קרב טננברג
ערך זה עוסק בקרב טננברג, קרב מימי מלחמת העולם הראשונה. אם התכוונתם לקרב טננברג שנערך בשנת 1410, ראו קרב גרונוולד.
| טננברג | |||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||
קרב טננברג בין הרוסים והגרמנים בתחילת מלחמת העולם הראשונה הינו אחד הניצחונות הגדולים של צבא גרמניה במלחמה זו, שתוצאותיו האסטרטגיות, הן בחזית המזרח והן בחזית המערב, השפיעו השפעה של ממש על המלחמה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ההקדמה לקרב
בהכנות לקראת מלחמת העולם הראשונה נאלצה גרמניה להתמודד עם התסריט הצפוי שהיא תמצא את עצמה בו זמנית בלחימה עם רוסיה בחזית המזרחית ועם צרפת בחזית המערבית. תוכנית שליפן של הגרמנים בחרה לרכז את המאמץ קודם כל בחזית המערבית, בהנחה שלרוסים יקח לפחות חודש וחצי להכין את צבאם למלחמה, זמן מספיק על פי תוכנית שליפן להביס את צרפת ולהעביר כמות משמעותית של כוחות לחזית המזרחית כדי לקדם את פני הצבא הענקי של רוסיה שמנה כשישה מיליון וחצי חיילים. בהתאם לכך, הוצבה בחזית המזרחית של גרמניה ארמיה אחת בלבד שהייתה צריכה להגן על פרוסיה המזרחית עד הניצחון המיוחל על צרפת.
עם פרוץ המלחמה בתחילת אוגוסט 1914 החלה צרפת ללחוץ על רוסיה לפתוח מהר ככל האפשר בלחימה נגד גרמניה כדי להקל עליה ורוסיה נענתה ושלחה לקרב באמצע אוגוסט שתי ארמיות למרות ששאר הצבא טרם היה מוכן וגם דרגי האספקה של שתי הארמיות לא היו מוכנות. תוכנית הקרב של הרוסים היתה להקיף את הארמיה הגרמנית בתנועת מלקחיים בין שתי הארמיות שלה.
[עריכה] ההתקדמות הרוסית אל טננברג
הרוסים, נאמנים לתוכניתם, לאחר התארגנות וגיוס מילואים, פלשו לפרוסיה המזרחית ביום 12 באוגוסט 1914, בכוח של שתי ארמיות. הארמיה הראשונה שהייתה תחת פיקודו של הגנרל פאול פון רננקמפף, ומנתה כמאתיים אלף לוחמים, יצאה לדרך מצפון, והארמיה השנייה בפיקודו של הגנרל אלכסנדר סמסונוב, יצאה לדרך בנתיב דרומי בסד"כ דומה, כמה ימים לאחר מכן. מולן עמדה הארמיה השמינית הגרמנית בפיקודו של הגנרל פריטוויץ, שהייתה שווה בכוחה לאחת מן הארמיות הרוסיות, אם כי כוח האש של הארמיה הגרמנית היה עדיף על כוח האש של הארמיה הרוסית המקבילה לה.
בימים הראשונים של הפלישה הרוסית, החלו הגרמנים נסוגים מפני הכוח העדיף. נסיגה זו, תוך כדי קרב, הייתה הרסנית. היה מדובר באזור כפרי מאוכלס, והגייסות הנסוגים התערבו באוכלוסייה, בקר, ועגלות, אשר סתמו את דרכי הנסיגה, וגרמו לתוהו ובוהו ולחוסר משמעת. עם זאת, הרוסים, אשר לא היו מאורגנים ללוחמת תנועה מודרנית, לא יכלו לנצל את המצב על מנת לפרוץ דרך הקווים הגרמנים ולהגיע להישגים טריטוריאליים וטקטיים. הם המשיכו בתנועתם באופן כבד, לפי נתיב שנקבע מראש.
ב-22 באוגוסט הודח פריטוויץ מן הפיקוד על הכוחות במזרח פרוסיה, ואל החזית הובהלו הגנרל בדימוס פאול פון הינדנבורג שקיבל על עצמו את הפיקוד על הכוחות, לאחר שפרש משירות צבאי פעיל מספר שנים לפני כן, וראש המטה אריך לודנדורף אשר זה עתה סיים בהצטיינות את כיבוש המבצר הבלגי בעיר לייז'. עם הגיעם אל שדה הקרב, התקבלו על ידי הקולונל מקס פון הופמן, שפרש בפניהם תוכנית נועזת. אל מול הארמיה של רננקמפף בצפון, יושאר אך מסך שתפקידו יהיה לעכבה, והארמיה השמינית תטיל את כל כוחותיה להשמדת הארמיה של סמסונוב בדרום. תוכנית זו התבססה על העובדה כי כוחות של הארמיה השמינית, בפיקודו של הגנרל הרמן פון פרנסואה, כבר היו במצב בו יכלו לנתק את נתיבי האספקה של סמסונוב, עקב סירובו של פרנסואה לפקודה שקיבל מפריטוויץ לסגת בשלב מוקדם יותר של המערכה.
