צינור נאבוקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צינור נאבוקו
Nabucco Gas Pipeline-en.svg
מפת צינור נאבוקו
סוג צינור גז טבעי
מדינות טורקיה, בולגריה, רומניה, הונגריה ואוסטריה
מוצא אירזום, טורקיה
יעד אוסטריה
מפעיל Nabucco Gas Pipeline International GmbH
אורך 4,042 ק"מ
קוטר 1,422 מ"מ (56 אינץ')
קיבולת מקסימלית 31 מיליארד מטר מעוקב (BMC) לשנה
כיוון זרימה ממזרח למערב
שנת הפעלה 2017

צינור נאבוקואנגלית: Nabucco pipeline) הידוע גם בשם צינור הגז טורקיה-אוסטריה (באנגלית: Turkey–Austria gas pipeline) הוא צינור אנרגיה המוביל גז טבעי לאירופה. מטרת הצינור להקטין את התלות האירופאית בגז הרוסי, תוך יצירת צינור חדש שיוביל גז אזרי, טורקמני, עיראקי, ומצרי לשוק האירופאי. אורכו צפוי להגיע לכ-4,042 קילומטר, הוא מתחיל בטורקיה, עובד דרך בולגריה, רומניה והונגריה ומסתיים באוסטריה. ההכנות לבניית הצינור החלו בשנת 2002 ובשנת 2009 נחתם הסכם בינממשלתי בין חמש המדינות בהן יעבור הצינור. בניית הצינור תחל בשנת 2013 והפרויקט צפוי להסתיים בשנת 2017. יכולת ההולכה המרבית בצינור היא 31 מיליארד מטר מעוקב (BMC) לשנה. ועלותו צפויה להסתכם בכ-12 עד 15 מיליארד יורו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט נאבוקו הינו חלק מרשת האנרגיה הטראנס אירופאית (TEN-E) אשר נבנה בתמיכת האיחוד האירופי וארצות הברית. מטרת הפרויקט היא לחבר את שדות הגז בים הכספי ובמזרח התיכון לאירופה על מנת להקטין את התלות ברוסיה, ספקית הגז הטבעי הגדולה ביותר של אירופה. סכסוכי הגז של רוסיה ואוקראינה הובילו לחיפוש מקורות אנרגיה חדשים, ספקים נוספים ודרכי גישה חלופיות. יתרה מכך, הביקוש לגז טבעי יגדל מ-502 מיליארד מטר מעוקב (BMC) בשנת 2005 ל-815 מיליארד בשנת 2030, ביקוש אותו רוסיה לא תוכל לספק לבדה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכנות לבניית הצינור החלו בפברואר 2002 בשיחות בין אוסטריה לטורקיה, בחודש יוני נחתם הסכם הבנות בין 5 חברות אנרגיה לבחינת פרויקט הקמת הצינור. בדצמבר 2003 העניקה הנציבות האירופית מענק בגובהה 50% מעלות בחינת היתכנות הפרויקט, ובכך היא קיבלה דריסת רגל בפרויקט. ביוני 2005 נחתם הסכם שותפות בין חמשת השותפים, ובפברואר 2008 הוכנס שותף גרמני כך שכל צד מחזיק חלק שווה (16.67%) בפרויקט.

בחודש יוני 2008 נחתם החוזה הראשון לאספקת גז מאזרבייג'ן לבולגריה דרך צינור נאבוקו. באפריל 2009 אישר שר האנרגיה של טורקיה, שמדינתו היה מוכנה לחתום על החוזה בתנאי שהמדינה תקבל 15% מהגז שיעבור בצינור.

ב-13 ביולי 2009 נחתם הסכם בינממשלתי על ידי ראשי הממשלות של טורקיה, בולגריה, רומניה, הונגריה ואוסטריה, בנוכחות נשיא הנציבות האירופית ז'וזה מנואל ברוזו ואנשי ממשל אמריקאים בכירים. ממשלות הונגריה ורומניה אישרו את ההסכם במהלך 2009 וממשלות רומניה וטורקיה אישרו אותו במהלך 2010.

נתיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרט טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקטים מתחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]