קרב נהר יאלו (1894)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת סין-יפן הראשונה
מלחמה: קרב נהר יאלו
Battle of the Yellow Sea by Korechika.jpg
אוקיו-אה של הקרב
תאריך התחלה: 17 בספטמבר 1894
מקום: נהר יאלו, קוריאה
תוצאה: ניצחון יפני
הצדדים הלוחמים
מפקדים

Naval Ensign of Japan.svg סוקיוקי איטו

Naval Ensign of Japan.svg צובואי קוזו

China Qing Dynasty Flag 1889.svg דינג רוצ'אן

China Qing Dynasty Flag 1889.svg ליו בוצ'אן

כוחות

אוניית מערכה,
8 סיירות מוגנות,
קורבטה, ספינת תותחים,

סיירת עזר 

2 אוניות מערכה,
7 סיירות,
קוברטה,
2 ספינות תותחים,

2 ספינות טורפדו 
אבידות

280+ הרוגים,
200 פצועים

4 ספינות ניזוקו 

850 הרוגים,
550 פצועים,
5 ספינות טובעו,

3 ספינות ניזוקו 

קרב נהר יאלויפנית: (黃海海戰, מילולית: "הקרב הימי בים הצהוב") היה הקרב הימי הגדול ביותר במלחמת סין-יפן הראשונה, ונערך ב-17 בספטמבר 1894, יום לאחר כיבוש העיר פיונגיאנג בתום קרב פיונגיאנג, בים הצהוב, ליד שפך נהר יאלו. בקרב השתתפו ספינות הצי הקיסרי היפני וצי בייאנג הסיני, ועל אף יתרונם המספרי בכלי שיט ובשריון, איבדו הסינים חמש ספינות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני קרב פיונגיאנג, רצה המשנה למלך הסיני, לי הונגז'אנג, לתגבר את חיל המצב ששהה בקוריאה. מכיוון שתשתית דרכים לא הייתה קיימת במדינה, רצה הונגז'אנג לשלוח את התגבורת ואת האספקה על סיפון ספינות צי בייאנג, הצי הסיני הקיסרי. עם זאת, הוא נתקל בהתנגדות הרשויות הקיסריות, שלא היו מוכנות לסכן את הצי המודרני של סין בקרב, ואסרו על ספינותיו להפליג מעבר לנהר היאלו, שהיווה את הגבול בין סין וקוריאה.

הצי הסיני נהנה מיתרון במספר כלי השיט, בשריון ספינותיו ובקוטר תותחיו, ובין הספינות נמצאות אוניות המערכה פרה-דרדנוט דינגיואן וז'ניואן, להן ליפנים לא הייתה מקבילה. עם זאת, כלי השיט הקטנים והקלים יותר של היפנים הקנו להם יתרון בתמרון ובמהירות, כלומר יעילות רבה יותר בים הפתוח. יתרון נוסף ממנו נהנו היפנים היה באיכות אנשי הצוות. המלחים היפנים התאמנו באופן קבוע, בניגוד למקביליהם הסינים, ששחיתות בצמרת הצבאית גרמה למחסור בתחמושת ובאספקה.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר ה-17 בספטמבר 1894 שייטה שייטת יפנית מול חופי קוריאה. השייטת התחלקה לשתי פלגות שכללו את אוניית הדגל של אדמירל איטו "מצושימה", את הסיירות המוגנות "צ'יודה", "איצוקושימה", "השידאטה", "פוסו", את הקורבטה "היאיי", את ספינת התותחים "אקאגי" ואת סיירת העזר "סאיקיו-מארו" בפלגה המרכזית, ואת הסיירות המוגנות "יושינו", " טקצ'יו", "אקיצושימה" ו"נאניווה" בפלגת הסיוע.

בשעה 11:40 הבחינו הספינות היפניות בשייטת הסינית שעשתה את דרכה מטיינג'ין, וליוותה שש ספינות להובלת חיילים, עליהן 7,000 חיילים, 80 תותחים ו-400 סוסי פוני, שנועדו לתגבר את פיונגיאנג, אף על פי שהקרב כבר נגמר יום לפני כן בתבוסת הסינים. השייטת הסינית כללה את אוניות המערכה "דינגיואן" ו"ז'ניואן", את הסיירות "ג'יואן", "ג'ינגיואָן", "צ'יואן", "צ'אויונג", " יאנגווי", "לאיואן" ו"ג'ינגיואֶן", שתי ספינות תותחים ושתי ספינות טורפדו.

