300 (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
300
300poster.jpg
שם במקור: 300
בימוי: זאק סניידר
הפקה: ג'יאני נונארי
מארק קנטון
תסריט: זאק סניידר
קורט ג'ונסטאד
מייקל גורדון
לפי רומן גרפי מאת:
פרנק מילר
שחקנים ראשיים: ג'ררד באטלר
לנה הידי
רודריגו סנתורו
דייוויד ווינהם
דומיניק וסט
וינסנט רייגן
מוזיקה: טיילר בייטס
חברת הפצה: האחים וורנר
הקרנת בכורה: 9 במרץ 2007
משך הקרנה: 117 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 65 מיליון דולר
הכנסות: 456,068,181 דולר
הסרט הבא בסדרה: 300: עליית האימפריה
דף הסרט ב-IMDb

300 הוא סרט פנטזיה היסטורית משנת 2007 בבימויו של זאק סניידר. הסרט הוא עיבוד לרומן הגרפי מאת פרנק מילר, אשר גם שימש כמפיק ויועץ‏[1]. הסרט צולם ברובו בטכניקת מסך כחול על מנת להמחיש את התיאורים הגרפיים שבנובלה.

סיפורם של שלוש מאות לוחמי ספרטה ומלכם, המלך לאונידס בהדיפתם את צבא האימפריה הפרסית בקרב הידוע כקרב תרמופילאי, בשנת 480 לפנה"ס. הקרב עצמו הוביל לקרב פלטאיה, שנערך שנה לאחר מכן. את הסיפור מציג החייל הספרטני דיליוס על ידי קריינות.

הסרט שבר שיאים בקופות, עם הכנסות של למעלה מ-456 מיליון דולר, אם כי מבקרי הקולנוע היו חלוקים בדיעותיהם לגבי מראהו וסגנונו של הסרט - חלקם שיבחוהו כהישג קולנועי מרשים, וחלקם מתחו ביקורת על העדפת ויזואליות על-פני פיתוח הדמויות, כמו גם הצגתם של הפרסים כעם ברברי.

300 זכה במועמדויות למספר פרסים, ביניהם זכה בשני פרסי סאטורן בקטגוריות הסרט והבימוי מתוך עשר מועמדויות‏[2].

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מוצגת כחלק מסיפור המלווה את תקופת חניכותו של לאונידס הצעיר, בקשיים יוצאי הדופן המאפיינים את חינוכם וחישולם של לוחמים ספרטנים. אל לאונידוס הבוגר, מלכה של ספרטה, פונים שליחיו של כסרכסס ודורשים את כניעתו. לאונידס בוחר להרוג את השליחים על עצם דרישתם ומחליט לעצור את התקדמותו של כסרכסס לתוך יוון. הפוליטיקה הפנימית של ספרטה מונעת מלאונידס מלהפעיל את מלוא עוצמת צבאו והוא מחליט לצעוד לעימות בראש כוח מצומצם של 300 לוחמים . את לוחמיו מבקש לאונידס לבחור מבין הבוגרים שכבר הקימו משפחות והעמידו צאצאים שישאו את שמם בעתיד, רמז לעתיד הצפוי להם. בדרכם למצר היבשתי תרמופילאי פוגשים הספרטנים את הצבא האכדי המצטרף אליהם.

בהגיעם לצוקים הצרים של תרמופילאי (המכונים "השערים החמים"), לוחמי ספרטה מבחינים בצבא הפרסי המתקרב ובונים חומה לבלום את התקדמותם. גיבן ספרטני בשם אפיאלטס מבקש להצטרף לצבאו של לאונידס ומזהיר אותו מפני מעבר סודי שהפרסים ישתמשו בו לצורך איגוף וכיתור הלוחמים הספרטנים. לאונידס מסרב לצרפו משום שאינו יכול לאחוז כיאות במגן, מה שיצור חוליה חלשה במערך הטקטי.

הלוחמים הספרטנים נעזרים במבנה הטקטי, במישור הצר, ובמיומנותם בשימוש בכידונים ובחרבות כדי להדוף גל אחר גל של לוחמים פרסים אל מעבר לצוקים ומחזיקים מעמד בהתקפת חיל פרשים ללא כל אבידות. כסרכסס מתרשם לנוכח תעוזתם של הספרטנים, ומנסה לשחד את לאונידס בכסף וכוח תמורת כניעתו. לאונידס מסרב, באומרו כי יגרום "אפילו למלך-אל בעצמו לדמם".

מבין צבא הלוחמים העצום של ממלכת פרס, לוחמי ספרטה נלחמים נגד יחידות כדוגמת "בני האלמוות", ברברים מונגולים וקרנפיהם, חיילים עם אבק שריפה, ופילי מלחמה הודים, ובסופו של דבר, מאבדים מכוחם. אפיאלטס, מושפל מהתייחסותו של לאונידס, מגלה את מיקום המעבר הסודי לכסרכסס, בתמורה לעמדת כוח יוקרתית בחצר המלכות הפרסית.

במקביל לסיפורם של ה-300, מתאר הסרט את המאבקים הפנימיים בספרטה לאחר יציאת הלוחמים לדרכם, בעיקר בין המלכה, גורגו אשת לאונידס, לבין טרון רב ההשפעה. טרון סוחט מגורגו יחסי מין בתמורה לשיתוף הפעולה שלו, אך בסופו של דבר בוגד בה ומתאר את בעלה כחסר אחריות ואותה כמופקרת. בתגובה דוקרת אותו גורגו למוות ומטבעות זהב הנשמטות ממנו ועליהן דיוקנו של מלך פרס, חושפות את נאמנותו האמיתית.

משנודע לספרטנים על בגידתו של אפיאלטס, הם מחליטים להישאר ולהילחם עד מוות, נאמנים לחוקתם. לאונידס משחרר את האכדים ומורה לאחד מאנשיו, דיליוס, לסגת כדי לספר לעולם על 300 הספרטנים, כדי להבטיח את זכר עמידתם האמיצה מול צבאות פרס ולהשרות מרוחם לאלו שיבואו בעקבותיהם.

כוחות צבא פרסים מאגפים את הספרטנים דרך המעבר הסודי ומקיפים אותם במספרים גדולים מעמדות שולטות. הספרטנים ולאונידס בראשם מתנהלים כאילו הם עומדים להיכנע בפני כסרכסס שמגיע לזירה, אך בפועל מנצל לאונידס את ההזדמנות כדי להטיל כידון לכיוון מלך פרס ולפצוע אותו, לחשוף את היותו בן-תמותה ולא מלך-אל. הפרסים יורים את חציהם אל הספרטנים ובתוך זמן קצר הורגים את כולם.

המספר מתגלה כדיליוס, המתאר את סיפורם של ה-300 רגע לפני קרב פלטאיה בין צבאות יוון לצבאות פרס. הסיפור מפיח רוח קרב בלוחמים והסרט מסתיים עם תחילת הסתערותם על הפרסים.

שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה וצילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפיק ג'יאני נונארי לא היה היחיד שתכנן סרט על קרב תרמופילאי - הבמאי מייקל מאן (המוהיקני האחרון) תכנן סרט המבוסס על ספרו של סטיבן פרספילד, "שערי האש". נונארי גילה את הרומן הגרפי של פרנק מילר שהרשים אותו ובעקבותיו רכש את הזכויות לסרט‏[3]. הבמאי זאק סניידר הצטרף לצוות הצילום ביוני 2004[4].

הסרט, בדומה לעיר החטאים (רומן גרפי קודם של מילר), צולם סצנה אחר סצנה מדפי הרומן הגרפי‏[5], וכמו בקומיקס, גם כאן השתמשו בדמותו של דיליוס כקריין הסיפור. סניידר אף הוסיף עלילה משנית שבה המלכה גורגו מנסה לארגן תמיכה עבור בעלה, המלך לאונידס‏[6].

חודשיים של הכנות נדרשו ליצירת כלי הנשק המוצגים בסרט, כמו גם הכנת 600 תלבושות ואיפור מיוחד. הצילום נערך במונטריאול בעזרת טכניקה מיוחדת העושה שימוש במסך כחול. 1500 אפקטים ממוחשבים נעשו לסרט, ושיטת צבעים מיוחדת פותחה כדי לשלוט ברמת הניגודיות בסצינות מסוימות‏[7].

תקציב והכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נעשה בתקציב של 60 מיליון דולר‏[8] וזכה להצלחה רבה בקופות, כאשר ביום הקרנתו בלבד הכניס מעל ל-28 מיליון דולר, וקרוב ל-71 מיליון בסוף השבוע הראשון להקרנתו. זו הייתה הפתיחה השלישית בגודלה לסרט בסיווג R, מיד אחרי "מטריקס רילודד" (91 מיליון דולר) והפסיון של ישו (83 מיליון דולר). עד כה, הכנסותיו הכוללות של הסרט נאמדים מעל ל-456 מיליון דולר‏[9].

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקרנתו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ב-14 בפברואר 2007, הסרט זכה לביקורות מעורבות. לצד ביקורות נלהבות, מבקרי קולנוע רבים היו חלוקים בדיעותיהם בעניין מראה וסגנון הסרט, המציג אלימות ויזואלית רבה. כתב הניו יורק טיימס כינה את הסרט "אלים כמו אפוקליפטו ומטופש כמותו", כמו גם ביקר את שיטת הצבעים לפיה נערך הסרט והציע כי העלילה משלבת הערות גזעניות[10]. כתב הלוס אנג'לס טיימס כתב כי "לא תמצא את עצמך מרותק אלא אם אתה אוהב אלימות כמו לוחם ספרטני, כמו קוונטין טרנטינו, או כמו צעיר חובב משחקי מחשב"‏[11].

Cquote2.svg

עוצר נשימה מבחינה ויזואלית... משתה רווי דם.

Cquote3.svg
טוד מקארת'י, מגזין ורייאטי,‏[12]
Cquote2.svg

בעזרת כוריאוגרפיה עוצרת נשימה, איורים תלת ממדיים ואפקטים ויזואליים מרהיבי עין, מצליח הבמאי זאק סניידר להמחיש קרב בצורה שכמותה שר הומרוס באיליאדה.

Cquote3.svg
קירק הוניקט, הוליווד ריפורטר[13]
Cquote2.svg

האזרח קיין של הרומנים הגרפיים הקולנועיים.

Cquote3.svg
ריצ'רד רואפר, שיקגו סאן טיימס[14]

הסרט "300" התקבל בחמימות גם באתרי אינטרנט העוסקים בקומיקס ומשחקי מחשב.

Cquote2.svg

מסוג הסרטים שאותם אתה עוזב בהרגשת כוח, כאילו היית עד למשהו שגדול ממך.

Cquote3.svg
– מארק קרונן, comicbookresources.com‏[15]
Cquote2.svg

בכך שביים את הסרט, סניידר סימן עצמו כגואל אפשרי לתעשיית הקולנוע המודרנית.

Cquote3.svg
– טוד גילקרייסט, IGN.com‏[16]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ להיות פרנק, טוד גילקרייסט, 20 באוגוסט 2005
  2. ^ http://www.imdb.com/title/tt0416449/awards‏
  3. ^ לצעוד לתהילה, סקוט רוזנברג, 9 במרץ 2007
  4. ^ מי מפקד על ה-300?, 22 ביוני 2004
  5. ^ אטילה מוביל את ה-300, 15 באוגוסט 2005
  6. ^ זאק סניידר שומר על חדות ב-300, כריס בראון, 19 בספטמבר 2006
  7. ^ ביקור בסט הצילומים של 300, אדוארד דגלאס, 5 בינואר 2007
  8. ^ וורנר שמה כסף על 300 התלת-ממדי, פמלה מק'לינטוק, 9 באוקטובר 2005
  9. ^ בוקס אופיס מוג'ו
  10. ^ קרב הגברים: משתה דם עם מסר, א. סקוט, 9 במרץ 2007
  11. ^ 300 - ביקורת סרט, קנת' טוראן, 9 במרץ 2007
  12. ^ 300 - ביקורת סרט, טוד מקארת'י, 9 במרץ 2007
  13. ^ 300 - ביקורת סרט, קירק הוניקט, 15 בפברואר 2007
  14. ^ 300 - ביקורת סרט, ריצ'רד רואפר
  15. ^ 300 - ביקורת סרט, מארק קרונן, 24 באוגוסט 2006
  16. ^ 300 - ביקורת סרט, טוד גילקרייסט, 12 בפברואר 2007