קזימיר פליקס באדני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
קזימיר פליקס באדני
סמל משפחת האצילים באדני

קזימיר פליקס באדני או רוזן פון באדני (גרמנית Kasimir Felix graf von Badeni, בפולנית Kazimierz Feliks Hrabia Badeni, ‏ 14 באוקטובר 1846 סורוחוב - 10 במרץ 1909 בוסק, על יד לבוב‏[1]) היה פוליטיקאי ומשפטן אוסטרי ממוצא פולני. כיהן כראש ממשלת אוסטריה (טרנסליבניה, החלק האוסטרי של המונרכיה הדו-ראשית "אוסטרו-הונגריה") בין 30 בספטמבר 1895 - 30 בנובמבר 1897.

יזם חוק אלקטורלי - רפורמת "המעמד החמישי" באימפריה אוסטרו-הונגרית והצליח לישמו בשנת 1897. לעומת זאת נסיונו להעניק לשפה הצ'כית מעמד שווה לגרמנית בחבלי הארץ בוהמיה ומורביה נכשל, בגלל התנגדות נחרצת של האוכלוסייה הגרמנית בשטחי האימפריה האוסטרית.

רקע משפחתי, שנות צעירותו לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1846 ביישוב סורוחוב על יד יארוסלב בגליציה, כיום חלק מפולין.יש הסבורים כי אבות משפחתו היו איטלקים שהתיישבו וזכו בתוארי אצולה בגליציה במאה ה-16 .‏[2][3] אביו היה הרוזן וולדיסלב (לדיסלאוס) פון באדני (1818-1888), בעל אחוזות אמיד, חבר ברייכסטג של אוסטריה ב-1870, ואמו הייתה צציליה, בת לבית פראנדוטה. סבו מצד האם, קזימיר אנטון פראנדוטה היה בזמנו ציר של אוסטריה בהולנד וסבתו מצד האם, הייתה ממוצא סקוטי.‏[4] אדמותיו של קזימי פליקס באדני בגליציה השתרעו על שטח של 10,600 הקטאר (106,000 דונם).

באדני למד משפטים באוניברסיטת קרקוב ומשנת 1866 נכנס לשורות עובדי שרות המדינה. עבד במשרד הפנים ובמשרד החקלאות האוסטרי. היה חבר בסיים של גליציה ומשנת 1871 כיהן כפרפקט (Bezirkshauptmann) בז'ולקייב. אחר כך בז'שוב והחל משנת 1879 מושל-שליח (Statthalterdelegat) ויועץ חצר בקרקוב. בין השנים 1886-1888 נסוג לאחוזתו.

מושל גליציה וראש ממשלה באוסטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1888 התמנה למושל (שטאטהאלטר - Statthalter) של גליציה. בתקופה בה עמד בראש האזור הזה הצליח לקרב את האליטה הפולנית ואת האוכלוסייה הרוטנית תוך יצירת מה שנקרא "העידן החדש" (1894-1890) ביחסים בין שני עמים אלה. לצורך השגת אווירה חדשה השיג הסכם באדני עם אולכסנדר ברווינסקי, יוליאן רומנצ'וק ומנהיגים אוקראינים אחרים שאימצו עמדה פשרנית יותר ביחס לפולנים ולשטון האוסטרו-הונגרי בתמורה להגדלת הייצוג האוקראיני במושבות הפרלמנט האוסטרי, דיקום הלימוד בשפה האוקראינית בגליציה, כולל השימוש בשפה זו בבתי משפט ובמוסדות ממשל, הקמת שלוש גימנסיות אוקראיניות חדשות, הקמת קתדרות להיסטוריה של אוקראינה ולשפה והספרות האוקראינית באוניברסיטת לבוב וכו'.

שמרן בהשקפותיו ומסור לאימפריה, הצלחותיו בגליציה הרשימו אתל הקיסר פרנץ יוזף משום כך ב-2 באוקטובר 1895 התבקש להחליף את אריך, רוזן קילמנזג Graf Kielmansegg כראש ממשלת אוסטריה. כיהן גם כשר הפנים. רבים באוסטריה, במיוחד הקיסר, תלו תקוות גדולות ביכולתו של באדני לפתור כמה מהבעיות החוקתיות של האימפריה האוסטרו-הונגרית אך התאכזבו ממנו. הגיע לראשות הממשלה בהמלצת גורמים צבאיים, אחרי כישלון הקואליציה השמרנית-ליברלית של הנסיך אלפרד פון וינדישגרץ.

רפורמה אלקטורלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1896 הצליח לבצע רפורמה בשיטת הבחירות לכיוון הכללת זכות הבחירה אך התאימה אותה לאינטרסים השלטוניים. לארבעת המעמדות של בוחרים שבהם הזכות לבחור והיבחר הייתה תלויה בשווי המסים ששילמו, באדני הוסיף מעמד חמישי שכלל כל בוגר (מעל גיל 24) ממין זכר ששילם לפחות חמשה גולדנים מס. הודות לרפורמה זו, המפלגה הנוצרית -הסוציאלית של קארל לואגר ,מפלגת "הצ'כים הצעירים", הסיעות של האוכלוסייה הפולנית והקרואטית, והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית שיפרו את יצוגן בפרלמנט.