השייטת הסינית הפליגה בקו אחד, שבמרכזו שתי אוניות המערכה. שתי הפלגות היפניות התקדמו מולה, ופלגת הסיוע פנתה לתקוף את אגפה הימני, והפלגה המרכזית - את השמאלי. בתגובה, עברו הסינים למבנה ראש חץ, שבקודקודו אוניות המערכה. ב-12:03 הניפה אוניית הדגל של איטו, מצושימה, את דגל הצי הקיסרי, שסימן את התחלת הקרב. כשהגיעה פלגת הסיוע למרחק של 6,000 מטרים מהשייטת הסינית, בשעה 12:45, פתחו האחרונים באש. פלגת הסיוע המשכיה להתקדם תחת אש, סגרה את המרחק ל-3,000 מטרים, והשיבה אש על שתי הספינות הקיצוניות במבנה הסיני, צ'אויונג ויאנגווי, ב-13:05. הפלגה היפנית המשיכה לירות תוך כדי התקדמות, וכשהגיעה למרחק 1,600 מטרים מהספינות הקיצוניות עלתה הצ'אויונג באש והחלה לנטות, ובמהרה שקעה. בשלב זה עקפה הפלגה את המבנה הסיני ורבע שעה לאחר מכן פנתה על מנת לחבור לפלגה המרכזית.

במקביל, התקשתה הקורבטה היאיי לשמור על קצב ההפלגה של שאר הפלגה, והשתרכה מאחור. דינגיואן ואחת מספינות התותחים פתחו עליה באש, אך נאלצו להפסיק לאחר שהתקרבו אחת לשנייה יתר על המידה. היאיי הצליחה לחמוק מבעד לשורה הסינית, והמתינה לשאר הפלגה, שחצתה את הקו אף היא, ופנתה לתקוף את השייטת הסינית מעורפה. בשעה 15:00 עמדו שתי הפלגות היפניות זו לצד זו, וביניהן נמצאה השייטת הסינית. אש כבדה נפתחה על דינגיואן, שהחלה לעלות באש, בעוד הז'נגיואן נסוגה מהקרב.

בשעה 15:30 נפגעה מצושימה מפגז שנורה מדינגיואן, והתפוצץ במחסן תחמושת שהוציא את אחד מתותחיה מכלל פעולה, וגרם למותם ולפציעתם של שישים אנשי צוות. הספינה נטתה ושריפה פרצה בה, אך אנשי הצוות התגברו על הנזק והשיבו את הספינה למצב פעולה. כעת שבה השייטת היפנית והפנתה את מלוא כוח האש שלה על אוניות המערכה הסיניות, אך מלבד תותחי 320 המילימטרים של צושימה, לא הצליחו הספינות האחרות לחדור את השריון העבה שהגן על אוניות המערכה.

בינתיים פתחה פלגת הסיוע במרדף אחר שאר הספינות הסיניות. בשעה 15:52 הפגיזה טקצ'יהו את ג'ינגיואָן, ולאחר שהשיגה אותה, פתחה עליה גם יושינו באש. בשעה 16:48 פרצו מספר שריפות על סיפון הג'ינגיואָן, והיא החלה לנטות. לאחר זמן קצר הרעיד את הספינה פיצוץ אדיר, שככל הנראה היה חדר הדוודים שלה, והיא שקעה במהרה.

לקראת השקיעה נסוגו שני הצדדים. סאיקיו-מארו, אקאגי והיאיי שניזוקו שבו לבסיסן, ומצושימה הפליגה למספנת הצי בקורה. מכיוון שבשייטת הסינית היו באותה עת ספינות טורפדו נוספות, החליטו היפנים שלא לערוך התקפה לילית, ולפיכך החליטו להמתין לבוקר. בבוקר ה-18 בספטמבר שבה השייטת היפנית לאזור הקרב, אך לא הצליחה לאתר את השייטת הסינית, מלבד את הסיירת יאנגווי, שעלתה על שרטון, וטובעה באמצעות טורפדו. ליפנים התברר שבמהלך הלילה נסוגו הספינות הסיניות לנמל פורט ארתור, על מנת להימנע מעימות נוסף.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנפגעות העיקריות בצד היפני כללו את מצושימה, היאיי, אקאגי וסאיקיו-מארו. ספינות נוספות ספגו נזקים קלים. לעומת זאת, איבדו הסינים חמש ספינות (ג'ינגיואן, צ'יואן, יאנגווי, צ'אויונג ואחת מספינות התותחים), שלוש ספגו נזקים כבדים, ובסך הכל נהרגו 850 אנשי צוות ו-500 נפצעו. צי בייאנג נסוג לנמל לוּ'שׁוּנְקוֹאוּ, ומאוחר יותר לנמל ווייהאיוויי, שם הושמד סופית בקרב ווייהאיוויי.

ברמה הבינלאומית, זכה הניצחון היפני לשבחים גם ממעצמות אירופה, ועיתונים רבים דיווחו אודותיו. עם זאת, היועצים הזרים של צי בייאנג זכו אף הם לשבחים על שהצליחו לחלץ את אוניות המערכה הסיניות ללא נזק רב, ועל שגרמו לסינים להלחם עד סוף הקרב ולא לסגת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Paine, S.C.M. The Sino-Japanese War of 1894-1895: Perception, Power, and Primacy. Cambridge University Press, 2003. ISBN 052161745-1

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת סין-יפן הראשונה

פנגדו - סונגהוואן - פיונגיאנג - נהר יאלו - ג'יוליאנצ'נג - לושונקואו - ווייהאיוויי - ניוז'ואנג - פנגהו