קארל מיקאל בלמן

קארל מיקאל בלמן
Carl Michael Bellman

קארל מיקאל בלמן, בתמונה מאת פר קראפט הזקן, הנמצאת בגלריה הלאומית לדיוקנאות בארמון גירפסהולם
לידה	4 בפברואר 1740 סטוקהולם
פטירה	11 בפברואר 1795 (בגיל 55) סטוקהולם
מוקד פעילות	פרברי סטוקהולם
תקופת הפעילות	1757–1795 (כ־38 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת אופסלה
עיסוק	משורר
סוגה	סאטירה
שפה מועדפת	שוודית
כלי נגינה	טרובדור
בן או בת זוג	Lovisa Fredrica Bellman
צאצאים	Adolph Martin Jacob Henric Bellman
פרסים והוקרה	Lundblad prize (1791)
פרופיל ב-IMDb
חתימה

קארל מיקאל בלמן (בשוודית: ‏Carl Michael Bellman^ⓘ‏^?‏; 15 בפברואר 1740 - 11 בפברואר 1795) הוא משורר ומלחין שוודי. מחבר הלידר החשוב ביותר בשפה השוודית ונחשב בארצו למשורר לאומי.

רקע משפחתו ושנות ילדותו וצעירותו

קארל מיקאל בלמן נולד בבית סבתו (רח' הורנסגאטאן 29א) ברובע סדרמאלם (Södermalm, או Söder) בסטוקהולם, בשנת 1740. היה הילד הבכור של יוהאן ארֶנדט בלמן (1707–1765), פקיד גרמני במוצאו, מזכיר הקנצלרייה המלכותית. אמו הייתה קתרינה הֶרמוניה, בת כומר לותרני שוודי, מיכאל הֶרמוניוס. הסב מצד האב, יוהאן ארנדט בלמן (האב) (1664–1709), נשוי לגרמניה ובן להורים גרמנים, היה בזמנו פרופסור לרטוריקה רומית באוניברסיטת אופסלה. אחרי קארל מיקאל נולדו להוריו עוד ארבעה-עשר ילדים, מתוכם שבעה מתו בילדות. בשנת 1743 המשפחה עברה לבית ברחוב ביורנגורדסברונגרנד (Björngårdsbrunngränd) הנושא כעת את שם המשורר (Bellmansgatan 24). בבית זה, גדל קארל מיקאל באווירה חמה וקיבל השכלה רחבה ממורים פרטיים. הוא למד בתחילה בבית ספר "מריה" על יד בית הוריו, לאחר מכן מורו היה קלס לודוויג אנס (Claes Ludwig Ennes), סטודנט לתאולוגיה, שעורר בו עניין בעולם השירה. שאר אחיו של בלמן לא זכו מסיבות כלכליות לאותה מידה של השכלה.

התחלתו של בלמן בתחום הספרות הייתה בגיל 17 (1757) בתרגום לשוודית של "הגיגים אוונגליים אודות המוות" מאת המשפטן והסופר הגרמני דוד פון שבייניץ. בהמשך כתב יצירות דתיות נוספות, אבל גם עבודות סטיריות כמו "הגיגים על אי יציבותן של הבנות" (Tankar om flickors ostadighet) ‏ (1758) ושירי סאטירה חברתית כמו "הירח" (Månan)‏ (1760).

את לימודיו באוניברסיטת אופסלה הפסיק אחרי סמסטר אחד ובשנת 1759 קיבל עבודה ללא תשלום בבנק הממלכתי של שוודיה (Sveriges Riksbank). חי מעבר לאמצעיו הכספיים וצבר חובות רבים, עד כדי כך שבשנת 1763 חובו הגיע ל-18,000 טאלר ונאלץ לברוח (או לביים בריחה) מפני הנושים לנורווגיה השכנה. הותר לו לחזור כעבור חודש עם אישור מלכותי מיוחד, אבל הצטרך לעזוב את עבודתו בבנק ולהכריז על פשיטת רגל בשנת 1764.

