רגישות ללקטוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רגישות ללקטוז
Lactose Haworth.svg
מבנה הלקטוז
שם בלועזית Lactose intolerance
ICD-10
(אנגלית)
E73
ICD-9
(אנגלית)
271.3
OMIM
(אנגלית)
223100
DiseasesDB
(אנגלית)
7238
MedlinePlus
(אנגלית)
000276
eMedicine
(אנגלית)
med/3429 ped/1270 
MeSH
(אנגלית)
D007787
מפה של השכיחות העולמית של רגישות ללקטוז

רגישות ללקטוז (בלועזית: היפולקטאזיה, Hypolactasia) היא תסמונת קלינית המאופיינת בחוסר היכולת לעכל לקטוז בצורה מיטבית. הלקטוז הוא דו-סוכר המצוי בחלב ובמוצרי חלב שונים בכמויות משתנות.

עיכול הלקטוז מתבצע בעזרת האנזים לקטאז, המפרק את הסוכר לקטוז למרכיביו, גלוקוז וגלקטוז. בשל המחסור באנזים זה הלקטוז אינו מתפרק במעי הדק והוא עובר אל המעי הגס ומפורק שם על ידי חיידקים לחומצה לקטית, גז מתאן וגז מימן. החומצה הלקטית והלקטוז הבלתי מפורק גורמים למעי לספוח אליו יותר מים, דבר העלול לגרום לשלשול, ואילו המתאן והמימן יוצרים הצטברות גזים שעלולה לגרום נפיחות וכאבי בטן. תסמינים אלה נוצרים במערכת העיכול בלבד ואינם מערבים תגובה חיסונית, זאת בניגוד לאלרגיה לחלבון החלב שהיא תגובה אימונולוגית לאחד או יותר מחלבוני החלב.

המצב ניתן לאבחון קליני על ידי בדיקת רגישות ללקטוז, בדיקת נשימה למימן או בדיקת חומציות הצואה. רוב הרגישים ללקטוז יכולים לשתות ככוס חלב אחת ביום ללא תסמינים חריפים.‏[1]

הסימפטומים של אי-סבילות ללקטוז מופיעים לאחר צריכה של חלב ומוצרי חלב ונעלמים לאחר הפסקת הצריכה.‏[2]

אי סבילות מוחלטת ללקטוז נקראת אלקטזיה ובמקרה שתינוק או אדם סובל ממחלה זו גם תזונה דלת לקטוז לא תעזור ועליו להימנע לחלוטין ממאכלים הכוללים לקטוז.

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-18%-15% מהאנשים בתרבות המערב סובלים מרגישות ללקטוז (סוכר החלב), רגישות זו מתפתחת לרוב אחרי גיל 15-14. היא נובעת מירידה הדרגתית שחלה עם השנים בכמות ובבפעילות האנזים לקטאז, שמפרק את הלקטוז ומאפשר את ספיגתו בגוף,‏[3]. בנוסף, מרבית אוכלוסיית סין ויפן, מרבית אוכלוסיית אפריקה שמדרום לסהרה וחלק ניכר מאוכלוסיית הילידים של דרום אמריקה סובלים מרגישות ללקטוז.

על פי מסקנות נייר העמדה של המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית (NIH), שפורסם בפברואר 2010, מרבית האנשים בתרבות המערבית בעלי ספיגה לקויה של לקטוז אינם סובלים מאי סבילות ללקטוז ברמה קלינית.‏[4] כמו כן, אנשים רבים המניחים שיש להם רגישות ללקטוז מייחסים בטעות מגוון הפרעות במערכת העיכול לרגישות ללקטוז, ולמעשה כלל אינם סובלים מספיגה לקויה של לקטוז. על כן, האומדנים לשכיחות התסמונת אינם עקביים ואינם מדויקים, מכיוון שחלקם מתבסס על דעתם האישית של האנשים ולא על סמך מידע רפואי אמין.‏[4]

רוב האוכלוסייה בישראל לוקה באי סבילות קלה ללקטוז, הסוכר אשר נמצא בחלב. רוב האנשים עם אי סבילות ללקטוז יכולים לצרוך כמות השווה לכוס חלב ביום מבלי לסבול מסימפטומים כלשהם. שכיחות התופעה בקרב האשכנזים והערבים גבוהה יותר מאשר בקרב הקבוצות האתניות האחרות.

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו מרבית היונקים האחרים, עד למהפכה החקלאית שהחלה לפני כ-11,000 שנים במזרח התיכון, גם האדם חדל ליצר לקטאז לאחר גיל הינקות. בחברות אנושיות שמעולם לא עברו מהפכה חקלאית בני האדם עדיין חדלים ליצר לקטאז כשהם עוברים את גיל הינקות. אולם בחברות שמוצאן מחקלאים קדומים שהחזיקו בהמות חולבות (כצאן ובקר) אירעה ברירה טבעית לטובת פרטים ששומרים על יכולת לעכל חלב עד גיל מאוחר ואפילו במשך כל חייהם. היכולת לעכל חלב ומוצריו נחשבת לאחד הגורמים לעלייה הדמוגרפית של התקופה הנאוליתית[5].

ילדים קטנים בדרך כלל אינם מפתחים תסמינים של רגישות ללקטוז. כלומר, רוב האנשים עם חסר בלקטאז חוו את תחילת התסמינים בגיל ההתבגרות ולאחריו. קיימות דרגות שונות של רגישות ללקטוז. רוב האנשים השייכים לחברה המערבית הסובלים מהתופעה מסוגלים לעכל מוצרי חלב וחלב בכמויות מדודות ומבוקרות. כך, לדוגמה, בעלי רגישות ללקטוז יכולים לרוב לצרוך חלב דל או נטול לקטוז, או לחלופין כמויות קטנות של לקטוז, כגון אלו המצויות ביוגורט, בקוטג' ובגבינות קשות. מיעוט מבני אדם הסובלים מרגישות ללקטוז אינם מסוגלים כלל לעכל מוצרי חלב.

תורשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלל הגן לרגישות ללקטוז הינו רצסיבי. התופעה נשלטת בלוקוס גנטי בודד חסר תאחיזה למין. כלומר, המודל המסביר את הורשת המחלה הוא המודל התורשתי הפשוט ביותר שנתגלה כבר על ידי גרגור מנדל.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. Heyman MB. Lactose intolerance in infants, children, and adolescents. Pediatrics. 2006;118:1279-86.
2. American Academy of Pediatrics. Optimizing bone health and calcium intake of infants, children and adolescents. Pediatrics 2006;117:578-85.
3. U.S. Department of Health and Human Services and U.S. Department of Agriculture. Dietary Guidelines for Americans, 2005. 6th Edition. Washington, D.C.: U.S. Government Printing Office, January 2005. www.healthierus.gov/dietaryguidelines.
4. Wooten WJ, Price W. Consensus report of the National Medical Association. The role of dairy and dairy nutrients in the diet of African Americans. J Natl Med Assoc. 2004;96:5S-31S.
5. NIH Consensus Development Conference. Lactose Intolerance and Health, February 2010.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.