2012
שנות פעילות 1977 - 2012
סוגה פופ, R&B, גוספל, נשמה, דאנס
חברת תקליטים ARISTA, Sony BMG

ויטני אליזבת יוסטוןאנגלית: Whitney Elizabeth Houston;‏ 9 באוגוסט 1963, ניו ג'רזי11 בפברואר 2012) הייתה זמרת פופ, רית'ם אנד בלוז, גוספל וסול, כותבת ומלחינת שירים, ושחקנית קולנוע אמריקאית. אחת הזמרות המצליחות והמפורסמות של סוף שנות ה-80 ושנות ה-90. סגנון השירה שלה היה מקור לחיקוי עבור זמרות רבות, דוגמת קלי פרייס, ביונסה, כריסטינה אגילרה, דבורה קוקס, אלישה קיז, מריה קארי ואף לזמרות ישראליות דוגמת מאיה בוסקילה.

יוסטון הופיעה בעולם כולו, השתתפה במאות תוכניות אירוח והצטלמה לאלפי מגזינים ברחבי העולם. היא אחת מכמה מוזיקאים בודדים שמכרו במהלך הקריירה שלהם מעל 100 מיליון עותקים ומשתייכת לקבוצה מאוד מפורסמת של אמנים שחורים אשר איפשרו את הפריצה של המוזיקה השחורה והאמנים השחורים בשנות ה-80 וה-90, דוגמת מייקל ג'קסון, ג'נט ג'קסון, דיאנה רוס ופרינס. יוסטון זכתה ב-21 פרסי המוזיקה האמריקאית ובשישה פרסי גראמי.

ב-11 בפברואר 2012 מתה הזמרת במהלך שהותה במלון הילטון בבוורלי הילס, קליפורניה. בת 48 הייתה במותה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטון נולדה בניו ג'רזי למשפחה בעלת ייחוס מוזיקלי; אמה, סיסי יוסטון הייתה זמרת ליווי ידועה ודודניתה היא הזמרת המצליחה, דיון וורוויק. משפחתה היא בעלת שורשים אפריקנים-אמריקנים, אינדיאנים והולנדים. הסנדקית שלה הייתה ארית'ה פרנקלין. יוסטון התחילה לשיר מגיל צעיר, בגיל חמש הצטרפה למקהלת כנסייה, ובגיל 11 כבר הייתה סולנית המקהלה. בעידוד המשפחה היא פיתחה את כישרון השירה שלה, ובשנת 1980 התחילה לשיר באופן מקצועי ולדגמן במקביל. היא שרה בעיקר כזמרת ליווי ללו רולז ולצ'אקה קאן והופיעה במשותף עם אמה.

פסגת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיש שגילה את כישרונה של ויטני יוסטון היה נשיא חברת התקליטים ”Arista”, קלייב דייוויס, מפיק מוזיקלי בכיר, שראה אותה מופיעה בשנת 1983 וזיהה את הפוטנציאל הגדול שבה, שהתאפיין בקול ערב ומראה מצודד. דייוויס החתים את יוסטון ועשה כל שביכולתו כדי לקדם אותה. הוא שכר את מיטב כותבי השירים והמפיקים של התקופה כדי שיעזרו בהקלטת אלבום הבכורה של יוסטון, שיצא רק לאחר שנתיים בשל רצונו של דייוויס להתאים את השירים לקולה העוצמתי של יוסטון ולצקת עבורה סגנון מוזיקלי מיוחד.

האלבום יצא בשנת 1985. הוא נקרא Whitney Houston והיה אלבום הבכורה המצליח ביותר שהוציאה זמרת אי פעם (עד שהשיא נשבר עשור לאחר מכן על ידי אלאניס מוריסט). האלבום נמכר בלמעלה מעשרה מיליון עותקים בארצות הברית לבדה, והלהיט הגדול מהאלבום היה Saving All My Love For You. הוא הגיע למקום הראשון בארצות הברית ובאירופה ומיקם את יוסטון בצמרת כבר עם תחילת הקריירה. בשנת 1986 היא זכתה בפרס ה"גראמי" הראשון שלה, בתור זמרת הפופ הטובה ביותר. בשנת 1987 יצא הסינגל הראשון מתוך אלבומה השני, שנקרא I Wanna Dance With Somebody, שהגיע אף הוא למקום הראשון במצעד. האלבום Whitney יצא באותה שנה, ושבוע אחרי צאתו כבר הגיע לראשי המצעדים, יוסטון הייתה הזמרת הראשונה שהגיעה להישג זה. האלבום הכיל להיטים גדולים, ודואט עם אמהּ סיסי. השיר So Emotional מתוך האלבום היה הלהיט השישי ברציפות שלה ששהה במקום הראשון במצעד, ובאמצעותו הגיעה יוסטון לשיא שהחזיקו בו לפניה רק הבי ג'יז והביטלס. ב-1988 שברה יוסטון את השיא עם הסינגל Where Do Broken Hearts Go, שהפך לשיר השביעי שלה ברציפות שהגיע למקום הראשון. היא מחזיקה בשיא זה עד היום.

בשנת 1987 התחילה יוסטון את סיבוב ההופעות האמריקני שלה, וב-1988 המשיכה עם הסיבוב המצליח לאירופה. בלונדון הקליטה יוסטון עם הפילהרמונית של לונדון שיר עבור אולימפיאדת סיאול שנקרא One Moment In Time. בשנת 1990 יצא הסינגל הראשון מתוך האלבום השלישי של יוסטון, I’m Your Baby Tonight. השיר היה הלהיט השמיני של יוסטון שהגיע למקום הראשון. האלבום, ששמו כשם הסינגל, יצא באותה שנה והוא כלל דואט של יוסטון עם סטיבי וונדר. ההצלחה היחסית לה זכה האלבום לא השתוותה לזו של שני קודמיו. השיר All The Man That I Need מתוך האלבום היה התשיעי שהגיע למקום הראשון במצעד. בשנת 1991 שרה יוסטון את ההמנון האמריקני במשחק הסופרבול, ובעקבות הביקוש הגדול יצא הביצוע על גבי דיסק. למרות זאת, האלבום הצליח פחות מקודמיו. באותה שנה יצאה יוסטון לסיבוב ההופעות העולמי השלישי שלה, וגם הוא לא הצליח לשחזר את הצלחת קודמיו. הכישלון היחסי של האלבום השלישי גרם לה למשבר וזמן רב עבר עד שהוציאה אלבום אולפן נוסף.

"שומר הראש"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 עשתה יוסטון שינוי בקריירה שלה ופנתה לכיוון המשחק. הסרט הראשון בהשתתפותה היה הלהיט הענק בכיכובו של קווין קוסטנר, “The Bodyguard” (שומר הראש). יוסטון, שהופיעה בסרט בתפקיד של זמרת, הקליטה עבור הפסקול שישה שירים חדשים. הלהיט מתוך הפסקול, “I Will Always Love You” ("אני תמיד אוהב אותך"), במקור של הזמרת דולי פרטון, שבר את כל השיאים שסינגל יכול לשבור, הוא זכה להצלחה אדירה בעולם (מקום ראשון בארצות הברית ובריטניה) ובילה 14 שבועות בראש המצעד. זהו הלהיט העשירי שיוסטון שלחה לראש המצעד. “I Will Always Love You” נחשב גם היום לאחד מהלהיטים המצליחים בכל הזמנים, אם לא המצליח שבהם, הוא הפך להיות מזוהה עם יוסטון ונחשב גם כיום לאחד משירי האהבה המפורסמים בכל הזמנים. יוסטון זכתה ב-1994 בשלושה פרסי "גראמי" על שיריה בסרט "שומר הראש", בקטגוריות זמרת השנה, פסקול השנה והשיר הטוב ביותר.

הצלחתו של פסקול הסרט מיוחסת בעיקר ליוסטון. פסקול הסרט הוא הפסקול הנמכר ביותר אי פעם.

פעילותה במחצית השנייה של שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותה בשנות ה-2000 ועד מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטון הכירה את הזמר בובי בראון ב-1989. הזוג נישא ב-18 ביולי 1992. ב-4 במרץ 1993, נולדה בתם בובי קריסטינה. בדצמבר 2003, נעצר בראון לאחר שדווח שהוא הכה את יוסטון במהלך ריב שלהם. בספטמבר 2006 נפרדו בני הזוג, והם התגרשו סופית ב-24 באפריל 2007.

במהלך חייה סבלה יוסטון מהתמכרות לסמים ולאלכוהול, שהשפיעו קשות על חייה ועל הקריירה שלה.

ב-11 בפברואר 2012 נמצאה יוסטון מתה באמבטיית חדרה במלון "הילטון בוורלי" בבוורלי הילס שבקליפורניה, וסיבת המוות הוגדרה כתאונת טביעה באמבטיה על רקע שימוש בקוקאין וטרשת עורקים בעורקי הלב.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1985: Whitney Houston
  • 1987: Whitney
  • 1990: I'm Your Baby Tonight
  • 1998: My Love Is Your Love
  • 2002: Just Whitney
  • 2009: I Look to You

פסקולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992: The Bodyguard: Original Soundtrack Album
  • 1994: The Preacher's Wife: Original Soundtrack Album

אלבומים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2000: Whitney: The Greatest Hits
  • 2001: Love, Whitney
  • 2003: One Wish: The Holiday Album
  • 2004: Artist Collection: Whitney Houston
  • 2007: The Ultimate Collection
  • 2011: The Essential Whitney Houston
  • 2012: I Will Always Love You: The Best of Whitney Houston

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיקור מותה: