קרב שטלופנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב שטלופנן
BattleOfTannenberg1.jpg
החזית המזרחית, 17 - 23 באוגוסט 1914
עימות: הפלישה הרוסית לפרוסיה המזרחית
חלק מ: החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה
תאריך התחלה: 17 באוגוסט 1914
קרב אחרי: קרב גומבינן
מקום: שטלופנן, פרוסיה המזרחית (כיום נסטרוב, רוסיה)
תוצאה: ניצחון גרמני
עילה: הגורמים למלחמת העולם הראשונה
הצדדים הלוחמים
Flag of Russia.svg  האימפריה הרוסית  Flag of the German Empire.svg  הקיסרות הגרמנית 
מפקדים
פאול פון רננקמפף  הרמן פון פרנסואה 
כוחות
הארמייה הראשונה (200,000 חיילים)  הגיס הראשון של הארמייה השמינית (40,000 חיילים) 
אבידות
5,000 הרוגים ופצועים
‏3,000 שבויים 
1,297 אבדות 

קרב שטלופנן (התרחש ב-17 באוגוסט 1914 ליד העיר שטלופנן, כיום נסטרוב) היה הקרב הראשון שפתח את החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה במהלכו הגיס הגרמני הראשון של הארמייה השמינית הצליח להסיג לאחור חלק מהארמייה הרוסית הראשונה ואף לשבות חלק מחייליה. קרב זה היה הראשון במערכה שנודעה לאחר מכן כהפלישה הרוסית לפרוסיה המזרחית במהלכה ניסתה האימפריה הרוסית לכבוש את שטחי פרוסיה המזרחית מידי הקיסרות הגרמנית.

הרקע לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוץ מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצח יורש העצר האוסטרו-הונגרי, פרנץ פרדיננד, ב-28 ביוני 1914 על ידי לאומן סרבי הניע את האימפריה האוסטרו-הונגרית להכריז מלחמה על סרביה במהלך יולי 1914. האימפריה הרוסית, בעלת ברית של סרביה, הכריזה מלחמה על אוסטרו-הונגריה. הקיסרות הגרמנית הייתה בעלת ברית של אוסטרו-הונגריה ולכן הכריזה מלחמה על רוסיה ובעלת בריתה, צרפת.‏[1] שרשרת אירועים זו הובילה לפריצת מלחמת העולם הראשונה.‏[2] במצב זה גרמניה הייתה צריכה להילחם בשתי חזיתות - בצרפת ממערב וברוסיה ממזרח. המטה הכללי הגרמני ידע שמלחמה בשתי חזיתות תפצל ותחליש את גרמניה בצורה משמעותית ולכן עליהם למצוא דרך להילחם בחזית אחת בלבד. לשם כך הגה הגנרל הגרמני אלפרד פון שליפן תוכנית למלחמה מול רוסיה וצרפת שנקראת על שמו, תוכנית שליפן. הגרמנים העריכו שלצבא הרוסי ייקח מספר שבועות לארגן את צבאם עד שיוכלו לפתוח במתקפה (או ליתר דיוק - "ביום ה-39"). לפיכך, במסגרת מסגרת זמן זו על גרמניה להכניע את צרפת. לפי תוכנית שליפן, גרמניה תוכל להכניע את צרפת במהירות אם תפלוש אליה דרך בלגיה ומשם תתקדם במהירות אל פריז. המטה הכללי הגרמני האמין שצבא גרמניה יוכל להכניע במהירות עד צרפת ולכבוש את פריז (כמו במלחמת צרפת-פרוסיה) ואז להעביר את עתודות הלוחמים אל המזרח, שם תחל הלחימה מול צבאה של רוסיה.

באופן מעשי, ב-4 באוגוסט החלה הלחימה בחזית המערבית באופן רשמי עם פתיחתו של קרב לייז'. בחזית המערבית נחלו הגרמנים בחודש אוגוסט הצלחות עם ניצחונתיהם בקרב לייז' והמערכה על הגבולות. בעוד עיקר צבאם נלחם במערב מול צרפת ובריטניה,‏[3] הגרמנים ציפו שהרוסים יארגנו את צבאם ואז יחלו הקרבות בחזית המזרח. הגבול הגאוגרפי בין רוסיה לגרמניה הוא גבול רחב (משתרע לאורך של כ-1600 קילומטרים) ומישורי שעובר באזור פרוסיה המזרחית. הגרמנים ציפו שרוסיה תפלוש אם כן ישירות לפרוסיה המזרחית במטרה לכבוש את בירת המחוז דאז, קלינינגרד (באותה עת נקראה קניסברג). למרות שעיקר צבאם היה מרוכז בחזית המערבית, הגרמנים ציפו שהארמייה השמינית שנשארה להגן על פרוסיה המזרחית תוכל לעצור את ההתקפות הרוסיות ולהמשיך להחזיק באזור עד אשר הקרבות בחזית המערבית יסתיימו ועיקר הצבא הגרמני יועבר לחזית המזרחית.

