קרב מרתון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב מרתון
מלחמה: מלחמת יוון-פרס
Ac.marathon.jpg

מרתון כיום
תאריך התחלה: 12 בספטמבר 490 לפנה"ס
תאריך סיום: 12 בספטמבר 490 לפנה"ס
משך הסכסוך: יום
קרב לפני: המרד האיוני
קרב אחרי: קרב תרמופילאי (כעבור 10 שנים)
מקום: מרתון, יוון
תוצאה: ניצחון אתונאי
קואורדינטות: 38°07′05″N 23°58′42″E / 38.11806°N 23.97833°E / 38.11806; 23.97833קואורדינטות: 38°07′05″N 23°58′42″E / 38.11806°N 23.97833°E / 38.11806; 23.97833
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות
11,000  בין 15,000 ל-30,000 איש 
אבידות
192 הרוגים  6,400 הרוגים 

קרב מרתוןיוונית: Μάχη τοῦ Μαραθῶνος‏; 490 לפנה"ס) היה הניסיון המשמעותי ביותר של דריווש, מלכה של האימפריה האחמנית הפרסית לכבוש ערים יווניות ביוון היבשתית. הקרב שהתרחש בין צבא אתונה לצבא הפרסי, התפרסם בעיקר בשל הניצחון האתונאי על אף נחיתותו המספרית של צבאם.

הרקע המדיני לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 500 לפנה"ס פרץ מרד של הערים היווניות (המרד האיוני) בחוף המערבי של אסיה הקטנה (איוניה - מערב טורקיה של ימינו) כנגד השלטון הפרסי. לבקשת העזרה שנשלחה על ידי המורדים לערים העיקריות ביוון באותה עת נענו רק אתונה וארטריה, בשלחן אוניות סיוע למורדים.

המרד נכשל והסתיים בשנת 494 לפנה"ס עם כיבוש העיר האיונית המרכזית, מילטוס ושריפתה.

לאחר סיום המרד והשלטת הסדר באיוניה, ניסו הפרסים (492) לבצע מסע צבאי כנגד הערים ביוון, אולם זה נכשל בשל פגיעת סערה בצי הפרסי. אחרי כישלון זה החליט דריווש לתקוף את ארטריה ואתונה. בשנת 490 לפנה"ס נכבשה ארטריה על ידי הצי הפרסי ותושביה נהרגו או נמכרו לעבדות. מארטריה יצא הצי הפרסי לכיוון איתקה, שם נחת במפרץ מרתון.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור העיקרי לידיעותינו על הקרב הם כתביו של הרודוטוס היווני, שטרם נולד כשהאירועים אותם הוא מתאר התרחשו. מכאן נובעים ספקות בנכונות הפרטים.

יחסי הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הרודוטוס, מנה הצבא הפרסי כמאה אלף איש, אולם ההערכות המקובלות על ידי חוקרים בני ימינו נעות בין 15,000 ל-30,000. הצבא הפרסי הורכב מגרעין של יחידות פרסיות ומדיות הנחשבות לאיכותיות, וממגויסים מקרב העמים השונים שהיו תחת שלטון האימפריה הפרסית. ציודו של הצבא הפרסי לא היה אחיד, ולרוב לא כלל שריון גוף.

הצבא האתונאי כלל 10,000 אתונאים אליהם נוספו 1,000 לוחמים מפלטאה שבביאוטיה. חיילים אלו היו הופליטים המאומנים להילחם בטקטיקת הפלנקס. על הכוח היווני פיקדו עשרה מפקדי גדודים ("סטראטגים") שהתחלפו בפיקוד מדי יום, ובראשם קאלימאכוס - המפקד העליון ("פולימארכוס").

ההתנגשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך מספר ימים ניצבו הצבאות זה מול זה מבלי לבצע פעולות התקפיות. לא ידוע מדוע נמנע הצבא הפרסי מלתקוף, אולם הרודוטוס מוסר כי בפיקוד היווני היו חילוקי דעות באשר לצעד שעליהם לנקוט.

לא ברור מהו האירוע שהביא לשינוי מצב זה, אולם לאחר מספר ימים, ב-12 בספטמבר נערכו היוונים, בפיקודו של מילטיאדס באותו היום, במערך הפלנקס הסטנדרטי כאשר עומק השורות הסטנדרטי צומצם כדי להאריך את חזית צבאם, אך האגפים עובו. במצב זה הסתערו היוונים לעבר הצבא הפרסי.

במרכז המערך הפרסי ניצבו חיילים פרסים וסאקים (עם נוודים ממרכז אסיה). ההסתערות היוונית על חיילים אלו נהדפה והם אף הבקיעו את המערך היווני, אך האגפים היווניים הביסו את אלה של הצבא הפרסי, השלימו תנועת מלקחיים ושבו על עקבותיהם כדי לסגור מאחור על הלוחמים הפרסים שנותרו ולהביסם.

על פי הרודוטוס, נהרגו בקרב זה 192 לוחמים יוונים וכ-6,400 פרסים. בין ההרוגים היוונים היה גם מפקד הצבא, קאלימאכוס.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לניצחון היווני בשדה הקרב וכישלונו של שארית הצי הפרסי לעלות על אתונה בטרם יספיק הצבא לשוב היו מספר תוצאות:

  • באופן מיידי, נמנע כיבוש אתונה בידי פרס.
  • הקרב העלה מאוד את מעמדה של אתונה בקרב הערים היווניות.
  • הניצחון "קיבע" לזמן רב וחיזק את המשטר הדמוקרטי באתונה.
  • ההצלחה האתונאית במרתון היוותה השראה בשלב מאוחר יותר של מלחמת פרס-יוון, כאשר כוחות פרסיים גדולים בהרבה פלשו ליוון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]