קרו-מניון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גולגולת "האדם הזקן מקרו-מניון" במוזיאון האדם בפריז

הקרו-מניון היו בני האדם המודרניים הראשונים בתקופה הפלאוליתית העליונה באירופה. השרידים המוקדמים ביותר הידועים של בני אדם מן הקרו מניון מתוארכים על פי תיארוך פחמן-14 מלפני כ-35,000 שנים מהיום. בנוסף, הם גם ידועים כיורשם הבלעדיים של האדם הניאנדרטלי.

אנשי הקרו-מניון, היו בדרך-כלל בעלי גוף מוצק וחזק, עם שרירים חזקים. המצח היה ישר וגבוה ורכסי הגבות נמוכים. הקרו-מניון היו בני האדם הראשונים עם סנטר בולט. קיבולת המוח הייתה כ-1,600 סמ"ק, גדולה יותר מאשר קיבולת המוח הממוצעת של האדם המודרני.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם נובע מאברי דה קרו מניון, (צרפתית: מחסה הסלע של קרו מניון). ליד הקומונה Les Eyzies-de-Tayac-Sireuil בדרום מערב צרפת, שם נמצאה הדגימה הראשונה של הקרו מניון. להיותם בני האדם המודרניים העתיקים ביותר הידועים באירופה, קושרו הקרו-מניון, עם ציורי המערות הידועים במערת לאסקו והתרבות האוריניאקית ששרידיה היו ידועים מדרום צרפת וגרמניה. לאחר ששרידים נוספים של בני אדם מודרניים קדומים נתגלו באתרים ארכאולוגיים במערב אירופה ובמקומות אחרים, וטכניקות תיארוך השתפרו בתחילת המאה ה-20, תתי מינים נוספו בסיווג הטקסונומי ושיוך ציורי המערות לקרו-מניון מוטל כיום בספק.

המונח "קרו מניון", עד מהרה החל לשמש במובן הרחב כדי לתאר את האנשים המודרניים הקדומים באירופה. עד 1970 המונח שימש כל אדם בכל מקום בו נמצא המודרניות המוקדמת, כפי שהיה במקרה עם מקרים מרוחקים כגון בנחל המערות במערת הגדי בישראל, ומקרים שונים של אנדיאנים קדומים ביבשת אמריקה. עם זאת, ניתוח המבוסס על נתונים עדכניים יותר לגבי הנדידה של האדם הקדמון תרמו הגדרה מעודנת של הביטוי הזה. כיום, המונח "קרו מניון", איננו חלק מן השמות המדעיים למין האדם, אם כי הוא נשאר מונח חשוב בקהילה הארכאולוגית ומזוהה עם מאובנים אנושיים באירופה ובאזורים סמוכים. בספרות המדעית הנוכחית מועדף המונח "בני אדם באירופה בעת החדשה המוקדמת", במקום "קרו מניון". הדגימה המתאורכת בהיא קרו מניון Oase-1 אשר מתאורכת בסביבות כלפני 45,000 שנה מהעת הנוכחית.

מכלולים ודגימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאולוג הצרפתי לואי לרטה גילה את הראשון מחמישה שלדים מסוג זה במרס 1868 במחסה סלע בשם באברי דה קרו מניון. דגימות דומות התגלו לאחר מכן בחלקים אחרים של אירופה ובאזורים הסמוכים.

Peștera cu Oase[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראשון מבין שרידי אדם לא ארכאי באירופה הם הממצאים ב-Peștera cu Oase (מערה עם עצמות) ליד שערי הברזל ברומניה. האתר נמצא במסלול הדנובה, אשר עשוי להיות נקודת הכניסה של הקרו מניון למרכז אירופה. המערה עצמה נראת כמערת צבוע או מערת דוב; שרידי האדם יכולים להיות טרף או נבלה. אף כלי לא קושר לממצא.