מצד שני התנגד באדני ללאומנות הקיצונית של לואגר ובהמלצתו שלוש פעמים סירב הקיסר פרנץ יוזף לאשר את בחירתו של זה לראשות העיר וינה (ב-23 באוקטובר וב23 נובמבר 1895 וב-18 באפריל 1896)

המהומות בבחירות בגליציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1897 בעקבות חוקה בחירות החדש וככל הנראה זיופים בבחירות במזרח גליציה מתוך 63 נציגים של האוזר בפרלמנט בווינה נבחרו רק 3 אוקראינים. במחוז זבראז' נמנעה בחירתו של הסופר והפעיל הלאומי האוקראיני איוון פרנקו. בנסיבות אלה פרצו הפגנות מחאה בקרב הציבור האוקראיני שדוכאו על ידי הצבא והמשטרה. נהרגו 10 מפגינים, 19 נפצעו ו-769 נעצרו. בחירות אלה נותרו בזיכרון של האוקראינים כ"הבחירות העקובות בדם של באדני". משום אירועים אלה לאומנים אוקראינים הצביעו על באדני כעל "ידיד מזויף" ולמעשה אויב של האוקראינים.

מצד שני, יש שסברו כי הטלת האשם על באדני בנוגע לדיכוי הייתה שגויה ושרוב האחריות לכך הייתה למנהיג הפולני של ועד הבחירות המרכזי בגליציה המזרחית, הרוזן ולודומיר דידושיצקי ולמושל גליציה, הנסיך סנהושקו, אוקראיני מתבולל. נושא "הבחירות של באדני" נוצל בתעמולה של הלאומנים הגרמנים, החוגים האנטישמיים והסוציאל-דמוקרטים האוסטרים לשם סילוקו של באדני מראשות הממשלה, במיוחד אחרי נסיונותיו להעביר את הרפורמה הפרו-צ'כית. אחרי שנת 1898 המושל החדש של גליציה, הרוזן הפודולי ל. פינינסקי ביטל במידה רבה את תוכנית הוויתורים הרחבים שיזם באדני לטובת הלאום האוקראיני.

כשלונו בתקנון לגבי השפה הצ'כית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעומת זאת התקנונים מ-5 באפריל ומ-22 באפריל 1897 שהצהירו על הנהגת השפות הצ'כית וגרמנית כשפות רשמיות במינהל האוסטרי בבוהמיה ובהתאמה, במורביה התגלו ככישלון. זאת בגלל ההתנגדות העזה של התושבים הגרמנים של חבלי ארץ אלה למעמד השווה שניתן לשפה צ'כית ולחובה המשתמעת מהתקנון לדעת את השפה הצ'כית כתנאי להתשלבות במשרדי הממשלה שם.

התקנונים החדשים דרשו שכל המסמכים המשפטיים והעסקיים ייערכו בשתי השפות. דרישות אלה היה עלולות לשלול מרוב הגרמנים באזורים הצ'כיים את האפשרות לכהן בממשל המקומי מפני שלהבדיל מהצ'כים שלמדו גרמנית בבתי הספר, מעטים מתוכם ידעו צ'כית. בהתאם לתקנונים, תוך שלוש שנים, בין 1901-1904 כל הפקידים הממשלתיים בתחומי צ'כיה היו אמורים להשתלם ולרכוש שליטה בשתי השפות - גרמנית וצ'כית כאחד. הגרמנים באוסטרו-הונגריה, בדרך כלל רצו לשמור על האופי הגרמני לפחות של החלק האוסטרי של האימפריה שנקבע מזה מאות שנים, ובמיוחד בתקופות הגרמניזציה הכפויה מהמאות 17-18 ועל כן התנגדו לתביעות לאומים אחרים בסביבתם להשיג הכרה רשמית ללשונות הלאומיות שלהם. התקנונים של באדני נראו בעיני האוכלוסייה הגרמנית כ"קש ששבר את גב הגמל" אחרי שורה של ויתורים לתושבים הסלאבים. באדני, הוא עצמו בעל שורשים סלאבים, ועם רוב קולות מובטח בפרלמנט (המפלגות הצ'כיות, הפולניות, הסלובניות וכמה סיעות גרמניות קתוליות - המרכז הקתולי והמפלגה העממית קתולית), הופתע מעוצמת ההתנגדות להחלטתו.

תקנון השפה בצ'כיה היה אחד מהמניעים החיצוניים של הקמת תנועת "חופש מרומא" ("Los von Rom" הלאומנית-פאנגרמנית והאנטי-קתולית של הרוזן גאורג פון שנרר. גם הנוצרים -סוציאלים של קארל לואגר ואפילו הסוציאל-דמוקרטים האוסטרים בראשות ויקטור אדלר הצטרפו לברית הגרמנית נגד התקנון. במהלך השנה 1897 הוצגו ברייכסראט האוסטרי מספר הצעות להעמיד את באדני ואת שותפיו לדין על הפרת אמונים.

