קרב תרמופילאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב תרמופילאי
Jacques-Louis David 004.jpg
לאונידס בתרמופילאי
ציור מאת ז'אק לואי דויד, 1814
עימות: מלחמת פרס-יוון
תאריך התחלה: 11 באוגוסט 480 לפנה"ס
משך הקרב: שגיאת תאריך: יחידה:תאריך:24: Unexpected format
קרב לפני: קרב מרתון. אך זוהי ההתקפה הראשונה של פרס כנגד היוונים מאז תקופת דריווש הראשון
קרב אחרי: קרב ארטמיסיון (קרב ימי)
מקום: תרמופילאי
תוצאה: ניצחון פרסי
הצדדים הלוחמים
ערי מדינה יווניות  האימפריה הפרסית 
מפקדים
לאונידס הראשון  חשיארש הראשון (נקרא ביוונית כסרכסס, מזוהה לרוב גם עם אחשוורוש)
מרדוניוס 
כוחות
300 ספרטנים
700 תספים
6,000 בני ברית יוונים. 
כ-250,000 עד 360,000 חיילים, מתוכם 50-60 אלף פרשים. 
אבידות
300 ספרטנים; ההערכות מדברות על 2,000 יוונים לכל הפחות.  כ-20,000 (הרודוטוס
זירת קרבות תרמופילאי וארטמיסיון ותנועת הכוחות אל סלמיס

קרב תרמופילאי הוא קרב שנערך במצר היבשתי תרמופילאי שבמרכז יוון בשנת 480 לפנה"ס, בין צבא בן שבעת אלפים לוחמים מן הברית ההלנית בראשות לאונידס מלך ספרטה, לבין צבא האימפריה הפרסית שמנה בין 250 ל-360 אלף לוחמים, שפלש ליוון בשנה זו. היוונים הצליחו להדוף במשך שבעה ימים את התקפות הפרסים במעבר הצר, עד אשר אחד מן היוונים בני המקום גילה לצבא הפרסים דרך בהרים שאיפשרה לאגף את הצבא היווני ולהביסו. לאונידס ו-300 לוחמים ספרטנים נשארו ללחום בפרסים עד המוות. הקרב, ועמידתם של הלוחמים הספרטנים מול כוח רב מהם, הפכו למופת של אומץ לב שמלווה מאז את תרבות המערב.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת פרס-יוון

חשיארש הראשון (המזוהה עם אחשוורוש) החליט להמשיך את התפשטותה של האימפריה הפרסית שנבלמה בקרב מרתון בימי אביו, דריווש הראשון. בשנת 484 לפנה"ס התאסף צבא גדול באסיה הקטנה כהכנה למלחמה. חשיארש חצה את ההלספונטוס (הידוע כיום כדרדנלים) על גבי גשר של ספינות בשנת 480 לפנה"ס והתחיל את פלישתו ליוון. המקורות העתיקים מוסרים מספרים אסטרונומיים שמסתכמים במיליוני חיילים, אך לפי הערכות מודרניות, מספר חייליו נע בין 200 ל-400 אלף איש, מתוכם 50 עד 60 אלף פרשים. הצי הגדול, המורכב בעיקר מספינות פניקיות ואיוניות, תמך בפלישה. גם כאן המספרים שמוסרים המקורות עוברים את האלף, ונראה שמספר ספינותיו עמד על כ-400 עד 600 ספינות. על מנת לצמצם את מספר ספינותיו למספרים שהשתתפו בקרבות, הרודוטוס מספר על סופה קטלנית ששלחו האלים בצי הפרסי אשר גרמה לאובדן ספינות רבות.

על מנת להתנגד לפלישה, התאגדו ערי המדינה של יוון בברית המכונה "הליגה ההלנית". את ההנהגה על חילות היבשה והים מסרו לידי הספרטנים מתוך הכרה בעליונותם הצבאית. הליגה כללה כמעט את כל ערי יוון שבפלופונסוס וערים מעטות משאר אזורי יוון (באותה תקופה המושג "לאומיות" ו"לאום" לא היו קיימים, ולכן נאמנות האזרחים הייתה נתונה לעירם ולא למושג המופשט של "הלאום היווני". כתוצאה מכך, ערים מסוימות בחרו להיכנע לפרסים עוד טרם הקרב וערים אחרות עברו לצדם במהלך המלחמה).

היוונים החליטו לוותר על הגנת יוון הצפונית ושלחו כוח גדול לבלימת הפרסים במעבר תרמופילאי על מנת למשוך זמן ולכנס את כוחות הברית. הכוח הורכב מחיילים מיוון התיכונה בפיקודו של לאונידס, אשר הגיע עם חיל מובחר של הצבא הספרטני. במקורות רבים מצוין המספר "300 הספרטנים". למעשה היו בקרב 304 ספרטנים: 300 חיילי משמר המחולקים לשלוש פלוגות, קצין לכל פלוגה, ולאונידס עצמו. כתמיכה בצבא היבשה יצא הצי לכיוון מצר ארטמיסיון על מנת לא לתת לכוחות הפרסיים אפשרות לאגף את צבא היבשה ולהנחית כוחות בעורפם.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבואם למעבר, החלו היוונים בביצורו. המעבר היה צר ורוחבו לא עלה על כמה מאות מטרים. על מנת לבצרו, החלו היוונים לשקם את החומה העתיקה שעמדה במקום והציבו חיל משמר בדרך צדדית בהרים שבעזרתה אפשר היה לעקוף את המעבר. זה היה המעבר היחיד בו יכלו הפרסים לעבור, ולכן החזקתו הייתה עשויה למנוע מהם לכבוש את שאר יוון.

חשיארש לא התרשם מהכוח היווני שעמד על 7,000 חיילים וחשב שצבאו ימחץ אותם בעצם מספרו העדיף. לפי פלוטארכוס, שלח המלך הפרסי שליחים אל לאונידס והבטיח לו את כתר יוון תמורת שיתוף פעולה עימו, ליאונדס ענה: "אם היה לך מושג כלשהו בדבר הנושאים הנשגבים בחיים, היית נמנע מלחמוד רכושם של אחרים. עבורי, מוות למען יוון עדיף לעומת היותי שליט יחיד על בני עמי". לאחר קבלת תגובתו של לאונידס, שלח אליו חשיארש דרישה שהספרטנים ימסרו את נשקם (כלומר ייכנעו), על דרישה זו ענה לו לאונידס בהתגרות: "בוא, קח אותם".

למרות נחיתותם העצומה, היה המורל במחנה הספרטני גבוה. הרודוטוס מספר על סייר פרסי, שיצא לרגל אחר הספרטנים. כאשר חזר ממשימתו, דיווח שהספרטנים נצפו כשהם שרועים מחוץ לחומה שהקימו, נשקיהם מונחים במערום, והם עסוקים בתרגילי התעמלות ובסירוק שערם הארוך, כאילו מדובר בבילוי על שפת הים. הסייר סיפר כי הספרטנים הניחו לו להתקרב ולתצפת עליהם ולא ניסו לרדוף אחריו, או לפגוע בו. חשיאראש הנדהם, התקשה להבין את פשר מעשיהם, ויועצו דֵימַ‏רַ‏טוֹ‏ס הסביר: "האנשים הללו באו להלחם איתנו במעבר, ולזאת הם מתכוננים. כי חוק להם הקובע ככה: כשהם יעמדו לחרף נפשם, אז עליהם לקשט את ראשם"‏[1]. עוד מספר הרודוטוס על הקצין הספרטני דִיאוֹ‏נֵקֵיס, שאחרי ששמע שכמות חיציהם של הפרסים עצומה כל כך, עד שהם יאפילו על השמש, הגיב בסגנון לאקוני אופייני, ואמר: "מצוין, נילחם בצל"‏[2].

חשיארש שלח את כוחותיו לקרב, אך התוצאות היו אפסיות וההתקפה נהדפה. הקרב הפך עד מהרה לטבח בן יומיים, שבמהלכו איבדו הפרסים אלפי חיילים בלי שהצליחו לשבור את היוונים. חשיארש חשש שהוא עומד להפסיד במלחמה, כשלמזלו הגיע למחנהו יווני בשם אֵפִיאַ‏לְטֵיס[3]. (מאז אותו יום, שמו הוא מילה נרדפת לסיוט ביוונית), וסיפר לפרסים אודות המעבר הצר בהרים, מתוך ציפייה לקבל שכר על מידע זה.

חשיארש שלח את הגיס המכונה "בני האלמוות" - יחידת עילית פרסית בת 10,000 לוחמים, והם הצליחו לאגף את היוונים. כשראה לאונידס שהמצב אבוד, שלח רצים לצי בארטמיסיון על מנת להודיע להם על מפלתו, שחרר את בעלי הברית היווניים, ונשאר להגן על נסיגתם עם הספרטנים וכוח עזר מתספיאה. הקרב נמשך עוד כמה שעות עד שאחרון הספרטנים נהרג. בסיכומו של הקרב, איבדו הפרסים אלפי חיילים תמורת מספר הקטן לפחות פי 10 מזה. למרות האבדות, המשיך הצבא הפרסי בהתקדמותו דרומה ועד מהרה הגיע עד אתונה ושרף אותה. רק הניצחון הימי של האתונאים בקרב סלמיס והניצחון היבשתי בקרב פלטאיה, שבא בעקבותיו, הצליח לבלום את התקדמות הפרסים, והם נאלצו לסגת צפונה.