הדוגמה הכללית Oase 1 הוא בעל לסת תחתונה חזקה ומשלב שלב מגוון תכונות ארכאיות, מודרניות מוקדמת, ואולי תכונות ניאנדרטליות. תכונות מודרניות ממקמות אותו כמאובן הקרוב ביותר לאדם המודרני האירופי המוקדם בין דגימות הפלייסטוקן המאוחרת. המאובן הוא אחד הממצאים הבודדים באירופה אשר יכול לתוארך ישירות ונחשב אחד המאובנים הידועים מהתקופה האנושית המודרנית המוקדמת מאירופה. שתי מעבדות בלתי תלויות הניבו גיל ממוצע של קולגן בתארוך פחמן 14 ל-34,950, +990, ו-890, השוות ערך ל כ- 45,000 שנה. הלסת התחתונה 1 Oase התגלה ב-16 בפברואר 2002. גולגולת כמעט מוחלטת של זכר צעיר (Oase 2) ושברי אחר (Oase 3) נמצאו בשנת 2005, שוב עם תכונות פסיפס, אשר חלקם מקביל ללסת 1 Oase.

Peştera Muierilor[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצא Muierilor Peştera הוא גולגולת יחידה שלמה למדי של אישה עם תכונות פנים ארכאיות ותכונות מודרניות. הגולגולת נמצאה בגלריה התחתונה של מערת "Womans" ברומניה, בין שרידי מערות הדובים הרבים. תארוך פחמן הניבו גיל ממוצע של 30,150 (עם טוח טעות של כ-800 שנים), מה שהופך אותו לאחד משרידי הקרו מניון העתיקים ביותר.

אתר קרו מניון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגלית הקרו מניון המקורית, התגלתה במחסה סלע ב-Les Eyzies שבחבל Dordogne בצרפת. סוג הדגימה מאתר זה הוא קרו מניון-1, מתוארך על פי תארוך פחמן 14 ללפני כ-28,000 שנים (עם סטיה של 270 שנים). בהשוואה לניאנדרטלים, השלדים בעלי אותו מצח גבוה, יציבה זקופה ומבנה שלד כמו בני האדם המודרניים. ממצאים אחרים באתר הם שרידי אשה (קרו-מניון 2) ושרידי זכר (קרו-מניון 3).

התנאי והמיקום של שרידי קרו מניון-1, יחד עם חתיכות של קונכיות ושיני בעלי חיים במה שנראה שהיה תליונים או שרשראות מעלה את השאלה האם הם נקברו במכוון. אם אנשי הקרו-מניון, קברו את מתיהם במתכוון זה מעלה כי היה להם את מושג הטקסיות, על ידי קבירת מתיהם עם שרשראות וכלים, או לחלופין את ההבנה כי הגופות נושאים מחלות, ושיש לכלות את הגופות למניעת התפשטות המחלה.

ניתוח הפתולוגיה של השלדים עולה כי בני האדם בתקופה זו ניהלו חיים קשים פיזית. בנוסף לזיהום, כמה מן האנשים שנמצאו במקלט סבלו מהתמזגות חוליות בצווארם, המעיד על פציעה טראומטית; הנקבה הבוגרת נמצא במקלט שרדה זמן רב עם שבר בגולגולת. פגיעות כאלה מהוות סכנת חיים גם כיום, והשרדות הקרו-מניון עם פציעות אלו מצביע על כך כי אנשי הקרו-מניון האמינו בתמיכה בקהילה וטיפלו בפציעות אנשיהם.

Předmostí[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר מאובן אחר נמצא ב-Předmostí המוקם במחוז מורביה, כיום בצ'כיה. האתר התגלה במאה ה -19. החפירות נערכו בין 1884 ו-1930. החומר המקורי אבד במלחמת העולם השנייה. בשנת 1990 נערכו חפירות חדשות.

האתר Předmostí הוא ככל הנראה אזור מגורים עם מערכת קבורה ובה כ-20 קברים, כולל 15 קברי אדם שלם, חלקים של חמישה אחרים, המייצגים או קבורה משנית או שהופרע. קניבליזם הוצע, למרות שזה לא מקובל. המאובנים הלא אנושיים הם בעיקר ממותה. רבים מן העצמות חרוכות בכבדות, המראה שהחיה נצלתה קודם האכילה. שרידים אחרים שנמצאו כוללים שועל, איילים מעידן הקרח, סוס, זאב, דוב, וולברין, וארנבות. שרידים של שלושה כלבים נמצאו אף הם, כשבפיו של אחד מהם הייתה מונחת עצם גדולה.

האתר Předmostí מתוארך בין 24,000 ו27,000 שנים. האנשים ללא ספק הינם זהים לתגליות הקרו-מניון הצרפתי. למרות היותם בני-אדם מודרניים ללא ספק, היה להם מבנה גוף מוצק, המעיד על אורח חיים המבוסס על משחק צייד.

Mladeč[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היותו צעיר מן הגולגולת והלסת התחתונה Oase, הממצא במערות Mladeč במורביה (צ'כיה) הוא אחד אתרי הקרו-מניון העתיקים ביותר. במערות נמצאו שרידים של כמה אנשים, אך רק כמה חפצים. הממצאים שנתגלו סווגו בהיסוס כחלק מתרבות האוריגנקיאן. הממצאים תוארכו לסביבות 31,000 שנים מהיום. Mladeč 2 תוארך ללפני כ-31,320 שנים מהיום (עם טווח טעות של כ-400 שנה), Mladeč 9a תוארך ללפני 31,500 שנים (עם טווח טעות של כ-420 שנים) ו-8 Mladeč תוארך ללפני כ 30,600 שנים (טווח טעות של כ300 שנה).

מוצא הקרו מניון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדם המודרני הראשון מבחינה אנטומית יצא ממזרח אפריקה, לפני כ-100,000 - 200,000 שנים. יציאת נוספת מאפריקה אל חצי האי ערב התרחשה בסביבות 60,000 שנים והביאה את בני האדם המודרניים אל אירואסיה. בעוד שהקבוצה הראשונה התיישבה במהירות באזורי החוף סביב האוקיינוס ההודי, הקבוצה השנייה נדדה צפונה בערבות מרכז אסיה. רצף הדנ"א המיטוכונדרי של שני אנשי קרו-מניון, מתוך מערת Paglicci, איטליה, המתוארך ללפני 23,000 - 24,000 שנים (Paglicci 52 ו-12), זיהה את mtDNA של השלדים כנושא גן Haplogroup N טיפוסי של הקבוצה השנייה. הקבוצה הראשונה היא המייסדת של אוכלסיית צפון ומזרח אסיה ("המונגולים"), הקווקזים, חלקים רבים של המזרח התיכון וצפון אפריקה. הגירה מאזור הים השחור אל תוך אירופה החלו לפני כ -45,000 שנים, כנראה לאורך ערוץ הדנובה. לפני 20,000 שנים, כל אירופה הייתה מיושבת.

חיי הקרו-מניון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכונות פיזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרו-מניון, היו מודרניים מבחינה אנטומית, איברים זקופים וגבוהים בהשוואה לניאנדרטלים בני זמנם. בגובה ממוצע של 166-171 ס"מ, אם כי שהזכרים הגדולים אולי הגיעו אף ל-183 ס"מ עד 203 ס"מ. הם גם נבדלים מהאדם המודרני כיום בכך שהיו בעלי מבנה גוף חזק יותר וקיבולת גולגולתית גדולה מעט יותר. הקרו מניון היו בעלי גולגולת ארוכה ושטוחה, עם פנים רחבות, אף בולט בינוני ללא פרוגנטיזם, בדומה לתכונות המצויות אצל האירופאים המודרניים. תכונה בולטת מאוד היא ארובת עין מרובעת.

מספר מחקרים גנטיים, סוגי דם ומורפולוגיה גולגולתית מעלים כי תושבי הבסקים עשוים להיות צאצאי חלק מאוכלוסיית הקרו-מניון המקורתי. מחקר גנטי שנערך בשנת 2006 בקרב תושבי הבסקים הראתה שכיחות של 1% mtDNA haplogroup U8a המתוארך לתקופת הקרו-מניון, אך יש לציין כי שכיחות נמוכה של הגן, וזרימת גנים לאחרונה מאוכלוסיות שכנות תושבי הבסקים הנוכחים אינם יכולים להיחשב דוגמאות אמינות של המאפיינים הפיזיים של הקרו-מניון.

