קהילת יהודי לונל
קהילת יהודי לונל (גם לוניל) היא קהילה יהודית פעילה מאוד שהתקיימה בעיירה לונל במחוז ארו, הממוקמת באמצע הדרך בין נים למונפלייה שבצרפת. בימי הביניים היו בקהילה בית ספר לרפואה ומרכז למידה חשוב. לונל ירדה מגדולתה לאחר גירוש היהודים בשנת 1394.
אגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האגדה[1], שאין ראיות מוחשיות לתמוך בה, ושלא ניתן לאמתה על ידי ארכיונים או ארכאולוגיה, מספרת כי העיר לונל הוקמה על ידי עברים מיריחו, לאחר שנמלטו מארץ ישראל לאחר כיבוש עירם בשנת 70 על ידי אספסיאנוס במהלך המרד הגדול.[2][3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סביר שלונל הוקמה בסביבות שנת אלף. המסמכים הכתובים הראשונים מזכירים את אדון גאוסלם ב-1007, ולאחר מכן את קסטרום ב-1035. העיר התפתחה במהירות במאה ה-13 והיו בה 5,000 תושבים.
מהמאה ה-11, מתועדת בעיירה קהילה יהודית שמקורה כנראה בספרד. גם אם נמצאים רק שרידים בודדים המעידים על הנוכחות היהודית בימי הביניים המרכזיים, חשיבותה של לונל והשפעתה על העולם היהודי של אותה תקופה, הובילו לכנותה "ירושלים הקטנה של ימי הביניים"[4][5][6][7][8]. העיר נקראה גם "מגדל יריחו" או "בקעת יריחו" על ידי רבנים בולטים באותה תקופה כמו זרחיה הלוי ( 1125 – בערך 1186 ) בהקדמה לספרו "ספר המאור"[9]
בנימין מטודלה, שבמסעותיו הגיע ללונל בשנת 1166, מספר בזיכרונותיו כי קהילת לונל מנתה 300 יהודים. חלקם היו מלומדים ועשירים מאוד, והציעו הכנסת אורחים לסטודנטים עניים שביקשו להצטרף לאקדמיה המפוארת שם. מוסד שהפך כה חשוב במאה ה-12 שהוא נקרא "משכן התורה" או "חדר המקדש"[10].
השלטונות בלונל בדרך כלל תמכו וקיבלו את היהודים. בשנת 1252 פנה אלפונס דה פואטייה, שראייתו התדרדרה, לריימונד גאוסלם (מנהיגה של לונל), בבקשה לשלוח שני יהודים מעירו לאראגון כדי להתייעץ עם הרופא היהודי הספרדי איברהים, שנחשב לאחד מטובי רופאי העיניים באותה תקופה[2].
עם מותו של רוסלין גאוסלם, בשנת 1295, לאחר שלא היה לו יורש זכר, לונל, עברה לידיו של מלך צרפת פיליפ הרביעי. בשלב זה היו 240 יהודים בעיירה, והם היוו 4.3% מסך האוכלוסייה, כולל 5 בעלי בתים. במקביל, 20 בתים בבעלות יהודים לא היו מאוכלסים[11].
בשנת 1319 נעצרו יהודי לונל והואשמו בהתנהגות בלתי הולמת במהלך השבוע הקדוש, ורכושם הוחרם[12]. בשנת 1394, מלך צרפת שארל השישי גירש מממלכתו את כל היהודים שעדיין חיו בה. יהודי לונל נאלצו לעזוב בחיפזון, והשאירו את כל חפציהם מאחור. רבים מהם מצאו מקלט בקומטט ונאסין, אחרים נסעו לפרובאנס או לפיימונטה. במשך מאות שנים לאחר מכן לא חזרו היהודים ללונל.
חכמי לונל[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמותיהם של חלק מזקני לונל ידועים ממכתביהם. אחרים מסיפורו של מגלה הארצות היהודי בנימין מטודלה.
בהם: יהודה בן שאול בן תיבון, רופא ומתרגם »; שמואל בן תיבון, מתרגם ערבית לעברית של מורה הנבוכים של רמב"ם. בעקבות אחד ממכתביו של שמואל בן תיבון בהם הוא מודיע לרמב"ם שהוא מתרגם את ספרו, המשיב הרמב"ם[13] :
אתם, תושבי לונל, ויהודי הערים הסמוכות, אתם לבדכם עדיין אוחזים בדגל התורה ביד איתנה. אתם לומדים תלמוד. במזרח הפעילות האינטלקטואלית של היהודים היא אפסית. בכל סוריה, העיר חלב לבדה מכילה כמה אנשים שמתמסרים ללימוד התלמוד והמדעים, אך ללא להט. בעיראק מוצאים רק שניים או שלושה ענבים (גברים אינטליגנטים). יהודי תימן ושאר מדינות ערב יודעים מעט על התלמוד, הם מתעניינים רק באגדה. לגבי המגרב, אתה יודע כמה אומללים היהודים שם! לכן אתם התומכים היחידים בחוק; היו חזקים ואמיצים.