עקב ההסתבכות הכלכלית הקשה של בנו, האב איבד את עבודתו בקנצלריה המלכותית, מכר את הבית שבו גרה המשפחה במשך 20 שנה ועבר לגור ברובע אורסטה (Årsta) ואחר כך לבית באחוזה בוויסבוהאמאר (Visbohammar) במחוז סדרמאנלנד (Södermanland). אחרי שהות של חודשים אחדים בוויסבוהאמאר, בהמלצת חבר, קארל מיקאל קיבל עבודה פקידותית במשרד הממשלתי לבתי חרושת. אחרי סגירת משרד זה בשנת 1766, התקבל למזכירות המינהלת הכללית של המכס המלכותי. גם מקום עבודה זו נסגר כעבור שש שנים - ב-1772, אבל המשיך לקבל משכורת זעומה.

בשנת 1765 שני הוריו נפטרו ומה שנותר מרכושם נלקח על ידי הנושים.

חייו בשנות הבגרות

עוד בשנת 1766 הקים בלמן "מסדר" פארודי של בליינים בשם "המסדר של בכחוס" (Bacchi Orden) עם טקסים היתוליים שחיקו את אלו של מסדרי הבונים החופשים ואחרים. הצטרפו למסדרו אנשי בוהמה והמעמד הבינוני, שתיינים שפוטרו מעבודותיהם וגם משוררים ואנשי רוח מ"ידועני" סטוקהולם באותן השנים. באתה תקופה פרסם שירים סטיריים מבלי שם מחבר בקובץ Bacchanaliska qväden (שירים בכחנליים). על אחד משיריו שנחשב פוגע בערכי הדת ושהופיע בעיתונים "?Hvad nytt" ("מה בחדשות?") ו-"Dagligt Allehanda" ("יומון כללי") קיבל נזיפה מהנהגת הכנסייה הלותרנית העירונית.

בינתיים האמן המשיך לבזבז כספים ביד רחבה ולהירדף בגלל חובות שהלכו ותפחו. מאוחר יותר, המלך גוסטב השלישי, שוחר אמנויות, התרשם מאוד מכישוריו אחרי ששמע יצירתו המחמיאה "Gustafs Skål ("לחיי גוסטב!") ואחרות. ב-3 בינואר 1776, הוא העניק לבלמן משרה רשמית של מזכיר מפעל ההגרלות המלכותי עם תשלום שנתי של אלף טאלר כסף וכמו כן החל משנת 1775 קצבה של מאה טאלר מקופתו הפרטית של המלך. החל משנת 1771 השיג בלמן גם מעמד פוליטי של "נוטריון מעמד החוואיים". בעבודתו במפעל ההגרלות העסיק מישהו שיעבוד במקומו תמורת מחצית השכר.

אחרי שנדחה על ידי משפחתה של צעירה בשם וילהלמינה נורמן, איתה ביקש להתחתן, ב-19 בדצמבר 1777 קארל מיקאל נשא לאשה את לוביסה פרדריקה גנלונד, בת סוחר ירקות, שילדה לו בהמשך 4 ילדים: גוסטב, קארל, אדולף ואליס, שמת מאבעבועות בינקותו.

בלמן היה בעל ואב אוהב, אך משפחתו חיה רוב השנים בדירות גרועות ובמחסור, בגלל אורח חייו הבזבזני. הוא ניסה לשווא להשיג לחזק את מעמדו כסופר ולשפר את פרנסתו גם באמצעות פרסום בשנת 1787 של יצירתו השאפתנית Bacchi Tempel (המקדש של בכחוס) ששילבה ברוח הומוריסטית-מורליסטית פרודיות לפי המיתולוגיה היוונית-רומית, לפי המקרא, ומוטיבים לקוחים מטקסי "מסדרו של בכחוס" שהקים, עם קטעים מוזיקליים ואיורים. אולם היצירה לא זכתה להדים שציפה להם. כך גם שירתו הדתית שפורסמה ב-1781 וב-1787 ושהכנסייה, חשדנית כלפיו, לא התלהבה להשתמש בה.