לאחר הדיפת הפרסים מיוון, הוצבה במקום הקרב אנדרטה המנציחה את זכר הלוחמים שנפלו בקרב. על האנדרטה נחרטו המילים:

Cquote2.svg

הו עובר אורח, הודע נא ללקדימונים כי כאן אנו שוכבים, נאמנים לחוקיהם‏[4]

Cquote3.svg

קיימת סברה במקורות העתיקים כי לאונידאס החליט להקריב את עצמו ואת חייליו כדי להציל את הצי האתונאי שנתקע במעבר הצר בין אוובויה ליבשה, על ידי כך שיעכב את הפרסים ויאפשר לו את זמן החילוץ הנחוץ. סברה אחרת מתייחסת לנבואת האורקל מדלפי, אשר ניבא לפני הקרב שספרטה תיהרס או תאבד אחד ממלכיה בקרב, וטוענת שלאונידאס בחר במותו להצלת ספרטה. לא ברור עד כמה עדויות אלה אמיתיות ומה חלקן של האגדות בעדויות אלה.

הקרב בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז התרחשותו, שימש הקרב בתרמופילאי השראה ליצירות תרבותיות רבות ומגוונות: שירה, פרוזה ורומנים, ציור, קולנוע, טלוויזיה ואף משחקי וידאו. נכתבו אודותיו ספרים דוגמת "שערי האש", רומן מאת סטיבן פרספילד. כמו כן נעשו עיבודים קולנועיים. "300 הספרטנים" היה סרט משנת 1962 שנוצר תוך שיתוף פעולה עם הממשל היווני. בסרט כיכבו ריצ'רד איגן כליאונידס מלך ספרטה, ודייוויד פרר כמלך פרס חשיארש הראשון. סרט אחר הוא "300", עיבוד מ-2007 לפי הנובלה הגרפית של פרנק מילר, בכיכובם של ג'ררד באטלר כמלך ספרטה, ורודריגו סאנטורו כמלך פרס.

צבאות רבים כיום, ובהם צה"ל[5], ראו בצבא הספרטני מודל לחיקוי. במיוחד מוערכים בקרב צבאות העולם ותאורטיקנים צבאיים המשמעת הצבאית, הלכידות היחידתית והדבקות במשימה של צבא ספרטה בכלל והלוחם הספרטני בפרט‏[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרודוטוס, ספר ז', 209.
  2. ^ הרודוטוס, ספר ז', 226.
  3. ^ הרודוטוס, ספר ז', 214-213, הרודוטוס עצמו אינו בטוח בזהות הבוגד, ומציין גם את אוֹ‏נֵיטֵיס מקרִיסְטוֹ‏ס ואת קוֹ‏רֶ‏ידַ‏לוֹ‏ס מאַ‏נְטִיקִירָ‏ה כבוגדים אפשריים.
  4. ^ הרודוטוס, ספר ז', 228.
  5. ^ שחר הלווינג, הקורס לאמנויות לחימה, בטאון ביבשה, גיליון 10, יוני 2009, באתר זרוע היבשה, "חלק נכבד ביום העיון הוקדש להרצאה של מפקד הקורס תא"ל משה (צ'יקו) תמיר. 'ההצלחה תגיע קודם כל ממוכנות הפלוגה לקרב. פלוגה שמבצעת מעצר טוב באיו"ש לא בהכרח יודעת להילחם. אבל פלוגה שיודעת להילחם, יודעת לעצור לפחות ברמה בינונית. הגורם הקובע ביותר הוא האימונים וזה תלוי במפקדים. אימון בלתי נכון בשטח שגוי רק יגדיל את הפערים המקצועיים. קיימים הרבה סגנונות פיקוד. מפקדים צעירים נופלים לפעמים למלכודת הזחיחות עם פרוץ הקרבות. דעו לכם שתמיד תהיו מופתעים. כשזה יקרה תצטרכו להמשיך הלאה, כי זה מה שמצפים מכם. תבינו, מלחמה היא בלאגן. תארו לעצמכם שהכל מבולבל; מי שמימינך 'לא מבין כלום' ומי שמשמאלך יורה לתוך גבולות הגזרה שלך. אתם, כמ"פים, צריכים להגדיר את המשימה גם אם היא לא ברורה. מפקדים גדולים הם אלה שניחנים בחשיבה מחוץ לקופסה. בכל הקשור למשמעת בצבא אני מעתיק מהספרטנים שעשו את 'הפעולה הכי פשוטה בצורה מושלמת בתנאים הכי קשים'. מבחינתי, פקודים שממלאים סוציומטרי טוב מדי על המפקדים שלהם לא מעידים בהכרח על פיקוד טוב, מכיוון שזה מוכיח שהמפקד בעיקר רוצה לרצות אותם'."
  6. ^ אמיר ברעם, מעטים מול רבים, ביקורת על ספרו של סטיבן פרספילד- שערי האש: סיפור הגבורה בתרמופיליי, במחנה, ‏ .

קואורדינטות: 38°48′N 22°32′E / 38.800°N 22.533°E / 38.800; 22.533