בתקופת ימי הביניים הייתה העיר מרכז תורני חשוב שחיו ופעלו בו תלמידי חכמים מלומדים ופילוסופים יהודיים, בהם משולם בן יעקב מלוניל וחמשת בניו, בני משפחת אבן תיבון, יהונתן מלוניל, זרחיה הלוי, אבא מארי הירחי, אברהם בן נתן, מנוח בן יעקב, רבי אהרן הכהן מלוניל.
כמה חוקרים מלונל נושאים את שם המשפחה "ירחי" ("של לונל"), ביניהם: אברהם בן נתן הירחי, דוד הירחי, אריה יהודה הירחי בן לוי[14], ושלמה בן אבא מרי הירחי, שחי במחצית השנייה של המאה הארבע עשרה וכתב דקדוק עברי בשם "לשון לימודים". השם "לונל" עדיין נפוץ מאוד בקרב יהודי דרום צרפת.
לונל היום[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמעט דבר לא נשאר מהקהילה היהודית המפוארת של ימי הביניים. אחד הקירות החיצוניים של האחוזה הפרטית של ברניס, שנבנה ב-1706 לבקשתו של ז'אן פייר דה פייר, מושל לונל, זוהה ככל הנראה כבית הכנסת מימי הביניים. עיריית לונל הנציחה את מיקום בית הכנסת עם לוח קיר. בנוסף, העירייה בלונל הציבה מול קיר בית הכנסת שלט אמייל המסכם את תולדות העבר של יהודי העיר.
גובה חומת המבנה ובנייתו נוטים להעיד על כך שמדובר במבנה ציבורי. בתיעוד ארכאולוגי נראה תנור ללחם ובאר, המהווים התחלה של הוכחה[15] על מקום פולחן. כל שנותר הוא למצוא את המקווה. כרגע לא מתבצע מחקר חדש.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישראל בדארייד: היהודים בצרפת, איטליה וספרד; מוציא לאור: האחים מישל לוי; 1859; עמודים: 100; 143; 144; (ASIN B001DALYC4)
- ריימונד ברוטון (1997), ההיסטוריה של לונל, היהודים והאסכולה הגדולה שלה: מהמאה ה-1 עד ה-14 בעריכת ריימונד ברוטון, Imprimerie Arceaux 49, Montpellier, ינואר, 283 עמ'.
- תומאס מילרוט: ההיסטוריה של העיירה לונל, מראשיתה ועד 1789; מוציא לאור: Imprimerie de J. Martel elder; 1882; עמודים: 27; 40 ואילך; (ASIN B001BW29IM)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לונל, באתר האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Jean Charles GRIEBEL: Lunel
- ^ 1 2 Abbé Adolphe Auguste Roüet: Notice sur la ville de Lunel au Moyen Âge et vie de Saint Gérard seigneur de cette ville au XIII; 1878 ; réédition : Nabu Press ; 21 mars 2010 ; ISBN 978-1147689679
- ^ Étienne de Jouy: L'Hermite en province : ou observations sur les mœurs et les usages des Français au commencement du ; 1818 ; réédité : Kessinger Publishing ; 19 mars 2010 ; ISBN 978-1160958011
- ^ Madeleine Ribot Vinas. "Liste des conférences en 2006". Mémoires et histoires de la Terre Occitane.
- ^ "Lunel, petite Jérusalem médiévale". Office de tourisme de Lunel.
- ^ "Lunel, la petite Jérusalem médiévale". L'Islam en France.
- ^ "Lunel". Communauté de communes du Pays de Lunel.
- ^ "Lunel (34)". Etymolog!que.
- ^ (בעברית): Zerahiah ben Isaac Gerondi: préface du Shirat ha-maor; éditeur: R. Mas; 1984; ISBN 978-9650900427
- ^ (בעברית): Abraham ben David de Posquières : Tamim Deim; éditeur: Yaʻaḳov Zeʼev Unṭerhendler; Varsovie; 1897; קהילת יהודי לונל, באתר OCLC (באנגלית); réédité par: Mekhon Hatam Sofer Yerushalayim, Jérusalem; 2006
- ^ Danièle Iancu-Agou et Élie Nicolas: Des Tibbonides à Maïmonide. Rayonnement des Juifs andalous en pays d’Oc médiéval »; Cahiers de recherches médiévales et humanistes; 2009; mis en ligne Juliette Sibon, le 14 juillet 2009
- ^ MS. Aubais, bibliothèque de Nîmes; folio 60
- ^ forum sepharade-janine
- ^ צונץ, "Literaturgesch." עמ' 495; idem, "Z. G." עמ' 469
- ^ Le pays de Lunel, le Grand Pays de la Petite Camargue; Office de Tourisme du Pays de Lunel