הצבא היווני בתקופת יוון הקלאסית
| צבא יוון העתיקה |
|
התקופה הקלאסית התחילה במאה ה-5 לפני הספירה ונמשכה עד סוף המאה ה-4 לפני הספירה. קדמה לה התקופה הארכאית ולאחריה הייתה התקופה ההלניסטית.
בתקופה הקלאסית רוב יוון היה מחולק לערי-מדינה קטנות שנקראות פוליס. היו פולייס (פוליס ברבים) גדולים יחסית כמו אתונה או תבאי או קטנים כמו פלטאיה. לרוב הורכב הצבא מאזרחים או משכירי חרב.
תוכן עניינים |
[עריכה] סגנונות הלחימה
ביוון העתיקה היו שני סגנונות לחימה. באזור תסליה (צפון יוון של אז) היה חיל הפרשים מפותח והיווה את הזרוע העיקרית של הצבא. תסליה אף פעם לא הגיעה לרמה שאפשרה לה לרכוש הגמוניה על יתר היוונים כמו ספרטה או תבאי.
בחיילות שאר הפולייס היה מבנה וחימוש הצבא זהה פחות או יותר. השוני היה באיכות הגיסות.
[עריכה] הרכב הצבא
[עריכה] ההופליטים
גרעין הצבא הורכב מאזרחים בלבד שרכשו את ציודם מכספם ונלחמו בשורות צפופות במערך הנקרא פלנקס. חיילים אלו נקראו הופליטים. מקורה של המילה הופליט הוא מהמילה הופלון - השם היווני למגן - כלומר שההופליט הוא איש מגן, לוחם המסוגל לתפוס מקום בלוחמת שורות. המילה השתנתה במהלך המאות לכלול את כלל ציוד הלחימה של ההופליט. ההופליטים נחשבים כחיל רגלים כבד.
ההופליטים חומשו בחנית דקירה ארוכה (אורכה 2 - 3 מטרים), אשר נקראת דורה ובחרב קצרה בשם קסיפוס. למיגון היה לו מגן עגול - אספיס. המגן היה עגול, בקוטר של מטר לערך, עשוי מתכת וכבד מאוד - משקלו התקרב ל-10 ק"ג. את המגן תלו עם רצועה על הכתף וההופליט החזיק אותו על כתף שמאל. על מנת להזיז את המגן הייתה ידית במרכזו, לתוכה הכניס החייל את היד. בצבא הספרטני אם החייל היה מאבד את מגנו קיבלו עונש קשה. לעומת זאת אם אבדו קסדה או שריון גוף, לא קיבלו עונש. הסיבה ליחס מיוחד למגן נעוצה בשימושו - המגן הגן לא רק על החייל הבודד אל גם על חברו וכך עזר לשמור על מבנה הפלנקס. בנוסף היה לו שריון גוף , קסדה ומגיני שוקיים.
בדרך כלל ההופליטים לבשו את הקסדה הקורינתית שכיסתה את כל הראש ואת הפנים, והיו רק חרכים לפה, אף ועינים. היתרון של הקסדה הזאת, הנקראת הקסדה הקורינתית, הוא בהגנה הטובה שהיא מספקת, אך היה לה חיסרון בולט והוא - אוזני החייל היו מכוסות והוא לא היה יכול לשמוע פקודות. במאה ה-5 לפנה"ס הופיעה הקסדה שנקראת "פילוס" ומזכירה בצורתה חרוט.
לפאלנקס הייתה נטייה לסטות ימינה, כי כל חייל שאף להכניס את צד גופו הימני, הלא מוגן על ידי המגן אל המגן של שכנו. לכן בימין הקיצוני עמדו החיילים המובחרים. שיטות הפעולה היו פשוטות מאוד. הפלנקס הסתדרה בשורות צפופות וכל גוש כזה התנגש עם הגוש של האויב והגוש הגדול יותר ניצח בדרך כלל. לא התנהל מרדף. ככלל מערך הפלנקס היה מגושם והתקשה לבצע תמרונים מורכבים בגלל הצורך לשמור על מבנה השורות.
[עריכה] פסילוי
היו חיילים קלים אשר נקראים פסילוי. חימושם היה קל ולא היה להם ציוד מגן כלשהו. בדרך כלל היו אלו עבדים או עניי העיר שלא יכלו לחמש את עצמם בפנופליה (כלי הנשק של ההופליט).
[עריכה] פלטסטים
בסוף המאה ה-5 הוכנס חייל חדש - פלטסט (peltastes), מלשון פֶּלְטֵה (pelte) - מגן קטן עשוי עור בו היה חמוש. המגן זה היה קטן יותר וקוטרו היה כ-60 ס"מ. יחודו של החייל הזה היה בחימושו. הוא היה קל יותר מההופליט, אך כבד יותר מהפסילוי. הם הורכבו רק משכירי חרב והיו חיילים מקצועיים. הם חומשו בדרך כלל בחרבות וחניתות להטלה. הם יכלו להילחם במערך מפוזר וצפוף כאחד. הם אומנם לא יכלו לגבור על הפלנקס בהתקפה חזיתית, אך יכלו לעשות שמות באגפיו, מה גם שהם היו חיילים מתאימים מאוד לשטח הלחימה ההררי השורר ביוון.
[עריכה] פרשים
לפרשים היה תפקיד משני בלבד (מלבד תסליה כפי שהוזכר מקודם) מספר הפרשים היה בדרך כלל עשירית מכלל הכוח שהיה לפוליס.
[עריכה] סיכום
הצבאות לא היו גדולים במיוחד. פוליס גדולה יכלה להציב כ-10,000 הופליטים, ולעתים נדירות הצבאות עלו על 20-15 אלף מכל צד. הספרטנים ו"חבורת הקודש" של התבאיים נחשבו להופליטים הטובים ביותר.
לקראת תחילת המאה ה-4 עלה בתבאי מצביא, שהמציא את החידוש המהותי ביותר בטקטיקת הפלנקס - אפמינונדס. הוא לא חילק את הצבא שלו בצורה שווה בין כל האגפים, כפי שהיה נהוג, אלא היה לו אגף דומיננטי אחד, שבעזרתו הוא שבר את מערך היריב.
התקופה הקלאסית נגמרה עם תחילת מסעותיו של אלכסנדר הגדול.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- טקטיקה, אמצעי לחימה ועוד מיוון העתיקה (באנגלית)
| הקודם: — |
הצבא היווני בתקופת יוון הקלאסית | הבא: הצבא היווני בתקופה ההלניסטית |
