פרנץ מסמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

פרנץ אנטון מֶסְמֶר (Franz Anton Mesmer;‏ 23 במאי 1734 - 5 במרץ 1815) היה רופא גרמני, שהיה הראשון להשתמש בהיפנוזה רפואית, אך מבלי שהיה מודע לשימוש זה.

פרנץ מסמר

מסמר נולד בעיירה איצנאנג (Iznang) שבדרום גרמניה. הוא החל ללמוד תאולוגיה בגרמניה אבל עבר לאחר מכן לאוסטריה והתקבל בשנת 1759 ללימודי רפואה באוניברסיטת וינה.

בשנת 1766 פרסם את עבודת הדוקטורט שלו: De planetarum influxu in corpus humanum (השפעת גרמי השמים על גוף האדם). מחקרים הוכיחו שמסמר העתיק את עבודתו ממחקריו של ריצ'רד מיד (1673 - 1754) רופא אנגלי ידוע וחברו של אייזק ניוטון.

בשנת 1768 נישא מסמר לאלמנה אוסטרית עשירה וביסס עצמו כרופא מצליח וכפטרון אמנות. הוא תמך במוצרט וסייע לו בהפקת האופרה בת מערכה אחת בסטיין ובסטיינה. מוצרט גמל לו בכך שבאופרה "כך עושות כולן" הוא הכניס קטע בו מטפל רופא בשתי גיבורות ההצגה במגנט לפי שיטת מסמר.

בווינה פיתח מסמר את התאוריה שלו שנקראה מגנטיזים חייתי (Magnétisme Animal). הוא טען שביקום ובגוף האדם נמצא נוזל בלתי נראה בעל תכונות מגנטיות והוא מחזיק את הכוכבים במקומם ואחראי גם לבריאותו של האדם, ולפיכך טיפול באדם בעזרת מגנט יכול לשחרר חסימות בגוף ולהביא לריפוי.

הטיפול במגנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסמר התחיל את הטיפולים שלו בתחילה באופן אישי אבל כאשר גברה הדרישה הוא עבר לטיפול קבוצתי.

המטופלים ישבו סביב גיגית שכונתה Baquet ובתוכה מים ומגנטים. הוא נתן למטופלים לבלוע חלקי מתכת והצמיד מגנטים לגופם. מהגיגית יצאו מוטות ברזל בהם החזיקו המטופלים. הם היו נעים במעגל תוך כדי שירה ומסמר עמד במרכז לבוש משי סגול ומנצח על הטקס.

לאחר הטיפול דיווחו רבים מהמטופלים על שיפור במצבם.

ב-1777 היה מסמר מעורב בפרשה שבעקבותיה נאלץ לעזוב את וינה. הוא טיפל בפסנתרנית ומלחינה עיוורת בת 18 בשם מריה תרזה פרדיס שהייתה תלמידתו של מוצרט ומקורבת לבית המלוכה האוסטרי. אמה האשימה את מסמר בטיפול לקוי בבתה ובקיום קשרים רומנטיים אתה. מסמר נאלץ לעזוב את וינה לפריז. בזכות קשריו הוא קיבל מכתב המלצה משר החוץ האוסטרי, דבר שהקל על קליטתו שם.

ועדת חקירה בפריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של מסמר במרסבורג, גרמניה

מסמר נקלט יפה בחוגי המלוכה והאצולה בצרפת. הוא פתח ב-1778 קליניקה מצליחה בפריז בחסות מלך צרפת לואי השישה עשר ואשתו מרי אנטואנט. הצלחות טיפוליו נדונו בשיחות הסלון של החברה הגבוהה בפריז. חלק ראו בו גאון אבל חלק ראו בו שרלטן ומאחז עיניים. לאחר לחצים שהופעלו על ידי הקהילה המדעית בפריז הסכים מלך צרפת בשנת 1784 להקים ועדה שתחקור את טיפוליו של מסמר.

בוועדת החקירה היו בנג'מין פרנקלין שהיה אז שגריר ארצות הברית בפריז, הכימאי אנטואן לבואזייה והרופא ג'וזף גיוטן (ממציא הגיליוטינה).

הוועדה קבעה שאין כל ביסוס מדעי לתאורית המגנטיזם וכי הצלחת הטיפולים נובעת מדמיונם של המטופלים (מה שבימינו נקרא "אפקט פלצבו").

בעקבות מסקנות הוועדה נאלץ מסמר לעזוב את פריז ב-1785. הוא חזר לווינה ולאחר מכן לגרמניה שם השתקע בעיירה מרסבורג בה מת בשנת 1815.

השפעתו של מסמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסמר למעשה הפעיל היפנוזה וסוגסטיה על המטופלים. ב-1842 פיתח ג'יימס ברייד (1795 - 1860) את שיטתו של מסמר שנקראה עד אז "מסמריזם" והשתמש במילה היפנוזה שמשמעותה ביוונית שינה.

באנגלית קיים הפועל: to mesmerise שפירושו להפנט, לרתק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]