פלופונסוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
GreecePeloponnesus.png

פלופונסוסיוונית: Πελοπόννησος, ביוונית מודרנית נהגה פלופונִיסוֹ‏ס) הוא אי גדול בדרום יוון. פירוש השם ביוונית הוא Pelopos nesos, כלומר "האי של פלופס" (גיבור מן המיתולוגיה היוונית). בהתאם לפירוש מכונה האי לעתים הפלופונסוס (מיודע - "האי של פלופס").

עד סוף המאה ה-19 היה פלופונסוס חצי אי, אך תעלת קורינתוס שנפתחה בשנת 1893 הפרידה אותו מהיבשת. בשנת 2004 חובר האי שוב ליבשה על ידי בניית גשר ריו-אנטיריו.

בימי הביניים נקרא פלופונסוס מוראה.

העיר פטרס היא בירת פלופונסוס, והעיר הגדולה והחשובה ביותר בו.

פלופונסוס מהווה אחד ממחוזות יוון, ומכיל חמישה מחוזות משנה (נומוס):

שני מחוזות משנה נוספים, אכאיה ואליס, נמצאים גאוגרפית על פלופונסוס, אך שייכים למחוז מערב יוון מבחינה מנהלתית.

[עריכה] גאוגרפיה

שטחו של פלופונסוס הוא 21,556 קמ"ר. חצי האי מופרד מהיבשה על ידי מפרץ קורינתוס, מפרץ פטרס והמפרץ הסרוני. על אף חופיו הארוכים אין בו מישורי חוף פרט לדלתות של הנהרות, חלק מהחוף הצפוני מערבי ומפרץ ארגוליס. צפונו ומערבו תפוסים על ידי גוש הרים, שגובהם הממוצע מעל אלף מטר ופסגתם היא הר טאייטוס (2,404 מטר). ההרים מבותרים על ידי אפיקי נהרות שזורמים לכל הכיוונים, מקשים על התחבורה, ובתקופה העתיקה שימשו כיסוד לחלוקה המדינית.

במזרחו של חצי האי, ישנה חלוקה ברורה יותר על ידי רכסי הרים מקבילים, שביניהם עמקים שממשיכים למפרצי ים. הגדול ביניהם הוא עמק נהר אורוטוס הפורה. בינו לבין הים האגאי מפריד רכס ההר פרנון (1,835). מישור ארגוליס הוא שפלה שנמשכת בין מפרץ ארגוליס לתעלת קורנית, ושימש תמיד כדרך תחבורה ראשית.

מתוך פלופונסוס יוצאים 4 חצאי איים המופנים דרומה.

[עריכה] יהודים

במחצית הראשונה של המאה השלישית לפנה"ס ישנן ידיעות על קשר בין יהודה וספרטה שאותו חידש יונתן החשמונאי. מכתבו של הקונסול הרומאי מ-142 לפנה"ס, שהעתקים ממנו נשלחו לספרטה וסיקיון שבפלופונסוס, מעיד על קיום יישובים יהודים במקומות אלה.

הכהן הגדול חוניו השלישי נמלט לספרטה מפני אנטיוכוס אפיפנס.

במאה ראשונה לספירה היו, לפי עדותו של פילון האלכסנדרוני יהודים ברוב חלקי פלופונסוס. פאולוס מצא יהודים ובתי כנסת בעיר קורינתוס. אספסיאנוס שלח אלפי שבוים יהודים אל נירון קיסר לעבוד באיסתמוס הקורינתי. לאורך התקופה הרומאית והביזנטים הלכה וגדלה האוכלוסייה היהודית. תחת השלטון הטורקי המשיכו היהודים בשגשוגם, והיישוב גדל על ידי חלק מאנוסי ספרד שברחו לאזור. עם פלישת ונציה לפלופונסוס ב-1685 ברחו היהודים בבהלה מפטרס.

היוונים שבפלופונסוס, שמרדו לעתים קורבות בטורקים, היו פוגעים בקהילות היהודיות, שנחשבו בעיניהם בעלי ברית של הטורקים. בפרוץ מרידת היוונים בפלופונסוס (1821) נטבחו שם 5,000 יהודים והנותרים נמלטו לקרקירה ולכלקיס. בתקופה הטורקית עסקו היהודים בעיקר ברוכלות ובפחחות וחיו בדלות.

במלחמת העולם השנייה היה פלופונסוס בשליטה איטלקית ומצב היהודים היה טוב יותר מאשר אחיהם באזורי השליטה הגרמנית, משום שהאיטלקים לא הפעילו את חוקי הגזע. לאחר כניעת איטליה וכיבוש כל יוון על ידי גרמניה הגיעה ההשמדה גם אליהם. לאחר שחרור יוון כמעט ולא נשארו יהודים ביוון כולה (מעריכים שכ-88% מהאוכלוסייה היהודית ביוון נכחדה) ובפלופונסוס בפרט.

מחוזות יוון
אטיקה · אפירוס · דרום הים האגאי · האיים היוניים · כרתים · מזרח מקדוניה ותראקיה · מערב יוון · מערב מקדוניה · מרכז יוון · מרכז מקדוניה · פלופונסוס · צפון הים האגאי · תסליה מפת מחוזת יוון
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא