קרב גליציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב גליציה
כיתוב תמונה

החזית המזרחית 11 בספטמבר 1914
עימות: מלחמת העולם הראשונה
חלק מ: החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה
תאריך התחלה: 18 באוגוסט 191426 בספטמבר 1914
מקום: גליציה
תוצאה: ניצחון רוסי
הצדדים הלוחמים
Flag of Austria-Hungary (1869-1918).svg האימפריה האוסטרו-הונגרית  Flag of Russia.svg האימפריה הרוסית
 
מפקדים
Flag of Austria-Hungary (1869-1918).svg קונרד פון הצנדורף  Flag of Russia.svg ניקולאי איוואנוב 
כוחות
מעל 830 אלף חיילים  700 אלף חיילים 
אבידות
300.000 הרוגים ופצועים, 100 אלף שבויים  190.000 הרוגים ופצועים 40 אלף שבויים 

קרב גליציה נערך במלחמת העולם הראשונה בתאריכים 18 באוגוסט 1914 - 26 בספטמבר 1914 בין צבאות האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה הרוסית, באזור גליציה (כיום בפולין ואוקראינה). הקרב הסתיים בניצחון רוסי וכיבוש שטחים משמעותיים.

תוכניות הצדדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית הרוסית התבססה על מידע לגבי מצב הצבא האוסטרו-הונגרי שהתקבל ממודיעין הרוסי. רוב החומר התקבל בשנים 1910-1912 ולפיו הכוח העיקרי של הצבא האוסטרו-הונגרי היה צריך להיות ממוקם מזרחית לנהר סן באזור מזרחית ללבוב. בהתאם לכך, הרוסים תכננו לכתר את העיר באמצעות 4 ארמיות שהיו צריכים לבצע את המתקפה מ-2 צדדים.

אומנם המטה האוסטרי שינה מיקום הכוח העיקרי והעביר אותו מערבה. האוסטרים תכננו לתקוף את הרוסים באזור בין נהרות ויסלה והבוג המערבי לכיוון כללי צפונה. רק יחידות של הארמייה ה-3 האוסטרית מוקמו סביב לבוב. אוסטרים תכננו לתקוף לכיוון הצבא הרוסי הממוקם בפולין תוך תאום מוקדם שמצפון הרוסים יותקפו על ידי הגרמנים. אומנם לאור הפלישה הרוסית לפרוסיה המזרחית הגרמנים לא יכלו לבצע את המהלך ובקרב גליציה הצבא האוסטרו-הונגרי לחם ללא עזרה מהגרמנים.

סדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הרוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש הצבא עמד ניקולאי איוונוב ותחתיו יחידות הבאות:

  • הארמייה ה-4 בפיקוד אנטון זלץ שתוך כדי הקרב הוחלף באלכסיי אברט
  • הארמייה ה-5 בפיקוד פאבל פלבה
  • הארמייה ה-3 בפיקוד ניקולאי רוזקי שהוחלף ברדקו דמיטרייב
  • הארמייה ה-8 בפיקוד אלכסיי ברוסילוב
  • הארמייה ה-9 שהורכבה במהלך הקרב בפיקוד פלאטון לצ'יצקי

הצבא האוסטרו-הונגרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש הצבא עמד מפקד העליון ארכידוכס פרידריך. מעשית הפיקוד היה בידי קונרד פון הצנדורף, ראש המטה. תחתיו היו יחידות הבאות:

  • הארמייה ה-1 בפיקוד ויקטור דנקל
  • הארמייה ה-4 בפיקוד מוריץ אופנברג
  • הארמייה ה-3 בפיקוד רודולף ברודרמן
  • יחידות בפיקוד קומר
  • הארמייה ה-2 שהורכבה במהלך הקרב בפיקוד הרמן קובס

מהלך הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע לובלין-הלם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הקרב המצב של הצבא הרוסי היה לא מזהיר. ב-23 באוגוסט הארמייה ה-4 בפיקוד אנטון זלץ החלה לנוע דרומה מהעיר לובלין, בכיוון הנגדי התקדמה הארמייה ה-4 האוסטרית. הכוחות התקרבו והחל קרב קרסניק. לאחר הקרב שנמשך מספר ימים הרוסים נאלצו לסגת בחזרה לכיוון לובלין. בעקבות תוצאות הקרב מפקד הארמייה ה-4 הרוסית הוחלף ולמפקד מונה אלכסיי אברט. עד ל-2 בספטמבר אוסטרים ניסו לכבוש את העיר לובלין אך ללא הצלחה.

ב-25 באוגוסט יחידות של הצבא ה-5 הרוסית בפיקוד אנטון פלבה התמקמו באוזר עיירה טומשוב (בפולין של היום). לאחר מספר ימים של קרבות הרוסים ספגו אבידות קשות, כ-20 אלף חיילים רוסים נפלו בשבי. הרוסים החלו לסגת ונסיגה מאורגנת נמשכה עד ל-2 בספטמבר.

למרות הכישלונות הראשונות בקרבות הרוסים הצליחו להתארגן ולייצב את החזית תוך העברת תגבורות למקומות הנדרשות.

הצלחות של אוסטרים באזור פתחו אפשרות לכך שבמקביל הגרמנים יתחילו מתקפה כוללת מאזור פרוסיה דרומה במטרה לכתר את הצבא הרוסי בפולין. גרמנים החליטו להגביר לחץ על הכוחות של הרוסים במטרה להביא לנסיגה טוטלית משטח פרוסיה ולא ניצלו את ההזדמנות לכתר את הרוסים באזור פולין.

מבצע לבוב-גליץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לקרבות בחלק הצפוני של החזית, יחידות של הארמייה ה-3 וה-8 של הרוסים החלו במתקפה ב-19 באוגוסט. רוב הכוח האוסטרי היה ממוקם בחלק הצפוני ולכן הרוסים יכלו להתקדם מהר ללא התנגדות של ממש. תוך שבוע הארמיות התקדמו בכ-120-150 ק"מ פנימה בשטח שהיה בשליטה אוסטרית. האוסטרים לא העריכו נכון את היקף הכוח הרוסי ובמקום לתגבר את הארמייה ה-3 הם העבירו חלק מיחידותיה לכיוון צפון במטרה לתגבר את הארמייה ה-4 שהיו לה הצלחות מול הרוסים. ב-26 באוגוסט החל קרב משמעותי על שפת נהר זולוטיה ליפה. לאחר יומיים של קרבות האוסרטים החלו לסגת בחזית שאורכו כ-60 ק"מ. ניסיון נוסף לארגן מתקפת נגד נכשל. ב-31 באוגוסט החלה נסיגה כללית של הכוחות האוסטריות לכיוון לבוב. האוסטרים לא הצליחו לייצב את החזית סביב העיר ובתחילת ספטמבר לבוב נכבשה על ידי הרוסים.

המתקפה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הצלחה באזור לבוב חלק מהכוחות הרוסים הועבר צפונה. כתוצאה מכך, בתחילת ספטמבר הארמיות רוסיות יכלו לארגן מתקפת נגד כמו כן לקרב הצטרפה הארמייה ה-9 שנבנתה בחלקו מחיילים חדשים שגויסו. מתקפת נגד רוסית הייתה מוצלחת ואוסטרים החלו לסגת מהעמדות.

בחלק הדרומי של החזית אוסטרים החליטו לארגן מתקפת נגד בכיוון לבוב שכבר נכבש על ידי הרוסים. לצורך כך לאזור הועברה הארמייה ה-4 ועל ידי כך אוסטרים אף הצליחו להגיע לעדיפות מספרית. ב-10 בספטמבר נערך קרב רווה באזור רווה-רוסקה מערבית ללבוב. אוסטרים הצליחו לפרוץ את קו ההגנה הרוסי רק לפרק זמן קצר. לאור כך שרוסים הצליחו לפרוץ את הקווים האוסטרים בחלק הצפוני של החזית על אוסטרים היה להפסיק את המתקפות מחשש לכיתור כוחותיהם. ב-30 באוגוסט אוסטרים החלו לסגת מהאזור. בעקבות ההצלחה הרוסית מפקד הארמייה ה-4 האוסטרית מוריץ אופנברג הועבר מתפקידו.

לקראת סוף ספטמבר הרוסים כבשו את כל מזרח גליציה ובוקובינה כולל עיר צ'רנוביץ. ב-10 בנובמבר הצבא הרוסי עבר את הרי הקרפטים והחל לפעול מערבה מההרים. בנוסף לכך הצבא הרוסי החל במצור על פשמישל שנמשך כ-100 ימים. הרוסים הפסיקו את המתקפה רק בעקבות הריסת גשרים על הנהרות והגעת תגבורת גרמנית לאזור.

השלכות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוסים לא הצליחו להביס את צבא האימפריה האוסטרו-הונגרית אך הצליחו להגיע להצלחה משמעותית ובמידה מסוימת לאזן את התבוסה שהם נחלו באזור פרוסיה המזרחית. הצלחה רוסית בקרב איפשרה לסרביה להמשיך בלחימה עד לשנת 1915.

הצבא האוסטרי לא הצליח לשקם את עצמו לאחר הקרב והיה צריך להסתמך על העזרה מבן ברית העיקרי שלה - האימפריה הגרמנית. לאור כך הגרמנים לא יכלו להעביר כוחות משמעותיות לחזית המערבית. בשנת 1915 הם אף נאלצו להעביר כוחות ממערב למזרח.

שליטה רוסית בשטחים שנכבשו נמשכה כ-9 חודשים, עד לקיץ 1915.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]