ניתוח דנ"א מיטוכונדריאלי מציב את האוכלוסייה האירופית הקדומה כקבוצה אחות לקבוצות אסיה ("המונגולים"), ומתארכת את הפילוג ביניהם ללפני - 50,000 שנים. בעוד העור וצבע השיער של הקרו-מניון, ניתנים לניחוש, ידוע כי עור בהיר התפתחו באופן עצמאי בשתי קווים מקבילים באסיה ואירופה, וייתכן כי הקו האירופי הופיע רק לאחרונה, לפני כ-6000 שנים. מה שמעלה את האפשרות כי הקרו-מניון, יכול היה להיות בעל צבע עור חום בינוני. פסל שנהב קטן של אדם שנמצא בדולני וסטוניצ'ה, במורביה ומתוארך ללפני 26,000 שנים מצביעים על קרו מניון כבעלי שיער חלק, אם כי מעט מאוחר יותר הפסל "ונוס מברסמפוי" עשוי להציג שיער מתולתל, או אולי צמות. מארקו ניסקנן (2002)מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת אואלו, פינלנד, טען כי "עצמות הלחיים חזק וקשתות הזיגומטית המתרחבות של רבים מקרב הפינו-אוגריים, המקובל בטעות שהם ממקור מונגולי, עוברות בירושה למעשה מן הקרו-מניון האירופאי".

תרבות הקרו מניון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי הצור שנמצאו בהקשר עם שרידי הקרו-מניון, יש המשייכים אותם לתרבות האוריגנקיאנית, כפי שלואיס לרטה זיהה כמה שנים עד שמצא את השלדים הראשונה. אוריגנקיאן נבדלים מן התרבויות הקודמות בעיבוד עצם דק או קרן הצבי, שימוש בכלים עם ידיות, ובציורי המערות.

כמו הניאנדרטלים, היו הקרו-מניון, בעיקר ציידים בקבוצות גדולות, וצדו ממותות, דובים, סוסים ואיילים. הם היו נוודים או נוודים למחצה, בעקבות ההגירה השנתית של טרפם. במזריץ' - כפר באוקראינה, נמצאו מספר בקתות הבנויות מעצמות ממותה ואולי זו דוגמה מייצגת של מחנות ציד חצי קבועים שנחשפו.

ממצאים של סיבי פשתן טווי, צבוע וקשור בין חפצי הקרו-מניון ב-Dzudzuana מראה שהם השתמשו במיתרים עבור נשיאת כלי אבן, אריגת סלים, או תפירת בגדים, וסבורים כי הם ידעו איך לארוג בגדים. מלבד בקתות עצם ממותה כאמור, הם בנו מחסות סלעים, חימר, ענפים, על מנת להסתיר חיה או פרווה. הם השתמשו בתחמוצות מנגן וברזל לצייר תמונות, ואולי יצרו את לוח השנה הירחי הראשון לפני 15,000 שנה.

שיטות למחייה והישרדות שבהם השתמשו הקרו- מניון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי הקרו- מניון היו מכינים חניתות וכלי נשק מעצים ואבנים שהם היו משייפים ומחדדים. באמצעות כלי הנשק שהיו מכינים הם היו יוצאים לצוד בעלי חיים כדי לשרוד, את העור שנשאר מהבעלי חיים (ביניהם הממותות) הם היו פושטים ומהם היו מפיקים בדים, מעבדים אותם, מרככים אותם, משתמשים בחוט ומחט כדי לתפור והבגד היה מוכן. הקרניים והעצמות משמשות לעשיית כלי עבודה וגם לתכשיטים. ליד הנהר גילו חומרים שיכולים לצבוע דברים. באמצעות הצבע שגילו מהחומרים שמצאו היה אפשר לצבוע את פני הגיבורים שמתו בצייד, את הנשים, המנהיגים והציורים שעל קירות המערה. הם השתמשו באבנים חמות, אותם היו מניחים בתוך מדורות שהם היו מציתים ומכניסים את האבנים הללו לתוך סירים מלאים מים כדי להרתיח אותם ולעשות בהם שימושים שונים. בנוסף, הם בנו בתים מאבנים, קשים וחמר.