"אנאקראון של הצפון"

חייו היו פרועים למדי: ניהל פרשיות אהבה רבות והתמכר לטיפה המרה. בילה לילות רבים בבתי מרזח ופקד לעיתים קרובות גם את הסלונים של המעמד הגבוה. התמחה במיוחד בחיבור והלחנה של שירי יין ואהבה, אותם היה שר כשמלווה את עצמו במנדולינה, ובכלי פריטה הקרוי "ציטר" (או ציסטר) שירש מסבו או ב"ציסטרכן". היה מסוגל לאלתר במשך שעות ולחבר בזריזות רבה חרוזים ומנגינות מתאימות. לפעמים היה נעזר גם במנגינות מאופרות וזינגשפילים, מינואטים, שירי לכת או יצירות אחרות בנות זמנו - מאת מלחינים כמו גלוק או היידן. בסך הכל נשארו מפרי עטו כאלף שמונה מאות שירים וסבורים כי הם רק חלק ממה שיצר.

אף על פי שזכה להערכה בחצר המלך גוסטב השלישי ובסלונים בתור "האנאקראון של שוודיה" או "של הצפון" (הראשון שכינה אותו כך היה ידידו המשורר אולוף ברגקלינט Olof Bergklint), בלמן לא הוכר באותה מידה על ידי הממסד הספרותי שראה בו יותר סוג של בדרן. בגלל קשיי מימון רק לקראת סוף חייו הקצרים - כשמצא בית דפוס שהשתמש בשיטת עבודה יותר זולה - הצליח בלמן להוציא לאור חלק קטן משיריו (שנכתבו החל משנת 1765) בצורת שני קובצי שירים: "האגרות של פרדמן" (Fredmans epistlar), 82 במספר, בשנת 1790 מהדורה עם מבוא, אבל מצנזרת מאת המשורר יוהאן הנריק שלגרן, מעין פרודיה לאגרות פאולוס הקדוש ושל טקסטים אחרים מכתבי הקודש, וכן 65 "שירי פרדמן" (Fredmans sånger) שהובאו לדפוס בשנת 1791.

המחבר ייחס לז'אן פרדמן, שען שהיה קיים במציאות ומת מרוב שיכרות, חרוזים על חיים של הימאים והזונות, המתארים סצנות ארוטיות, חושניות ואלימות המתרחשות בחלקן במסבאות של בירת שוודיה. בין הדמויות הסמליות המאכלסות את שיריו תופסים מקום חשוב, פרט לגיבורים מיתולוגיים כמו בכחוס, אל היין, והכוהנת שלו, האלה ונוס, אלת האהבה, או לחלופין עמיתתה הצפונית פריה, נימפות למיניהן, כארון, משיט המעבורת אל השאול, שסימל את המוות, גם אנשים בשר ודם כמו השען פרדמן עצמו, רב הטוראי מולברג ששאף להחיות את תהילת שוודיה של פעם, המוזיקאי השתיין מוביץ (אלטר אגו של המחבר), הנגן הוירטואוז בכלים שונים פאדר ברג והזונה אולה וינבלאד.

שירי בלמן הפכו לפופולריים מאוד ולבסוף היו לנכס צאן ברזל של התרבות השוודית. השירים עברו מפה לאוזן וגם מיד ליד דרך העתקים כתובים. על אף ההקשרים תלויי התקופה והמטפורות המיתולוגיות המלומדות, לא נס ליחם עד לימינו.

דיוקן של בלמן, רישום מאת יוהאן סרגל

סוף ימיו

המשורר תמך בנאמנות במלך גם בשנים שהתחזקה מאוד האופוזיציה כלפי מדיניותו. אחרי רציחתו של גוסטב השלישי על ידי אצילים שקשרו נגדו, בלמן איבד את משענתו הכלכלית האחרונה ופשט רגל. בחירתו כחבר באקדמיה המלכותית למוזיקה לא מנע ממנו להישלח בשנת 1794 למאסר של חודשיים בבית סוהר לחייבים. הכליאה גרמה להחמרת שחפת הריאות ממנה סבל ובשנת 1795 האמן נפטר בסטוקהולם. הובא לקבורה בחצר כנסיית קלרה (Klara kyrka) בסטוקהולם, אבל קברו לא ניתן יותר לזיהוי. בכל זאת הוקמה שם מאוחר יותר מצבה לזכרו.