תנועת הכוחות בחזית המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפלישה הרוסית לפרוסיה המזרחית

ב-30 ביולי כשהיה ברור לכל הצדדים שעומדת לפרוץ מלחמה, הורה הצאר להתחיל לנייד את הכוחות אל עבר הגבול המערבי של רוסיה כדי להתעמת עם צבאות אוסטרו-הונגריה‏[4] וגרמניה.‏[5] כאמור קודם לכן, הארמייה השמינית הגרמנית הייתה הכוח הצבאי היחיד שהגן על פרוסיה המזרחית. הארמייה הרוסית הראשונה (בפיקודו של פאול פון רננקמפף) והארמייה הרוסית השנייה (בפיקודו של אלכסנדר סמסונוב) היו באזור הגבול מול גרמניה ומספרם היה גבוה בהרבה מזה של הגרמנים. מצב זה הוביל את הפיקוד הרוסי להחלטה לצאת להתקפה על פרוסיה המזרחית ולא לחכות לשאר הצבא על מנת לכבוש במהירות את פרוסיה המזרחית ולפתוח חזית נוספת מול גרמניה בתקווה שהלחץ שנוצר על צרפת בחזית המערבית יוקל. ב-12-13 באוגוסט נכנסו הארמיות הרוסיות (הראשונה והשנייה) אל שטחי פרוסיה המזרחית.‏[5] התוכנית הרוסית הייתה שהארמייה הראשונה תפלוש מצפון-מערב והארמייה השנייה תתקוף מדרום. מבחינה מספרית, הארמייה השמינית תוכל להתמודד מול כל ארמייה רוסית בנפרד (שכן לגרמנים הייתה אספקה וציוד מתקדם יותר מלרוסים) אך כנגד שתי הארמיות הרוסיות אין לארמייה השמינית כל סיכוי, וכך פרוסיה המזרחית תיפול לידי האימפריה הרוסית.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת פלישתה לפרוסיה המזרחית לא נתקלה הארמייה הראשונה בהתנגדות כלשהי מצד הגרמנים. הרוסים המשיכו להתקדם בימים שלאחר מכן בשטח האויב כאשר הם מתרחקים יותר ויותר ממקורות האספקה שלהם. גנרל פריטוויץ, מפקד הארמייה השמינית הגרמנית, ידע שבקרב ישיר מול הצבא הרוסי אין לארמייה השמינית סיכוי ולכן רצה להורות על נסיגה מפרוסיה המזרחית. הוראה זו עומדת בניגוד לרעיון בתוכנית שליפן לפיה על הגרמנים להחזיק מעמד בחזית המזרחית עד אשר החזית המערבית תוכרע ועיקר הצבא יועבר למזרח. קווי ההגנה של הארמייה השמינית הגרמנית נפרסו ליד גומבינן (כ-32 קילומטר מערבית לגבול הרוסי) אך יחידות קטנות של הצבא נפרסו לאורך כל החזית. ההוראה שקיבלו יחידות אלה הייתה שלא להיכנס לקרב עם האויב אלא לסגת חזרה אל שאר הצבא בגומבינן במידה והן נתקלות באויב. הארמייה הרוסית הראשונה המשיכה בהתקדמות שלה עד שנעצרה ליד העיר שטלופנן (כיום נסטרוב) מסיבה שלא הייתה ברורה לגרמנים (ככל הנראה על מנת לחכות שהארמייה הרוסית השנייה תתקדם ושתי הארמיות יוכלו לפעול ביחד כנגד הארמייה הגרמנית השמינית). אופיו הפחדן של פריטוויץ (מפקד הארמייה השמינית), שהעדיף שלא ליצור מגע עם האויב אלא להורות על נסיגה, עמד מנגד לאופיו של הגנרל הרמן פון פרנסואה שהיה מפקד הגיס הראשון של הארמייה השמינית. פרנסואה החליט שבניגוד להוראות של פריטוויץ עליו לצאת ולהלחם מול הארמייה הראשונה הרוסית לפני שיספיקו שתי הארמיות לאגף ולפתוח בהתקפה משולבת על הצבא הגרמני. למרות בקשותיו ששאר הארמייה תצטרף אליו, לא זכה לפרנסואה לתמיכת מפקדו.