בני אדם אחרים באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניאנדרטלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האדם הניאנדרטלי

קרו מניון, חלקו את הנוף האירופי עם הניאנדרטלים במשך כעשרת אלפים שנה או יותר, לפני שאחרון הניאנדרטלים נעלם. מידת שיתוף הפעולה בין האדם המודרני לבין האניאנדרטלים נתון בוויכוח. הצעות כוללות קיום בשלום, תחרות, הכלאה, הטמעה ורצח עם. אנשים מודרניים אחרים, כמו אנשי מערת הגדי כנראה חיו בשיתוף עם הניאנדרטלים במזרח התיכון.

מחקרים קודמים טוענים שבמשך יותר מ-15,000 שנים חיו האדם המודרני והניאנדרטלים בשיתוף בצרפת. סימולציה המבוססת על ההבדל קל בכושר הנשיאה בין שתי הקבוצות עולה כי ניתן למצוא את שתי הקבוצות יחד רק בטווח זמן קצר, בראשית גל ההגירה של הקרו-מניון.

תרבות Châtelperronian הניאנדרטלית ככל הנראה הושפעה מן הקרו מניון, והיא ככל הנראה מציינת מעין חילופי תרבות בין שתי הקבוצות. בשכבות אתר Châtelperronian המקורי, חפצים מתרבות Châtelperronian מעורבים עם חפצים מתרבות האוריגנקיאן, אם כי זו עשויה להיות תוצאה של אינטרסטרטיגרפיה ("עירוב כרונולוגי") של שכבות, או הפרעות מחפירות קודמות. על "הילד מלפאדו" שנמצא בAbrigo do Lagar Velho בפורטוגל, הועלתה אפשרות להיותו הכלאת ניאנדרטלי/קרו מניון, אך פרשנות זו שנויה במחלוקת. מחקרים גנטיים אחרונים בדגימות נרחבות של האדם המודרני מצביעים על צורה כלשהי של הכלאה עם בני אדם ארכאי שהתרחש אחרי שהאדם המודרני יצא מאפריקה. כ-1 עד 4 אחוזים של ה-DNA אצל אירופים ואסיאנים נראה שמקורם מהניאנדרטלים, למרות שתופעה זו אינה בוודאות קשורה לאירוע אירופאי.

בני אדם מודרניים באירופה הקדומה?[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדם הגרימלדי הוא אולי מייצג קבוצה של האדם המודרני העכשווי, שאיננו מן הקרו-מניון. הוא נמצא ב"Grotte des Enfants" ליד מנטון בריביירה הצרפתית. שני השלדים שנמצאו, הינם נמוכים יותר ובעלי מבנה גוף עדין יותר, לעומת הקרו מניון שהיו בעלי מבנה גוף מוצק. גולגלותיהם ארוכות יותר וחזקות פחות, ובעלי פרוגנטיזם, דבר הניתן לפירוש כתכונות אפריקאיות. הקביעה כי האדם הגרימלדי שייך לגזע שחור הינה בעיתית, בכך שאחד משני השלדים הוא של אישה מבוגרת שעבר שחזור מפוקפק. הממצאים סווגו כקרו-מניון, בהתאם לשימוש הרחב במונח באמצע המאה ה-20. בשל השחזור כפי שהועבר בתיאורו המוקדם והשימוש בו תאוריות גזעניות, הספרות העדכנית מתעלמת לעתים מן האדם הגרימלדי.

גנטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצף הגנום מיטוכונדריאלי של שני קרו מניון (Paglicci 52 המתוארך ללפני 23,000 שנים, ו-Paglicci 12 המתוארך ללפני 24,720 שנים) שפורסם בשנת 2003 על ידי צוות מחקר איטלקי-ספרדי בראשות דוד כרמלי, זיהו את הגן המיטוכונדרי כשייך לאוכלוסיית ה-n, האוכלוסייה כוללת חלקים מן אוכלוסיות אירופה המודרנית, המזרח התיכון, צפון אפריקה ומרכז אסיה, ומייצגת את הפלג הצפוני של הגירה מאפריקה של האדם המודרני. צאצאי ההפלוגרופ (Haplogroup) נמצאים בין תושבי צפון אפריקה המודרניים, אירואסיה, הפולינזיים ואוכלוסיות אינדיאנים.