בניו, גוסטב וקארל נעשו אנשי צבא ומתו בגיל צעיר, בעוד אדולף עסק בסחר משי ונפטר בסטוקהולם ללא ילדים בשנת 1834. אלמנתו של בלמן, לוביסה, שרדה אחריו 50 שנה ונפטרה בשנת 1847.

המצבה לזכרו של בלמן בחצר הכנסייה קלרה הקדושה בסטוקהולם

יצירותיו

• Tankar om Flickors ostadighet 1758 .
• Månan 1760 (הירח)
• Bacchi Tempel 1783 (מקדש בכחוס)
• Zions högtid 1787 .(הפסטיבל של ציון)
• (Fredmans epistlar; 1790).(אגרות פרדמן)
• (Fredmans sånger; 1791) (שירי פרדמן)
• Carl Michael Bellmans Skrifter, 1921-80 13 vols (כתבי קארל מיקאל בלמן - ב13 כרכים, 1921-1980); מהדורה חדשה ב20 כרכים - 1990–1992

פרסים ואותות כבוד

• 1794 - נבחר חבר באקדמיה המלכותית למוזיקה של שוודיה

הנצחה

• ב-4 בפברואר 1919 הוקמה בסטוקהולם חברת "בלמן" לשמירת מורשת האמן
• פרס בלמן לספרות - בערך של 12,000 קרונה שוודית מוענק על ידי האקדמיה השוודית לספרות

לקריאה נוספת

• Ingvar Andersson, Agne Beijer, Bertil Kjellberg, Bo Lindorm: Ny svensk historia - Gustavianskt 1771-1810, 1979. ISBN 91-46-13373-9.
• Göran Hägg - Den svenska litteraturhistorien 1996 Wahlström & Widstrand ISBN 91-46-17629-2
• G.Ljunggren, Bellman och Fredmans epistlar. En studie , Lund, Fr. Berlings Förlag, 1867
• Nils Afzelius, Myt och bild i Bellmans dikt,, 1947
• Paul Britten Austin Genius of the Swedish Rococo, Malmö ,1967
• Lars Huldén Carl Michael Bellman Stockholm 1994 בשוודית
• Lars Lönnroth Ljuva karneval! Carl Michael Bellmans diktning ,Stockholm 2005

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קארל מיקאל בלמן בוויקישיתוף

• קארל מיקאל בלמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• קארל מיקאל בלמן, באתר ספוטיפיי
• קארל מיקאל בלמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• קארל מיקאל בלמן, באתר Discogs (באנגלית)
• קארל מיקאל בלמן בוויקיטקסט השוודי
• Bellman.net
• פרויקט רונברג: קארל מיקאל בלמן
• Carl Michael Bellman page בספריה הציבורית קוסאנקוסקי, פטרי ליקואונן וארי פסונן
• אתר חברת בלמן באנגלית קיצור קורות חיים - מבוססים על Huldén, Lars & Nell, Jennie, Carl Michael Bellmans liv och verk
• האגרת 71 מאת קארל מיקאל בלמן בביצוע קורנליס ורסקוייק, ביו-טיוב
• האגרת 72 מאת קארל מיקאל בלמן בביצוע תורד לינדה, ביו-טיוב
• האגרת 35 מאת קארל מיקאל בלמן בביצוע תורד לינדה, ביו-טיוב
• לחיי גוסטב השלישי בערוץ יו-טיוב בביצוע "בלמן בויס"
• שיר פרדמן מס. 64 ביצוע תורד לינדה, ביו טיוב
• קארל מיקאל בלמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• קארל מיקאל בלמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי קארל מיקאל בלמן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)