גנרל פון פרנסואה (עם גבו למצלמה) מקבל את פניו של גנרל ניקולאי קליוייב, מפקד הגיס ה-13 של הצבא הרוסי, אשר נשבה במהלך קרב שטלופנן

ב-17 באוגוסט תקף הגיס הראשון של פרנסואה את אחת האוגדות של הארמייה הרוסית הראשונה וכך נפתח קרב שטלופנן. כששמע פריטוויץ שפרנסואה לקח את הגיס הראשון ויצר מגע עם האויב, הורה פריטוויץ לפרנסואה לחזור מיד חזרה מתוך החשש שהארמייה הרוסית הראשונה תאגף את הכוח של פרנסואה (שכן מספרם של חיילי הארמייה היה גדול בהרבה ממספרי הגיס הגרמני) ותביס אותו בקלות. פרנסואה סירב לחזור חזרה לשאר הארמייה,‏[6] וההודעה שהועברה בקשר הייתה כדקלמן: "אנא מסור לגנרל פון פריטוויץ שגנרל פון פרנסואה יחתור לסיום המגע עם האויב ברגע שהוא יביס את הרוסים!".‏[7]
התקפת הפתע של פרנסואה הצליחה להפתיע את האוגדות הרוסיות. לאחר שהותקפה האוגדה ה-27 הרוסית בשטלופנן החלה לסגת כשהיא משאירה אחריה כ-3,000 שבויים לידי הגרמנים.‏[7] פרנסואה וכוחותיו המשיכו לרדוף אחר הרוסים עד לשעות הערב של 17 באוגוסט אז החליט פרנסואה לסגת לאחר ששאר הארמייה הרוסית הגיעה לאזור הקרב והחלה לאגף את כוחותיו. פרנסואה חזר עם כוחותיו של גומבינן לאחר קרב של יום אחד בלבד במהלכו נהרגו או נפצעו כ-5,000 חיילים רוסים ועוד כ-3,000 רוסים נתפסו כשבויי מלחמה. הגרמנים איבדו באותו יום קרוב ל-1,300 חיילים.

לאחר הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור קודם, בשעות הערב של 17 באוגוסט החליט פרנסואה לסגת חזרה אל שאר הארמייה הגרמנית השמינית שבגומבינן ובכך הסתיים הקרב. למרות המפלה הקלה שספגו הרוסים והנסיגה המועטה שלהם, המשיכה הארמייה הראשונה של רננקמפף להתקדם בתוך שטחי פרוסיה המזרחית. ההתנגשות הבאה בין הרוסים לגרמנים הייתה שלושה ימים לאחר מכן ב-20 באוגוסט לאחר שהארמייה הגרמנית השמינית של פריטוויץ יצאה למתקפה לא מוצלחת כנגד הצבא הרוסי במה שנודע כקרב גומבינן. למעשה, ההשפעה היחידה של קרב שטלופנן על המשך הלחימה הייתה שכתוצאה מקרב זה השתכנע פריטוויץ לנקוט בקו אגרסיבי יותר ולצאת למתקפת נגד בקרב גומבינן. מתקפה כושלת זו הביאה את הצבא הגרמני לסגת עוד יותר פנימה תוך כדי איבוד שטח אסטרטגי. פריטוויץ תיכנן לסגת מכל שטחי פרוסיה המזרחית ולכן הוחלף ב-22 באוגוסט על ידי פאול פון הינדנבורג ואריך לודנדורף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפירוט נוסף על הבריתות באותה עת ראו ערך מערכת הבריתות שקדמו למלחמת העולם הראשונה
  2. ^ רצח יורש העצר האוסטרו-הונגרי הוא האירוע הנקודתי שהוביל לפרוץ המלחמה, אך נסיבותיה נעוצות בתהליכים רבים עליהם תוכלו למצוא פירוט בערך הגורמים למלחמת העולם הראשונה
  3. ^ בריטניה נכנסה למלחמה לצד צרפת לאחר שגרמניה הפרה את הנייטרליות של בלגיה ופלשה אליה כחלק מתוכנית שליפן
  4. ^ המערכה של רוסיה מול אוסטרו-הונגריה נקראת המערכה על גליציה
  5. ^ 5.0 5.1 Peter Simkins, Geoffrey Jukes, Michael Hickey, The First World War: The War to End All Wars, 2003, Osprey Publishing, עמוד 195
  6. ^ ברברה טוכמן, The Guns of August, Bantam Books, עמוד 306
  7. ^ 7.0 7.1 ברברה טוכמן, The Guns of August, Bantam Books, עמוד 307