בינתיים, פעלו הכוחות הרוסיים כמסייעים לתוכנית זו. כוחותיו של רננקמפף האטו מאוד את התקדמותם, בעוד כוחותיו של סמסונוב האצו את ההתקדמות, שכן סברו שהם רודפים אחר אויב מובס. מניתוח של המצב בשדה ושל דוחות מודיעין, ראו המפקדים הגרמנים כי רננקמפף לא יהיה במצב בו יוכל לסייע לכוחותיו של סמסונוב משיפתחו הגרמנים במתקפה.
[עריכה] קרב טננברג
ביום 26 באוגוסט 1914 פתחו הגרמנים במתקפה דו ראשית על כוחותיו של סמסונוב. עד מהרה הבין סמסונוב, שהוא אינו משתתף בכיתור של צבא האויב, כפי שסבר, אלא שהוא עתיד להיות מכותר בעצמו. המתקפה מימינו ומשמאלו, החלה בשבירת הכנף הימנית של הארמיה השנייה שבפיקודו. למחרת, ב-27 באוגוסט נפרצה אף הכנף השמאלית, והארמיה השנייה כותרה למעשה, כשכוחותיו של רננקמפף בצפון אינם מסוגלים לתמרן על מנת לסייע לה. המערכה נמשכה עד ל-30 באוגוסט כשביומיים האחרונים היא הפכה מלחימה ניידת לכיתור הכוחות הרוסיים, למערכת השמדה, שכן הכוחות הרוסים איבדו כבר את שדרת הפיקוד, והפכו למסה אנושית בלתי מאורגנת, שכל מטרתה לצאת מן הכיתור שאליו נקלעה.
בליל ה30 באוגוסט התאבד הגנרל סמסונוב ביריה, והדבר חתם את הגולל על תבוסה רוסית כבדה. הארמיה השנייה נמחתה מעל האדמה. נלקחו כתשעים אלף שבויים, ושלושים אלף רוסים נפלו חלל.
הגרמנים כינו את הקרב "קרב טננברג" על שם עיירה באזור, שבה התקיים במאה ה-15 קרב היסטורי בין הפרוסים ובין כוחות סלביים (קרב גרונוולד). בקרב זה הייתה התוצאה שונה במקצת, וכוחות פולנים וליטאים ניצחו את הכוחות הטבטוניים. אחד מקרובי משפחתו של הגנרל הינדנבורג נפל בקרב.
[עריכה] תוצאות הקרב
הקרב עצר את הפלישה לפרוסיה המזרחית. הגנרל רננקמפף שכוחותיו בצפון לא נפגעו, החל בנסיגה, שהפכה למרדף המכונה הקרב הראשון על האגמים המזוריים. למעשה, כבר בשלב זה הוכרעה המלחמה במזרח לטובת גרמניה. מכאן ואילך לא היה ביד רוסיה לנצח במלחמה. הדבר הביא לתסיסה בצבא הרוסי, אשר הביאה בסופו של דבר למהפכה הרוסית, ולחוזה השלום הנפרד בברסט-ליטובסק, ב1918.
תוצאה הרסנית אחת של הקרב הינה כי ההיסטריה הגרמנית מפני אובדן פרוסיה המזרחית הביאה להסטת גייסות מחזית המערב (שני קורפוסי חי"ר ודיבייזית פרשים סך הכול כ-100,000 איש), אל חזית המזרח (אף כי גייסות אלו לא הגיעו בזמן כדי להשתתף בקרב), ולמעשה לאחת הסטיות העיקריות מתוכנית שליפן. זו לא בוצעה כלשונה על ידי הרמטכ"ל הגרמני החששן וההססן, ולבסוף, נופצה כליל בקרב על המארן כאשר בעקבותיו המלחמה הפכה ממלחמת תנועה, למלחמת חפירות.
הקרב הביא לפרסומם של הגנרלים פון הינדנבורג ולודנדורף כאנשי מלחמה בלתי מנוצחים ולנסיקת הקריירה של לודנדורף עד לפיקוד על הצבא בסיום המלחמה, והקריירה של הינדנבורג כנשיא גרמניה, בתקופת רפובליקת ויימאר ולאחר מכן בימיו הראשונים של שלטון המפלגה הנאצית.
תיאור ספרותי מעולה של הקרב, מצוי בספרו של אלכסנדר סולז'ניצין "אוגוסט 1914". סולז'ניצין מתאר בספר את מהלך הקרב מנקודת הראות הרוסית, תוך העלאת האפשרות כי הקרב, ותוצאותיו (השליליות לדעתו של סולז'ניצין, שהיה אחד המבקרים החריפים ביותר של המשטר הקומוניסטי בברית המועצות), לא היו מחויבי המציאות, וכי ההיסטוריה יכולה וצריכה הייתה להסתיים באופן שונה.