בגלל עימותים הסוערים ואף מקרי אלימות בעת הדיונים פעילות הרייכסראט הושהתה על ידי הקיסר במשך כמה חודשים. ב-25 בספטמבר 1897 התקיים דו-קרב בין ראש הממשלה פון באדני ובין לאומן גרמני מצ'כיה, חבר הפרלמנט קארל וולף. הדו-קרב הסתיים בפציעה קלה של באדני. ב-26 בנובמבר, אחרי שבאדני העביר תקנות חדשות - התקנות פלקנהיין - תקנות דרקוניות שהיו מיועדות להחזיר את הסדר ברייכסראט ושגרמו לסילוקם של כמה מהחברים הסוררים מבית - פרצו בפרלמנט עימותים קשים בין המחנה הצ'כי ובין המחנה הגרמני. המשטרה הוזעקה לבניין הפרלמנט. בווינה ובערים אחרות -פראג, גראץ, לינץ וכו' - התקיימו הפגנות סוערות של סטודנטים ופועלים גרמנים נגד באדני. הקיסר נאלץ לאשר את בחירתו הרביעית של לואגר לראשות וינה ודרש מבאדני להתפטר. נוכח המשך המהומות, באדני התפטר ב 28 בנובמבר.

יורשו שלו בתפקיד, הברון פאול גאוץ' פון פרנקנתורן מיתן ב 5 במרץ 1898 את דרישות של "התקנון באדני" והגביל את הדרישה לידיעת שתי השפות למקומות בעלי אולכוסיה מעורבת בלבד. בסופו של דבר התקנון בוטל סופית ב-14 באוקטובר 1899 על ידי ראש הממשלה שבא אחריו, מנפרד פון קלארי-אלדרינגן. בעיית אי שוויון המעמד של הצ'כים באוסטריה נשארה פצע פתוח בדומה לסכסוכים לאומיים רבים אחרים שזיעזעו בהמשך את האימפריה האוסטרית-הונגרית והביאו להתפרקותה בתום מלחמת העולם הראשונה.

קזימיר פליקס באדני, שחזר לאחוזותיו, חלה בשנותיו האחרונות בהפרעה נפשית. באפריל 1909 חלה הידרדרות במצבו הגופני ונפטר בחודש יולי אותה שנה, בגיל 62, בארמונו בבוסק, על יד לבוב. ‏[5]

אשתו וצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קזימיר פליקס באדני היה נשוי למריה מריאנה אפולוניה סקז'ינסקה-זרמבה (Skrzyńską h. Zaremba). לזוג נולדו שני ילדים:

  • לודוביק יוזף ולדיסלב באדני (1916-1873), דיפלומט בשרות אוסטריה, שנשא לאשה שבדית בשם אליציה אנקרקרונה (אחרי מותו היא נישאה בשנת 1920 לארכידוכס קרל אלברכט פון הבסבורג שהיה קצין בצבא הפולני). הוא חלה נפשית ואושפז בבית חולים לחולי נפש עד מותו בשנת 1916.‏[6].
    • בנו של לודוביק, קז'ימייז' סטניסלב באדני בונצה' (2010-1912) היה נזיר דומינקני שנודע כ"אב יואכים באדני".
  • מריה (1950-1874) - הייתה נשואה לאדם קרסינסקי ואחר מותו של זה בשנת 1912, לזיגמונט זמויסקי (1931-1875)

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ТЕРНОПІЛЬСЬКИЙ ЕНЦИКЛОПЕДИЧНИЙ СЛОВНИК / ПЕРЕДМ.Г.ЯВОРСЬКОГО (באוקראינית)

גישה ב 24 במאי 2011.

Johann Albrecht v. Reiswitz "Badeni" - Allgemeine deutsche Biographie, Berlin 1953 Bd.1, S.510-512,

Wielka Ilustrowana Encyklopedja Powszechna 1929-1938, Krakow (בפולנית)

UDK 94 947:943, 26.02.2012 (באוקראינית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנציקלופדיה של אזור טרנופיל ברשת עמוד 65
  2. ^ Allgemeine deutsche Biographie
  3. ^ Enciclopedia Treccani
  4. ^ Allgemeine deutsche Biographie
  5. ^ במהדורות של אנציקלופדיה בריטניקה ברשת כתובות גרסאות שונות לגבי מקום מותו:קראסנה, ככל הנראה על יד נדבורנה, באזור לבוב לפי בריטניקה ברשת 2012, וראדיחוב באזור לבוב,לפי מהדורה אחרת מן האתר GluedIdeas 2011
  6. ^ Thimothy Snyder The Red Prince:The Secret Lives of of a Habsburg Archduke,Basic Books,Philadelphia 2008